יחסי האיחוד האירופי – הרשות הפלסטינית
| יחסי האיחוד האירופי – הרשות הפלסטינית | |
|---|---|
|
|
| |
| האיחוד האירופי | הרשות הפלסטינית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 4,324,782 | 6,220 |
| אוכלוסייה | |
| 513,949,445 | 5,463,399 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,610,000 | 19,112 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 3,498 | |
יחסי האיחוד האירופי עם הרשות הפלסטינית כוללים תמיכה בהסכמי אוסלו (האיחוד הוא צד ערב להסכמים), שותפות בקוורטט לענייני המזרח התיכון, וכן תמיכה כספית ודיפלומטית. הנציגות הדיפלומטית של האיחוד האירופי ברשות הפלסטינית יושבת ברמאללה. מאז הקמת הרשות הפלסטינית, האיחוד האירופי מממן עבורה מיזמים הומניטריים, כמו גם פעילות מדינית ומשפטית במאבק מול הכיבוש הישראלי. החל מהעשור השני של המאה ה-21 חלק ממדינות האיחוד האירופי מכירות בעצמאותה של מדינה פלסטינית, והאיחוד מעורב בתוכניות לפיתוח התיישבות פלסטינית בלתי חוקית בשטחי C.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפגשים בין נציגי האיחוד האירופי לבין נציגי הפלסטינים החלו בשנת 1973, כחלק מהדיאלוג האירו-ערבי (אנ') בעקבות משבר האנרגיה העולמי שהחל לאחר מלחמת יום הכיפורים. הדיאלוג באותה עת התקיים בין הקהילה הכלכלית האירופית לבין הליגה הערבית. בשנת 1975 נפגשו נציגי הקהילה האירופית עם אנשי הארגון לשחרור פלסטין, ובשנת 1976 פתח הארגון לשכת מידע וקישור בבריסל, המשמשת כיום כמעונה של המשלחת הדיפלומטית של הרשות הפלסטינית.
בשנת 1994, כחלק מהתמיכה בהסכמי אוסלו, החל האיחוד האירופי להעביר כספי סיוע לרשות הפלסטינית (אנ'). על פי ההערכה הרווחת, האיחוד האירופי העניק במהלך השנים כ-10 מיליארד אירו בכספי סיוע לפלסטינים.
הכרה במדינה פלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיחוד האירופי תמך לראשונה ברעיון המדינה הפלסטינית ב-1999, בהצהרת ברלין, אך לא הכיר בפועל במדינה פלסטינית. מלטה וקפריסין הכירו במדינה פלסטינית לפני ההצטרפות לאיחוד האירופי, וכך גם מספר מדינות חברות מרכז אירופה כאשר היו בעלות ברית עם ברית המועצות. ביולי 2009, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, חוויאר סולאנה, קרא לאומות המאוחדות להכיר במדינה פלסטינית גם ללא הסכם קבע בין ישראל לרשות הפלסטינית.
בהצבעתן על החלטה 67/19 של עצרת האומות המאוחדות ב-2012, שהכירה בפלסטין כמדינה משקיפה שאינה חברה באו"ם, המדינות החברות באיחוד האירופי לא נקטו קו אחיד: 14 מדינות חברות הצביעו בעד, 13 נמנעו וצ'כיה הייתה המדינה היחידה שהצביעה נגד.
ב-2014, בעקבות ההכרה באו"ם, שוודיה הכירה במדינה פלסטינית. נכון לשנת 2020, 9 מתוך 27 מדינות החברות באיחוד האירופי מכירות במדינה פלסטינית.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנציגות הדיפלומטית של האיחוד האירופי יושבת ברמאללה. השליח המיוחד של האיחוד האירופי לתהליך השלום במזרח התיכון הוא סוון קופמנס. במערב אירופה, ספרד היא המדינה הראשונה שהעניקה מעמד דיפלומטי לנציג אש"ף, ואחריה פורטוגל, אוסטריה, צרפת, איטליה ויוון.
היחס לפלגים הפלסטיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיחוד האירופי פועל בקשר ישיר עם הרשות הפלסטינית, אותה הוא מזהה כגורם מתון באזור. אל הפלגים האחרים, כמו חמאס והג'יהאד האיסלאמי הוא קורא למצוא בסיס משותף, המבוסס על אי-אלימות ופיוס, ולפעול יחד כדי לתת מענה לצרכים של האוכלוסייה הפלסטינית. בהקשר זה, האיחוד האירופי תומך בהחזרת הרשות הפלסטינית לעזה, ומוכן לספק לרשות הפלסטינית תמיכה מלאה לשם כך.[1]
היחס לסכסוך עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמדה המדינית של האיחוד האירופי כלפי הסכסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז מלחמת ששת הימים, האיחוד האירופי אינו מכיר בשינויים כלשהם בגבולות 1967, מלבד שינויים המוסכמים על ישראל והרשות הפלסטינית. עמדה זו כוללת התנגדות לאיחוד ירושלים. הבנייה הישראלית בשטחים שהאיחוד מגדיר אותם כגדה המערבית ורואה בהם פעולת התנחלות, וכן הכרזת הריבונות על רמת הגולן, גרמו למתחים בין ישראל לאיחוד האירופי, שרואה בהן צעדים הנוגדים את החוק הבינלאומי. במהלך מבצע חומת מגן, הפרלמנט האירופי העביר החלטה לא מחייבת הקוראת להטיל סנקציות כלכליות על ישראל ואמברגו נשק על שני הצדדים. לאחר מבצע עופרת יצוקה הפרלמנט האירופי קיבל את המסקנות של דו"ח גולדסטון. האיחוד האירופי מתח ביקורת גם על הסגר הימי על עזה, והתייחס אליו כאל "ענישה קולקטיבית".
תמיכה בבנייה פלסטינית בשטח C[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיחוד האירופי רואה עצמו כגוף מגשר בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, והוא שותף בקוורטט לענייני המזרח התיכון. האיחוד חתום על הסכמי אוסלו כצד ערב, ומצהיר כי כדי להגיע לשלום יש לקדם את פתרון שתי המדינות על בסיס הסכם קבע בין המדינות. עם זאת, האיחוד האירופי מסייע לתוכנית פיאד ולתוכניות שאחריה, שמקדמות בנייה מאסיבית שבחלקה הגדול כוללת בנייה בלתי חוקית בשטח C. נכון ל-2019 הוקמו בסיוע האיחוד האירופי 1596 מבנים כאלו בשטחי C[דרוש מקור: בדו"ח משרד המודיעין כתוב שהמקור לנתון זה הוא "מסמך סיכום של האיחוד האירופי 2019". כדי לוודא את אמינות הנתונים נדרש הסימוכין המקורי ולא ציטוט שלו, שעלול להיות לא מדויק.].
האיחוד האירופי מעניק לבנייה פלסטינית בשטחי C גיבוי מדיני. ב-12 בספטמבר 2018 קיבל הפרלמנט האירופי החלטה שלפיה פינוי הכפר ח'אן אל-אחמר ייחשב הפרה של אמנת ז'נבה הרביעית. בתוך כך האיחוד האירופי מסייע בהסברה והפצה של הנרטיב הפלסטיני במישור הבינלאומי[דרוש מקור].
בנוסף לגיבוי המדיני, האיחוד האירופי מממן חלק ניכר מהפעילות הפלסטינית בשטחי C. במרץ 2013 נחתם הסכם בין האיחוד האירופי לבין הרשות הפלסטינית עבור תוכנית פיתוח תשתיות בסיסיות בשטחי C. וב-2015 נחתם הסכם המשך. לפי הערכת אגף המחקר של משרד המודיעין הישראלי, בין השנים 2014 ל-2021 האיחוד האירופי השקיע חצי מיליארד דולר בקידום אחיזה ובניה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי C.[2]
האיחוד האירופי מעורב בנעשה בשטחי C גם בתחום המשפטי. גופים שהאיחוד מממן מנהלים הליכים כנגד פעולות אכיפה של ישראל על בניה בלתי חוקית, ומנהלים הליכים כנגד בניית התנחלויות בשטחי C והקמת גדר ההפרדה. בנוסף, האיחוד האירופי תומך ומקדם רישום מקרקעין על ידי הרשות הפלסטינית, הכנת תוכניות מתאר ובקשת אישורי בניה רבים מהמנהל האזרחי.[2]
סיוע הומניטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיחוד האירופי מקדם מיזמים מקומיים בתחומי חינוך, בריאות, תרבות, תעסוקה ורווחה. כל זאת בייחוד עבור הקהילות הבדואיות. הרשות הפלסטינית מקדמת בסיוע אירופי מיזמי שיכון ודיור, תוך עידוד הגירה לבקעת הירדן.[2]
מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית מהווה את תוכנית הסיוע החוץ הגבוהה ביותר לנפש של האיחוד האירופי. ההערכה היא שהאיחוד האירופי, כולל תרומות בודדות של חבריו, העניק כ-10 מיליארד אירו לפלסטינים מאז החל תהליך השלום ב-1994.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Council Conclusions on the Middle East Peace Process, www.consilium.europa.eu (באנגלית)
- ^ 1 2 3 דו"ח של משרד המודיעין הישראלי בנושא המערכה על שטחי C
