יעקוביטים

ג'יימס השני, מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד

יעקוביטים (באנגלית: Jacobitism) היא תנועה פוליטית שנוצרה לאחר המהפכה המהוללת במטרה להשיב לשלטון את ג'יימס השני, מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, שהודח מכסאו במהלכה. לאחר מותו הם פעלו להשבת צאצאיו מהענף הקתולי של בית סטיוארט, ולאחר שזה נכחד הם פעלו להשבת כס המלוכה לצאצאיו האחרים של צ'ארלס הראשון שסולקו מסדר הירושה לכתר הבריטי כתוצאה מהיותם קתולים. שם התנועה נגזר מיעקוב, שמו הלטיני של המלך ג'יימס.

רקע היסטורי

המרתו של ג'יימס השני לקתוליות יצרה התמרמרות בקרב הפרלמנט האנגלי ואף היו ניסיונות ליצירת חקיקה שתסלק אותו מסדר הירושה עקב היותו קתולי, המלך צ'ארלס השני הצליח להדוף את החקיקה ונראה שבסופו של דבר הפרלמנט קיבל את העובדה שג'יימס ירש את אחיו תוך שהם רואים במונרך קתולי אפיזודה חולפת בין השלטון הפרוטסטנטי של אחיו לבין בנותיו ויורשותיו, מרי ואן, שהיו במקום הראשון והשני בסדר הירושה והיו פרוטסטנטיות.

למרות הבטחותיו של המלך החדש שלא יעשה שימוש במעמדו כדי לקדם את הקתוליות, ג'יימס השני החל מקדם אצילים קתולים, מגביל את יכולת הכנסייה האנגליקנית להטיף כנגד הקתוליות והחל פועל לביטול האפליה הקיימת בממלכותיו כנגד קתולים. ב-1688 אשתו ילדה את בנו, ג'יימס, נסיך ויילס שכתוצאה מחוק העדפת הבן הבכור בסדר הירושה הפך ליורש העצר, ועתה נראה שמלוכה קתולית תשרוד את מותו של ג'יימס ותבסס את עצמה כשושלת.

מספר אישים פרוטסטנטים הזמינו את וילם, נסיך אורנג', אחיינו של המלך שהיה נשוי לבתו מרי, לפלוש לאנגליה. לאחר הפלישה חלק גדול מהצבא עבר לצדו של וילם והמלך עצמו ומשפחתו נמלטו לצרפת. הפרלמנט קבע שבריחת המלך כמוה כהתפטרות וויתור על תפקידו ומעמדו והציע את כתר אנגליה לוילם ומרי כמונרכים משותפים, סקוטלנד ואירלנד הלכו בעקבות הפרלמנט האנגלי.

היעקוביטים

תומכיו של ג'יימס שלא הכירו בחוקיות הדחתו והמלכתם של ויליאם ומרי נקראו יעקוביטים, שם שנבע מהצורה הלטינית של שם המלך – Jacobus. ג'יימס ניסה להביס את ויליאם וקרבות התרחשו באירלנד ובסקוטלנד בין נאמני ג'יימס ובין צבאותיו של ויליאם. בקרב ליד הנהר בוין באירלנד, ביולי 1690 עמד המלך ג'יימס בראשם של אלפי אירים קתולים נאמנים למלוכה, אך הובס, ושב ונמלט לצרפת.

עם מותו של ג'יימס ב-16 בספטמבר 1701 ראו היעקוביטים בבנו ג'יימס (נסיך ויילס לשעבר) את המלך החדש והוא מלך תחת השם ג'יימס השלישי באנגליה ובאירלנד וג'יימס השמיני בסקוטלנד. המלך היעקוביטי זכה להכרה בחוקיות מלכותו מצרפת, קריית הוותיקן ועוד מספר ארצות קתוליות.

פעמיים ניסה להשיב לעצמו את הכתר שאבד לאביו, ב-1715 הוביל התקוממות בבריטניה כנגד ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה המלך הראשון מבית הנובר שירש את הכתר מאן, מלכת בריטניה, ההתקוממות נכשלה וג'יימס נאלץ לחזור לגלותו ביבשת. ב-1745 מינה את בנו הבכור צ'ארלס אדוארד סטיוארט לעוצר, וזה האחרון יצא מהעיר נאנט בצרפת, כשהוא נעזר בכוחות צרפתיים, ונחת באיי סקוטלנד המערבית ב-23 ביולי 1745. כקתולי, צ'ארלס היה בטוח בתמיכת אנשי שבטי ההרים בסקוטלנד המכונים "היילנדרס". במהרה אסף מספיק כוחות שאפשרו לו להגיע לאדינבורו, אשר נכנעה לו במהרה. בספטמבר הביס כוחות נאמנים למלך ג'ורג' השני בקרב פרסטונפנס, ובנובמבר חצה את גבול אנגליה בראש 6,500 חיילים. הוא כבש את דרבי ואת מנצ'סטר, והדרך ללונדון הייתה פתוחה בפניו. אך לא נראה כי יוכל לקבל עזרה ולהמשיך בתנופה, שכן נמלי הים היו בשליטת בית הנובר, והדבר גרם לכך שלא יוכל לקבל סיוע צרפתי, אל מול מתנדבים פרוטסטנטים לטובת בית הנובר שהגיעו מהולנד ומגרמניה. הוא החליט לסגת. בקרב פאלקירק, עוד ניצח כוחות בריטיים, אך במהרה מצא עצמו מכותר ובעימות עם כוחות עודפים בראשות הדוכס מקמברלנד, בנו של המלך ג'ורג'. בקרב קלודן, ב-16 באפריל 1746 הושמדו כוחותיו, והוא נאלץ לנוס על נפשו כשהוא מחופש לאישה.

פרנץ, דוכס בוואריה, צאצא של הנרייטה אן, הוא הטוען לכתר היעקוביטי הנוכחי

היה זה הניסיון הרציני האחרון שנעשה להשבת הכתר לענף הקתולי של בית סטיוארט, לאחריו צ'ארלס שקע בדיכאון ובילה את שארית ימיו כשיכור בהוללות עם פילגשיו. כאשר אביו ג'יימס נפטר הוא ירש את הכתר היעקוביטי כצ'ארלס השלישי אולם שלא כמו אביו הוא לא זכה להכרה בחוקיות מלכותו, מכיוון שלא היו לו צאצאים חוקיים הכתר היעקוביטי עבר לאחיו, הקרדינל הנרי בנדיקט סטיוארט (הנרי התשיעי מאנגליה ואירלנד והנרי הראשון מסקוטלנד), שטען להיותו מלך אבל לא עשה שום ניסיון לממש את טענתו, יתרה מכך אפשר לראות בעובדה שהסכים לקבל קצבה בערוב ימיו מג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת הכרה בלגיטימיות של בית הנובר (למרות שמעולם לא ויתר באופן רשמי על טענתו לכתר), עם מותו ב-1807 בא הקץ על בית סטיוארט.

לאחר מותו הכתר היעקוביטי עבר לצאצאיו של צ'ארלס הראשון דרך בתו הנרייטה אן, נסיכת אנגליה. ראשית הכתר עבר לבית סבויה (1807-1840), בית אוסטריה-אסטה (1840-1919). הוא ברשות בית ויטלסבאך ועתיד לעבור לבית ליכטנשטיין. אף לא אחד מן המונרכים היעקוביטים מאז מותו של הנרי אימץ את הטענה לכתר הבריטי או ניסה לפעול להשיגו.

ראו גם

• המהפכה המהוללת
• סדר הירושה היעקוביטי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקוביטים בוויקישיתוף

• The Jacobite Heritage
• Royal Stuart Society
• יעקוביטים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יעקוביטים, דף שער בספרייה הלאומית