יעקב אולייסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אגר' יעקב אולייסקי

יעקב אוֹלֶייסקי (Jacob Oleiski‏; 1 באפריל1901, שאקי, ליטא הרוסית14 במרץ 1981, תל אביב) היה אגרונום, כימאי, איש ההכשרה המקצועית ומחנך. בתקופה שלפני השואה ניהל את מוסדות "אורט" בליטא (תחילה ברפובליקה הליטאית הראשונה ואחר כך תחת הכיבוש הסובייטי). עם הכיבוש הנאצי נכלא בגטו קובנה שם הקים בית ספר מקצועי. עם חיסול הגטו ביולי 1944 הועבר לשטוטהוף ואחר כך לדכאו. אחרי שחרורו מן המחנה, הקים לשארית הפליטה בגרמניה מערבית (באזור הכיבוש האמריקני) רשת של מוסדות הכשרה במסגרת "אורט". עם עלייתו לישראל ב-1949, פיתח בהצלחה רבה את רשת מוסדות ההכשרה המקצועית כמנכ"ל אורט ישראל. שימש כיושב ראש איגוד יוצאי ליטא בישראל תקופה ארוכה. פעל רבות להוצאה לאור של ספר יהודי ליטא בתקופת השואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב בן צדוק אולייסקי נולד בשנת 1901 בעיירה שאקי שבפלך סובאלק, במערב האימפריה הרוסית (כיום במחוז מאריאמפול שבליטא). למד ב"חדר", בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה, ואחר כך אגרונומיה וכימיה באוניברסיטת קובנה שבליטא ובאוניברסיטת האלה שבגרמניה.

משחזר לליטא בשנת 1927 הציב לעצמו יעד להחדיר בשכבות נרחבות של נוער יהודי את הצורך ללמוד מקצוע ואת התודעה והשליחות שברכישת מקצוע.

בשנת לימודים 1928/1927 ניהל בית ספר חקלאי של "אורט" בליטא.

בשנת 1928 הוזמן על ידי "אורט" לשמש כמנהלו של בית ספר מקצועי תיכון בקובנה. וכעבור שנתיים נתמנה גם כמנהל בתי ספר תיכוניים מקצועיים בליטא כולה.

עסק בהוראה בבתי הספר המקצועיים ובהכשרת מורים, מנהלים ומדריכים ברשת "אורט" בליטא.

היה מקורב לחוגי "הבונד" וה"פאלקיסטים" שהרעיון הציוני וארץ ישראל נראו בעיניהם חלום רחוק.

עם סיפוחה של ליטא בקיץ 1940 לברית המועצות, הפכו השלטונות הסובייטים את בית הספר התיכון המקצועי של "אורט" בקובנה לבית ספר מקצועי ממלכתי מס' 4 וכמנהלו השאירו את אולייסקי. בארבעת המדורים של בית הספר - מסגרות מכנית, טכנאות-רכב, טכנאות-חשמל וחייטות-גברית - למדו כ-500 תלמידים (לעומת כ-200 בשנים הקודמות), שחלק ניכר מהם באו מערי-השדה."[1]

עם הכיבוש הנאצי נכלא באוגוסט 1941 בגטו קובנה. גם בתנאי המצוקה ועל אף האיסור לקיים בתי ספר הקים בית ספר למלאכה בגטו שפעל לרוב בתנאי מחתרת באיצטלא של קורסים לבעלי מלאכה שהיו דרושים לעבודות עבור הורמאכט הגרמני.[2]

ב-24 באפריל 1943 נערך בגטו במחתרת הציונית סדר שלישי של פסח, בראשותו של פרופ' חיים נחמן שפירא. לקראת הסיום קם אולייסקי על רגליו, שם ידו הימנית בתנופה על החזה ובקול רועם פתח ב"ווידוי רעיוני":

"טעיתי! - תמיד חיפשתי פתרון לבעיית עמנו באנושות, בעמים הנאורים, ניסיתי להאחז ב"לוחות הברית" של תנועות שחרור כלל-עולמיות, כביכול. אך לוחות אלה נשברו מעל לראשי. בעיית העם היהודי - פתרונה בארץ ישראל. עם ישראל זקוק לארץ, בה ייכונו חיים יהודיים מלאים. בלי ארץ ישראל - אין תקומה ליהודים."[2]

הדברים נאמרו בהתרגשות רבה והדהדו בחלל המרתף בו התקיים "הסדר השלישי" וחדרו ללב כל המסובים. מאז קנה אולייסקי את עולמו במחנה הציוני.

עם חיסול גטו קובנה ביולי 1944 הועבר למחנה הריכוז שטוטהוף ומשם למחנה הריכוז דכאו.

עם סיום המלחמה ב-1945, הפעיל (מאז אוקטובר) במחנה העקורים לנדסברג (Landsberg), כ-60 ק"מ מערבית למינכן שבאזור הכיבוש האמריקני של גרמניה, קורסים להכשרה מקצועית (מכניקה, מכונאות רכב, עבודות מתכת ואחרים) במסגרת ארגון "אורט",[3] בהניחו בכך תשתית לתוכניות "אורט" באזורי הכיבוש האמריקני והבריטי גם יחד. בהתחלה הקים בתי ספר מקצועיים וכיתות לימוד בקרב שארית הפליטה מהמטה שלו בלנדסברג, ואולם לאור הקמתם באזור הכיבוש האמריקני של מחנות עקורים חדשים, העתיק באביב 1946 את משרדו למינכן. ומשם תיאם תוכניות "אורט" עבור אזור הכיבוש האמריקני כולו.[4]

בשנת 1949 עלה לישראל.

ארגן וניהל בית ספר תיכון מקצועי "אורט" בירושלים.

בתקופה 19501966 כיהן כמנכ"ל אורט ישראל.[5]

הקים בתי ספר מקצועיים בכל רחבי הארץ וזכה להערכה רבה הן מממשלת ישראל והן מראשי הערים, ועיירות הפיתוח.

במשך שבע עשרה השנים האחרונות בחייו (מאז 1964) שימש כיושב ראש איגוד יוצאי ליטא בישראל.[6] הצליח ליצור קשרים טובים עם יהודי ליטא בתפוצות, הרחיב את קרן המלגות לתלמידים ולסטודנטים יוצאי ליטא, וכאחד מניצולי השואה חש חובה להנציח את פרק ליטא היהודית בסדרה "יהדות ליטא".

נפטר בביתו בתל אביב ב-14 במרץ 1981, בגיל 80. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[7] הותיר את אשתו, הלינה, ובן.

בהספידו את אולייסקי אמר חיים הרצוג בין היתר:

"בבואו ארצה נרתם שוב לפעולה קדחתנית, והיה ממניחי היסוד הראשיים של אחת ההצלחות הגדולות ביותר בשדה החינוך בארץ זו - של רשת אורט... אין אנו יכולים לשכוח אותו, מפני שאנו רואים יום-יום את מפעליו והישגיו, כלומר את הארגון הגדול לתפארת שבהקמתו היה לו חלק כה רב..."[2]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ORT in US-Zone Germany, with Adam Margalith and Louis Walinsky (World ORT Union, Central Office Munich, US-Zone, Germany, Nov 1948)
  • "ד"ר מנדל סודארסקי", בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ב, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 328–329 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1086–1087)
  • "בימי-האימים", בתוך: י. אולייסקי, מ. ילין, ד"ר דב לוין, י. קפלן (עורכים), חיים ילין - לוחם-הגיטו והסופר ,תורגם מיידיש (תל אביב: הוצאת איגוד יוצאי ליטא, 1980), עמ' 7–12
  • "חלקם של הליטאים בהשמדת היהודים (חילופי מכתבים בין 'המועצה הליטאית האמריקנית' ל'התאחדות עולי ליטא בישראל')", ילקוט מורשת, חוברת ל"ב (תשמ"ב/דצמ' 1981), עמ' 177–182. [פורסם לאחר מותו]
  • לייב גרפונקל (עורך), צבי ברק (סגן העורך), יעקב אולייסקי, מאיר ילין, יוסף גאר, ד"ר דוד ישראלי, יוסף לביא, פרופ' דב לוין, מרדכי קרנובסקי וד"ר יעקב רובינסון (מערכת), כרך ד' השואה: 1941–1945 (תל אביב: הוצאת איגוד יוצאי ליטא בישראל, תשד"מ) בסדרה יהדות ליטא (הכרך זמין לקריאה בספריית העיר ניו יורק, החל מתמונה 1673 תוכן העניינים) [פורסם לאחר מותו]

יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פופציק יאר אין דינסט פון 'ארט' (פראגמענטן)", בתוך: ספר יעקב אולייסקי (להלן: ספר), עמ' 227–236
  • "'ארט' אין ליטע", פון זאמלבוך 'ליטע', באנד צווי, פארלאג י.ל. פרץ, תל אביב, 1965, בתוך: ספר, עמ' 236–253
  • "אונדזער טענה צו דער וועלט", לאנדסבערגער לאגער - צייטונג (לאטיינישע טראנסקריפציע) נר. 7 (19), 1946, בתוך: ספר, עמ' 253–258
  • "שווארצהאנדל", לאנדסבערגער לאגער - צייטונג (לאטיינישע טראנסקריפציע) 1946, בתוך: ספר, עמ' 259–262
  • "דער פרצוף פון היינטיקן דייטשלאנד", לאנדסבערגער לאגער - צייטונג (לאטיינישע טראנסקריפציע) נומ' 11 (23), 1946, בתוך: ספר, עמ' 262–268
  • "די געשטאלטיקונג פון מאדערנעם יידישן מענטש", לאנדסבערגער לאגער - צייטונג, 1948, בתוך: ספר, עמ' 268–276
  • "נאצי-שותפים", בתוך: ספר, עמ' 276–278
  • "מיינע 30 יאר ארבעט אין 'ארט'", יעקב אלייסקיס רעדע אויפן באנקעט, דעם 16טן מאי 1957, תל אביב, בתוך: ספר, עמ' 281–285
  • "דרייסיק יאר נאכן חורבן פון דער יידישער ליטע", לעצטע נייעס, 11 טער יולי 1974, בתוך: ספר, עמ' 286–288

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Angelica Königseder and Juliane Wetzel, Waiting for Hope: Jewish Displaced Persons in Post-World War II Germany, translated from the German by John A. Broadwin (Northwestern University Press, 2001) preview
  • יצחק פוזנר (עורך) [הלינה אולייסקי, מאיר ילין, שלמה ליפשטיין – חברי המערכת], ספר יעקב אולייסקי, תל אביב: אורט ישראל; ואיגוד יוצאי ליטא בישראל, תשמ"ו/ 1986
  • 'יעקב אולייסקי', בתוך: אברהם תורי (עורך), תרומת יהודים מליטא לבניין הארץ ומדינת ישראל, תל אביב, אפריל 1988, עמ' 81–82

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דב לוין, "שינויים מופלגים במערכת-החינוך", במאמרו: מערכת החינוך היהודי בליטא הסובייטית 1940–1941, שבות 6 (1978), באתר דעת.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 'יעקב אולייסקי', בתוך: אברהם תורי (עורך), תרומת יהודים מליטא לבניין הארץ ומדינת ישראל, תל אביב, אפריל 1988
  3. ^ "החודש הזה בתקופת השואה: פברואר 1948 - קבוצת יהודים במחנה העקורים לנדסברג", באתר יד ושם. למעשה, אורט הפעיל בלנדסברג מערכת חינוכית מקיפה, שכללה חינוך מגיל הגן ועד חינוך על-תיכוני, חוות הכשרה, קיבוצים, תלמוד תורה וישיבה.
  4. ^ Angelica Königseder and Juliane Wetzel, Waiting for Hope: Jewish Displaced Persons in Post-World War II Germany , translated from the German by John A. Broadwin (Northwestern University Press, 2001), p. 111
  5. ^ "רשימת הנשיאים, יו"ר הדיקרטוריון והמנהלים הכלליים של אורט ישראל", באתר כתב העת של רשת אורט "עיונים"
  6. ^ 'הקדמת המערכת לכרך ד' השואה: 1945-1941' בספר יהדות ליטא (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1676)
  7. ^ יעקב אולייסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.