יעקב גלעד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב גלעד בקיר הדור השני לשואה בוילה ואנזה. הוא מספר: כאשר קבלתי ציון גרוע או עשיתי משהו רע אמי הייתה אומרת לי: חבל שהצלחתי לצאת מאושוויץ כדי לחוות חוויה כזאת

יעקב גלעד (נולד ב-24 בפברואר 1951 בהרצליה) הוא פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלעד נולד לחיים והלינה בירנבאום, שניהם ניצולי השואה. כתב פזמונים למספר אמנים בשנות השבעים כמו גידי גוב ("בואי נישאר") ואריק סיני ("דרך הכורכר", "בשעה שכזאת"). ב-1980 הפיק את אלבומה של יהודית רביץ "גלוי ונעלם", בו נכללו שיריו "ארבע לפנות בוקר", "עכשיו הכול בסדר" ושיר הנושא.

באותה שנה נתוודע ליהודה פוליקר וללהקתו "ברקת" והחל להפיקה. הלהקה, ששינתה את שמה ל"בנזין", הפכה בסיועו ללהקה מצליחה, הוציאה שני אלבומים והנפיקה להיטים רבים. הוא כתב בשיתוף עם פוליקר את מרבית להיטיה הגדולים, כמו "יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "גשם" (שהלחין גיטריסט הלהקה קיטש אמסלם), "משמרת לילה" ו"פנים אל מול פנים".

שיתוף הפעולה עם יהודה פוליקר המשיך גם ברוב אלבומי הסולו שלו. גלעד הפיק את אלבומיו של פוליקר ואת המופעים שנילוו אליהם וכתב חלק ניכר משיריו. ב-1985 הפיק לפוליקר אלבום בסגנון יווני בשם "עיניים שלי", שהורכב כמעט כולו משירים שתרגם גלעד מיוונית. בעקבות תוכנית בגלי צה"ל בהשתתפות פוליקר וגלעד שעסקה בדור השני לשואה וכללה שני שירים מקוריים שכתבו, יצא בשנת 1988 האלבום "אפר ואבק". אלבום זה, שנחשב על ידי מבקרי המוזיקה כאלבום מופת, עסק בתחושותיהם של גלעד ופוליקר כבני "הדור השני לשואה", ילדים שגדלו בצל הורים ניצולי השואה בארץ ישראל של שנות החמישים והשישים. בין השירים שגלעד כתב לאלבום היו "חלון לים התיכון", מעין מכתב של ניצול השואה בארץ ליקיריו שנשארו בגולה, "אפר ואבק" העוסק במסעה של אמו, הלינה בירנבאום, לביקור ראשון במחנות ההשמדה, לאחר שנפתחו השערים לפולין לאחר המלחמה, ו"כשתגדל" העוסק בתחושות יתמות וכאב. בעקבות האלבום השתתפו גלעד ואמו יחד עם משפחת פוליקר בסרטה התיעודי של אורנה בן-דור "בגלל המלחמה ההיא", שעסק בדור השני לשואה.

בסוף 1988 החל גלעד בשיתוף פעולה עם להקת "משינה". חברי הלהקה הקליטו בעיבוד משותף עם גלעד שלושה שירים חדשים, שנכללו באלבום האוסף "גבירותי ורבותי: משינה" בעריכתו של גלעד, שיצא ב-1989. באותה שנה יצא גם אלבום הבכורה של רפי פרסקי "כמה פעמים ספרת עד עשר אותו הפיק, ושנתיים לאחר מכן הפיק את אלבומו השני של פרסקי מפתח הלב. גלעד גם סייע לשלומי ברכה, כותב השירים, בשכתובם לגרסתם המוכרת[1]. האלבום זכה להצלחה, נמכר בכ-60,000 עותקים[2], ונחשב לאלבום שסלל את דרכה של "משינה" להצלחה מחודשת, לאחר שני אלבומים כושלים[1].

שיתוף פעולה בולט נוסף של פוליקר וגלעד הוא האלבום "הילד שבך" מ-1995, העוסק ביחסים בתוך המשפחה. אחד השירים באלבום שכתב גלעד ואף השתתף בביצועו הוא "נמס בגשם", שיר שנכתב לאחר פרדתו מסער מעוז שעימו ניהל קשר רומנטי[3], שמתאר יחסי משפחה קשים, בעקבותיהם נוטש ילד את בית הוריו אל הרחוב. נושא זה של ילדות טעונה בכאב, מאפיין גם שירים נוספים שכתב, כמו "מה יהיה יהיה" לאותו אלבום, או "ילד אסור ילד מותר" בביצוע ריקי גל. את הנוסטלגיה לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם, הוא ביטא בשירים נוספים כגון "ילדות נשכחת" בביצוע נורית גלרון, "דרך הכורכר" בביצוע אריק סיני או ב"פה ושם בארץ בן-גוריון" בביצועו של פוליקר.

אמנים נוספים שגלעד הפיק וכתב להם היו: אושיק לוי, ירדנה ארזי (בהפקת האלבום "אנשים זרים"), גלי עטרי (בשיריה "הכל עומד במקום", "סתיו ישראלי" ועוד) וריטה (בהפקת האלבום "תפתח חלון"). בשנים 1989-1988 הגיש גלעד את תוכנית הרדיו "ציפורי לילה".

בנוסף ליצירה המוזיקלית, עובד גלעד בשנים האחרונות כיועץ לענייני תוכן ושיווק בחברת ההיי-טק Waves, המפתחת כלים מוזיקליים דיגיטליים.

גלעד הוא הומוסקסואל גלוי, וחלק משיריו, כגון "איך קוראים לאהבה שלי", עוסקים במרומז באהבה בין גברים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דרור נחום (עורך), עסקי הרוקנ'רול, פרק 5: 1988-1989 - להתנתק מן הניתוק, זברה תקליטים, 2010
  2. ^ ביוגרפיה, אתר "משינה"
  3. ^ חשיפה ראשונה: האהבה של סער מעוז ויעקב גלעד, באתר ynet, 29 במאי 2013