יחיאל חורב

יחיאל חורב
	אין תמונה חופשית
לידה	1944 (בן 80 בערך); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
	1986 – יולי 2007; (כ־21 שנים)
	→ חיים כרמון אמיר קין ←
	2003–2007; (כ־4 שנים)
	2003–2007; (כ־4 שנים)

יחיאל חורב (זילברמן) (נולד ב-1944) היה משנה למנכ"ל משרד הביטחון וראש המלמ"ב עד יולי 2007.

ביוגרפיה

חורב נולד בשנת 1944 בתל אביב ובגיל צעיר עבר לקיבוץ חולתה. ב-1962 התגייס לחטיבת גולני, שם שירת בגדוד 12 (ברק)^[1] והשתחרר בדרגת סגן. לאחר שחרורו במסגרת שירות המילואים בחיל השריון הגיע לדרגת רב-סרן^[2]. הוא השתתף, בסוף שנות השישים, במשלחת של צה"ל שאימנה את צבא קונגו. כששב בשנת 1969 גויס לתפקיד קצין ביטחון באחת היחידות של הוועדה לאנרגיה אטומית.

שירותו במשרד הביטחון

בשנת 1974 מונה חורב להיות האחראי על מחלקת האבטחה הפיזית ביחידת המלמ"ב והתקדם עד לתפקיד סגנו של ראש המלמ"ב חיים כרמון. בשנת 1984 יצא חורב ללימודים במכללה לביטחון לאומי למשך שנתיים. כששב ליחידה בשנת 1986 התפוצצה פרשת מרדכי ואנונו. כרמון היה באותו הזמן בחו"ל וחורב, כסגנו, מונה לעמוד בראש צוות בין-משרדי לטיפול בפרשה, בשיתוף נציגי השב"כ והמוסד^[3]. לאחר פרישתו של כרמון (שהפך למקס"מ: הממונה על קשרי חוץ, סיוע ביטחוני ומלמ"ב) באותה שנה, מונה חורב להיות ראש המלמ"ב.

בתפקידו כראש מלמ"ב נחשב חורב למחמיר ביותר. הוא היה האחראי לתנאי המאסר הקשים בהם הוחזק ואנונו ועל תנאי השחרור של מרקוס קלינגברג^[4]. הוא גם העביר את עמירם לוין^[5] מתפקיד בכיר במחלקה לנושאים מיוחדים ואבטחת מידע לאחר שלדעת חורב התרשל לוין במשימתו ולא צינזר כראוי את הפרוטוקולים שבית המשפט העליון התיר לפרסם ממשפטו של ואנונו. על חורב נמתחה גם ביקורת על האופן שבו טיפל בפרשת תא"ל יצחק יעקב. חורב גם מנע במשך מספר שנים את פרסום ספרו של אבנר כהן "ישראל והפצצה" ופורסם שאבנר כהן לא הגיע לישראל במשך אותן שנים כיוון שחשש ממעצר בידי חורב ואנשיו.

בשנת 2003 מונה חורב למשנה למנכ"ל משרד הביטחון, בנוסף לתפקידו כראש המלמ"ב. בשנת 2006 היה מעורב בפרשיה שבה שדרגה ישראל מזל"טים עבור סין, זאת אף על פי שהתחייבה בפני ארצות הברית שלא תעשה כן. הפרשה גרמה למשבר אמון בין המדינות וארצות הברית סירבה לשתף פעולה עם בכירי מערכת הביטחון המעורבים בה, בהם חורב^[6]. בשנת 2007 שימש כממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון, לאחר שהמנכ"ל הקודם גבי אשכנזי הפך לרמטכ"ל, ועד כניסתו של פנחס בוכריס לתפקיד המנכ"ל. ביולי של אותה שנה פרש חורב לגמלאות.

משמש יושב ראש הדירקטוריון של חברת בתי זיקוק צירון בע"מ המתמחה בהקמת בתי זיקוק באפריקה^[7].

קישורים חיצוניים

יוסי מלמן, מי מפחד ממרדכי ואנונו, באתר הארץ, 16 במרץ 2007 (כתבה הסוקרת הן את פרשת ואנונו והן את יחיאל חורב).
פרוטוקול ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט בעניין ההגבלות על מרדכי ואנונו לאחר שחרורו מהכלא, בהשתתפותו של יחיאל חורב.
רן אדליסט, האיש שרוכב על התמנון, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2000.
רונן ברגמן וגיל מלצר, הכוח של יחיאל חורב, באתר ynet, 5 באוגוסט 2004 - תקציר של כתבה מ"ידיעות אחרונות".
יוסי מלמן, יחיאל חורב, הממונה על הביטחון במש' הביטחון פורש בקיץ מתפקידו, באתר הארץ, 27 באפריל 2007.
בן כספית, פרשת "יצה" חוזרת: יחיאל חורב מדבר, nrg,‏ 16/7/2010.
יוסי מלמן, הקריירה השנייה של יחיאל חורב, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2007.

הערות שוליים

^ רן אדליסט, האיש שרוכב על התמנון, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2000.
^ יוסי מלמן, מי מפחד ממרדכי ואנונו, באתר הארץ, 15 במרץ 2004.
^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 342.
^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 310.
^ לא מדובר באלוף עמירם לוין
^ יצחק בן-חורין, "ארה"ב תדרוש פיטורי יחיאל חורב ועמוס ירון", באתר ynet, 12 ביוני 2005
^ אורן פרוינד, המשנה למנכ"ל משרד הביטחון לשעבר מקים עוד בית זיקוק באפריקה, באתר כלכליסט, 4 במאי 2015

[1] רן אדליסט, האיש שרוכב על התמנון, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2000.

[2] יוסי מלמן, מי מפחד ממרדכי ואנונו, באתר הארץ, 15 במרץ 2004.

[3] יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 342.

[4] יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 310.

[5] לא מדובר באלוף עמירם לוין

[6] יצחק בן-חורין, "ארה"ב תדרוש פיטורי יחיאל חורב ועמוס ירון", באתר ynet, 12 ביוני 2005

[7] אורן פרוינד, המשנה למנכ"ל משרד הביטחון לשעבר מקים עוד בית זיקוק באפריקה, באתר כלכליסט, 4 במאי 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]