ישראל יפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער המהדורה הראשונה של "שבחי הבעש"ט", דפוס ישראל יפה, קופוסט ה'תקע"ה

רבי ישראל יפה (המדפיס מקופוסט) (1749, תק"ט? – 1829, תקפ"ט) היה בעל בית דפוס שבו הודפסו מחשובי ספרי תנועת החסידות.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוסיה לרבי יצחק יפה, נצר למשפחת למדנים ורבנים מצאצאי רבי מרדכי יפה "בעל הלבושים". סבו, רבי ישראל יפה[1], היה אב בית דין שקלוב ומחבר הספר "אור ישראל". היה מתלמידיו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ומקורבו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.

את דרכו בדפוס החל לכל המאוחר בשנת תקמ"ד (1784). בשנת תקס"ד (1804) פתח בית דפוס עברי משלו בעיירה קוֹפּוּסְט (קאפוסט) שליד שקלוב שבפלך ויטבסק (רוסיה הלבנה), ועל כן נודע בתולדות החסידות בכינוי "המדפיס מקופוסט". בשנים תקס"ט–תקע"א (1809–1811) צירף כשותף את ר' מרדכי בן שמואל הורוויץ.

בשנת תקע"ד-1814, במלאת 26 שנים למותו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, הדפיס לראשונה את ספרו של האחרון "פרי הארץ", ובו דרשות שנשא בארץ ישראל וכן הנהגות חסידות. בשנה שלאחר מכן, תקע"ה-1815, הדפיס לראשונה את ספר "שבחי הבעש"ט". כמו כן, הדפיס את הסידור של בעל התניא. ספריו ידועים בהקפדה על פרטים, הגהות מתוקנות ועיצוב נאה.

רבי ישראל יפה נזכר בתולדות החסידות כאיש אשר נשא את האדמו"ר בעל התניא על כתפיו לאחר שהאדמו"ר שוחרר מבית הכלא בשנת 1799. לאחר פטירת האדמו"ר הזקן, הצטווה רבי ישראל יפה על ידי האדמו"ר האמצעי, רבי דוב בר שניאורסון, לעלות לארץ ישראל.

בשנת תקע"ט (1819) או תקפ"א (1821) עלה לארץ ישראל עם אשתו שפרינצה ובני המשפחה וכן עם פועלי הדפוס של קופוסט על משפחותיהם, ונמנה עם חברי הקבוצה הראשונה של העולים המתיישבים בחברון. החבורה הביאה עמה מכונות דפוס בכוונה לייסד בית דפוס בארץ, אולם בדרכם מנמל עכו לחברון נופצו המכונות על ידי שודדים ערבים, פרט לבסיס הכבד. כאשר הושמד דפוס ישראל בק במרד הפלחים בצפת, שימש בסיס זה שהיה בחברון להרכבת הדפוס החדש שם.

משפחת יפה התיישבה בחברון. רבי ישראל יפה היה ראש ה"כולל" הראשון של חסידי חב"ד בחברון, ונשא בתואר "ממונה דעיר הקודש חברון".

לרבי ישראל יפה ולאשתו שפרינצה היו שישה בנים: אפרים, אהרן משה, דוד, מרדכי, שמואל ושלמה זלמן. בניו רבי דוד ורבי שלמה זלמן עלו לארץ בעליית תלמידי הבעל שם טוב בשנת 1777-התקל"ז יחד עם רבם רבי מנחם מנדל מוויטבסק וכשלוש מאות חסידים נוספים.

במסורת המשפחה מסופר שהיה היהודי הראשון שחזר ונטע כרם גפנים בחברון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עליו ראו: שמואל יוסף פין, ‏הערך "הר"ר ישראל בהר"ר אהרן יפה", בתוך: כנסת ישראל עמ' 694–695, באתר HebrewBooks.