יחסי הרשות הפלסטינית – ירדן
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
| יחסי הרשות הפלסטינית – ירדן | |
|---|---|
|
|
| |
| הרשות הפלסטינית | ירדן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 6,220 | 89,342 |
| אוכלוסייה | |
| 5,463,399 | 11,373,043 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 19,112 | 47,451 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,498 | 4,172 |
| משטר | |
| רפובליקה | מונרכיה חוקתית |
יחסי הרשות הפלסטינית–ירדן הם מערכת היחסים המדינית שבין הרשות הפלסטינית לבין הממלכה הירדנית ההאשמית.
לירדן יש משרד ברמאללה, ולרשות הפלסטינית יש שגרירות בעמאן. שתיהן חברות בליגה הערבית, הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ואיחוד מדינות הים התיכון.
דגלי ירדן והרשות הפלסטינית דומים, למעט שבדגל ירדן יש כוכב לבן בעל שבע נקודות באמצע המשולש האדום.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1949–1967[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירדן סיפחה את הגדה המערבית ב-24 באפריל 1950, לאחר הסכמי שביתת הנשק מ-1949. בשנת 1951 נרצח המלך עבדאללה הראשון על ידי פלסטיני משבט חוסייני. לאחר הסיפוח, כל הפלסטינים בשטחי הגדה המערבית הפכו לאזרחים ירדנים. הפלסטינים בגדה המערבית לא התמודדו עם אפליה וקיבלו את אותה הזכויות כמו הירדנים של הגדה המזרחית. ב-1964 נערך במלון אינטרקונטיננטל שבמזרח ירושלים הקונגרס הלאומי הפלסטיני, במסגרתו הוקף אש"ף והתקבלה האמנה הלאומית הפלסטינית. סעיף 20 של האמנה קובע ש"הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם ייחשבו בטלים" קביעה שיכולה להתפרש כשלילת הלגיטימיות של ירדן כמדינה עצמאית, שלילה שבאה לידי ביטוי מפורש בהכרזת המועצה הלאומית הפלסטינית ב-28 בפברואר 1971 על ירדן כחלק מפלסטין, והסבר לקרע בין ירדן והתנועה הפלסטינית[1].
1967–1988[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת ששת הימים, ירדן איבדה את השליטה בגדה המערבית לישראל. עם זאת, הפלסטינים בגדה המערבית לא איבדו את אזרחותם ולא את מושבם בפרלמנט הירדני. כ-300,000 פלסטינים ברחו לירדן. בשנת 1970 פרץ סכסוך בין כוחות הצבא הירדניים בהנהגת המלך חוסיין לבין ארגון השחרור הפלסטיני בראשות יאסר ערפאת. סכסוך זה נודע בשם ספטמבר השחור. לאחר המלחמה גירשה ירדן את אש"ף. בעקבות זאת, ב-28 בפברואר 1971 הכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית על ירדן כחלק מפלסטין. הפלסטינים בגדה המערבית שמרו על אזרחותם הירדנית עד שירדן ויתרה על כל התביעות בגדה המערבית ב-31 ביולי 1988. לימים הכירה ירדן באש"ף כ"נציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני."
1988–1994[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ניתוק הקשרים המשפטיים בין הגדה המערבית לממלכת ירדן בשנת 1988, תמכה ממשלת ירדן במאבק של אש"ף להקמת מדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. במהלך ועידות השלום שלאחר ועידת השלום במדריד בשנת 1991, הפלסטינים יוצגו כמשלחת משנה במשלחת הירדנית-פלסטינית, דבר שנבע מדרישות ישראל להימנע מייצוג הפלסטינים כלאום עצמאי. במהלך השיחות בין ישראל לירדן בוושינגטון הבירה בשנת 1992, רוב הנושאים השנויים במחלוקת בין ישראל לירדן הוסדרו, אך ממשלת ירדן סירבה לחתום על הסכם רשמי כלשהו עם ישראל כל עוד לא הושג הסכם עם הפלסטינים. ב-13 בספטמבר 1993 נחתם הסכם אוסלו, ולמחרת החברים הפלסטינים במשלחת הירדנית-פלסטינית הפכו למשלחת נפרדת. הסכם אוסלו איפשר למשלחת הירדנית לנהל משא ומתן גלוי עם המשלחת הישראלית, וב-26 באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום הישראלי-ירדני.
1994–הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנת השלום הישראלית-ירדנית יצרה חילוקי דעות בין ירדן לרשות הפלסטינית בנושא המקומות הקדושים האיסלאמיים במזרח ירושלים, שהאמנה עליהם הכירה בהאפוטרופסות ההאשמית על המקומות הקדושים בירושלים, ואילו הרשות הפלסטינית טענה כי יש להן אותן זכויות. בנושאים רבים אחרים, ממשלת ירדן והרשות הפלסטינית משתפות פעולה, מכיוון שהממשלה בעמאן תומכת בשאיפות פלסטיניות למדינה בגבולות 1967.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הרצאתו של פרופ' אלכסנדר בליי, הפרשנות הירדנית והפלסטינית להצהרת בלפור, בכנס 'סיום מלחמות והתוויית גבולות בסימן 75 שנה לתוכנית החלוקה של ארץ ישראל', קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, ינואר 2023, עמ' 30