פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הממלכה המאוחדת ביחס למבט רחב יותר של האיחוד האירופי

פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי (מכונה גם: ברקזיט או ברקסיט; מאנגלית: Brexit, הלחם בסיסים של: Britain Exit[1]) החלה ב-29 במרץ 2017 לאחר שבמשאל עם שהתקיים ב-23 ביוני 2016 הצביעו רוב תושבי הממלכה לפרוש מן האיחוד והכרעתם אושררה על ידי הפרלמנט והמלכה. תהליך הפרישה בפועל נפתח בהפעלת סעיף 50 הדרוש כדי להתחיל את התהליך היציאה מהאיחוד, וצפוי להסתיים בשנת 2019.[2] בכך החל הקץ על 44 שנות חברות באיחוד, החל מ-1973 אז הצטרפה בריטניה לשוק האירופי המשותף, הארגון שהפך מאוחר יותר לאיחוד האירופי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה, שהסתייגה מהצטרפות לקהילה האירופית בשנות החמישים, שינתה את דעתה וביקשה להצטרף אליו בשנת 1961, אך נשיא צרפת שארל דה גול מנע את התקבלותה. בריטניה הצטרפה לשוק האירופי המשותף רק בשנת 1973, תחת ראש־הממשלה השמרני אדוארד הית. שנתיים מאוחר יותר, תחת ראש־הממשלה מן הלייבור, הרולד וילסון, נערך משאל עם בשאלה האם להמשיך את חברותה של בריטניה בשוק המשותף. בתמיכת המפלגה השמרנית, בהנהגת מרגרט תאצ'ר, וכנגד התנגדותם של רבים בלייבור, אושר המשך חברותה של בריטניה בארגון ברוב של יותר משני שלישים. במשאל עם נוסף, שנערך בשנת 2016, ניצחו תומכי הפרישה. ההכרעה במשאל העם עתידה להביא לפרישה של בריטניה מן האיחוד האירופי בתוך תקופה של שנתיים.

נסיגה מן האיחוד האירופי היא זכות מוקנית של החברות באיחוד, לפי סעיף 50 של האמנה על האיחוד האירופי.

משאל העם ב-1975[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975 נערך בבריטניה משאל עם על שאלת הישארותה של הממלכה המאוחדת בשורות הקהילייה האירופית. המפלגות הגדולות התייצבו כאחת לצד ההישארות. במפלגת הלייבור היו רבים שהסתייגו מהאיחוד — ובמיוחד בסיעה שהשתייכה לצד השמאלי של המפה במפלגה. באפריל 1975 נערכה הצבעה פנימית בה הורו התוצאות על יחס של 1:2 לטובת התומכים ביציאה מהקהילייה האירופית. הרולד וילסון, ראש הממשלה, העניק לחברי הקבינט חופש להביע את דעתם האישית באופן פומבי, ולא חייב אותם להתייצב מאחורי עמדתו שלו, שתמכה בהישארות. שבעה מתוך 23 חברי הקבינט התנגדו לחברות בקהילייה האירופית.[3] מרגרט ת׳אצ׳ר, מנהיגת המפלגה השמרנית שבאופוזיציה, התייצבה בעד המשך החברות בארגון, וסחפה אחריה רבים במפלגתה.

ב-5 ביוני 1975 התבקש הבוחר הבריטי להשיב "כן" או "לא" על השאלה:

?(Do you think the UK should stay in the European Community (Common Market
תרגום: "האם לדעתך בריטניה צריכה להישאר בקהילייה האירופית (השוק המשותף)?"

נסח השאלה במשאל העם של 1975

בכל אחד ממחוזות הבחירה בבריטניה, מלבד איי שטלנד והאיים המערביים, השיבו הבוחרים "כן" לשאלה, בתמיכה בהמשך החברות בקהילייה האירופית. התמיכה הייתה נמוכה יחסית בסקוטלנד ובצפון אירלנד.

בעקבות משאל העם נותרה בריטניה חברה בקהילייה האירופית.[4]

קולות "כן" כן (%) קולות "לא" לא (%) הצבעה (%)
17,378,581 67.2 Symbol support vote.svg בעד 8,470,073 32.8 Symbol oppose vote.svg נגד 64.5

משאל העם ב-2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016)

ראש הממשלה דייוויד קמרון הבטיח עוד בינואר 2013 כי אם תנצח המפלגה השמרנית בבחירות הכלליות במאי 2015, תשאף ממשלת בריטניה לקבל תנאי חברות חדשים באיחוד האירופי, וכן לערוך משאל עם בנושא הישארותה בארגון. על רקע התחזקות גורמים לאומיים ואירו-סקפטיים, כגון ניצחונה של מפלגת UKIP בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014 – בהן סיימה המפלגה השמרנית במקום השלישי – ולאחר ניצחונם של קמרון ומפלגתו בבחירות ב-2015, הבטיח ראש הממשלה כי משאל עם על עתידה של בריטניה באיחוד האירופי יערך "עד 2017", בהתאם למצע מפלגתו. עם זאת, התחייבות זו גובתה בהבטחה של קמרון כי המשאל יערך רק אם יושגו תנאי חברות חדשים במסגרת הישארותה של בריטניה באיחוד האירופי, אשר ישפרו את מצבה בארגון ויפחיתו את הסיכוי לעזיבתה. בעקבות כך הונחו היסודות החוקיים לעריכת משאל העם בפרלמנט הבריטי בשנת 2015 דרך החוק "European Union Referendum Act 2015". בפברואר 2016 נחתם הסכם שבמסגרתו הושגו הסכמות על רפורמות בנושאי הגירה, כלכלה וחוקי עבודה, אשר יעניקו לבריטניה עצמאות רבה יותר ו"מעמד מיוחד" באיחוד האירופי, אם תבחר להישאר.[5] תאריך המשאל נקבע בהסכם ל־23 ביוני 2016.

הקמפיינים המקדימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקזיט (גם ברקסיט; בכתיבה משמש גם האיות ברגזיט או ברגסיט[6]; מאנגלית: Brexit, הלחם של: Britain Exit[7][8]) היא סיסמת הקמפיין של המחנה שתמך בפרישה מהאיחוד; הסיסמה הפכה לכינוי מקובל לתהליך הפרישה הן בפי התומכים בפרישה והן בפי המתנגדים לה. המונח אומץ מההלחם המקורי "גרקזיט" (הלחם של המילים Greece עם exit שפירושן "יוון" ו"יציאה"), שהיה לכינוי המקובל באנגלית לציון הקמפיין היווני שתמך בפרישת יוון מהאיחוד האירופי.[6]

מילת היפוך, חדשה יותר, היא Brexin, במשמעות של הישארות באיחוד האירופי. שורש מילה זו, שאיננה הלחם תקני, הוא המילה Brexit עצמה תוך הפיכת ה-"it" ל-"in" (בפנים), כדי לתת את המשמעות ההפוכה.[7]

ב-16 ביוני 2016, במהלך הקמפיינים המקדימים, נרצחה חברת הפרלמנט ג'ו קוקס שתמכה בהישארות בריטניה באיחוד האירופי בידי תומאס מייר, בן 52, בעל עבר פסיכיאטרי וקשר לקבוצה נאו-נאצית אמריקאית. מייר נדון בנובמבר 2016 למאסר עולם.

תוצאות המשאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016)
אפשרות בחירה הצבעות אחוזים
להישאר (Remain) 16,141,241 48.1%
לעזוב (Leave) 17,410,742 51.9%
קולות תקפים 33,551,983 99.92%
קולות פסולים או פתקים לבנים 25,359 0.08%
סך הקולות 33,577,342 72.2%
בעלי זכות הצבעה 46,501,241 100%
מקור:[9][10]

באנגליה ובויילס תמכו רוב המצביעים ביציאה מהאיחוד האירופי, ואילו בסקוטלנד ובצפון אירלנד היה רוב להישארות.

בעקבות משאל העם ב-2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2016 פסק בית המשפט העליון שאין בסמכות הממשלה להפעיל את סעיף 50 ללא אישור הפרלמנט. בית המשפט שב וקבע זאת בינואר 2017.[11] ב-8 בפברואר 2017 בית הנבחרים הבריטי הצביע ברוב מוחץ של 494 נגד 122 בעד הפעלת סעיף 50, ללא תיקונים או שינויים. בית הלורדים אשרר את ההצעה עם תיקונים (בעיקר בנוגע למעמדם הצפוי של זרים אזרחי האיחוד) ב-7 במרץ, אך התיקונים נדחו על ידי בית הנבחרים.[12] משהושלם ההליך בפרלמנט, המלכה העניקה את הסכמתה ב-16.[13] ראש הממשלה מיי הפעילה את סעיף 50 ב-29 במרץ ושיגרה מכתב רשמי בנדון למועצת השרים האירופאית.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The UK's EU referendum: All you need to know". BBC News. בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2016. 
  2. ^ יש תאריך: בריטניה תפרוש מהאיחוד ב-2019, באתר ynet, 2 באוקטובר 2016
  3. ^ DAvis Butler. "The 1975 Referendum" (PDF). Eureferendum.com. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2016. 
  4. ^ "Research Briefings – The 1974–75 UK Renegotiation of EEC Membership and Referendum". Researchbriefings.parliament.uk. בדיקה אחרונה ב-19 במאי 2016. 
  5. ^ רויטרס‏, "רגע של פעם בדור": הושג הסכם להשארת בריטניה באיחוד האירופי, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בפברואר 2016
  6. ^ 6.0 6.1 ראו יובל פינטר,ברגקסזיט, בבלוג "דגש קל"
  7. ^ 7.0 7.1 Christian Nordqvist, What is Brexin? Definition and meaning, 'marketbusinessnews' website
  8. ^ "The UK's EU referendum: All you need to know". BBC News. בדיקה אחרונה ב-24 במרץ 2016. 
  9. ^ EU Referendum Results - BBC News, BBC News (בen-GB)
  10. ^ EU Referendum Results, election.news.sky.com
  11. ^ משה גולן, ‏מכה לתרזה מיי: הממשלה חייבת אישור הפרלמנט לברקזיט, באתר גלובס, 24 בינואר 2017
  12. ^ Brexit bill: Parliament clears way for talks with EU, בי.בי.סי.
  13. ^ Brexit: Queen gives Royal Assent to Article 50 bill, בי.בי.סי, 17 במרץ 2017.
  14. ^ Article 50: May signs letter that will trigger Brexit, בי.בי.סי, 29 במרץ 2017.