זבולון אורלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זבולון אורלב
Zevulun Orlev official.jpg
תאריך לידה 9 בנובמבר 1945
ד' בכסלו ה'תש"ו
ממשלות 30
כנסות 15 - 18
סיעה המפד"ל, האיחוד הלאומי-מפד"ל, הבית היהודי
תפקידים בולטים

זבולון אורלב (נולד ב-9 בנובמבר 1945) הוא חבר הכנסת ויו"ר המפד"ל לשעבר, שר הרווחה בממשלת ישראל השלושים. בעל עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבולון אורלב נולד ב-9 בנובמבר 1945, ד' בכסלו ה'תש"ו, ברחובות לטובה ולמרדכי נפתלי בליצשטיין. הוא היה בתנועת בני עקיבא ולמד בישיבה התיכונית בנחלים ובישיבת ההסדר כרם ביבנה. את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי החברה והרוח ובמכון התורני הפדגוגי, מכללת מורשת יעקב שברחובות. בתחילת שנות ה-70 היה ממייסדי מדרשיית עמליה בירושלים ושימש מנהל הפנימייה עד 1976. לאחר מכן שימש מנהל היחידה להתנדבות במשרד העבודה והרווחה.

את שירותו הצבאי במסגרת ההסדר עשה כלוחם בגדוד הנח"ל המוצנח. במילואים לחם אורלב כחייל בגדוד 71 של חטיבת מילואים של הצנחנים והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים בהם נפצע בברכו ועבר שיקום במשך שנתיים. במלחמת יום הכיפורים שירת כחייל מילואים בגדוד 68 של החטיבה הירושלמית והוצב במעוז "כתובה" שעל שפת תעלת סואץ. אורלב זכה בעיטור המופת[1] על אומץ לב ותושיה שגילה בעת הלחימה: כאשר מפקד המוצב נפצע וחדל לתפקד אורלב נטל את הפיקוד על החיילים במוצב, פקד עליהם לתפוס עמדות ולהשיב אש, כיוון את הארטילריה הישראלית ובכך מנע את ניסיונות הצליחה מן הצד המצרי. לבסוף, ארגן אורלב את פינוי המעוז[2]. במלחמת לבנון נלחם במסגרת החטיבה הירושלמית בגזרה המזרחית.

אורלב מתגורר בשכונת גבעת מרדכי שבירושלים, נשוי ואב לארבעה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורלב החל את פעילותו הפוליטית במסגרת צעירי המפד"ל. ב-1979 מונה להיות ראש לשכתו של השר זבולון המר. השנים 1983-1986 כיהן כמנהל אגף כח אדם בהוראה, במשרד החינוך והתרבות, ב-1986 מונה למנכ"ל משרד הדתות וב-1990 למנכ"ל משרד החינוך והתרבות. בשנים 1993-1996 כיהן כיו"ר המרכז לחינוך דתי. ב-1995 נבחר לתפקיד מזכ"ל המפד"ל ולאחר שנכשל בהתמודדות על תפקיד השר שהתפנה עם פטירתו של המר, נבחר לכנסת ה-15.‏[3]

הכנסת ה-15[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפד"ל כיהן אורלב כמזכ"ל המפלגה וכחבר כנסת מטעמה, החל מהכנסת ה-15 (1999), בין היתר כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט. כמו כן, השתתף בעבודתן של הוועדות לענייני ביקורת המדינה, לפניות הציבור, בוועדה המיוחדת לנושא הנשירה מבתי הספר ובוועדות החקירה הפרלמנטריות בנושא משק המים ובנושא האלימות בספורט.

נודע בין היתר בפעילותו למען זכויות בעלי חיים; במרץ 2000 יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), לפיו ביצוע חיתוך ברקמה חיה של בעל-חיים למטרות נוי - יאסר. הוא הוכתר ל"אלוף המחוקקים" של הכנסת ה-15 לאחר שהצליח להעביר 19 חוקים בקריאה שנייה ושלישית.‏‏[4]

הכנסת ה-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הבחירות ב-2003, נכנסה המפד"ל לממשלת שרון השנייה וחברה לקואליציה שכללה את הליכוד, שינוי והאיחוד הלאומי. אורלב מונה לשר הרווחה ואפי איתם מונה לשר הבינוי והשיכון.

בשלהי שנת 2004, עת הייתה המפד"ל חברה בממשלה ותוכנית ההתנתקות של אריאל שרון החלה לצבור תאוצה, הואשם אורלב על ידי מתנגדי התוכנית כי הוא "שותף לדבר עקירה". תקופה זו עמדה בסימן מאבק פנימי במפד"ל בין אורלב לבין אפי איתם, יו"ר המפד"ל דאז, שייצג את הזרם החרד"לי. איתם הוביל קו נוקשה של פרישה מהממשלה בגלל ההתנתקות ואילו אורלב תמך בהישארות בממשלה ואף הצליח להעביר החלטה ברוח זו במרכז המפלגה, אחרי שאיתם כבר התפטר מתפקידו כשר. בנובמבר 2004 עזב אורלב את תפקידו כשר הרווחה, כאשר פרשה מפלגתו מן הממשלה עקב אישור תוכנית ההתנתקות בכנסת, וגל הביקורת עליו מצד מתנגדי ההתנתקות שכך.

במרץ 2005 עמדה המפד"ל על סף פילוג, כאשר אפי איתם והרב יצחק לוי נקטו צעדים למען ייסוד מפלגה חדשה, אשר קוראת ביתר תוקף להתנגדות אקטיבית לתוכנית ההתנתקות. אורלב צוטט באומרו שלמפד"ל, כמו גם לציונות הדתית בכללותה, קיימים דגלים נוספים אשר חשוב להניף, דוגמת נושאי רווחה וחינוך, ואל לה למפד"ל להשליך את כל יהבה רק על נושא מניעת ההתנתקות. אורלב הפך אז למנהיגה הרשמי של המפד"ל וב-18 ביולי 2005 נבחר רשמית כיו"ר המפד"ל‏[5].

הכנסת ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבולון אורלב, 2007

למרות המתיחות שנוצרה בינו לבין אפי איתם עקב הפילוג במפד"ל, סיכם אורלב אחרי משא ומתן ממושך עם יו"ר סיעת האיחוד הלאומי, הרב בנימין אלון, על ריצה של שתי המפלגות ברשימה משותפת לכנסת ה-17. אורלב אמר בעקבות האיחוד כי בעיניו זהו רגע היסטורי עבור הציונות הדתית שבו הזרמים השונים שבה התגברו על המחלוקות והפירוד. ברשימה המשותפת דורג אורלב כמספר 2. למרות האיחוד, נותרו משקעים גלויים בין חברי שתי הסיעות, בעיקר לאור הכישלון היחסי של הרשימה המאוחדת בבחירות שזכתה ב-9 מנדטים, והישארותם מחוץ לכנסת של חברי המפד"ל שאול יהלום וגילה פינקלשטיין בשל כך.

בכנסת ה-17 כיהן אורלב כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וכחבר בוועדת החינוך, התרבות והספורט. בתחילת כהונתה של הכנסת ה-17, כיהן אורלב גם כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, עד שהוחלף על ידי בנימין אלון באוגוסט 2007.

אורלב משמש גם כיו"ר השדולה הפרלמנטרית ליישום מסקנות ועדת וינוגרד, וכן כיו"ר השדולה הפרלמנטרית להשבת החיילים החטופים. כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה הוביל אורלב לקבלת החלטה בוועדה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר הסיוע הממשלתי לניצולי השואה. הייתה זו הפעם השנייה בהיסטוריה של מדינת ישראל בה הקימה הוועדה לביקורת המדינה ועדת חקירה ממלכתית. הפעם הקודמת התרחשה בשנת 1985 אז הוקמה ועדת בייסקי. בראש ועדת החקירה לחקר הסיוע לניצולי השואה נבחרה לעמוד שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. אורלב כיהן בתפקיד עד ל-14 באוגוסט 2008 עת הוחלף על ידי מיכאל איתן.

בשנת 2008 הוענק לו אות אביר איכות השלטון על ידי התנועה לאיכות השלטון על תרומה נכבדה לחברה בישראל בחקיקה ענפה ובמתן גיבוי לביקורת הגונה, ישרה ובלא פשרות.

הכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה נעשה ניסיון לאחד את מפלגות הימין שרצו בכנסת ה-17 ברשימת "האיחוד הלאומי-מפד"ל" למפלגה משותפת תחת השם "הבית היהודי". לאחר זמן קצר פרשו מפלגות תקומה ומולדת (מפלגת אח"י לא הצטרפה לניסיון האיחוד) והקימו מחדש את האיחוד הלאומי יחד עם מפלגות ימין נוספות. בבחירות עצמן הוצב אורלב כמספר 2 ברשימת הבית היהודי והרשימה זכתה בשלושה מנדטים. הסיעה חברה לקואליציה בראשותו של בנימין נתניהו ולפי ההסכמים הקואליציוניים אורלב שימש בכנסת כיו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט עד נובמבר 2010, ולאחר מכן, עד יוני 2012, כיו"ר הוועדה לזכויות הילד.

גם לאחר הבחירות, הציג אורלב עצמו כיו"ר המפד"ל, מפלגה שהקשר המשפטי בינה לבית היהודי נתון במחלוקת משפטית.[6]

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 התמודד על ראשות הבית היהודי מול נפתלי בנט. בבחירות שנערכו ב-6 בנובמבר נוצח בהפרש ניכר, ובעקבות זאת הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים.

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כהונתו בכנסת, נחשב אורלב לאחד המחוקקים הבולטים.‏[7] בין החוקים שיזם:

  • תיקון לחוק יסוד: הכנסת (יחד עם אסתרינה טרטמן) הקובע חזקה לפיה מי ששהה במדינת אויב במשך 7 שנים שקדמו לבחירות, יראו אותו כאילו תמך במאבק מזוין. תמיכה במאבק מזוין היא אחת מהעילות לפיה ועדת הבחירות המרכזית רשאית לפסול מועמד או רשימה מלהתמודד בבחירות.
  • חוק המסדיר את מעמדם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות שמועסקים כמשתקמים במקומות עבודה שונים.
  • תיקון לחוק בתי דין רבניים, המרחיב את הסנקציות שבתי הדין רשאים להטיל על סרבני גט (יחד עם גדעון סער).
  • חוק האוסר על פעילות מסחרית במוסדות חינוך.
  • תיקון לפקודת המועצות המקומיות המחייב מינוי מבקר פנימי וועדת ביקורת.
  • תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), לפיו ביצוע חיתוך ברקמה חיה של בעל-חיים למטרות נוי - יאסר.
  • חוק הענקת אזרחות כבוד לחללי מלחמת הקוממיות.
  • תיקון לחוק הביטוח הלאומי, לפיו המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לנכות מקצבה של נכה עבודה דמי השתתפות בביטוח סיעודי קבוצתי שסידר ארגון נכי העבודה, ובלבד שנכה העבודה נתן את הסכמתו לכך מראש ובכתב.
  • חוק בית העצמאות, שמטרתו לשחזר ולשמר את הבניין שבו הוכרזה עצמאות מדינת ישראל ולהקים בו מוזיאון לתולדות עם ישראל (יחד עם שי חרמש).
  • תיקון לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), שנועד לאפשר קיומם של הליכים חלופיים להליך הפלילי בעניינם של קטינים (יחד עם דב חנין).
  • תיקון לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הקובע כי יתום משני הוריו שאחד מהם נפטר כתוצאה מפגיעת איבה יהיה זכאי לתגמול חודשי עד הגיעו לגיל 25.
  • תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע שורה של תיקונים בהם עיגון עקרון טובת המאומץ כעיקרון על, בהליך קבלת החלטות בהליכי אימוץ, הסדרת הפרטים שיש למסור להורה לפני הליך האימוץ, הגבלה על משך התקופה בה יכול הורה לחזור בו מהסכמתו לאימוץ, ועוד.
  • תיקון לחוק העמותות המסדיר את ההליכים למיזוג עמותות.
  • חוק מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי (יחד עם זאב אלקין ודניאל בן-סימון).
  • חוק מוזיאון הכנסת.
  • חוק מרשם תורמי מח עצם (יחד עם זאב בילסקי ועמיר פרץ).
  • תיקון לפקודת התעבורה הקובע כי אם הקצה אדם מקום חניה לנכים, על פי כל דין, על רשות התמרור המקומית להציב תמרור מתאים בתוך 30 ימים מיום שהודיע לה על כך.
  • תיקון לחוק למניעת הטרדה מינית המרחיב את הנסיבות בהן הצעות חוזרות או התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו ייחשבו כהטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן, בעיקר בהתייחס לטיפולים רפואיים ונפשיים (יחד עם עתניאל שנלר).
  • תיקון חוק האקדמיה הישראלית למדעים, המגדיר מחדש את תפקידיה.
  • תיקון לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין) המקנה הנחה בתשלום ארנונה לבתי ספר שדה העומדים בתנאים מסוימים.
  • תיקון לחוק בתי דין רבניים הקובע לוחות זמנים לסידור גט (יחד עם עתניאל שנלר).
  • תיקון לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה המגדיל את התשלום לו זכאי מי שהתייתם משני הוריו בפעולות איבה או כחיילי צה"ל, משווה אותו לתשלום הניתן לאלמנת צה"ל, וקובע כי התשלום יוענק עד סוף חייו של היתום (יחד עם דליה איציק).
  • תיקון לחוק המקרקעין (חיזוק דירות מפני רעידות אדמה), שבין היתר הקטין את רף ההסכמה הנדרש מהדיירים כדי לבצע חיזוק מבנה לפי תמ"א 38 (יחד עם דוד אזולאי).
  • תיקון לחוק בתי דין דתיים המקים יחידות סיוע בסמוך לבתי הדין, בדומה ליחידות בבית המשפט לענייני משפחה.
  • תיקון לחוק עבודת נשים הקובע כי מרבית הוראות החוק שעניינן חופשת לידה והזכות להיעדר מעבודה יחולו גם על הורים מיועדים, הורים במשפחת אומנה והורים מאמצים (יחד עם עתניאל שנלר).
  • תיקון לחוק הביטוח הלאומי שפטר חניכים במכינות קדם צבאיות ומתנדבים בשנת שירות מתשלום דמי ביטוח לאומי.
  • תיקון לחוק הרשות לפיתוח ירושלים הקובע כי חיילים משוחררים, ובכלל זה בוגרי שירות לאומי או שירות אזרחי, יהיו זכאים לקבלת מימון השתתפות בשכר לימוד במוסדות להשכלה גבוהה בתחומי ירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת יום הכיפורים ועיטור המופת:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתי טוכפלד, לבד, והמצרים על הגדר, ישראל היום, 17 בספטמבר 2010.
  2. ^ חיים הרצוג, מלחמת יום הדין, הוצאת עידנים, 1975, עמודים 160-162
  3. ^ ‏"הכל פוליטי" מאת עמוס כרמל בערך עליו‏
  4. ^ ‏לימור שמואל, הכנסת ה-15: ח"כ איתן - "החרוץ"; ח"כ פרץ - "העצלן", באתר ynet‏, 17.11.02‏
  5. ^ מערכת וואלה, זבולון אורלב נבחר ליו"ר המפדל, באתר וואלה!, 18 ביולי 2005
  6. ^ פנחס וולף, "בית יהודי אחד - שני ראשים", 7 באוקטובר 2009, באתר וואלה!
  7. ^ אורי פולק, ושוב: ח"כ אורלב – שיאן המחוקקים בכנסת, באתר כיפה, 2 באוגוסט 2011


יושבי ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת

דליה איציקמיכאל נודלמןענת מאורלאה נסמלי פולישוק-בלוךזבולון אורלבבנימין אלוןמאיר שטריתרונית תירושמשה גפני

יושבי ראש הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת

יוחנן בדריוסף תמירשמואל טולידאנואברהם כ"ץ-עוזדוד ליבאידוד מגןדן תיכוןרן כהןיוסי כץרן כהןעוזי לנדאואמנון רובינשטייןאמנון כהןמלי פולישוק-בלוךיורי שטרןזבולון אורלבמיכאל איתןיורי שטרןאסתרינה טרטמןיואל חסוןרוני בר-אוןאורי אריאלאמנון כהן