יחסי אינדונזיה – מזרח טימור
| יחסי אינדונזיה – מזרח טימור | |
|---|---|
|
|
| |
| אינדונזיה | מזרח טימור |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,904,569 | 14,874 |
| אוכלוסייה | |
| 279,232,920 | 1,375,026 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,319,100 | 3,163 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,724 | 2,301 |
| משטר | |
| דמוקרטיה נשיאותית | רפובליקה |
מזרח טימור ואינדונזיה חולקות את האי טימור. אינדונזיה פלשה למושבה הפורטוגזית לשעבר בשנת 1975, סיפחה את מזרח טימור בשנת 1976, ושמרה על מזרח טימור כמחוזה ה-27 עד למשאל עם שנערך על ידי האו"ם ב-1999, בו בחרו תושבי מזרח טימור בעצמאות. לאחר תקופה של ממשל ביניים של האו"ם, מזרח טימור זכתה לעצמאות בשנת 2002.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורטוגל השתלטה על הטריטוריה שהתפרסמה בתור טימור הפורטוגזית באמצע המאה ה-18, ושמרה על המחצית המזרחית של האי (מערב טימור הייתה מושבה הולנדית עד מלחמת העולם השנייה) כמושבה עד מהפכת הציפורנים ב-1974. פורטוגל הצהירה על כוונתה להעניק עצמאות למושבה לשעבר ומפלגות מקומיות התגבשו, בכוונתה להתמודד עם הבחירות החופשיות הראשונות של מזרח טימור שנקבעו בשנת 1976. אינדונזיה, שהייתה מושרשת היטב במחנה האנטי-סובייטי בדרום-מזרח אסיה, נבהלה על ידי המפלגות הנוטות לשמאל שנראו כהולכות לנצח בבחירות הללו. אינדונזיה פלשה לשטח בשנת 1975 וסיפחה את מזרח טימור בשנה שלאחר מכן. כיבוש מזרח טימור בן 24 השנים שלאחר מכן גרם נזק רב ליחסים הדיפלומטיים של אינדונזיה ולמוניטין הבינלאומי שלה.[1]
הצבא לשחרור מזרח טימור, הזרוע הצבאית של המפלגה השמאלנית במזרח טימור פרטילין הפכה למקור העיקרי של התנגדות לסיפוח של אינדונזיה, אולם התנגדות צבאית בסופו של דבר כמעט ונעלמה. לאחר 20 שנה של התקוממות בדרגה נמוכה ולחץ דיפלומטי נגד הכיבוש. קסאננה גושמאו הפך לנשיא הראשון של מזרח טימור בעקבות עצמאותו.[2]
עצמאות של מזרח טימור[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפטרותו הכפויה של סוהארטו בשנת 1998, הציע סגן נשיא ויורשו בי. ג'יי חביבי משאל עם מפתיע על עצמאות מזרח טימור.[3] לאחר ש-78% ממזרח טימור בחרו בעצמאות במשאל העם, הותקף חביבי ברחבי הספקטרום הפוליטי האינדונזי בגין בגידה באינטרסים הלאומיים ואיבד את הסיכוי המועט שהיה לו לשמור על הנשיאות בבחירות באוקטובר 1999 באינדונזיה.[4] במקומו הוחלף עבד א-רחמן וחיד, מתנגד נחרץ לעצמאות מזרח טימור.
חלקים מהצבא האינדונזי התנגדו נחרצות לעצמאות מזרח טימור ובילו חלק ניכר משנת 1998 ו-1999 בחימוש של פרטיזנים פרו-אינדונזיים וסידור התקפות על קבוצות עצמאות. בתוך שעות לאחר פרסום תוצאות משאל העם על ידי שליח מיוחד של האו"ם למזרח טימור ג'משיד מרקר, הצבא האינדונזי הפעיל תוכנית אדמה חרוכה בשטח, השמיד למעלה ממחצית התשתית הקבועה של השטח, הרג כ-1,500 מזרח טימורים ועקר 300,000 איש נוספים. במהלך השבועות הקרובים, עד שכוח שמירת שלום של האו"ם בראשות אוסטרליה הגיע למדינה ב-20 בספטמבר 1999.[5]
מינהל המעבר של האו"ם במזרח טימור (UNTAET) סיפק ממשל ביניים אזרחי ומשימה לשמירת שלום בשטחה של מזרח טימור, מהקמתו באוקטובר 1999 ועד לעצמאות השטח ב-20 במאי 2002.
לאחר 2002[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות העבר הטראומטי, היחסים עם אינדונזיה הם בדרך כלל חיוביים לאחר שנת 2002. אינדונזיה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של מזרח טימור (כ-50% מכלל היבוא, 2005), והיא מרחיבה את חלקה בהתמדה.
אינדונזיה היא שותפת הסחר בתחום היבוא הגדולה ביותר של מזרח טימור, כאשר לשעבר ייצאה סחורות בשווי 187 מיליון דולר (32% מהיבוא) בשנת 2017 ואילו האחרונה ייצאה רק 6 מיליון דולר בכיוון ההפוך.[6] אינדונזיה תומכת בהצטרפותה של מזרח טימור לאיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה, במיוחד במהלך כהונתו של סוסיליו באמבאנג יודהויונו.[7]
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אינדונזיה מחזיקה במזרח טימור שגרירות בדילי ונציגות בפנטה מקאסאר.
- מזרח טימור מחזיקה באינדונזיה שגרירות בג'קרטה ו-2 קונסוליות במדן, סורבאיה, דנפסאר, אטמבואה וקופנג.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A Nation in Waiting Chapter 8, East Timor: The little pebble that could, Adam Schwarz, Westview Press, 2nd edition (1999)
- ^ The President Behind the Nation The Christian Science Monitor, Dan Murphy, May 20, 2002
- ^ Hafidz, Tatik S.. Fading away?: The political role of the army in Indonesia’s transition to democracy, 1998–2001. Singapore Institute of Defence and Strategic Studies, p. 43
- ^ Criticisms mount over Habibie's East Timor decision The Jakarta Post, September 7, 1999
- ^ Scorched Earth, Far Eastern Economic Review, John McBeth and Dan Murphy, September 16, 1999, pp. 10–14
- ^ "East Timor Trade". World Integrated Trade Solution. World Bank. נבדק ב-25 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Prashanth, Parameswaran (6 באוקטובר 2016). "When Will Timor-Leste Join ASEAN?". The Diplomat. נבדק ב-7 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
