איתמר רבינוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איתמר רבינוביץ
איתמר רבינוביץ
לידה 1942 (בן 76 בערך)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב
האוניברסיטה העברית בירושלים
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע דיפלומט, היסטוריון, פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שגריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איתמר רבינוביץ (נולד ב-1942) הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה של המזרח התיכון, נשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב, ושגרירה לשעבר של ישראל בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ נולד בירושלים לגוטמן רבינוביץ, ששימש שנים רבות מנכ"ל "מעריב" (אחיו של אהרון יריב). השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף. סיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. הוא השלים עבודת דוקטורט על סוריה, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1971, והתמנה למרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. הוא התמנה לראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה ב-1983, מונה לדקאן הפקולטה למדעי הרוח ב-1989 ולאחר מכן לרקטור באוניברסיטת תל אביב. הוא שימש כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 1996-1993 וכראש צוות המשא ומתן לשיחות עם סוריה ב־1996. רבינוביץ נבחר לכהן כנשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב בשנת 1998, תפקיד בו שימש שתי כהונות עד שנת 2007. במהלך כהונתו כנשיא נקלעה האוניברסיטה לגרעון ובוצעו בה קיצוצים נרחבים אשר הובילו לביקורת כלפי תפקודו של רבינוביץ.

רבינוביץ מכהן גם כפרופסור וכעמית אורח באוניברסיטת ניו יורק (NYU), באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת פנסילבניה, במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, באוניברסיטת טורונטו, באוניברסיטת קרלטון באוטווה, ובמרכז וילסון במכון הסמיתסוני שבוושינגטון הבירה.

רבינוביץ הוא מחברם של מספר ספרים, ביניהם הספר "מדינות ערב: תהליכים ובעיות יסוד" (1986), הספר "השלום שחמק" (1991), אשר עוסק ביחסי ישראל-סוריה ואשר זכה בפרס הספר היהודי, והספר "סף השלום" (1998). ב-2012 ראה אור ספרו "האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון 1948-2012", בהוצאת דביר, שהוא מהדורה מעודכנת של ספרו "חבלי שלום" שיצא לאור ב-2004.

רבינוביץ נבחר בשנת 2008 לחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית. חבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, הוא עוטר על ידי הרפובליקה האוסטרית ב-Honorary Grand Golden Cross והוא מונה על ידי ממשלת צרפת כ-Commandeur dans l'ordre des Palmes Académiques.

בשנת 2009 זכה בפרס השלום של "קרן קורן וגרסטנמן", ביחד עם סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל-קודס. [1] בתו איריס רבינוביץ ברון היא שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז, ובתו השנייה, פרופ' ארנה רבינוביץ עיני, היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

ספרים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Michael G. Fry, Itamar Rabinovich, Despatches from Damascus : Gilbert MacKereth and British policy in the Levant, 1933-1939, Tel Aviv University, 1985 ISBN 9789652240040
  • The Brink of Peace: The Israeli-Syrian Negotiations, Princeton University Press, 1999 ISBN 9781400822652
  • Yitzhak Rabin: Soldier, Leader, Statesman (Jewish Lives), Yale University Press, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]