השגחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. סיבה: חסר הרחבה על האסכולות שמחוץ ליהדות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

בתאולוגיה, השגחה (ידועה גם בתור השגחה עליונה והכוונה אלוהית) היא השפעתו המכוונת של האל על הנעשה בעולם. ישנה הבחנה בין השגחה כללית שהיא על עניינים מרכזיים בחשיבותם, ובין השגחה פרטית, שהיא על כל פרט בעולם.

בפילוסופיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפיקורוס: כל מה שקורה במציאות הוא במקרה, ואין עורך מנהיג ומשגיח.
  • אריסטו: ישנה השגחה במקצת פרטים: האל משגיח על עולם הגלגלים ואישיהם תמידיים כפי שהם, כלומר אין השגחה של האל מתחת לגלגל הירח. "למשל, אם נשבה רוח סוערת או בלתי סוערת, אין ספק שהיא משירה מקצת עלי אילן זה, ושוברת ענף מאילן אחר, ומפילה אבן מקירות מסוימים, ומעלה עפר על עשב מסוים ומפסידתו, ומהימה גלי המים, ונשברת ספינה שהייתה שם, ויטבע כל מי שהיה בה או מקצתם; ואין הבדל לדעתו בין נשירת אותו העלה ונפילת האבן או טביעת אותם החסידים הגדולים שהיו בספינה. וכן אינו מבחין בין שור שהטיל רעי על עדת נמלים ומתו, או בנין שנתרועעו יסודותיו וכרע על כל מי שהיה שם מן המתפללים ומתו, ואין הבדל אצלו בין חתול שנתקל בעכבר וטרפו, או עכביש שטרף זבוב, או ארי שרעב ומצא נביא וטרפו", ומה שחורג מסדר הטבע, אין השגחה עמו[1].

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגות היהודית, ההשגחה הכללית, היא מוסכמת כדבר ברור, וכמפורש בתורה, לגבי השגחה פרטית רבו הדעות. בכלליות ניתן להבחין בין שתי דעות לנושא ההשגחה הפרטית: דעת רוב הראשונים, בעיקר אלו שנטו אחר הפילוסופיה, נוטה לצמצם את ההשגחה הפרטית ולהגבילה על בני האדם בלבד - ולחלק מדעות - אף להגבילה לאנשים מסוימים - עם ישראל או השלמים והצדיקים, כל זמן שהם במעלתם, ואילו שאר העולם נשלט על ידי חוקים שאינם מכוונים לכל מקרה ומקרה. לעומתם, דעת הרבה אחרונים, בעיקר ממשנת החסידות, נוטה לכיוון של השגחה פרטית מפורטת על כל נברא[2].

בדברי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ישנם מספר רב של מקורות שהוצגו כראיה לקיומה של השגחה פרטית על הכל: "אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו"[3]. - כי לא ייתכן שיסורין באים סתם על האדם, אלא הכל על פי חשבון. "ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא"[4][5]. "אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון"[6]. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה"[7]. "יושב הקב"ה וזן את כל העולם כלו, מקרני ראמים ועד ביצי כנים"[8]. התלמוד הירושלמי[9] מספר על רבי שמעון בר יוחאי שראה צייד ציפורים פורס מצודתו על ציפור, ושמע רבי שמעון בת קול האומרת "דימוס" ("חסד") והציפור השתחררה, ובמדרש בראשית רבה[10] מוסף, כי לאחר מכן שמע את הבת קול מכריזה: "ספקולא", וציפור נלכדה. מקור דומה לסיפור זה קיים באסתר רבה[11]. ובמדרש בראשית רבה: "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל"[12]. עוד מספרת הגמרא[13] כי "ר' יוחנן כי הוה חזי שלך אמר משפטיך תהום רבה", ופירש רש"י: "שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות".

לעומת זאת, ישנם גם אמרות שהוצגו כראיה להיעדר השגחה פרטית מוחלטת, כגון: "הכל בידי שמיים, חוץ מצינים פחים"[14]. "חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא אלא במזלא"[15].

הגאון מרוגצ'וב[16] הציע כי המחלוקת בעניין זה מבוססת על כמה מחלוקות שונות בש"ס ובראשונים.

השגחה פרטית רק על מין האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דעת הרמב"ם[17], שנטה בזה אחר דעת אריסטו, היא שההשגחה הפרטית "אינה אלא באישי בני האדם בלבד", אבל לעניין הנבראים הנחותים דעתו "כהשקפת אריסטו" - אין להם השגחה אישית וכל הקורה להם הוא "על פי המקרה המוחלט".

אף על פי שהרמב"ם דוחה את ההשגחה הפרטית ממינים שאינם ממין האדם, הוא סובר שישנה השגחה על זני החי והצומח ("שמירה מינית"), שלא יכחדו - "וכהשקפת אריסטו".

גם ההשגחה שקיימת על בני האדם אינה באותה מידה לכל אחד מהם. לפי הרמב"ם האדם מושגח על ידי אלוקים מכוח הקשר שבין השכל האנושי והשכל האלוקי וההדבקות בשכל הפועל, ולכן האדם "אשר השיג מאותו השפע (השכל בכוח) מנה יתירה . . תהיה ההשגחה בו יותר בהכרח" כלומר, ככל שהאדם שכלי יותר, הרי הוא מושגח יותר. לפיכך, הרשעים ש"נעדר להם מאותו השפע", ירד מעמדם ונכללו במערכת שאר בעלי החיים, "נמשל כבהמות נדמו" והם חשופים לפגיעות המקרה שיפגע בהם "ואין שם מה שיגן עליהם מן המאורעות".

עוד מוסיף הרמב"ם[18] שאף הצדיק כאשר מסיח דעתו מאלוקים ומעבודתו "הרי תהיה ההשגחה עליו בעת מחשבתו בה' בלבד ותתרוקן ההשגחה ממנו בזמן עסקיו", ואם כן אף אותו הצדיק יכול להיחשף אז ליד הגורל "והרי הוא אז מוזמן לכל רע שיארע שיפגע בו" אומנם מדגיש הרמב"ם שגם במצב זה ההשגחה עליו קיימת אך התמעטה "ואינו כמי שלא השכיל כלל"[19].

גם הרלב"ג מסכים לדעת הרמב"ם, שההצמדות לשכל הפועל גורמת את ההשגחה. הרלב"ג מביא ראיה לדעתו מבעלי החיים. לשיטתו, ככל שבעל החיים נכבד יותר, כך ההשגחה המינית עליו – כלומר, יכולתו להגן על עצמו – גדולה יותר[20].

על פי הרלב"ג, האדם שראוי להשגחה פרטית ירגיש "פחד סביב העת אשר הוא נכון שיבוא להם רע בו" - ההשגחה מתבטאת באינטואיציה פנימית של האדם המושגח לברוח מהסכנה ולכוון להצלחה, לדעתו ההשגחה היא דרגה נמוכה מאוד של נבואה, נבואה ממש מגיעה רק "לחזקי ההתאחדות עם השכל הפועל".

להשקפת הרלב"ג, עיקר ההשגחה אינה להינצל מהמקרים. מאחר שההשגחה הגיעה לאדם "במה שהוא אדם", ראוי לומר שההשגחה תהיה "בטובות והרעות האנושיות" שהן הצלחת הנפש וכישלונה בהשגת השלמות[21]

לדעה זו בהשגחה מצטרף גם ר' יוסף אלבו[22].

הר"ן מצמצם את ההשגחה הפרטית עוד יותר. לשיטתו: "העולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים"[23] ולכן "יתחייב שיענש האדם גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא".

לפי הר"ן, הבורא ברא את העולם כך שינהג בדרך הטבע, ומתחייב מזה שגם החף מפשע יסבול מרעת המערכת, מאחר ש"ה' לא ישנה תמיד טבע המציאות אבל ימשיכהו על הויתו כי אם לצורך גדול"[24] ו"אין רצון השם יתברך שישתנה הטבע כפי איש איש". אומנם, אם "יחזק זכות האדם כל כך, אז יצילהו השם יתברך ממנה בשינוי טבע".

בעל החינוך[25] מסכים עם הדעות ששוללות את ההשגחה הפרטית מכלל ענייני העולם[26], אך לגבי בני האדם, דעתו היא שהשגחת הבורא היא "פרטית על כל אחד ואחד, וכן "השגחתו על כל דרכי האדם אחת לאחת".

גם רבי עובדיה ספורנו מסכים כי הבורא "בהכרח משגיח על כל איש מאישי המין האנושי"[27]. בהגותו של הספורנו, גם אם האדם ירשיע הרבה עדיין יש לו "נפש שכלית אשר היא עצם נבדל בלתי נפסד"[28]. - נפש האדם מרוממת בעצם יצירתה. לפי הספורנו, האדם שנברא בצלם אלוהים, ראוי להשגחה ללא קשר למעשיו (כדברי הרמב"ן) או השכלתו (כדברי הרמב"ם). אכן בפירושו על התורה[29], כותב הספורנו כי גם בזה אין המידה שווה בכל[30].

על דעה כללית זו, המכירה בהשגחה פרטית רק על בני האדם בלבד ולא על שאר הברואים, נמנים בקרב הראשונים גם הרד"ק[31], המאירי[32], ספר העיקרים[33], הכלי יקר[34], רבינו בחיי[35] והרדב"ז[36].

וכן הרבה אחרונים גם נקטו כך. מהם: ה'משרת משה' (לר' קלונימוס)[37]; סאה סולת (לר' רפאל מנורדי)[38]; בעל 'נתיבות המשפט'[39]; רכב אלהים (לר' יצחק ונה)[40]; מלא העומר[41]; המלבי"ם[42]; ראו גם בספר וישב הים (הלל)[43][44].

הרמב"ן בפירושו לאיוב[45] תולה את קיומה של ההשגחה בהכרת האל[46], אך בלי להתייחס למושגים פילוסופיים כ'שכל הפועל', וכן בכמה מקומות נוספים אוחז כדעה זו שאין השגחה פרטית על שאר הברואים מלבד בני אדם[47]. אלא שבמקום אחר[48] כתב: "כי עתה יפרש לו הקב"ה טוב השגחתו בכל אחת מהבריות מבנ"א עד קטני בריות הארץ והים", ומשתמע מדבריו שסובר כי ההשגחה הפרטית היא אף בשאר הברואים, ועל כל פנים משאר בעלי החיים. ואכן כך נקטו בדעתו ה'יערות דבש'[49] ובעל ה'שומר אמונים'[50]. כמה מהאחרונים ניסו לתרץ את הסתירה ולבאר את דעתו באופנים שונים[51].

אף דעת האלשיך אינה מחוורת לכאורה, כי בפירושו על התורה[52] כתב שאף לאומות העולם אין השגחה פרטית, ומאידך, בפירושו על איוב[53] כתב שאף על בהמות יש השגחה פרטית, וכן בעוד מקומות בדבריו יש משמעויות לכאן ולכאן[54].

הרד"ק[55], ספר שומר אמונים (לרבי יוסף אירגאס - תצ"ו)[56], רד"ל[57] כתבו כי על אף שאין השגחה פרטית על שאר הברואים, מכל מקום בדבר שנוגע לאדם, ואפילו יחיד - יש השגחה אף על שאר הברואים[58].

בדיון על ההצדקה שבהריגת בעלי חיים לשם אכילתם[59], כותב הרס"ג שעל אף שאין טענה על עצם ההריגה[60], מכל מקום, יקבלו בעלי החיים הללו את שכרם מאת ה', כגמול על הצער שנצטערו בשחיטתם. יש שהסיקו מדברי הרס"ג הללו כי סובר הוא שאף לבעלי החיים ישנה השגחה פרטית[61][62]

השגחה פרטית רק על עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה נוספת של ר' יצחק עראמה גורסת, כי ההשגחה הפרטית "נתייחדה אל האומה הנבחרת" – היינו עם ישראל. לפי עראמה ישנן שתי הנהגות בעולם, "הנהגה טבעית" - קרי: חוקי הטבע, ו"הנהגה השגחית" אשר מבדילה בין צדיק לרשע, ההנהגה ההשגחית נתייחדה לישראל משום ש"נתנה להם למורשה התורה האלקית הכוללת אמיתות הדעות ויושר המעשים"[63]. לכן רק עם ישראל שקיבל על עצמו עול תורה ומצוות ראוי להשגחה פרטית, או כלשונו: "טבע חכם".

כדבריו כתב גם הכלי יקר[34].

הספורנו[29] קרוב אף הוא לדברים אלה, אלא שציין כי ישנם בזה דרגות שונות, בין הגויים לעם ישראל, וגם בתוך עם ישראל, בין "רוב האומה הישראלית" לבין "יחידי סגולה".

גם הרמח"ל[64] סובר כי השגחת ה' קיימת רק על "העם הנבחר", ומוסיף ששאר האומות נמסרו להשגחה כללית של השר הממונה עליהם. אמנם בעל ה'שומר אמונים' (לרבי יוסף אירגאס - תצ"ו)[65] אחז כי אף "אין כח ביד השר להשגיח בזה".

מצטרף לדעה זו גם בעל 'נתיבות המשפט[39][66].

האברבנאל מסכים כי קיים חילוק בהשגחה בין ישראל לשאר האומות, אך לדעתו חילוק זה קיים בהשגחה הכללית על האומה – שהיא קיימת אך ורק על ישראל כאומה נפרדת[67], אומנם על האנשים הפרטיים אין חילוק בזה.

ביערות דבש[68] כתב כי בזמן הגלות עם ישראל כמעט כשאר בע"ח.

גם בשיטה זו, כתבו הרמח"ל[69] ובעל ה'שומר אמונים' [לר"י אירגאס - תצ"ו][70] כי בדבר הנוגע ליהודי - יש השגחה פרטית אף על גוי. ובשו"ת וישב הים [הלל][71] הוסיף כי דבר זה הוא אף אם הוא מצד גלגול נשמות קדושות וכיוצא בזה.

הכל בידי שמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת דעות אלו, דעת קצת מהראשונים והאחרונים, ודעת כל גדולי החסידות היא כי אין דבר בעולם שהשאיר ה' ביד המקרה, אלא הכל מידו.

הבעל שם טוב ידוע במיוחד בחידוש המושג של השגחה הפרטית על כל דבר בבריאה. לשיטתו אף "אחד העשבים הצומח במעמקי היער, או באחד ההרים הגבוהים אשר לא עבר שם איש . . השם יתברך גזר אומר אשר עשב פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זמן זה יסוב ויכוף במספר כזה וכזה"[72]. אכן אזכורים לשיטה זו נמצאו כבר בספר תורת המנחה [מתלמידי הרשב"א][73], ספר תולדות יצחק [דודו של ה'בית יוסף'][74] ובספר גן המלך[75].

על פי שיטת הבעל שם טוב כל תנועה בעולם, מהווה השלמה של כוונת הבריאה. אפילו ליצורים הנחותים ביותר יש תפקיד בהשלמת "הכוונה העליונה בסוד הבריאה כולה", ואם כן מעמדם אינו נופל ממעמד כל הנבראים[77] גם הרמ"מ מוויטבסק מסכים ש"אין שום עשב יבש ונעקר, ואין שום אבן נזרק, כי אם בזמן ובמקום הראוי לו"[78]. וכן אחז בתוקף הרה"ק מקומרנא[79].

וכן בעל ה'דברי חיים' מצאנז כותב ש"אפילו ציפור לא ניצוד בלתי השגחה מלמעלה"[80], ה'דברי חיים' מסביר שעל אף שהאדם הוא היחיד הראוי מחמת חשיבותו להשגחה פרטית, מאחר שכל הנבראים נוצרו בשביל האדם, מקבלים אף הם השגחה פרטית לתועלתו.

עוד מגדולי החסידות שאחזו וביארו כי ההשגחה הפרטית כוללת את כל הבריאה: רבי פנחס מקוריץ[81]; בעל התניא, ובנו ר' דב בר שניאורסון ("האדמו"ר האמצעי")[82]; ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בספרו מנחת אלעזר[83]; בעל צפחת השמן[84]; שומר אמונים (ראטה)[85]; שו"ת משנה הלכות[86].

הראי"ה קוק ראה את הפרטים כהופעות של הכלל, ולפיכך גרס שההשגחה הכללית חודרת עדיהם, אלא שההשקפה הדתית נוטה להכיר את ההשגחה על הפרטים, ואילו ההשקפה הפילוסופית נוטה להכיר את ההשגחה הכללית[87].

בשו"ת משנה הלכות[88] חידד כי אף כל הראשונים שאין השגחה הפרטית על שאר הברואים מלבד המין האנושי, לא כתבו זאת אלא משום שהדבר אינו מתקבל כל כך על הדעת, כמו שכתבו במפורש כמה מהם. ולכך, לדבריו, בזמנינו, מחמת ההתקדמות הטכנולוגית הנותנת אפשרות שליטה מקיפה על אין-סוף פרטים, הדבר חוזר להיות קרוב לשכל, וממילא אף בעלי הדעה ההיא, היו מודים בזמנינו לשיטת הבעל שם טוב.

כמו כן כתבו בעל ה'דברי חיים'[89] ובעל שו"ת משנה הלכות[90] כי לפי מה שביארו כמה מבעלי הדעות הסוברות כי אין השגחה פרטית על שאר הברואים או אומות העולם, שבדבר הנוגע לבני אדם ולעם ישראל, ואפילו לאחד מהם, יש השגחה פרטית, אם כן מחויב שיש השגחה פרטית על כל הבריאה. שכן כל הבריאה היא לצורך האנושות ועם ישראל.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כת האשעריה: אין מקריות כלל, הכל בכוונה והנהגה, וידוע כל העתיד לבוא. "כל תנועות החי ותנוחותיו גזורים, ולאדם אין יכולת כלל לעשות דבר או שלא לעשות."
  • המעתזילה: לאדם יכולת בחירה, והאלוהים לא מעניש מטיבים. ואם מעניש, זה כדי להרבות לו גמול לעתיד לבוא.

בעולם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעולם המודרני, רבו בעלי ההשקפות האתאיסטיות או אגנוסטיות, שדוחים את מושג ההשגחה ובמיוחד את ההשגחה הפרטית. בעוד שיש מחלוקות הגדרתיות בין שוללי קיומו של אלוהים ובין המזהים את המושג האלוהי עם הטבע, כל אלה מאוחדים בשלילת ההשגחה הפרטית ודברי אלברט איינשטיין בנושא משקפים עמדות מקובלות אצל רבים.

אלברט איינשטיין סלד מכך שמנסים לשייך אותו למחנה זה או אחר בנושאים שבאמונה, תאיסטי, או אתאיסטי: "לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם"[91], וכן תקף: "יש עדיין אנשים שאומרים שאין אלוהים, אך מה שבאמת מכעיס אותי הוא שאותם אנשים מצטטים אותי על מנת לתמוך בעמדתם"[92], אך גם לא חסך את שבטו מאלו המאמינים שניסו לגייס את דבריו למטרותיהם: "מה שקראת על אמונתי הדתית היה, כמובן, שקר – שקר שחוזרים עליו באופן שיטתי. אינני מאמין בהשגחה פרטית ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הבעתי זאת בבהירות. אם יש בי משהו שניתן לכנותו דתי, זוהי ההערצה בלתי מוגבלת למבנה העולם ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי")

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השגחה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרקים י"ז שוורץ
  2. ^ ראו אתר בית חב"ד; הרב שלמה אבינר, ספריית חוה; הרב יובל הכהן אשרוב, בסוד הדברים.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ה', עמוד ב'
  5. ^ "מלמד שאין רעה באה על האדם בין בגופו בין בממונו אלא על פי הדין" - רמב"ן, תורת האדם, כתבי רמב"ן, מוסד הרב קוק, עמוד רעא.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'
  8. ^ שבת , קז , ב, עבודה זרה , ג , ב.
  9. ^ שביעית פרק ט, סוף הלכה א - כה:; הובא גם בתוספות על מסכת ע"ז (טז: ד"ה דימוס).
  10. ^ בראשית רבה, עט.
  11. ^ פרק ג
  12. ^ בראשית רבה, פרק י.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ג, עמוד ב'
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ד, עמוד ב'
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח, עמוד א'
  16. ^ בספרו צפנת פענח על הרמב"ם, סוף השמטה יא
  17. ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרק יז ד"ה והדעת הה'; פרק יח; פרק נא.
  18. ^ שם. פרק נ"א
  19. ^ ראו עוד בדעת הרמב"ם בספר משרת משה לר' קלונימוס](השער הד'. נדפס בקובץ על יד תשנ"ח - עמ' 356 ואילך); ספר האמונות לר' שם טוב (א, ג); מהר"ם אלשרק (קיז ד"ה אמר הכותב תמה אני); היכל הברכה קאמארנא (בראשית - לה::-לו::); קהלת יעקב יולס (השגחה); קובץ אור הגנוז א (הע' ו על גן המלך קמא - עמ' מא) בשם הגר"מ מאזוז; קובץ עץ חיים כג (עמ' תכג).
  20. ^ מלחמות ה', מאמר רביעי, מהדורת לייפציג, תרכו, עמוד כח.
  21. ^ שם, בעמוד ב.
  22. ^ ספר העיקרים, מאמר רביעי, פרק י .
  23. ^ דרשות הר"ן, דרוש שמיני, הוצאת מכון שלם, עמוד קלט
  24. ^ שם, דרוש שלישי, הוצאת מכון שלם, עמוד מו
  25. ^ מצווה קסט; תקמה
  26. ^ ("וזהו דעת הרחוק הרבה מן השכל".)
  27. ^ אור עמים, כתבי רבי עובדיה ספורנו, מוסד הרב קוק, השגחה, אות ו.
  28. ^ שם, אות ט.
  29. ^ 29.0 29.1 ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ז.
  30. ^ ראו דעתו זו להלן בפרק 'השגחה פרטית רק על עם ישראל'.
  31. ^ מלכים א יג, כח; תהילים קמה, יז
  32. ^ ברכות לג: ד"ה האומר; מגילה כה: ד"ה על קן
  33. ^ ג, יב ד"ה אלא שאם; ד, ח ובד"ה וכן הביא; ד, ריש י.
  34. ^ 34.0 34.1 ספר במדבר, פרק א', פסוק ב'.
  35. ^ וירא יח, יט; כד הקמח ערך השגחה ד"ה והנה ירמי'; ובצפחת השמן שם ציין לעוד מקומות שביאר כן, עיי"ש.
  36. ^ יסוה"ת א, ה; שו"ת ו, ב"א קטז.
  37. ^ השער הד'. נדפס בקובץ על יד תשנ"ח - עמ' 356 ואילך.
  38. ^ ד"ה יש לכל אדם - י:
  39. ^ 39.0 39.1 דרשות מהר"י מליסא, דרוש ליום א' דסליחות - 'ליקוטי הפרחים' ד"ה ובפרט הוא וד"ה וזהו כוונת.
  40. ^ המרכבה הראשונה ד"ה אבל יש לך לדעת - עמ' יח.
  41. ^ קהלת ט, ב.
  42. ^ בראשית ד, א.
  43. ^ ג, לח אות יא.
  44. ^ עוד יצויין מה שהביא בשו"ת רב פעלים (א, סוד ישרים א ד"ה והחכם) בשם ר' יצחק לופיס לחלק בין בריאת האדם לשאר הבע"ח.
  45. ^ לו , ז.
  46. ^ "כי האדם מפני שהוא מכיר את אלקיו ישגיח עליו וישמור אותו".
  47. ^ ראו שער הגמול א אות קיט ד"ה אז נהפך, בנדפ' עם פירוש חזון יואל - סי' צ ['כאשר נאמין אנחנו בנמלים וכו' כי אין ההשגחה העליונה בהם רק לקיום המין' וכו']; פירושו על התנ"ך, בראשית יח, יט; איוב ג, א; דרשה על דברי קהלת ד"ה ומפני שהידיעה - עמ' קצז במהדורת מוה"ק.
  48. ^ שער הגמול, א סוף אות קיט. בנדפ' עם פי' חזון יואל - סימן קיח.
  49. ^ ב, דרוש ו סוף ד"ה ובאמת המזל.
  50. ^ השגחה פרטית יז ד"ה ובלי.
  51. ^ ראו שו"ת משנה הלכות (ז, רפט ד"ה והנה יש להאריך); חזון יואל [ספרקה] (על שער הגמול הע' 324); קובץ עץ חיים כג (עמ' תכג).
  52. ^ דברים ז, יד.)
  53. ^ פרק לט, בכמה מקומות.
  54. ^ ראו גם בשו"ת משנה הלכות חלק ז, סימן רפט ד"ה ורבינו הגדול.
  55. ^ מלכים א יג, כח; תהילים קמה, יז.
  56. ^ ב, פא בהשגחה הא', הב' והד'.
  57. ^ בראשית רבה עט.
  58. ^ ראו גם בקב הישר (ז) מה שהביא מעשה מהאר"י, גם ראו בספר גן השכלים (פרק א ד"ה דע אחי) מעשה משלמה המלך. ועיין בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט', עמוד ב': 'אי שדה יכול לכל' וכו'.
  59. ^ "האמונות והדעות" , מאמר שלישי, מהדורת הרב קאפח, עמוד קמה.
  60. ^ ראו שם טעמו.
  61. ^ מיכאל שוורץ במהדורתו למורה הנבוכים, מאמר ג', פרק יז, הערה 45. לעומת פירושו, בפירוש הרב קאפח (שם, הערה 40, ובמורה הנבוכים, מהדורת הרב קאפח, מאמר ג', פרק יז, הערה 69) שולל דעה זו מן הרס"ג.
  62. ^ לסוברים שאין השגחה על בעלי החיים, חוסר ההשגחה היא ההצדקה שבהריגתם, ראו מורה נבוכים , ג' , יז.
  63. ^ "עקידת יצחק",שער 31,מהדורת פרעססבורג, עמוד רמד,א.
  64. ^ "דרך ה'",חלק ב, פרק רביעי, אות ח; פרק חמישי אות ד. וראו עוד בדבריו בפרק ראשון אות א.
  65. ^ ב, פא ד"ה ההשגחה הראשונה.
  66. ^ ראו גם בספר היכל הברכה [קומרנא] (בראשית - לה::-לו::; ע"ע נתיב מצוותיך); שומר אמונים (השגחה פרטית יז); וישב הים [הלל] (ג, לח אות יא) מה שכתבו בדעה זו.
  67. ^ אברבנאל על התורה, ספר דברים, פרק ד, הוצאת חורב, עמוד 85.
  68. ^ ב, ו ד"ה וזהו מאמר חז"ל.
  69. ^ דרך השם ב, ד אות י.
  70. ^ ב, פא בהשגחה הד'.
  71. ^ ג, לח אות יא
  72. ^ כתר יום טוב, סימן קעט ואילך, בהוספות. ראו גם שומר אמונים, השגחה פרטית יז ד"ה ועובדא; יהל אור לו, ז; אור התורה, ואתחנן - עמ' קצב; שו"ת משנה הלכות ז, רפט-רצ
  73. ^ פר' צו - דרשה לז - עמ' 366; פר' מטו"מ - דרשה סד - עמ' 566-567.
  74. ^ ויקרא כה באמצעו.
  75. ^ קמא.
  76. ^ מסעות בנימין השלישי, אתר פרויקט בן יהודה
  77. ^ ראו ביטוי לתפיסה זו באופן מוקצן בפתיחה לספר מסעות בנימין השלישי של הסופר מנדלי מוכר-ספרים[76]: "יתברך הבורא וישתבח היוצר, שהוא מנהיג את הגלגלים בעולמות העליונים ואת בריותיו בעולם התחתון ומבין לכל הליכותיהם. אין לך עשב שאין לו מלאך, שמכהו ואומר לו: "גדל!" ואם עשב כך, קל-וחומר בן-אדם, וקל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר אדם מישראל. אין הדיוט קופץ בראש, אין שוטה נעשה פלא-יועץ, ואין עם-הארץ – חסיד ובור – משכיל אצלנו, אלא עד שכל אחד ואחד מהם המלאך שלו מכהו וכופאו להיות מה שהוא. אף קבצנינו, ארחי-פרחי שלנו, מלאכי-השרת מכים אותם ואומרים להם: "פרו-ורבו, קבצנים! בית-יעקב, לכו – וחזרו על הפתחים!"...
  78. ^ "פרי הארץ", פרשת בא, הוצאת מסורה, עמוד מט.
  79. ^ היכל הברכה, בראשית - לה::-לו::; וע"ע בספר נתיב מצוותיך
  80. ^ דברי חיים על התורה, פרשת מקץ, בהתחלה - ד"ה במד"ר [א].
  81. ^ פאר לישרים, אות לח, או אמרי פינחס, מישור, עמוד קעט
  82. ^ דרך חיים, שער התשובה, פרק ט.
  83. ^ א, נ; ב השמטות.
  84. ^ על כד הקמח ערך השגחה אות ו ד"ה אמנם.
  85. ^ השגחה פרטית יז.
  86. ^ חלק ז, סימן רפט-רצ.
  87. ^ אורות הקודש חלק ב' תקמט'
  88. ^ ז, רפט ד"ה והשנית.
  89. ^ מקץ ד"ה במד"ר [א].
  90. ^ חלק ז, סימן רפט ד"ה ובאמת פשוט.
  91. ^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.
  92. ^ "Albert Einstein (1879-1955)". בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2007.