ישראל יסינובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל יסינובסקי
לידה 1842
פלך גרודנו, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1917 (בגיל 75 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישראל איזידור יָסינובסקיכתיב יידי: יאסינאָווסקי; ברוסית: Ясиновский; בפולנית: Jasinowski; יאשינובסקי, יאשינאָווסקי; 1842, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) - 1917, ורשה) היה עורך דין יהודי ורשאי נודע, מראשוני הציונות ברוסיה, פעיל "חובבי ציון", ממארגני ועידת קאטוביץ, חבר הוועד המרכזי של חיבת ציון וראש המרכז המשני של האגודה בוורשה, מעוזריו הראשונים של תיאודור הרצל ומצירי הקונגרס הציוני הראשון עד השביעי, מורשה ציוני פולין הקונגרסאית מטעם ההסתדרות הציונית. תמך בתוכנית אוגנדה והיה ממייסדי יט"א (ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית).

תצלום קבוצתי של קבוצת צירים מקרב ציוני רוסיה, משתתפי הקונגרס הציוני השביעי בבזל, 1905. צירים אלה הצטלמו על רקע הבניין שבו נערך הקונגרס. בשורה הראשונה, יושבים, מימין לשמאל: ישראל יסינובסקי, יעקב ברנשטיין-כהן, יחיאל צ'לנוב, ולדימיר זאב טיומקין, צבי בילקובסקי. בשורה השנייה עומדים, מימין לשמאל: מנחם שיינקין, יצחק ליב גולדברג, צבי ברוק ושלושה צירים נוספים

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסינובסקי נולד בקוסוב שבפלך גרודנו, רוסיה הלבנהתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית) בשנת 1842. קיבל חינוך יהודי מסורתי, בגיל שש-עשרה התחיל ללמוד שפות אירופיות, ובשנת 1874, בגיל 32, סיים חוק לימודיו באוניברסיטת קאזאן. הוא החל לעבוד כעורך דין, והשתקע בעיר ורשה.

בתנועה הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסינובסקי היה חובב ציון והשתתף בוועידת היסוד של התנועה, ועידת קאטוביץ (1884). בהמשך היה ראש הסניף הוורשאי של התנועה. הוא היה בין התומכים של ייסוד הוועד האודסאי. השתתף בשבעה קונגרסים ציוניים. הוא היה בין התומכים בציונות מדינית. השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897 היה חבר ההסתדרות הציונית.

בתנועה הטריטוריאליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונגרס הציוני השביעי תמך יסינובסקי בתוכנית אוגנדה, ויחד עם ישראל זנגוויל ונחמן סירקין עזבו את התנועה הציונית. תמך בטריטוריאליזם והיה שותף להקמת ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסינובסקי היה נשוי להלנה לבית ויינטראוב. בנו בוגומיל יסינובסקי (1883–1969), שהמיר את דתו לנצרות קתולית, היה היסטוריון של הפילוסופיה והתרבות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלתר דרויאנוב (עורך), כתבים לתולדות חבת ציון וישוב ארץ ישראל, אודסה – תל אביב: הוועד ליישוב ארץ ישראל, תרע"ט-תרצ"ב, 1919–1932.
  • ישראל קלויזנר, מקאטוביץ עד באזל,‫ ירושלים: הספרייה הציונית, תשכ"ה 1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל יסינובסקי בוויקישיתוף