כובע באולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כובע באולר
ג'ורג' בנקס מהסרט "מרי פופינס"

כובע באולראנגלית: bowler hat; בארצות הברית: derby; בספרדית: bombín; מתורגם לעברית פעמים רבות כמגבעת ולעיתים רחוקות יותר כבומבט.[1]) הוא כובע גברים שחור, עשוי לבד, בתבנית מגבעת קשיחה, כיפת הכובע בצורת חצי-כדור ושוליו צרים יחסית. הכובע נקרא על שם חברת הכובענים Thomas and William Bowler, שיצרו אותו בשנת 1849 לפי הזמנתו של אדוארד קוק, שביקש כובע יציב ועמיד שלא יעוף מראש רוכב בעת רכיבה על סוס ויגן על ראש הרוכב משריטות ענפים נמוכים. הבאולר היה כובע פופולרי בקרב שכבות רחבות ושימש כובע יומיומי כמאה שנה.

בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוטרת בריטית

מבנהו היציב והנוח ועמידותו הפכו אותו חביב על בני מעמד הפועלים של התקופה הוויקטוריאנית, ככובע לעבודות בחוץ. עם זאת הפך פופולרי גם בקרב בני המעמד הבינוני בבריטניה של ראשית המאה ה-20 ודמותו של פקיד חבוש באולר עם מטריה הפך לאחד מהסמלים של הסיטי של לונדון[2].

כובע באולר שחור מעוטר בסרט משובץ שחור-לבן משמש שוטרות בבריטניה.

כובע באולר הוא אחד מסמליהם של היוניוניסטים בצפון אירלנד.

כובע באולר לרוב מזוהה עם פקידים בריטים אחרי המחצית השנייה של המאה ה-19.

באמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשה בוליביאנית עם כובע באולר

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כובע הבאולר היה נפוץ במערב הישן של אמריקה אף יותר מכובע בוקרים. התאמתו לרכיבה ולנסיעה ברכבת מבלי שיעוף הפכה אותו לפופולרי[3]. בין היתר מצולמים חבושים בכובע באולר "גיבורי המערב" בהם פורעי חוק בוץ' קסידי, בילי הנער לצד שופטים, רופאים ועורכי דין. בסרטי מערבונים נראים בדרך כלל העירונים חובשים כובעי באולר.

בדרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלי רכבת הביאו את הכובע לבוליביה בשנות העשרים. הכובע אומץ על ידי נשות העמים דוברי הקצ'ואה והאיימרה ומהווה מאז פריט מסורתי במלתחתן.

בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפאורת "מחכים לגודו", 2009. כובעי הבאולר מזכירים גם את ציוריו של רנה מגריט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ובאני פארבי, אנציקלופדית תרבות, כרך 7, רמת גן: מסדה, התשכ"ג, עמ' 1244
  2. ^ "יום כובע הבאולר" בסיטי של לונדון
  3. ^ The Hat That Won the West
  4. ^ Le Nouvel Observateur (26 September 1981) ; Cohn, R., From Desire to Godot (London: Calder Publications; New York: Riverrun Press), 1998, p 150