ישמח-אדד

ישמח-אדד
לידה	המאה ה־18 לפנה״ס
פטירה	המאה ה־18 לפנה״ס
מדינה	מארי
בן או בת זוג	Dam-hurasi

יַשמַח-אדד (גם יַשמַח'-אַדּוּ; יסמחאדו) היה מלך מארי בין השנים 1792–1776 לפנה"ס, בנו הצעיר של המלך האמורי שמשי-אדד הראשון, שמלך על צפון מסופוטמיה.^[1] הוא הומלך על מארי על ידי אביו, לאחר שזה כבש את מארי בשנת 1792 לפנה"ס. ישמח-אדד היה אחראי על חלקה הדרומי-מערבי של הממלכה, שמארי הייתה עיר בירתה. הוא היה אחראי על שטח שכלל גם את אזורי נהרות הבליח, החבור והפרת. הממלכה גבלה עם ממלכת ימחד, ששכנה ממערבה. אביו שלט ישירות על השטח הצפוני של הממלכה מתוך עיר הבירה שובת-אנליל. אחיו הבכור אשמי-דגן הראשון שלט על האזור הדרומי-מזרחי מבירתו אכלתום. שלטונו על האזור הסתיים לאחר מותו של אביו, שבעקבותיו כבש את העיר בשנת 1776 לפנה"ס זמרי-לים, יורש לבית המלוכה הקודם של מארי. השם "אדד" בשמו הוא על שם אל הסערה אדד.

נישואים פוליטיים

שמשי-אדד הראשון היה מעורב מאוד בחיי בנו. כדי לכרות ברית צבאית במערב סוריה עם קטנה נגד ימחד, הוא ארגן בשנת 1783/1782 לפנה"ס נישואים בין בנו לבין הנסיכה בלתום, בתו של אישי-אדד (Ishi-Addu) מלך קטנה. הוא שילם עליה מוהר גדול של 120 או 150 ק"ג מתכת כסף. על פי ההסכם, היא הייתה אמורה להיות האישה הראשית של ישמח-אדד, אבל הוא היה נשוי לבתו של יחדומלים (מלכה הקודם של מארי), שהייתה האישה הראשית, ולכן הציב את בלתום במעמד משני של האישה השנייה.^[2] שמשי-אדד הראשון כעס על מעשיו וכפה על בנו להציב את בלתום לצידו בארמון.

ניהול הממלכה

בתקופת מלוכתו של ישמח-אדד, נקראו השנים על שם האפונים, אישיות חשובה כפי שהיה נהוג באשור, בעוד שמלכי מארי לפניו נהגו (כמו שהיה נהוג בבבל) לתת לשנים שמות על שם מאורע חשוב שאירע בשנה שלפני כן.^[1] הוא המשיך להעסיק את האמרכלים ששימשו את המלכים שקדמו לו, שהיו משושלת מארי: יחדונלים וסומוימם. רק לאחר מספר שנים, שלח אליו אביו פקידים מהחצר שלו כדי שידריכו אותו. בשנת 1784/3 לפנה"ס,^[3] השנה העשירית למלכותו, הוא עבר להתגורר בארמון קטן, בעת שארמונו הקודם עבר שיפוץ שנמשך 4 שנים. באותה שנה הוא גם ביקר בתותול כדי להשתתף בטקסים פולחניים.^[4] בסוף שנת 1782/1783 לפנה"ס, נשבעו לו הפקידים שבועת אמונים. השבועה הייתה גם כדי להביע נאמנות למלכה החדשה, הנסיכה מקטנה.^[2]

בחודש טבת שנת 1777/8 לפנה"ס התקיימו במארי חגיגות חג הקורבן לאלה אישתר. לאותן חגיגות הגיעו משלחות מערים בתחום השפעתו של שמשי-אדד הראשון: חשום, קטנה, כרכמיש ונזאלה (היום העיר אל-קריתין בסוריה Al-Qaryatayn (אנ')).^[5]

השתתפותו במלחמות

בשנת 1781 לפנה"ס, ניהל שמשי-אדד הראשון יחד עם בנו אשימי-דגן הראשון סדרה של מסעות מלחמה באזור ממזרח לחידקל, בין ארפחום לנינוה. בשלב מאוחר יותר הצטרף אליהם גם ישמח-אדד. הם כבשו את ארפחום וישמח אדד הגיע כדי להשתתף בכיבוש ממלכת קברה ואורבל, ולאחר מכן כבשו את נינוה שהייתה בירת ממלכת נרוגום. באזור שכן שבט נוודי ממוצא אמורי ששמו היה "יאילנום", שלא שמר על יחסים טובים עם שמשי-אדד הראשון, ובמסגרת המלחמה נגדו נכבשה בירתו. בעקבות כיבוש זה, שלח אישמי-דגן הראשון מכתב לאחיו, בו הוא מורה לו להרוג את כל אנשי השבט ולקבור אותם.^[2] בהמשך נערף ראשו של ראש השבט והובא לשמשי-אדד הראשון.

בהמשך התכוון ישמח-אדד לצאת בראש צבא גדול שכלל את שבטי החנום, בני ימין וכוח מאשנונה, כדי לסייע לקטנה במאבקה כנגד סומו-אפוח מלך ימחד. הסיוע הזה בסופו של דבר לא נשלח, כי הוא נאלץ לצאת לדכא מרד של לַרִימנוּמַחַה מלך אַפַּרחַה, ששכנה בין הבליח והפרת, שהמריד שבטים אחרים באזור. המרד פרץ בעידודה של ימחד. ישמח-אדד הגיע עם צבאו לתותול, משם עבר לשוּבַּת-שַמַש ששכנה במוצא הבליח, שם חיכה שלושה חודשים לבוא אביו ואחיו שיסייעו לו בדיכוי המרד. אפרחה נכבשה לבסוף, ומלכה, יחד עם ארבעה עשר מלכים בני בריתו, נשבו ותושביה הוגלו.^[6] בהמשך, בשנת 1780 לפנה"ס, נלחם ישמח-אדד בבני ימין, וניצח אותם בשערי העיר סגרתום. הוא השתתף גם בדיכוי מאבק נוסף בזמלקום^{[דרושה הבהרה]}, שפתח בו מלך חרן. הוא הגיע לעיר אמר וכבש את העיר תיל-איבנים ששכנה מהלך יום אחד מאמר, במעלה הפרת. מותו של סומו-אפוח נוצל על ידי ישמח אדד לקשור קשרים עם שבט רבום, שהיו בני בריתו של סומו-אפוח. בשנה שלאחר מכן המשיך ישמח-אדד במאבקו באזור זלמקום^{[דרושה הבהרה]}. בעקבות כך הסכים שמשי-אדד הראשון לסיפוח שובת-שמש לתחום אחריותו של ישמח-אדד.^[7]

בשנת 1777 לפנה"ס, הוא ביקר בתותול כדי לחזק את חיל המשמר שלה כנגד זמרי-לים, ששהה בימחד והסתייע בירים-לים הראשון. בסופו של דבר נכבשה תותול על ידי זמרי-לים בשנת 1776 לפנה"ס. אי השקט התגבר בשטחים שבתחום אחריותו, והוא ריכז כוחות צבא במארי, תרקה וסגרתום, וסיוע צבאי נשלח אליו על ידי אחיו. בשנת 1776 מת שמשי-אדד הראשון.^[8] זמרי-לים יצא מתותול דרומה לכיוון מארי, כבש את תרקה וסגרתום. לאחר מכן כבש את צופורום, שהייתה קו הגנה אחרון לפני מארי. תושביה ברחו למארי. בסופו של דבר, מארי נכבשה וישמח-אדד ברח מהעיר. זמרי-לים לא הרס את הארמון, הוא העביר חלק מהאמרכלות של הארמון שישרתו אותו. הוא גם שמר על ארכיונו של ישמח-אדד.^[8]

בקורת ממשפחתו

המכתבים שנמצאו במארי כוללים בקורת רבה שישמח-אדד קיבל מאביו ומאחיו על פעולותיו. הוא הואשם בכך שהוא עצלן, עוסק בפינוק עצמי וכאחד שלא ממלא את חובותיו המלכותיים. באחד המכתבים הוא הואשם בכך שהעדיף את תענוגותיו המיניים, על פני מילוי חובותיו כשליט. הוא הושם פעמים ללעג על ידי אביו ואחיו בכך שהוא לא לוקח תפקיד פעיל מספיק בניהול האזור שהוא אחראי עליו. באחד המכתבים כתב לו אביו: "עוד כמה זמן נצטרך להדריך אותך בכל עניין? האם אתה ילד ולא מבוגר? האם אין לך זקן על הסנטר? מתי תתחיל לקחת אחריות על הבית שלך? האם אינך רואה שאחיך מוביל צבא גדול? כך גם אתה קח אחריות על הארמון שלך ועל ביתך". במכתב אחר הוא משווה אותו לאחיו הבכור שהיה לוחם מוצלח באומרו: "בעוד אחיך מנצח, אתה לעומתו שוכב בין הנשים".^[9] רוב הביקורת נבעה מכישלונותיו של ישמח-אדד לבצע את תפקידיו הפוליטיים. למשל, היה זה מתפקידו למנות מושל לעיר תרקה, או למנות אחראי על הארמון במארי. כישלונותיו לבצע זאת היו הבסיס לביקורת של אביו.

בנוסף לביקורת מצד אביו, הוא קיבל מכתבי ביקורת גם מאחיו אישמה-דגן, שבאה לידי ביטוי בתכתובת ביניהם. באחד המכתבים הוא כותב לו: "למה אתה מקים יללה על הדבר הזה? זו לא התנהגות ראויה". הוא גם מציע את עצמו כמתווך בינו ובין אביו, וממליץ לו להתכתב עם אביו דרכו כך שהוא יוכל לייעץ לו. ייתכן שדבריו לא נכתבו במטרה לסייע לאחיו, אלא כדי להרוויח כוח פוליטי רב יותר לעצמו. במכתב אחר מצטט ישמח-אדד מכתב תלונה של אביו שבו הוא קורא לו ילד ולא גבר, ומתלונן על כישלונותיו בניהול ביתו. ישמח-אדד שואל את אחיו: איך הוא יכול לקרוא לי ילד וחסר יכולת לנהל את ענייני, כשהוא קידם אותי. איך זה יכול להיות כשאני גדלתי אצל אבא מאז היותי קטן, כמה משרתים ואחרים הצליחו להוציא אותי מאהבת אבא. אני הולך עכשיו לדון עם אבא על האומללות שלי. הטקסטים ששרדו על ישמח-אדד, עוסקים בעיקר בנושאים האלה. ייתכן והם מביאים לידי ביטוי את הלחץ בו שמשי-אדד הראשון היה נתון בו, כשהרגיש שממלכתו מתחילה להתפורר.

הערות שוליים

^ ¹ ² משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 6
^ ¹ ² ³ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10
^ משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 8
^ משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 9
^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 13
^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 11–12
^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 12
^ ¹ ² משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 14
^ The Oxford History of the Biblical World, מאת Michael David Coogan, הוצאת Oxford University Press, שנת 2001,

[ענבר6-1] ¹ ² משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 6

[ענבר10-2] ¹ ² ³ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10

[3] משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 8

[4] משה ענבר,נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, עמ' 9

[5] משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 13

[6] משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 11–12

[7] משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 12

[ענבר14-8] ¹ ² משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 14

[9] The Oxford History of the Biblical World, מאת Michael David Coogan, הוצאת Oxford University Press, שנת 2001,

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]