ישיבת רמיילס
.png) | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | ליטאית |
| תקופת הפעילות | ה'תקס"ה–הווה |
| מיקום | |
| מדינה |
 פולין |
| קואורדינטות | 54°42′07″N 25°16′33″E / 54.701944444444°N 25.275833333333°E |
|
(למפת וילנה רגילה) | |
  | |
ישיבת רֶמַיילֶס (בליטאית: Ramailis, ראמייליס; לעיתים בכתיב יידי: ראמיילעס) הייתה ישיבה שפעלה בווילנה בירת ליטא משנת ה'תקע"ה, 1815, ועד שואת יהודי ליטא והשמדת הקהילה היהודית בווילנה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת רמיילס הוקמה בשנת ה'תקס"ה, 1815, בידי רבי אברהם אבלי פאסוועלער בשיתוף פעולה עם חברו הרב זלמן בן אורי (זלמן ר' אורי'ס), כמוסד לנוער יהודי מבתים במצוקה כלכלית. הם דאגו לפרנסתם של הבחורים שחפצו לשבת וללמוד תורה, ושליחים מטעמם אספו כסף לאחזקת המוסד בליטא כולה. המוסד הפך במהרה לישיבה לכל דבר, שזכתה למבנה של קבע רק בשנת ה'תקצ"א, אז קיבלה מספר בתים במגרש במרכזו של הגטו היהודי בווילנה, ברחוב היהודים סמוך לבית המדרש של הגאון מווילנה. הבתים, שנתרמו לצורך ייסוד ישיבה בידי אשה בשם שרה ר' טוביעס (שרה בת ר' טוביה), עמדו על מגרש שנקרא על שם בעליו הראשון "חצר ר' מיילא", ושם זה דבק בישיבה שנקראה "ר' מיילא'ס ישיבה", ישיבתו של ר' מיילא. שם זה הפך במשך הזמן בלשון העם לרֶמַיילֶס. נשיא הישיבה ומייסדה, רבי אברהם אבלי, מינה לראשות הישיבה את הרב יואל נפתלי הרץ שכיהן בתפקידו מעת הקמת הישיבה ועד פטירתו בשנת ה'תרי"ח, עמו כיהנו כראשי הישיבה, הרב אליעזר טייץ תלמידו של רבי עקיבא איגר ומשנת ה'תקצ"ב גם הרב מרדכי מלצר. במשך תקופה קצרה בשנת ה'ת"ר, 1839, כיהן בראשות הישיבה גם רבי ישראל מסלנט, לאחר פרישתו של הרב טייץ. לאחר פרישתו של הרב מלצר, המשיך לכהן בישיבה אחיו הרב דוד קלצקי לצד ראש הישיבה הוותיק הרב הרץ, שני הרבנים נפטרו בשנת ה'תרי"ח, 1858.
בקיץ ה'תר"ע, 1910, התמוטט המבנה הישן של הישיבה שבו התנהלה הישיבה כמאה שנים. בחודשים שלאחר הקריסה נעשו מאמצים לשיקום הישיבה, שלא צלחו, והיה חשש כי המוסד ייסגר ותלמידיו יתפזרו. הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שאיבד בחורף ה'תרע"א את בתו היחידה, לקח את הישיבה תחת חסותו ופנה לפילנתרופים מן העולם היהודי לגיוס תרומות להקמת מבנה חדש ומודרני. נאספו ארבעים אלף רובל, והבניין הוקם, הפעם ברחוב נובוגרודוק (Naugarduko) מס. 7. הרב גרודזנסקי ליווה את הישיבה גם בשנים הבאות, לאחר מלחמת העולם הראשונה שבעקבות מצב החירום ששרר בה, ירד מעמדה של הישיבה, הביא הרב גרודזנסקי למינויו של הרב משה מנחם קוזלובסקי ממקורביו ותלמידיו של רבי חיים סולובייצ'יק בישיבת וולוז'ין, ששיקם את מעמדה[1] בהמשך הביא למינויו של הרב שלמה היימן, "העילוי מפאריטש", לראשות הישיבה. וכשפתח הרב משה קרליץ ישיבה אחרת בווילנה בתקופה שבה התעורר חשש שתחרות בין הישיבות תגרום נזק לישיבה הוותיקה, השפיע עליו לסגור את הישיבה ולהעביר את תלמידיה לישיבת רמיילס.
בשנת 1940, בעת הגירת בני הישיבות לווילנה, עמד מניינם של בחורי ישיבת רמיילס על 58 תלמידים[2]. לאחר מלחמת העולם השנייה פעל בבניין הישיבה בית ספר טכני לרכבות, הבניין נהרס בשנות ה-60, במקומו עומד כיום בניין בית ספר.
בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבים מבוגרי הישיבה כיהנו בתפקידים רבניים ותורניים, לפני מלחמות העולם ולאחריהן (לרשימת בוגרי הישיבה שיש להם ערך בוויקיפדיה העברית).
ראשי הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יואל נפתלי הרץ - מעת הקמת הישיבה עד פטירתו בשבת ב' בסיוון ה'תרי"ח
- הרב אליעזר טייץ - תלמידו של רבי עקיבא איגר
- הרב מרדכי מלצר (קלצקי) - בין השנים ה'תקצ"ב, 1832 - ה'תרי"ב, 1851
- רבי ישראל סלנטר - במשך תקופה קצרה משנת ה'ת"ר, 1840 (אחר כך פרש והקים ישיבה משלו בזרצ'ה)
- הרב דוד קלצקי (נפטר בז' באב ה'תרי"ח)
- הרב אלכסנדר סנדר אפשטיין (משנת ה'תקצ"ז עד פטירתו בשנת ה'תרכ"ג)
- הרב יצחק אפשטיין (בנו של הקודם; עד שנת ה'תרמ"ב)
- הרב מאיר מיכל רבינוביץ (שָׁאטער) מחבר "המאיר לעולם"
- הרב יעקב דוב פסקין (נפטר בר"ח אדר ב' ה'תרל"ה) ובנו ר' שמואל פסקין (נפטר בי"ג באדר ה'תר"ן)
- הרב שמואל איסר הכהן
- הרב משה מנחם קוזלובסקי
- הרב אברהם צבי הירש גרודזנסקי - אחיו של ר' חיים עוזר, כיהן בישיבה בין השנים ה'תר"ן-ה'תר"ץ (נפטר בשנת ה'תרצ"ח)
- הרב אליהו גרשון הלפרין - ראש ישיבת הקצבים "זובחי צדק", הישיבה התאחדה עם ישיבת רמיילס והרב הלפרין התמנה כראש ישיבה משותף לשתי הישיבות
- הרב שלמה היימן
- הרב ישראל זאב גוסטמן שימש כר"מ בישיבה לאחר פטירת חמיו הרב מאיר באסן שכיהן אף הוא כר"מ בישיבה. שנים רבות לאחר מלחמת העולם השנייה עלה לארץ ישראל והקים את ישיבת "נצח ישראל - רמיילס" בשכונת רחביה בירושלים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרק וישניצר, חומר לתולדות הישיבות באירופה המזרחית: הישיבה של ראמילעס בווילנה, תלפיות, שנה ו' גיליון א-ב, ניו יורק, ניסן תשי"ג. עמ' 368–369
- ג. לביא, בחצר ר' מיילא, מוסף שבת קודש של יתד נאמן, פרשת פקודי תשנ"ב, עמ' 6–7
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלל נח מגיד שטיינשניידר, עיר ווילנא: ראשי ישיבות, וילנה תר"ס, עמ' 119–136, באתר היברובוקס
- ה. ל. גורדון, מצב הישיבות בווילנה, הצפירה, (תיאור על מצב הישיבה ערב מלחמת העולם הראשונה), 5 ביולי 1914
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו על כך: משה צינוביץ, אישים וקהילות, תל אביב תש"ן, עמ' 439 ואילך.
- ^ למעלה מאלפיים בני ישיבות ועשרות רבנים פליטים בווילנה מחכים לעליה, הצופה, 25 באפריל 1940, (סוף הכתבה), הצופה, 25 באפריל 1940.
