מרדכי מלצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב מרדכי קלצקי הנודע בכינויו הרב מרדכי מלצר (ה'תקנ"ז, 1797 - כ"ז בסיוון ה'תרמ"ג, 2 ביולי 1883) היה ראש ישיבה ורב ליטאי. כיהן לצד ידידו רבי ישראל סלנטר כראש ישיבת רמיילס בווילנה, ומאוחר יותר כרבן של קלווריה ושל לידא.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בווילנה לרב אשר קלצקי[1], בצעירותו למד אצל רבי חיים מוולוז'ין.

נישא לשרה דבורה (נפטרה בי"ח בטבת ה'תק"ץ) בתו של הגביר ר' יהודה ליב גורדון, שבשל עיסוקו בלתת, מאלט וביידיש: מאלץ, נקרא ר' ליב מֶלְצֶר. בעקבות חותנו נקרא גם הוא בשם מלצר.

בתקופת מגוריו בווילנה פרנס אותו חמיו העשיר והוא התפנה ללימוד תורה ומאוחר יותר גם להרצאתה לתלמידיו. הוא כיהן כראש הישיבה של ר' דוד שטראשון בעיר ובהמשך התמנה לעמוד בראש הישיבה הווילנאית הוותיקה, ישיבת רמיילס ("ר' מיילא"), ושימש גם כמו"צ בווילנה. הוא התפרסם בווילנה כלמדן חריף באופן יוצא דופן[2] והתמנה כראש ישיבת רמיילס הוותיקה בעיר. בראשית שנת ה'ת"ר, פרש המשנה לראש הישיבה, הרב אליעזר טייץ, ממשרתו. להנהלת הישיבה הוצע למנות את רבי ישראל סלנטר שעבר אז להתגורר בווילנה, כראש הישיבה לצד הרב מלצר. לאחר זמן מה פרש הרב מלצר מן הישיבה, והחל להעביר את שיעוריו בבית המדרש של מנקי הארובות "קמינרס" בחורף, ובבית המדרש "חברה תורה" בקיץ. הוא חזר למשרתו בישיבה רק לאחר שהרב סלנטר העביר את מוקד פעילותו לבית מדרש אחר בפרבר זרצ'ה שבו הקים ישיבה חדשה. בסך הכל כיהן הרב מלצר כראש ישיבת רמיילס במשך כעשרים שנה.

בראשית שנת ה'תרי"ב, 1851, נבחר לכהן כרבה של קלווריה ואב בית הדין שלה, משרה בה החזיק במשך 12 שנים[3]. כשהתמנה בשנת ה'תרכ"ד (1864) בהיותו בן ששים ושבע, כרב העיר לידא, כבר היה בשיא פרסומו בעולם התורני הליטאי, עובדה שאפשרה לו לנהל את ענייני הקהילה לפי ראות עיניו בצמוד לחוקי ההלכה בלי להתחשב בדעתם של עסקנים, עשירים ולמדנים שהתנהלותם לא הייתה לרוחו[4]. בלידא כיהן במשך 19 שנה עד לפטירתו.

הרב מלצר כתב הסכמות רק לספרים בודדים, בשל התנגדותו לריבוי ספרים שאינם שימושיים, תופעה שנראתה בעיניו חסרת תוחלת. השקפתו זו הביאה אותו להימנע גם מכתיבת חידושיו התורניים שלו עצמו. הבולט בין הספרים שכן זכו להסכמתו, היה ספר ההלכה "משנה ברורה" של הרב ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים").

היה ידוע כבקי בכל הש"ס והמפרשים ובכל ארבעה חלקי השולחן ערוך על-פה, הוא נהג ללמוד עד עשרים שעות ביום[5].

בסוף ימיו עסק גם בחכמת הקבלה, ורבים האמינו בברכותיו כמי שמסוגלות להביא לרפואה והצלחה כללית.

הרב מלצר נפטר בגיל 86 בכ"ז בסיוון ה'תרמ"ג, 2 ביולי 1883, ונקבר בלידא. על קברו הוקם אוהל. על מצבתו נחקקאקרוסטיכון: מרדכי בר אשר קלאצקי):

מדורות ראשונים דרך כוכב יקר זה בארצנו
רב וגאון אדיר כמוהו מעט למצוא בדורותינו
דברי קדושים בש"ס ומדרשים וכל המפרשים סביבותם
כלמו חרותים על לוח לבו ולשונו כמסיני קבלתם
ירד לעומק ים התלמוד והעלה פנינים באוצרותיו
בכתובים רבי תורותיו נשארו שמה תראו גבורותיו
את כל נעלם מי הקשה אליו וישלם להשיבו בכושרות
שם ויד לו גם בקבלה לו נתגלו גנזי נסתרות
רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו שניהם יעידו
קאלאווריע, לידא, את צדקת קדושתו יגידו

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מלצר לא כתב את חידושי התורה שלו בהתאם לשיטתו ששללה ריבוי ספרים. לאחר פטירתו, אסף בנו אשר יצחק קלצקי מרשימות תלמידיו ומסר אותם לרב אבא יוסף הכהן טריווש, תלמידו של הרב מלצר ואחיו של הרב הלל דוד הכהן טריווש לעריכה. הכתבים נדפסו בספר תכלת מרדכי[6] בשנת ה'תרמ"ט, 1889.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו השנייה הייתה פעשא[7] בת הרב יצחק אייזיק ברוידא אב"ד זאגר חדש[8].

לרב מלצר היו שני בנים וארבע בנות; בתו גרונא נישאה לשמואל סולץ שהיה עסקן, פרנס וראש הקהילה היהודית בווילנה[9].

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם: קלאצקא, קליאצקא או קלאצקי.
  2. ^ לפי הרב יחיאל יעקב וינברג, רבי ישראל סלנטר, בסוף ספרו שרידי אש ח"ד, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשס"ג. עמ' רפח.
  3. ^ ארגון יוצאי לידא בישראל ספר לידא, תל אביב, 1970, עמ' 92
  4. ^ ארגון יוצאי לידא בישראל ספר לידא, תל אביב, 1970, עמ' 91
  5. ^ משה מרקוביץ, שם הגדולים השלישי, בערכו
  6. ^ תכלת מרדכי, באתר HebrewBooks.
  7. ^ ר' מרדכי מלצר קלאצקא, באתר Geni.
  8. ^ מובא בשער ספרו של משה יעקב זבדיה, ‏מעין גנים , באתר HebrewBooks.
  9. ^ צבי שמשי, מגלת יוחסין, ירושלים תשי"ז, עמ' 19.
  10. ^ ראו עליו: ספר סמיאטיץ, תל אביב תשכ"ה, עמ' 71.
  11. ^ ראו עליו: יעקב מרק, במחיצתם של גדולי הדור, ירושלים תשי"ח, עמ' 31–35.
  12. ^ יהדות ליטא, ח"ג, תל אביב תשכ"ז, עמ' 26.
  13. ^ ראו עליו: מוריה, גיליון קד, עמ' מב.
  14. ^ ראו עליו: פנקס אמדור, בני ברק תשכ"ו, עמ' 49 ואילך.
  15. ^ ישיבות בווהלין, בתוך: אריה אבטיחי (עורך), ילקוט ווהלין, ח"ח, תל אביב תש"ז, עמ' 3.
  16. ^ פי אריה , באתר HebrewBooks. ראו עליו: משה מרקוביץ, שם הגדולים השלישי, בערכו.
  17. ^ תכלת מרדכי, הקדמה ראשונה, עמ' 7.