יורי טיניאנוב
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
 | |
| לידה |
6 באוקטובר 1894 (יוליאני) רזקנה, גוברמנטת ויטבסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1943 (בגיל 49) מוסקבה, ברית המועצות |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות וגנקובו |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
| שפות היצירה |
רוסית, גרמנית |
| יצירות בולטות |
Lieutenant Kijé |
| בן או בת זוג |
Leah Zilber (3 בפברואר 1916–20 בדצמבר 1943) |
| צאצאים |
Inna Tynyanova |
| פרסים והוקרה |
עיטור הדגל האדום של העמל |
  | |
יורי טיניאנוב (ברוסית: Юрий Насо́нович Тынянов; 18 באוקטובר 1894 - 20 בדצמבר 1943) היה סופר, תסריטאי, מבקר ספרות וחוקר קולנוע יהודי-סובייטי[1]. נחשב כשייך לקבוצת הפורמליסטים הרוסיים וכקולנוען שהתייחס לקולנוע כשפה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ברזקנה (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום בלטביה), למשפחה יהודית. אביו, ניסן טיניאנוב, היה רופא. אמו, שרה אפשטיין, הייתה עקרת בית. בשנת 1918 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת סנקט פטרבורג. אשתו, לאה זילבר הייתה אחותם הגדולה של לב זילבר, אלכסנדר זילבר ווניאמין קאברין.
טיניאנוב הושפע מתורת הסמיולוגיה של הבלשן פרדינן דה-סוסיר אשר קבע שמילה היא סימן המורכב ממסמן ומסומן. בעוד שדה סוסיר התייחס לשפה המדוברת, טיניאנוב השליך את הרעיון אל הקולנוע.
טיניאנוב הסביר את רעיונו המרכזי באמצעות "משל הנמר". הוא הסביר כיצד סימנים נוצרים באמצעות סיפור על אדם קדמון שצייר נמר על להב גרזנו. ציור זה ניסה לחקות את המציאות (מימזיס). האדם העניק במחשבתו לאותו ציור תכונות מאגיות של שמירה וכוח המיוחסות לנמר הממשי. במשך הזמן, הנמר הופך לסמל של כוח, של גבורה או של שבט או קבוצה מסוימת. עם הזמן הוא מקבל פונקציה נמונית (זכרונית), כך שלא באמת צריך לראות את הנמר בציור אלא מספיק שניזכר בנמר מהציור. הנמר אט אט מאבד מהמימזיס שלו וכך נוצר סימן. טיניאנוב טען שהקולנוע (ראינוע בזמנו) לא יכול להיות מימטי בגלל הפער בין התמונה המצולמת לבין המציאות (שחור-לבן, פרופורציות, דו־ממדיות).
במקביל לעבודות בתחום ביקורת ספרותית החל לכתוב. בשנים 1925–1928 כתב שני רומנים: "קיוחליה" ו"מותו של ואזיר מוכתר". בשנים 1926-1927 כתב תסריטים לסרטים של גריגורי קוזינצב. בסוף שנות ה-20 חלה בטרשת נפוצה ולכן לא יכול היה להמשיך בקצב פעילות כמו בעבר.
יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסגן נים (הסגן קיז׳ה) - הוצאת קתרזיס, 2022. תרגום לעברית: דוד ישראל ארונשטם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק לאור, פרודיה איננה הגחכה של יצירה קודמת, הארץ, 2.12.2016
- יורי טיניאנוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יורי טניאנוב (1894-1943), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוסטויבסקי וגוגול – לקראת התיאוריה של הפרודיה, באתר קדימה בית הוצאה
