כמאל סליבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כמאל סאליבי)
כמאל סליבי
كمال الصليبي
לידה 2 במאי 1929
ביירות, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בספטמבר 2011 (בגיל 82)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק האוניברסיטה האמריקנית בביירות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כמאל סולימאן סָלִיבִּי (בערבית: كمال سليمان الصليبي, בתעתיק עברי מדויק: כמאל סלימאן אלצָלִיבִּי; 2 במאי 1929 – 1 בספטמבר 2011) היה היסטוריון לבנוני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה האמריקאית בביירות (AUB) והמנהל המייסד (לימים נשיא של כבוד) של "המכון המלכותי למחקרים בין-דתיים"[1] בעמאן.[2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליבי נולד למשפחה נוצרית יוונית אורתודוקסית, שמוצאה מהכפר בחמדון שבלבנון המנדטורית הצרפתית. הוא למד בבתי ספר מיסיונריים צרפתיים בבחמדון ובבְּרוּמאנא (אנ'),[4][5] ולאחר שהשלים את השכלתו התיכונית למד לתואר ראשון בהיסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית בביירות. את התואר השני הוא עשה באוניברסיטת לונדון, בבית הספר למזרחנות, למדע המדינה ולימודי אפריקה. סליבי והמשיך ללמוד שם, בהנחייתו של ההיסטוריון ברנרד לואיס ובשנת 1953 קיבל תואר דוקטור בהיסטוריה.[4] עבודת הדוקטורט שלו פורסמה לאחר מכן תחת הכותרת "היסטוריונים מארונים של לבנון של ימי הביניים".[5] הוא שלט בשפות עתיקות ועשה בהן שימוש רב לצורך מחקריו.[6]

לאחר סיום לימודיו בלונדון חזר לביירות והצטרף ל-AUB כביבליוגרף של התוכנית ללימודים ערביים. בהמשך הפך לפרופסור במחלקה להיסטוריה וארכאולוגיה ובשנת 1965 פרסם את ספרו "ההיסטוריה המודרנית של לבנון", שתורגם לכמה שפות.

בשנת 1982 פרסם סליבי בלונדון את ספרו "התנ"ך בא מחצי האי ערב",[4] וגם ספר זה תורגם לשפות נוספות, במקביל לפרסום הגרסה האנגלית. סליבי כתב יצירות עוקבות בנושאים מקראיים, תוך שימוש באותה מתודולוגיה אטימולוגית וגאוגרפית וספריו אלו נחשבים היום כקלסיקות, ובראשם ספרו מ-1988, "בית בעל אחוזות רבות: בחינה מחדש של ההיסטוריה של לבנון" (A House of Many Mansions: The History of Lebanon Reconsidered), וספרו מ-1993, "ההיסטוריה המודרנית של ירדן" (The Modern History of Jordan).

בשנת 1994 הוזמן לירדן וסייע בייסוד המכון המלכותי ללימודים בין-דתיים בעמאן. בהמשך, בין השנים 1997 עד 2004, הוא היה מנהל המכון, ובמקביל ייעץ לקרן המורשת הדרוזית.

בשנת 1998 פרש מהחוג להיסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטה האמריקאית של ביירות ב-1998, והפך לפרופסור אמריטוס.[5]

סליבי האמין שלקהילה הנוצרית של לבנון יש תפקיד חשוב בבניית לבנון בעלת אופי משל עצמה, שאינו מסתכם בצביון אסלאמי, אך בניגוד לרבים מעמיתיו המארונים, הוא לא היה קנאי לאופייה הנוצרי של לבנון.[7] הוא ביקש לפרק את המיתוסים הבסיסיים שעדות רבות בלבנון היו קשורות אליהם, ולהחליפם בדיוקן של מדינה המורכבת מפסיפס של קהילות שונות אך קשורות זו בזו, שאף אחת מהן אינה שולטת באחרות. הוא התנגד נחרצות לפוליטיקה עדתית, והאמין שהיא הביאה לחורבן לבנון, והיה אחד הלבנונים הראשונים שמחקו את סעיף העדה הדתית שלהם (בערבית: מַדְ'הַבּ) מרישומי מפקד האוכלוסין הלבנוני. הוא תלה עותק של תעודת הזהות החדשה שלו, ללא הסעיף הזה, על דלת דירתו בביירות.[5]

תאוריית ארץ ישראל בחצי האי ערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמאל סליבי כתב שלושה ספרים הדוגלים בתאוריה השנויה במחלוקת "ישראל בחצי האי ערב" ("Israel in Arabia theory"). לדבריו, שמות המקומות שבתנ"ך הם למעשה מקומות בדרום-מערב חצי האי ערב, אלא שהם פורשו מחדש, תוך תרגום לקוי מעברית לארמית, כדי להתאים אותם למקומות באזור ארץ ישראל.[4] בתוך כך הוא גם טען ש'לבנון' עצמה, בעת העתיקה, הייתה מקום בדרום חצי האי ערב.[4] סליבי לא כפר בסיפורי ההיסטוריה שמשקף התנ"ך, אך הוא קבע שקריאתם בהקשר הארץ ישראלי – שגויה ומבוססת על שרשרת טעויות. הוא טען שראשית הסיפור העברי היא בחצי האי ערב, ובשלב מאוחר הם היגרו משם אל המקום שנקרא כיום ארץ ישראל, וכאן הקימו את ממלכת החשמונאים. הם הביאו עימם את הסיפורים ההיסטוריים שלהם, שהיו כתובים עברית, אך במקום החדש החלו לדבר ארמית, מה שהוביל לחיבור מאולץ, של הכתוב, למקום החדש.[8] התאוריה של סליבי הותקפה אך גם נתמכה, בשל השלכותיה, לכאורה, על נושאים פוליטיים מודרניים, אם כי הוא עצמו לא יצר קשר כזה. ההיסטוריון הבריטי טיודור פארפיט (אנ') כתב: "זה מסוכן כי לרעיונות של סליבי יש השלכות רבות, למשל על הלגיטימיות של מדינת ישראל".

על פי התאוריה שלו, אנחנו מפרשים ומתייחסים היום למונח "הירדן" כמייצג את נהר הירדן, על אף שבטקסט העברי, מעולם לא תואר המונח הזה כ"נהר". על פי התאוריה שלו, מדובר במתלול בדרום-מערב חצי האי ערב, המכונה הרי סַרַוַו֫את (אנ'), ולפיכך ישראל הקדומה שכנה משני צידי הקטע הדרומי של המתלול, בדרום החג'אז ועסיר, מטאיף ועד לגבול תימן.[9]

סליבי טען כי עדויות אפיגרפיות מוקדמות ששימשו להצדיק את הסיפורים התנ"כיים נקראו בצורה שגויה. מישע, השליט המואבי שחגג ניצחון על ממלכת ישראל בכתובת האבן מצבת מישע שנמצאה ב-1868, היה, לפי סליבי, ערבי. את האותיות "ימן רבן", מקובל לקרוא כ"ימים רבים" ואילו סליבי טען ש"ימן" פירושו דרום, ו"רבן" הוא הכפר ראבין, ששוכן לא הרחק ממכה ושם לדבריו הייתה מואב המקראית.[4]

היו עוד חוקרים, כמו תומאס תומפסון, שסברו שקיימת אי התאמה בין הנרטיב המקראי לממצאים הארכאולוגיים בארץ ישראל, וההסבר של תומפסון היה לבטל את התנ"ך כספר היסטוריה, ואילו סליבי העדיף את ההסבר שיש למקם את מרכז התרבות היהודית דרומה יותר. בפרק 15 של ספרו "המקרא בא מחצי האי ערב", סליבי טוען שהתיאור התנ"כי הוא של שטח אדמה נרחב, גדול משמעותית מזה של ארץ ישראל, הכולל נוף מגוון מאוד, כגון פסגות הרים, מים, עמקים פוריים, גבעות, מדבריות ושפלה, ותיאור כזה יכול להתאים לחלק הדרומי של חצי האי ערב, שם למשל ישנם הרי געש, וככל הנראה קבורים שם שרידי סדום ועמורה.

התאוריה של סליבי נחשבת בקרב ההיסטוריונים ל"שולית", אם כי היו לה תומכים, שאף סיפקו "הוכחות" לתיאוריה שלו.[10] לפי איתמר רבינוביץ, התאוריה הביכה רבים מעמיתיו. רבינוביץ' התייחס בביטול לטענות שסליבי כתב את התאוריה שלו מתוך מניע אנטישמי משום שסליבי "לא היה אויב מושבע של ישראל או הציונות". עם זאת, הוא משער שאולי זה היה "תרגיל אינטלקטואלי" של סליבי, והוא ממשיך להחשיב אותו כ"היסטוריון מוביל".[7]

היו מי שלקחו ברצינות את התאוריה של סליבי. הסופר הבריטי רוברט פיסק (Robert Fisk) דיווח שהסעודים חששו שהישראלים עלולים להחליט לקחת את סליבי ברצינות, ולהגיע להתיישב בהרי סַרַוַו֫את, ולכן שלחו מאות דחפורים לעשרות כפרים סעודיים שהיו בהם מבנים מהעת העתיקה, והרסו את כולם "כדי לשמור על אדמת ערב המוסלמית ועל בית סעוד".[6]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליבי היה רווק שהקדיש את כל חייו לספרים.[7]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. היסטוריונים מארונים של לבנון מימי הביניים - Maronite Historians of Mediaeval Lebanon, Beirut, AUB Oriental Series 34, 1959
  2. ההיסטוריה המודרנית של לבנון - The Modern History of Lebanon, London, Weidenfeld & Nicolson (אנ'), 1965
  3. צומת דרכים למלחמת אזרחים - Crossroads to Civil War, Lebanon 1958-1976, Beirut, Caravan Books (אנ'), 1976
  4. סוריה תחת האסלאם: האימפריה במשפט 634–1097 - Syria under Islam: Empire on Trial 634-1097, Beirut, Caravan Books, 1977
  5. תולדות ערב - A History of Arabia, Beirut, Caravan Books, 1980
  6. התנ"ך הגיע מערביה, The Bible Came from Arabia, London, Jonathan Cape (אנ'), 1985
  7. סודות אנשי התנ"ך - Secrets of the Bible People, London, Saqi Books, 1988
  8. מי היה ישו? : קונספירציה בירושלים - Who Was Jesus?: Conspiracy in Jerusalem, London, I.B. Tauris (אנ'), 1988
  9. A House of Many Mansions: The History of Lebanon Reconsidered, לונדון, IB Tauris, 1988
  10. ההיסטוריות של ישראל התנ"כית - The Historicity of Biblical Israel, London, NABU Publications, 1998
  11. ההיסטוריות של ישראל המקראית (מהדורה שנייה) The Historicity of Biblical Israel (second edition), Beirut, Dar Nelson, 2009
  12. ההיסטוריה המודרנית של ירדן - The Modern History of Jordan, London, I.B. Tauris (אנ'), 1993
  13. ציפור על עץ אלון - A Bird on an Oak Tree (Arabic طائر على سنديانة), Amman, Ashshoroq Publishers, 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביאלה, ג'ואן (2004) מילון ישן דרום ערב - ניב סבאי אייזנבראונס, אגם וינולה, אינדיאנה, ארצות הברית
  • האברד, דייוויד (1956) המקורות הספרותיים של עבודת הדוקטורט של קברה נגסט., אוניברסיטת St.Andrews, סקוטלנד
  • לסלאו, וולף (1991) מילון השוואתי של Ge'ez Otto Harrassowitz, ויסבאדן, גרמניה
  • רבין, חיים (1951) לונדון המערבית הערבית העתיקה: העיתונות הזרה של טיילור
  • Savoie, Denis (2009), שעוני שמש: עיצוב, בנייה ושימוש Springer Praxis,מסת"ב 978-0-387-09801-2 (ראה עמ'. 163–164)
  • שניידר, רוג'ר (1973) Deux inscriptions subarabiques du Tigre. ליידן, הולנד: Bibliotheca Orientalis, 30, 1973, 385-387
  • Ullendorff, Edward (1956) אלמנטים יהודיים עבריים בנצרות החבשית (מונופיסטית) בכתב העת למחקרים שמיים, 1, no.3, 216-256
  • Ullendorff, Edward (1960) האתיופים לונדון: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד
  • Ullendorff, Edward (1968) אתיופיה והתנ"ך לונדון: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כמאל סליבי בוויקישיתוף
  • אתר האינטרנט הרשמי של כמאל סליבי
  • Phillip C. Hammond's 1990 Review of The Bible Came from Arabia The International Journal of Middle East Studies (August, 1990)
  • "Kamal Salibi and the "Israel from Yemen" theory". baheyeldin.com.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Royal Institute for Inter-Faith Studies
  2. ^ Brooke Anderson,Friends remember Lebanese historian for his generosity and storytelling,' The Daily Star, 1 ספטמבר 2011.
  3. ^ Ya Libnan, Salibi, a prominent Lebanese historian died at 82, 1 ספטמבר 2011
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 Tom Segev, The Makings of History/Myths and facts, Haaretz, 16 ספטמבר 2011.
  5. ^ 1 2 3 4 Sbaiti, Nadya and Mikdashi, Maya, 'Kamal Salibi (1929–2011),' in Jadaliyya, 6 ספטמבר 2011
  6. ^ 1 2 Kamal Salibi: Scholar and teacher regarded as one of the foremost, The Independent, ‏2011-09-06 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 Rabinowitz, Itamar, 'Eulogy for a Lebanese intellectual:On the death of historian Kamal Salibi,' in Haaretz, 29 ספטמבר 2011
  8. ^ תום שגב, קרב ארכאולוגי: מהיכן באו העברים? ואיפה שוכנת ארץ ישראל?, הארץ, 16 ספטמבר 2011
  9. ^ انتوني لياس - אנתוני ליאס, التـوراة جـاءت حقـاً مـن جـزيـرة العـرب - התורה באמת הגיעה מחצי האי ערב, Dialogue with Kamal Salibi, 26 נובמבר 2010
  10. ^ Anthony Lias, The Sundial of King Ahaz, Dialogue with Kamal Salibi, 2 אוקטובר 2010
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כמאל_סליבי&oldid=38318633"