בוריס ג'ונסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בוריס ג'ונסון
Boris Johnson
בוריס ג'ונסון, 2019
בוריס ג'ונסון, 2019
לידה 19 ביוני 1964 (בן 57)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אלכסנדר פיליפ בוריס דה פפפל ג'ונסון
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
השכלה אוניברסיטת אוקספורד, איטון קולג'
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי
מפלגה המפלגה השמרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג
  • אלגרה מוסטין-אוון (1987 – 1993)
  • מרינה וילר (1993 – 2018)
  • קרי סיימונדס (2018 – הווה)
האתר הרשמי
ראש ממשלת בריטניה ה־55
24 ביולי 2019 – מכהן
(שנתיים ו־26 שבועות)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
מכהן ←
מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים
13 ביולי 20169 ביולי 2018
(שנתיים)
מונרך בתקופה אליזבת השנייה
תחת ראשת הממשלה תרזה מיי
חבר בית הנבחרים הבריטי
7 במאי 2015 – מכהן
(6 שנים ו־37 שבועות)
ראש עיריית לונדון ה־2
4 במאי 20089 במאי 2016
(8 שנים)
פרסים והוקרה
פרס איג נובל (ספטמבר 2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Boris Johnson's signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסוןאנגלית: Alexander Boris de Pfeffel Johnson; נולד ב-19 ביוני 1964) הוא פוליטיקאי בריטי המכהן כראש ממשלת בריטניה ומנהיג המפלגה השמרנית מאז יולי 2019. נוסף על כהונתו כראש הממשלה, הוא חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ (אנ') מאז 2015 ובשנים 2001–2008 ייצג בפרלמנט את מחוז הנלי (אנ'). ג'ונסון כיהן כראש עיריית לונדון בין השנים 2008–2016 וכמזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים מ-2016 עד 2018.

ראשית חייו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נולד באפר איסט סייד במנהטן שבניו יורק, לזוג הורים בריטים מהמעמד הגבוה, סטנלי ג'ונסון (אנ') ושארלוט ג'ונסון והאל (אנ') (לבית פואסט), שנישאו בשנת 1963. לאחר נישואיהם נסעו ההורים יחד לארצות הברית, שם האב למד כלכלה באוניברסיטת קולומביה. עם לידתו, קיבל ג'ונסון הן אזרחות אמריקאית, עליה ויתר בהמשך בשביל להיפטר מתשלום מס נוסף גם לארצות הברית, והן אזרחות בריטית.[1] אביו היה חבר במפלגה השמרנית ובשנים 1979–1984 הוא היה נציג בפרלמנט האירופי. מצד אביו, ג'ונסון הוא נינו של עלי כמאל (אנ') ביי, שר הפנים העות'מאני שנרצח ב-1922, וכן צאצא של פאול, נסיך וירטמברג. אמו ממוצא אנגלי וצרפתי, וסבה היה רב יהודי מליטא.[2] בספטמבר 1964 חזרו הוריו לבריטניה, שם התחנך, אך בפברואר 1966 חזרו הוריו לארצות הברית בשל עבודות האב, וגרו בוושינגטון די. סי. ובקונטיקט. ב-1969 חזרו שוב לבריטניה. אמו הייתה קתולית וגידלה אותו באמונתה, והוא ראש הממשלה הבריטי הראשון אי-פעם שנטבל כקתולי, אך הוא המיר את דתו לנצרות האנגליקנית בגיל העשרה, כשלמד באיטון קולג'. ג'ונסון אמר בראיון ב-2015 ש"איננו נוצרי רציני".[3]

הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד (ג'ונסון מרבה להשתמש ביוונית ובלטינית בפומבי), והיה נשיא מועדון הדיבייט "אוקספורד יוניון" (אנ') - תפקיד שמילאו פוליטיקאים רבים.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בעיתון "הטיימס", אך פוטר ממנו בשל פרסום ידיעה חדשותית כוזבת.[4] לימים הוא הפך לכתב השטח של הדיילי טלגרף בבריסל, ומאמרי הדעה שלו השפיעו על התגברות האירוסקפטיות בקרב הימין הבריטי. הוא היה עוזר העורך של הדיילי טלגרף משנת 1994 עד 1999, וערך את עיתון הספקטייטור משנת 1999 עד 2005.

קריירה פוליטית מוקדמת וראשות העיר לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון נבחר לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה הנלי ב-2001, והיה חבר בממשלת הצללים של מייקל הווארד ודייוויד קמרון. הוא דבק במידה רבה בקו המפלגתי של השמרנים בפרלמנט, אך נקט עמדה ליברלית יותר מבחינה חברתית בנושאים כמו זכויות להט"ב. ג'ונסון פרש מתפקידו בממשלת הצללים כאשר הודיע, ב-16 ביולי 2007, על הצגת מועמדותו לתפקיד ראש עיריית לונדון מטעם המפלגה השמרנית.

ג'ונסון, שנבחר בבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2008 מטעם המפלגה השמרנית, ניצח את ראש העיר המכהן מטעם מפלגת הלייבור, קן ליווינגסטון, והתפטר מבית הנבחרים הבריטי עם היבחרו. במהלך הקדנציה הראשונה שלו כראש עיריית לונדון, אסר על צריכת משקאות משכרים ברוב קווי התחבורה הציבורית של הבירה, והשיק את מיזם האוטובוסים "ניו רוטמאסטר" (אנ'), את רכבל האמירייטס ומיזמי תחבורה אחרים. ב-2012 נבחר מחדש לתפקיד, וגם בפעם זו גבר על ליווינגסטון. בקדנציה השנייה הוא פיקח על אולימפיאדת לונדון. ב-2015 הוא נבחר לבית הנבחרים כנציג מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ, והתפטר מראשות עיריית לונדון שנה לאחר מכן. במקומו נבחר סאדיק קאן מהלייבור.

ג'ונסון עם מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש בלונדון, מאי 2018
ג'ונסון עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בביקורו בלונדון, יוני 2018

שר בממשלת בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון היה מנהיגו העיקרי של המחנה בעד פרישה במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), והסתמן כמועמד מוביל להחליף את מנהיג המפלגה השמרנית, דייוויד קמרון, שהתנגד לפרישת בריטניה מהאיחוד והתפטר לאחר זכיית מחנה הפרישה במשאל העם. ב-30 ביוני, לאחר שעמיתו לשעבר מייקל גוב הודיע אף הוא על התמודדות למשרה, הכריז כי לא יתחרה.[5] תרזה מיי שנבחרה בסופו של דבר לראשות המפלגה ולראשות הממשלה, מינתה ב-13 ביולי 2016 את ג'ונסון לשר החוץ בממשלתה החדשה.[6]

ב-9 ביולי 2018, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מהממשלה עקב חילוקי דעות על תנאי הפרישה מהאיחוד האירופי.[7]

ג'ונסון הוא דמות מעוררת מחלוקת בפוליטיקה של בריטניה ובעיתונות הבריטית. תומכיו משבחים אותו כדמות מבדרת, הומוריסטית ופופולרית, ועל הצלחתו למשוך אל קהל בוחריו מצביעים שאינם השמרנים המסורתיים. הוא מושא לביקורת על ידי מבקריו, שמאשימים אותו בשימוש בשפה גזענית, וגם מעלים נגדו טענות על אליטיזם והולכת שולל.

ראש ממשלת בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדנציה ראשונה (2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי: ממשלת בוריס ג'ונסון הראשונה

במאי 2019 הודיעה מיי על כוונתה לפרוש מהנהגת המפלגה השמרנית. ג'ונסון הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד באותו החודש, עוד לפני ההודעה של מיי. ביולי 2019 הוא נבחר למנהיג המפלגה השמרנית, לאחר שגבר בסיבוב האחרון על ג'רמי האנט. יום לאחר הבחירות לראשות המפלגה, ב-24 ביולי, קיבלה המלכה אליזבת השנייה את התפטרותה של מיי ומינתה את ג'ונסון לראש הממשלה ה-55 של בריטניה.[8]

בנאומו הראשון כראש ממשלה הבטיח שהממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי עד 31 באוקטובר 2019 גם ללא הסכם. ב-28 באוגוסט ביקש ג'ונסון מהמלכה אליזבת להשעות את כינוס הפרלמנט ב-28 בספטמבר, וכך לצמצם את חלון הזמן שבו יכול הפרלמנט לפעול למניעת ברקזיט ללא הסכם. המלכה נעתרה לבקשה והסכימה להשעייה,[9] אך בית המשפט העליון ביטל את ההשעייה, לאחר שקבע שהיא איננה חוקית.[10]

ב-29 באוקטובר, הקדים הפרלמנט את הבחירות לדצמבר 2019.[11]

ג'ונסון עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ בעצרת האו"ם בניו-יורק, ספטמבר 2019

קדנציה שנייה (2019–הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – התפרצות נגיף הקורונה בבריטניה

בבחירות הכלליות, שנערכו ב-12 בדצמבר 2019, זכתה מפלגתו ברוב גדול.

ב-9 בינואר 2020, אישר בית הנבחרים הבריטי את הסכם הברקזיט של ג'ונסון, וב-31 בינואר יצאה בריטניה באופן רשמי מהאיחוד האירופי. החלה תקופת מעבר שנמשכה עד 31 בדצמבר 2020. במהלך תקופת המעבר נשמר הסטטוס קוו והצדדים דנו על הסכם קבע. ב-12 ביוני 2020 הודיעה בריטניה רשמית שהיא לא מעוניינת בהארכה של תקופת המעבר. ב-24 בדצמבר 2020 נחתם הסכם סופי מקיף בין האיחוד לממלכה המאוחדת, המכסה את סוגיות הדיג, הסחר החופשי והמכסים, הגבולות ויתר העניינים שהיו שנויים במחלוקת. בסוף 2020 תמה תקופה המעבר.[12] מחלוקות בנושא, בעיקר סביב צפון אירלנד, נמשכו לאחר מכן.[13]

בתחילת מגפת הקורונה, נקט תחילה ג'ונסון בגישת "חסינות העדר", ללא הגבלות משמעותיות. הממשלה חזרה בה ואימצה מדיניות של איסור יציאות לא הכרחיות מן הבתים.[14] ב-27 במרץ נדבק ג'ונסון עצמו בנגיף הקורונה. הוא אושפז, ושוחרר לביתו, ב-26 באפריל 2020. לאחר יותר משנה של הנחיות, ההנחיות בשטח אנגליה בוטלו בקיץ 2021.

במרץ 2021, פורסמה סקירה משולבת של מדיניות הביטחון הלאומי והמדיניות הבינלאומית של בריטניה. היא תיארה שלושה אינטרסים לאומיים בסיסיים המחברים את אזרחי בריטניה - ריבונות, ביטחון ושגשוג - לצד ערכי הדמוקרטיה ומחויבות לזכויות אדם אוניברסליות, שלטון החוק, חופש הביטוי והאמונה ושוויון.[15]

באפריל 2021, פתחה ועדת הבחירות בבריטניה, בחקירת מימון שיפוץ מעונו של ג'ונסון בחשד שנעשו עבירות על החוק.[16][17]

בספטמבר ובאוקטובר 2021 סבלה הממלכה ממחסור בדלק וממצוקת נהגים וסחורות.[18][19][20]

בסוף 2021, נודע כי העובדים בדאונינג 10 קיימו אירועים במהלך סגר הקורונה.[21] ג'ונסון הודה שהוא נכח באחת מהמסיבות בסגר והתנצל. הוא טען שחשב זו היתה פגישת עבודה, אך הודה כי טעה בשיקול הדעת.[22] כוח הפוליטי נחלש.[23] המשטרה הודיעה על חקירת האירועים.[24]

סופר, יוצר ומנחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונסון כתב מספר ספרים, בהם מספר אוספים מטוריו בעיתונות, וכן הרומן "72 בתולות" (אנ') (ב-2004). בנוסף, יצר את הסדרה ההיסטורית "החלום של רומא" (אנ'), על האופן בו רומא העתיקה איחדה את אירופה, סדרה ששודרה בערוץ BBC ב-2006. הוא גם הופיע מספר פעמים בתוכניות טלוויזיה, למשל כמנחה בתוכנית "יש לי חדשות בשבילך" (אנ'), עליה היה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה בקטגוריית הבידור לשנת 2003. ב-2014 יצאה לאור ביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל פרי עטו.

תדמית ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לג'ונסון מוניטין של ליצן, והוא אף התבדח על כך כשאמר "מאחורי המסכה של מוקיון המדבר שטויות, אורב מוקיון אמיתי המדבר שטויות".[25] הוא ידוע בזכות השיער הבלונדיני הפרוע שלו ואישיותו הססגונית. מיוחסות לו גם אמירות לא תקינות פוליטית, כגון "אם תצביע לשמרנים, לאשתך יהיה חזה גדול יותר ויהיה לך סיכוי רב יותר שתהיה לך מכונית ב.מ.וו M3".[26]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 ג'ונסון התחתן עם האריסטוקרטית אלגרה מוסטין-אוון, בתו של היסטוריון האמנות ויליאם מוסטין-אוון. ב-1993 הם התגרשו והוא נישא למרינה וילר (אנ'), בתו של העיתונאי ושדרן ה-BBC צ'ארלס וילר (אנ'). לזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-2018 נפרדו ונכנסו לתהליכי גירושין. יש לו לפחות עוד ילדה אחת מחוץ לנישואין.[27][28] במאי 2021 נישא בחשאי לארוסתו קרי סיימונדס (אנ'), בתו של מת'יו סיימונדס (אנ'), אחד ממייסדי העיתון "אינדפנדנט",[29] ולהם בן ובת משותפים.[30]

ב-2007 הודה שעישן קנאביס לפני לימודיו באוניברסיטה, וב-2012 הודה בראיון כי השתמש בקוקאין אך מאוחר יותר חזר בו מדבריו.[31] תחביב שהצהיר עליו הוא יצירת מודלים של אוטובוסים מקופסאות עץ של יין.[32][33]

אחיו הצעיר, ג'וזף אדמונד "ג'ו" ג'ונסון (נולד ב-23 בדצמבר 1971) כיהן כחבר הפרלמנט מטעם אורפינגטון בשנים 2019–2010. בשנים 2018–2015 שימש ג'ו ג'ונסון כשר האוניברסיטאות, המדע, המחקר והחדשנות בממשלתה של תרזה מיי, ושב לתפקיד זה עם כינון ממשלתו של אחיו. הוא התפטר לאחר כחודשיים בתפקיד, בטענה כי תפקידו תובע ממנו להיות "קרוע בין המשפחה והאינטרס הלאומי".

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוריס ג'ונסון בעת ביקורו בישראל, יחד עם נשיא ישראל ראובן ריבלין, באירוע פתיחת עונת הכדורגל של עמותת "שער שוויון", נובמבר 2015

ב-1984 התנדב בקיבוץ כפר הנשיא ונחשב כתומך של ישראל. הוביל מאבק בתנועת ה-BDS וכראש עיריית לונדון ביקר בישראל מספר פעמים, בין היתר ב-2015 וב-2016 להלווייתו של שמעון פרס.[34] ג'ונסון אמר שהוא תומך בזכות ישראל להגנה עצמית, אך הגדיר את תגובתה במבצע צוק איתן "לא-פרופורציונלית". הוא תומך בפתרון שתי המדינות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דניאל הרץ, ‏מי מוותר על האזרחות האמריקאית ולמה?, באתר כיכר השבת, 9 בפברואר 2017
  2. ^ חיים איסרוביץ, ‏פרובוקטור או מנהיג? מי אתה בוריס ג'ונסון - רה"מ הבא של בריטניה, באתר מעריב אונליין, 23 ביולי 2019
  3. ^ Boris Johnson: I am not a serious practicing Christian, דיילי טלגרף, 29 בינואר 2015.
  4. ^ Sonia Purnell, The 10 ages of Boris Johnson: a guide to his road to power, The Guradian, ‏21 ביולי 2019
  5. ^ Boris Johnson won't be standing as Tory leader חדשות ITV, 30 ביוני 2016.
  6. ^ ynet, ג'ונסון שר החוץ, האמונד שר האוצר. הממשלה של מיי, באתר ynet, 13 ביולי 2016
  7. ^ טלטלה בממשלת בריטניה: שר החוץ ג'ונסון התפטר, באתר ynet, 9 ביולי 2018
  8. ^ ynet, בוריס ג'ונסון הוא ראש הממשלה הבא של בריטניה, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2019
  9. ^ סוכנויות הידיעות‏, ג'ונסון ישבית את הפרלמנט לחודש כדי לסכל מהלך נגד הברקזיט, באתר וואלה!‏, 28 באוגוסט 2019
  10. ^ בית המשפט העליון בבריטניה: השעיית הפרלמנט של ג'ונסון אינה חוקית, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2019
  11. ^ Ynet, בריטניה: הפרלמנט הבריטי הצביע בעד בחירות ב-12 בדצמבר, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2019
  12. ^ "ברקזיט". Globes. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2021. 
  13. ^ Brexit: What is the Northern Ireland Protocol and why are the EU and UK still fighting over sausages?, Sky News (באנגלית)
  14. ^ בוריס ג'ונסון זנח את המודל הבריטי לטיפול בקורונה. זה ההסבר לפניית הפרסה, באתר הארץ, 17 במרץ 2020
  15. ^ The Integrated Review 2021, GOV.UK (באנגלית)
  16. ^ פרשת המעונות של ג'ונסון: ועדת הבחירות תחקור את מימון השיפוצים - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-04-28
  17. ^ "All the investigations facing the government, explained". BBC News (באנגלית). 14 במאי 2021. בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2021. 
  18. ^ הידיעות, סוכנויות (30 בספטמבר 2021). "הכאוס בבריטניה: מחסור בתרופות ו-2,000 תחנות בלי דלק". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2021. 
  19. ^ הידיעות, סוכנויות (25 בספטמבר 2021). "בתחנה אין דלק, במקדונלדס אין מילקשייק: מצוקת נהגים וסחורות בבריטניה". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-30 בספטמבר 2021. 
  20. ^ Supply crisis: Overseas butchers and abattoir workers to be granted six-month seasonal worker visas to deal with pig backlog, Sky News (באנגלית)
  21. ^ מסיבת חג מולד בדאונינג 10 בזמן הסגר מסבכת את ג'ונסון - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-12-08
  22. ^ ג'ונסון התנצל על השתתפותו במסיבה במעונו בזמן הסגר: "מודע לזעם עליי" - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2022-01-12
  23. ^ ג'ונסון ממשיך להסתבך: מודה שהשתתף במסיבה בסגר ומתנצל, www.ynet.co.il, ‏2022-01-12
  24. ^ משטרת בריטניה תחקור את המסיבות במעון של ג'ונסון שנערכו בזמן הסגרים - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2022-01-25
  25. ^ סוכנויות הידיעות"המוקיון הפוחז" נבחר לראש העיר לונדון, באתר הארץ, 3 במאי 2008
  26. ^ מתוך אתר חדשות ה-BBC
  27. ^ ‘How many children does Boris Johnson have?’ Johnny Mercer insists Tory favourite has right to private life in BBC interview, באתר inews.co.uk
  28. ^ זו פורסי, Meet Boris Johnson's family - New PM's children, including love child from secret affair, באתר דיילי מירור, 23 ביולי 2019
  29. ^ סער הס, בגידות, שקרים ויין אדום: הנשים של בוריס ג'ונסון, באתר ynet, 24 ביולי 2019(הקישור אינו פעיל, 23.3.2020)
  30. ^ Alix Culbertson, "Boris Johnson's wife Carrie gives birth to second child", Sky News, December 9 2021
  31. ^ ynet, מועמד לראשות ממשלת בריטניה: "השתמשתי בקוקאין", באתר ynet
  32. ^ A brief history of politicians and their hobbies – or Boris Johnson and the “Dead Cat”, באתר thepinprick.com, ‏ 26 ביוני 2019
  33. ^ פיטר ווקר, Boris Johnson reveals he makes models of buses to relax, באתר הגרדיאן, 25 ביולי 2019
  34. ^ רועי ינובסקי, איתי בלומנטל, אלכסנדרה לוקש, מורן אזולאי, איתי גל, קובי נחשוני ויעל פרידסון, החל מסע ההלוויה של פרס: אובמה נחת בישראל, באתר ynet