אברהם אבלי פאסוועלער

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אברהם אבלי פאסוועלער
Abraham-Abele Posveler.jpg
רבי אברהם אבא'לה. ליתוגרפיה של ולדיסלב ולקיביץ'
לידה ה' בסיוון תקכ"ב
פטירה י"ג באב תקצ"ו (בגיל 74)
מקום פעילות וילנה, ליטא
השתייכות רבני וילנא
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, פסיקה
תפקידים נוספים ראב"ד וילנא
חיבוריו "באר אברהם"

רבי אברהם אבא פָּאסוועלערעברית: פּוֹסְבֶלֶר), המכונה גם ר' אבלי, או ר' אבא'לה (פאסוואל, ה' בסיוון תקכ"ב 27 במאי 1762 - וילנה, י"ג באב תקצ"ו 27 ביולי 1836), היה רב ופוסק מגדולי דורו; רבה בפועל של וילנה בירת ליטא וראש בתי הדין שלה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפאסוואל (פוסבילה) שבמחוז וילנה, ועל שמה כונה ר' אבלי פאסוועלער. למד תורה אצל אביו, הרב אברהם שלמה. לאחר נישואיו לבתו של הרב יצחק ז'ק שהיה אב"ד פאסוואל ורבה של בירז', התמנה כאב"ד בעירו פאסוואל. בראשית העשור הראשון של המאה ה-19 התמנה כמו"ץ בווילנה, וכעבור כשנתיים התמנה כראב"ד בעיר. מינוי זה היה שקול למינוי כרבה של העיר, אך מעת פטירתו של רבי שמואל המכונה "אב"ד אחרון", התקבלה החלטה שלא למנות מכאן ואילך רב לווילנה. ר' אבלי היה הראשון בשרשרת רבנים שכיהנו כרבנים בפועל, אך לא בתואר, של וילנה.

"ר' אבא'לה" היה פעיל מרכזי בחייה הציבוריים של וילנה היהודית והיה שותף להקמת מוסדות חינוך בעיר. בשנת 1835 שימש כבורר השלישי במחלוקת בין דפוס סלאוויטא לדפוס ראם מווילנה, לצד רבי בעריש אשכנזי רבה של סלונים ומחבר שו"ת "נודע בשערים" שנבחר על ידי האחים שפירא בעלי דפוס סלאוויטא, ורבי דוד מנובהרדוק מחבר "גליא מסכת" שנבחר בידי בעלי דפוס ראם.

הוא לא הדפיס ספרים, ולא הניח אחריו כתבים מסודרים לדפוס, אך היה שותף רב השפעה בספרות השו"ת וההלכה בת התקופה[1], ומגדולי המשיבים בדורו. עמד בקשרי מכתבים עם שאר גדולי דורו ונתן הסכמות רבות למחברי ספרים.

ענוותנותו הרבה, כמו גם מעשי הצדקה והחסד שלו, היו למושג בווילנה ופירנסו את סיפורי העם של יהודיה.

ביום שבת ב' באב תקצ"ו, נפטר ידידו הרב זלמן בן אורי (זלמן ר' אורי'ס), שהיה שותף לפעילות החסד שלו, במהלך ההספד שנשא בבית הקברות של וילנה, למרות הקור ששרר באותו יום, הוא התקרר וחלה. שמואל יוסף פין, מתאר בספרו "קריה נאמנה" את הימים הבאים: "ואין לצייר את האבל הכבד אשר כיסה את פני כולם בימים אשר חלה את חליו. עודני זוכר את קול הקורא בחוצות "לכו ובקשו רחמים על הגאון ר' אבלי" ואת ההמון הגדול אשר מילא כרגע את על התי הכנסיות והמדרשות מפה לפה בזעקת שבר, ולבבי ירעד בקרבי. כשלשה ימים רצופים התפללו עליו ואראלים נצחו את המצוקים ביום י"ג מנחם אב שנת תקצ"ו[2]".

ר' אבלי נפטר בווילנה בי"ג באב תקצ"ו, ולא הניח אחריו ילדים. על קברו הוצבה מצבה, ועליה כיתוב נדיר; לדברי ש"י פין, "הציבו נפש על קברו, בעבור הזכיר שמו כי אין לו בן". וכך נכתב:

אלוף וגאון היכול נוכל הללך
בתורה בחכמה עלית על כל בני דורך
רועה נאמן היית מטובך לכל השפעת
הן מרוח תבונתך על מי לא אצלת
מי נכנס למשכן קדשך ולא יצא שבע
אם בתורה כל דבר הקשה שכלך הכריע
בהונך כושלים תמכת ותהי להם למושיע
למרחוק מקצות הארץ תורה בקשו מפיך
יספת על חכמתך ענוה ותרומות מדותיך
הה! ליום מאתנו עלית על מי נטשתנו
מאנה להנחם ווילנא בניה יקוננו
איה שר וגדול מי כמוהו מורה לעדתנו
תורתך רבינו נצח מפינו לא נכלא
גם לדור אחרון זכרך לא ימוש סלה
ה"ה אדמו"ר הגאון ארוך בדורו בחריפותו ובקיאותו ענותו וצדקתו
מרנא אברהם אבלי בהרב הג' מהור"ר אברהם שלמה מפאסוואהל אב"ד ומ"ץ דקהלתנו

ספד לו ידידו רבי דוד מנובהרדוק (ה"גליא מסכת"), שנפטר ארבעה חודשים אחריו. הספדו שכולל שבחים מופלגים, נדפס בסוף ספרו "גליא מסכת".

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישיבות וולוז'ין רמיילס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' אבלי היה ממייסדיה של ישיבת רמיילס בווילנה, ומהמסייעים להקמתה של ישיבת וולוז'ין, אם הישיבות. ישיבת רמיילס הוקמה בשיתוף פעולה עם חברו הרב זלמן בן אורי (זלמן ר' אורי'ס), כמוסד לנוער במצוקה כלכלית, הם דאגו לפרנסתם של הבחורים שחפצו לשבת וללמוד תורה, ושליחים מטעמם אספו כסף לאחזקת המוסד בליטא כולה. המוסד שהיה ברבות הימים לישיבה לכל דבר, המשיך לתפקד עד חורבן וילנה היהודית בימי השואה. על גלריית הרבנים שהרביצו תורה בישיבה זו במשך השנים, נמנים: רבי ישראל סלנטר, רבי מרדכי מלצר, רבי מאיר מיכל רבינוביץ (שָׁאטער) מחבר "המאיר לעולם", רבי יעקב פסקין, רבי משה מנחם קוזלובסקי ורבי שלמה היימן.

"חברת מעמדות" ו"חברת עשירי קודש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' אבלי יסד בשיתוף פעולה עם ה"מגיד" המקומי ר' וועלוול, בבית הכנסת הווילנאי של "גמילות חסד של אמת", שתי "חברות", התאגדויות למטרת לימוד או תפילה, שהיו נפוצות באותם ימים. חברות אלו הוסיפו להתקיים עד חורבן הקהילה בימי השואה. הסופר והעיתונאי משה צינוביץ מתאר "חברות מיוחדות מענינות במינן שהן טפוסיות מאד לירושלים דליטא. בבית כנסת זה היו שתי החברות "חברת מעמדות" וחברת "עשירי קודש", שיסדו שני עמודי ווילנה בשעתם, רבי אבלי הראב"ד ורב וועלוועל המ"מ"[3]. "חברת מעמדות" הייתה קבוצה ששמה לה למטרה להגות בתורת הקורבנות, בסדר יומי קבוע, מתוך אמונה כי לימוד זה יקרב את הגאולה. חברת "עשירי קודש" הייתה שחזור של התארגנות דומה עתיקת יומין בווילנה, חברי ההתארגנות היו מתכנסים בכל יום עשירי, החל מיום הכיפורים, בבית הכנסת לצום ולתפילה, תשובה וחשבון נפש. הרעיון שעמד בבסיס התארגנות זו היה לשמר את המתח הרוחני של הימים הנוראים למשך כל ימות השנה.

כספים ליישוב היהודי בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת תקע"א 1811, אסף רבי אברהם דנציג, מחבר "חיי אדם", כספים בגרמניה עבור העולים מקרב עדת הפרושים בארץ ישראל, כשהוא מצויד במכתב-המלצתו של ר' אבלי[4]. בשנת תקפ"ב 1822, הורע מצבו של היישוב היהודי בארץ ישראל, התמיכות הקבועות מארצות אירופה השונות הצטמצמו, וקופת רבי מאיר בעל הנס, של עדת הפרושים בירושלים, התמוטטה. ר' אבלי נחלץ לטפל בעניין והוציא כרוזים בהם הוא מבקש מיהודי ליטא להתאמץ ולשלוח תמיכה כספית נדיבה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל דוד הלוי מובשוביץ (מהדיר), באר אברהם: חידושים ושו"ת מאת רבן ומאורן של ישראל הגאון רבי אברהם אבלי פאסוועלער זצ"ל אב"ד דק"ק ווילנא. ירושלים: מכון ירושלים, תש"מ.
    ספר זה נדפס לראשונה מכתב ידו, ועיקר תוכנו: א. חידושים על מסכת ברכות. ב. עשרות קטעי שו"ת. ג. דיונים והשגות על דברי ה"שאגת אריה", גדול הדור הקודם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל בהקדמת המו"ל לספר היסוד ההלכתי של הרב אברהם דנציג "חכמת אדם".
  2. ^ שמואל יוסף פין, ‏קריה נאמנה, וילנה, תר"כ - 1860. עמ' 244–245, באתר HebrewBooks
  3. ^ צינוביץ, אישים וקהילות, תל אביב, תש"נ, עמ' 419.
  4. ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 759. ווילנא מרכז התרומות.
  5. ^ מאמר זה, הוא המאמר האחרון שכתב הסופר החרדי דוד זריצקי, ימים אחדים לפני פטירתו בקיץ 1978, ונדפס גם בתחילת ספרו של ר' אבא'לה, באר אברהם: חידושים ושו"ת... ירושלים, תש"מ.