יעקב שריד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב שריד
Yaakov Sarid. 1959 (id.14681940) (cropped).jpg
לידה 9 בינואר 1903
רפליבקה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 1976 (בגיל 73) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחנך עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב שריד (שניידר) (י' בטבת תרס"ג, 9 בינואר 1903תשל"ז, 16 בדצמבר 1976) היה מחנך ישראלי, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות בין השנים 19671970.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד נולד בשם יעקב שניידר בעיירה רפלובקהרוסית: Рафаловка) (אז בתחומי האימפריה הרוסית וכיום באוקראינה). הוא למד ב"חדר" ואחר כך בבית המדרש למורים העברי של "תרבות" בווילנה. עבר כמורה במקומות שונים בווהלין ובמקביל היה פעיל ציבור בהסתדרות המורים העבריים בפולין. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ועבד כמורה ומנהל בית ספר ברחובות (כיום קרוי על שמו בית הספר "שריד" בעיר זו).

לאחר שנודע לו שכל בני משפחתו נספו בשואה שינה את שם משפחתו לשריד. מאוחר יותר התברר לו שלא כל בני משפחתו נספו ועדיין נשארו בני משפחה עם השם שניידר.

לאחר הקמת מדינת ישראל היה למנהל "המרכז לחינוך" של זרם העובדים ועסק בקליטת ילדי העולים לבתי ספר של זרם העובדים. ביקורת לאחר חקיקת חוק חינוך ממלכתי בשנת תשי"ג עבר לעבוד במשרד החינוך, ובראשית שנת הלימודים תשט"ו התמנה לאחראי על מספר תחומים במשרד ובהם החינוך היסודי, כוח האדם בהוראה והקשרים עם הסתדרות המורים, בדרגת משנה . בפברואר 1967 מונה על ידי השר זלמן ארן למנכ"ל משרד החינוך, לאחר התפטרותו של חנוך רינות .[1] הוא כיהן בתפקידו עד ספטמבר 1970, אז פרש לגמלאות והוחלף באלעד פלד.[2]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריד היה נשוי לדובה (דובל) לבית גרובר (התאבדה ב-1961 בעקבות מחלת הדיכאון בהיותה בת 58[3]), אחותם של יוסף גדיש (ראש עיריית עכו) וסוניה רֶפֶּטוּר (אשתו של ברל רפטור), שאותה הכיר בבית המדרש למורים בווילנה.[4]

בנו היה יוסי שריד ונכדו הוא העו"ד והסופר ישי שריד. בתו, הדסה אבטליון (נפטרה ב-2012), הייתה מחנכת. שתי בנותיה של אבטליון עוסקות גם הן בחינוך: ליאת באומינגר היא פסיכולוגית חינוכית, ודלית דננברג (אשתו של הקרדיולוג פרופ' חיים דננברג) היא מחנכת בירושלים. בתו של יוסי שריד, נעה שריד הראל, היא מנהלת בית ספר יסודי בתל אביב.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פינחס דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם דיין
 
 
 
 
 
אליהו דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צבי ורחל שוורץ
 
 
 
דבורה דיין
(פעילה חברתית)
 
 
 
שמואל דיין
(ח"כ)
 
 
 
 
 
בלה (ויונה) הורביץ
 
אריה דיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יעקב שריד
(מחנך)
 
עזר ויצמן
(נשיא מדינת ישראל)
 
ראומה שוורץ
(פעילה חברתית)
 
רות שוורץ
(פעילה חברתית)
 
משה דיין
(רמטכ"ל ושר חוץ וביטחון)
 
אביבה (וישראל) גפן
 
זוהר דיין
(לוחם הבריגדה)
 
יגאל הורביץ
(שר אוצר)
 
 
מרדכי דיין
(יו"ר עמית קק"ל)
 
משה דיין
(שגריר)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסי שריד
(ח"כ ושר)
 
דב שיאון
(דובר צה"ל)
 
יעל דיין
(ח"כ)
 
אסי דיין
(במאי, שחקן, וסופר)
 
אהוד (אודי) דיין
(פסל)
 
יהונתן גפן
(משורר ועיתונאי)
 
עוזי דיין
(סגן הרמטכ"ל)
 
עמוס הדר
(חבר הכנסת)
 
 
אילנה דיין
(עיתונאית)
 
דני דיין
(קונסול ישראל בניו-יורק)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישי שריד
(עו"ד וסופר)
 
 
 
רחלי שיאון-שריד
(רופאת ילדים)
 
 
 
ליאור דיין
(סופר, עיתונאי)
 
אביב גפן
(מוזיקאי)
 
שירה גפן
(שחקנית וסופרת)
 
אתגר קרת
(סופר, ותסריטאי)
 
 
 
 
  • באילן היוחסין לעיל מופיעים רק אישים שהתפרסמו בזכות עצמם או חוליה מקשרת בין דורות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב שריד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י. שריד – מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, מעריב, 24 בינואר 1967.
  2. ^ טקס חילופי מנכ"לים נערך במשרד החינוך, דבר, 1 בספטמבר 1970.
  3. ^ דובה שריד, מעריב, 3 בספטמבר 1961 (ידיעה על מותה).
  4. ^ מיכאל גלבוע, לזכר נעדרים: דובל שריד (לבית גרובר), דבר, 9 באוקטובר 1961.
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.