יחסי הממלכה המאוחדת–ירדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הממלכה המאוחדת–ירדן
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת ירדןירדן
הממלכה המאוחדת ירדן
שטחקילומטר רבוע)
243,610 89,342
אוכלוסייה
65,105,246 10,458,413
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,925,000 89,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
44,927 8,510
משטר
מונרכיה חוקתית מונרכיה חוקתית

היחסים האנגלו-ירדניים מתייחסים ליחסים בין ממלכת ירדן ההאשמית לבין הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. שתי המדינות חולקות קשר הדוק יחסית שהחל בעת שההאשמים, קיבלו עזרה בריטית להפיל את השלטון העות'מאני במדינה במלחמת העולם הראשונה, אך לעיתים היחסים גם סבלו ממתחים. עם זאת, שתי המדינות הצליחו להבטיח מערכת יחסים חזקה. לירדן יש שגרירות בלונדון.[1] לבריטניה יש שגרירות בעמאן.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה ביקשו ההאשמים עזרה ותמיכה מהאימפריה הבריטית דרך מטה המשרד לענייני המזרח התיכון בקהיר כדי להילחם נגד העות'מאנים, שהתממשה לאחר 1916.[3] המרד הערבי הפתאומי בהנהגת המשפחה ההאשמית, אף שלא היה מסוגל להבטיח תמיכה מוחלטת משבטים ערביים אחרים, מילא תפקיד אינסטרומנטלי בקריסת השלטון העות'מאני שם. עם זאת, המטרה העיקרית של המרד ההאשמי, אחדות ועצמאות מוחלטת למדינה ערבית שהשתרעה מעיראק וסוריה המודרנית ועד תימן למעט עדן, לא כובדה על ידי לונדון ובעלת בריתה צרפת.[4] בסופו של דבר, כהתנצלות על הכישלון, בריטניה העמידה את השריף עבדאללה כשליט אמירות עבר הירדן בתקווה ליישר את ההדורים.[5]

עד שנת 1956 לא הייתה לאמירות, אף על פי שהיא נשלטה על ידי ההאשמים, ממשל עצמאי מלא. ממשלת בריטניה הפעילה עדיין את השפעתה ברחבי האמירויות. ג'ון באגוט גלאב, המכונה גלאב פאשה, היה השליט דה-פקטו האחראי על המדינה, והניח את היסוד של הלגיון הערבי, שהפכו מאוחר יותר לכוחות המזוינים הירדניים.[6] באותו הזמן, גלאב פאשה מילא תפקיד שנוי במחלוקת, שנמצא עדיין בוויכוח בתולדות הממלכה הירדנית המודרנית.[7]

במלחמת ערב-ישראל ב-1948, בריטניה העדיפה בסתר פלישה ירדנית מוחלטת לגדה המערבית, בתקווה למנוע הקמה אפשרית של מדינה פלסטינית בהנהגת אמין אל-חוסייני, והצליחה בהשגת מטרתה, ובכך הבטיחה את ההשפעה הבריטית בתוך עבר הירדן אף על פי שתפקידם יצר תוצאה לא רצויה בעתיד המזרח התיכון.[8] מאוחר יותר בריטניה המשיכה לתמוך בירדן במהלך ספטמבר השחור נגד אש"ף,[9] אף על פי שתמיכתה הוטלה בספק לאחר התייחסותה בחוסר אמון לעתידו של המלך חוסיין.[10] בריטניה גם תמכה בסתר בהיתר למטוסים ישראליים לטוס בירדן כאשר סוריה שלחה כוחות לפלוש למדינה, ואילצה את הסורים לסגת.[11]

המלך חוסיין עצמו נישא לאנטואנט גרדינר,[12] אישה בריטית שילדה מאוחר יותר את עבדאללה השני, מלך ירדן, ובעקבות כך, עבדאללה השני נחשב ממוצא בריטי דרך אמו.

יחסים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תודות לקרבה חזקה זו ולנישואים המאוחרים בין חוסיין למונא, ירדן ובריטניה שומרים על קשר חזק.[13] ראש הממשלה הבריטי תרזה מיי ראתה את ירדן כבעלת ברית ראויה לציון, ונענתה באמון הדדי מצד ראש הממשלה הירדני.[14] שתי המדינות גם התכוונו להרחיב את קשריהן הדו-צדדיים.[15]

שתי המדינות גם היו מעורבות בקנה מידה קטן בשיחות השלום בין ישראל לרשות הפלסטינית כמשא ומתן, ודחקו בשיחות שלום בין הצדדים.[16]

לדברי המלך עבדאללה השני, מערכת היחסים כבר הגיעה לנקודת שיא ובשלה להפוך לשותפות אמיתית.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Home". Embassy of the Hashemite Kingdom of Jordan, London. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  2. ^ "British Embassy Amman". Gov.uk. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  3. ^ "For king and country". 17 ביולי 2003. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  4. ^ Khalid, Matein. "The Hashemite saga and the tragedies of Arab history". Khaleej Times. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  5. ^ "Jordan - History - The Making of Transjordan". Kinghussein.gov.jo. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  6. ^ "Glubb Pasha and the Arab Legion". Historynet.com. 12 ביוני 2006. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  7. ^ Archives, The National (4 באפריל 2017). "The National Archives - The Glubb Pasha papers: a precarious existence". The National Archives blog. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  8. ^ "Britain’s role in the war in Palestine, 1948". Mark Curtis. 16 במרץ 2017. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  9. ^ "Black September: Tough negotiations". 1 בינואר 2001. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  10. ^ "Britain Sees “Black September” as King Hussein's Downfall". Jewishvirtuallibrary.org. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  11. ^ "Saʿīd Ḥammāmī - Palestinian nationalist". Encyclopedia Britannica. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  12. ^ Scott (25 באפריל 2014). "Princess Muna al-Hussein of Jordan". בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  13. ^ "Jordan and the UK: A long and robust relationship". 6 בנובמבר 2001. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  14. ^ ""Britain will be a partner you can depend on" - PM in Jordan". GOV.UK. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  15. ^ "Jordan, UK set to take bilateral ties to new level". Jordan Times. 30 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  16. ^ Laub, Karin (25 ביוני 2018). "Prince William on historic Mideast trip, praises Jordan ties". AP NEWS. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019. 
  17. ^ "King: Jordan-UK historical bonds developed into true partnership - King Abdullah II Official Website". Kingabdullah.jo. בדיקה אחרונה ב-19 במרץ 2019.