איתמר רבינוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איתמר רבינוביץ
איתמר רבינוביץ
איתמר רבינוביץ
לידה 8 באוקטובר 1942 (בן 79)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד שגריר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איתמר רבינוביץ (נולד ב-8 באוקטובר 1942) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של המזרח התיכון, נשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב, ושגרירה לשעבר של ישראל בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ נולד בירושלים לגוטמן רבינוביץ, איש אצ"ל, ששימש שנים רבות מנכ"ל "מעריב"[1]. דודו היה האלוף אהרן יריב. רבינוביץ גדל ברמת גן, היה חניך תנועת הצופים ולמד בתיכון אהל שם[2].

השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיים תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. הוא השלים עבודת דוקטורט על סוריה, באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב-1971, והתמנה למרצה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר ב"מכון שילוח לחקר המזרח התיכון".

בשנת 1972 פרסם באנגלית את הספר "סוריה תחת שלטון הבעת (1963–1966)". הספר התבסס על עבודת הדוקטורט שלו, על עליית מפלגת הבעת' הסורית במהלך הפיכת 1963. רבינוביץ סבר שראשי ההנהגה הסורית שעלו בהפיכה זו הם חסרי רסן וניסיון מדיני והם מוכנים "להמר גבוה", תוך שימוש בבעיה הפלסטינית, כפרובוקציה נגד ישראל. ומאחר שמנהיגי הבעת' הסורי משתייכים למיעוט העלווי, הם מנותקים משכבות רחבות של האוכלוסייה הסורית, דבר "המאלץ" אותם ליצור מוקדים של חיכוך בגבול עם ישראל[3]. כפי שאכן קרה שנה אחר כך במלחמת יום הכיפורים.

בשנת 1973 שימש מנהל בפועל של "מכון שילוח לחקר המזרח התיכון"[4].

בשנת 1976 התמנה לראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון[5].

בשנת 1979 ערך את הספר "המזרח התיכון וארצות-הברית", ספר הסוקר בהרחבה את מערכת היחסים של ארצות-הברית עם מדינות המזרח-התיכון, שופך אור על האינטרסים שלה ועל מניעיה, ומנתח את מהלכיה כמעצמת-על, המיחסת למזרח-התיכון עדיפות גבוהה ביותר והחותרת להשליט בו את ה"פאקס אמריקנה"[6].

בשנת 1983 התמנה לראש מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה שהוקם באותה עת[7].

בשנת 1989 מונה לדקאן הפקולטה למדעי הרוח ולאחר מכן לרקטור באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1998 רבינוביץ נבחר לכהן כנשיאה השישי של אוניברסיטת תל אביב, תפקיד בו שימש שתי כהונות עד שנת 2007. בתקופת נשיאותו התמודד עם הקיצוץ בתקציבים הממשלתיים אוניברסיטה וגירעונות שצברה[8]. רבינוביץ עסק רבות בגיוס תרמות מאנשי עסקים, בין השאר ערך אירוע רב משתתפים לכבוד הענקת דוקטור לשם הכבוד לנשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, והקמת התוכנית ללימודים אמריקניים על-שם קלינטון, בו גויסו מילוני דולרים ממשתתפי האירוע, אנשי עסקים בולטים מישראל והעולם[9]. אירוע דומה נערך לכבוד המיליארדר פרנק לואי, שתרם עשרות מיליוני דולרים לאוניברסיטה[10].

רבינוביץ כיהן גם כפרופסור וכעמית אורח באוניברסיטת ניו יורק (NYU), באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת פנסילבניה, במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, באוניברסיטת טורונטו, באוניברסיטת קרלטון באוטווה, ובמרכז וילסון במכון הסמיתסוני שבוושינגטון הבירה.

לאחר פרישתו מאוניברסיטת תל אביב החל לכתוב מאמרים בעיתון "ישראל היום", לזמן קצר עם הקמתו[11], והצטרף לחברת הייעוץ הבינלאומית APCO[12]. בנוסף כתב שני ספרים על תהליך השלום: "חבלי שלום - ישראל והערבים 1948–2003" (2004) ו"האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון, 2012-1948" (2012). בשנת 2017 פרסם ביוגרפיה של יצחק רבין.

קריירה דיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת לבנון הראשונה שימש כיועץ מיוחד לוועדת המשנה לענייניי לבנון של ועדת החוץ והביטחון[13]. במאי 1984 הוזמן להרצות בפני נציגי ממשלת לבנון, בנציגות ישראל שהוקמה בעיירה ג'וניה[14].

במאי 1987 החליט שר החוץ שמעון פרס, בהסכמת ראש הממשלה יצחק שמיר, למנות את רבינוביץ לשגריר בארצות הברית[15], אך הוא ביקש להסיר את מועמדותו[16].

לאחר כינון ממשלת רבין השנייה, מונה בקיץ 1992 לעמוד בראש צוות המשא ומתן לשיחות עם סוריה במקומו של יוסי בן אהרון[17]. שיחות דו-צדדיות שהחלו בעקבות ועידת מדריד בסוף 1991. בסבב השיחות הראשון שניהל ניכר שהייתה התקדמות[18], אך סבב השיחות שנערך בדצמבר 1992 נקלע למבוי סתום בנושאי הליבה של השיחות: נסיגה, פרטי הסכם השלום והסדרי ביטחון ואחר כך השיחות הופסקו[19].

ב-29 בנובמבר 1992 אישרה ממשלת ישראל את מינויו כשגריר ישראל בארצות הברית[20]. הוא כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית בשנים 19931996.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ נשוי לאפרת (לבית קדיש). בתם איריס רבינוביץ ברון היא שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז ונשואה לתת-אלוף במילואים איתי ברון. בתם השנייה, ארנה רבינוביץ עיני, היא פרופסור למשפטים באוניברסיטת חיפה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים ומחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Syria under the Baʻth, 1963–66. Israel Universities Press. 1972. ISBN 0-70-651266-9.
  • With Haim Shaked (1978). From June to October: The Middle East between 1967 and 1973. Transaction Books. ISBN 0-87-855230-8.
  • With Haim Shaked (1980). The Middle East and the United States: Perceptions and Policies. Transaction Books. ISBN 0-87-855752-0.
  • The War for Lebanon, 1970–1985. Cornell University Press. 1985. ISBN 0-80-149313-7.
  • The Road Not Taken: Early Arab–Israeli Negotiations. Oxford University Press. 1991. ISBN 978-0-19-506066-9.
  • The Brink of Peace: The Israeli–Syrian Negotiations. Princeton University Press. 1999. ISBN 0-69-101023-4.
  • Waging Peace: Israel and the Arabs, 1948–2003. Princeton University Press. 2004. ISBN 0-69-111982-1.
  • With Jehuda Reinharz (2008). Israel in the Middle East: Documents and Readings on Society, Politics, and Foreign Relations, Pre-1948 to the Present. Brandeis University Press. ISBN 978-0-87-451962-4.
  • The View from Damascus: State, Political Community and Foreign Relations in Twentieth-Century Syria. Vallentine Mitchell. 2008. ISBN 978-0-85-303800-9.
  • The Lingering Conflict: Israel, The Arabs, and the Middle East, 1948–2012 (revised ed.). Brookings Institution Press. 2013. ISBN 978-0-81-572437-7.
  • Rabinovitch, Itamar (2017). Yitzhak Rabin : soldier, leader, statesman. Yale University Press.

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המזרח התיכון וארצות-הברית, איתמר רבינוביץ וחיים שקד (עורכים), ספרית אפקים, הוצאת עם עובד ומכון שילוח לחקר המזרח-התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב, 1980.
  • מלחמה ומשבר בלבנון 1975–1981, יחד עם חנה זמיר, סדרת קו ירוק קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982[23].
  • הערכויות חדשות בעולם הערבי וסכסוך ישראל-ערב, הוצאת מרכז ההסברה, 1981.
  • סוריה ויחסי ישראל-ערב, הוצאת יד טבנקין, 1989.
  • השלום שחמק : יחסי ישראל-ערב 1949–1952, הוצאת מקסוול-מקמילן-כתר, 1991.
  • סף השלום - ישראל וסוריה 1992–1996, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998.
  • חבלי שלום - ישראל והערבים 1948–2003, הוצאת דביר, 2004[24].
  • האופק המתרחק: ישראל, הערבים והמזרח התיכון, 2012-1948, הוצאת דביר, 2012[25].
  • יצחק רבין - חייל, מדינאי, מנהיג, הוצאת דביר, 2017[26].

בנוסף ערך והגיש רבינוביץ שני פרקים במסגרת הסדרה אוניברסיטה משודרת בגלי צה"ל. "מדינות ערב בעת החדשה - החשיבות הגאופוליטית של המזרח התיכון" (1978)[27]. "דמוקרטיה וארצות האסלאם - לבנון - נפילתה של דמוקרטיה" (1992)[28].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איתמר רבינוביץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אביהוא קדוש, שגריר, פרופסור וג'נטלמן, באתר ynet, 29 במרץ 2013
  2. ^ רונית ויס-ברקוביץ, לא מתגעגעים - תיכון אוהל־שם ברמת־גן, בית ספר אליטיסטי, תובעני ונוקשה, חגג השבוע את כנס היובל, חדשות, 29 במאי 1992
  3. ^ חוקר ישראלי: אין לצפות לשינויים בגישתה הקיצונית של סוריה, על המשמר, 16 בינואר 1973
  4. ^ סקר מכון "שילוח": ככל שיגדל מספר האקדמאים מבני־המיעוטים־כן יגדל תיסכולם מתקשים להשיג עבודה במקצועותיהם ומוגבלים בקידום, על המשמר, 16 במאי 1973
  5. ^ דב גולדשטיין, ריאיון השובע עם ד"ר איתמר רבינוביץ, ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון וחוקר בכיר ב"מכון שילוח", מעריב, 26 בנובמבר 1976
  6. ^ הספרים שיופיעו ב"ספרית אפקים" בשנת 1979, עמדה, 1 ביוני 1979
  7. ^ "מרכז דיין " באוניב' ת"א, דבר, 5 באוגוסט 1983
  8. ^ ספיר פרץ, ‏תוכנית התייעלות באוניברסיטת ת"א: תסגור חוגים ומכונים, תצמצם משרות, באתר גלובס, 7 במרץ 2005
    איתמר רבינוביץ', אוניברסיטה רזה ויעילה, באתר הארץ, 17 במרץ 2005
    ראלי סער, הרעה בתנאי פרופסורים באוניברסיטת ת"א, באתר הארץ, 3 במאי 2002
  9. ^ רונית ורדי, ‏איתמר רבינוביץ' מציג: כך גברתי במערכת יחסי הציבור על ברוורמן ורייכמן, באתר גלובס, 24 בינואר 2002
  10. ^ קרן צוריאל-הררי, ‏המלך לואי, באתר גלובס, 22 בינואר 2004
    גיא לשם, מחטף אקדמי, באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2007
  11. ^ יעל ולצר, הפרשנים של אדלסון: איתמר רבינוביץ' ורובי ריבלין, באתר הארץ, 27 ביולי 2007
    יעל גאוני, ‏החינמון החדש "ישראל היום" פירסם את רשימת הכותבים: דן מרגלית, יעקב עמידרור, רון קופמן ועוד, באתר גלובס, 26 ביולי 2007
  12. ^ אורה קורן, עצה של רבינוביץ', באתר הארץ, 7 באוגוסט 2007
  13. ^ ישראל לנדרס, סיכוי קלוש ליציאת הסורים מלבנון, דבר, 18 ביוני 1982
  14. ^ אלכס פישמן, לאן הגיעו החלומות, או איך קפצנו מעל הפופיק, חדשות, 10 ביוני 1988
  15. ^ פאר לי-שחר, פרס: שרבינוביץ ימונה לשגריר ישראל בארה״ב, חדשות, 7 במאי 1987
    אילן כפיר, פאר־לי שחר, שמיר ייפגש עם המועמד לכהונת השגריר באו־ה״ב, חדשות, 22 במאי 1987
  16. ^ מינוי ארד: מי התנגד, כותרת ראשית, 10 ביוני 1987
    זאב אופרי, אמריקה יכולה לחכות, חדשות, 31 במאי 1987
  17. ^ אמנון ברזילי, הפרופסור ידבר עם הסורים, חדשות, 3 באוגוסט 1992
  18. ^ שריאל שני (וושינגטון), אמנון ברזילי, אהרן ברנע, יוסף אלפרן (ז׳נבה), סוכנויות הידיעות, אפילו הסורים מדווחים על מפגש באווירה שקולה ובונה, חדשות, 25 באוגוסט 1992
  19. ^ אמנון ברזילי, סוריה מציעה להפריד בין כינון יחסים דיפלומטים להסכם שלום, חדשות, 16 בדצמבר 1992
  20. ^ אמנון ברזילי, "פרס ממנה את מקורביו", חדשות, 2 בדצמבר 1992
  21. ^ פרסי מחקר ע״ש מיכאל לנדאו חולקו אתמול, בבית מפעל הפיס בת״א, על המשמר, 18 בפברואר 1974
  22. ^ הדס מגן, ‏רבינוביץ עושה שלום, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2009
  23. ^ רות בונדי, מלחמת שבע השנים, דבר, 11 ביוני 1982
  24. ^ סקירות של הספר:
    אלוף בן, ערפאת אשם. אבל רק ערפאת יכול, באתר הארץ, 28 במרץ 2004
    שלמה אבינרי, לא פאטה מורגאנה, אך גם לא מציאות קרובה, באתר הארץ, 4 באפריל 2004
  25. ^ עמוס הראל, לעת עתה, תשכחו משלום, באתר הארץ, 23 ביוני 2012
  26. ^ סקירות של הספר:
    אתר למנויים בלבד תום שגב, בביוגרפיה שכתב על רבין, איתמר רבינוביץ שומר על דיפלומטיות, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2017
    אתר למנויים בלבד דן מירון, "יגאל עמיר הבין את רבין טוב יותר מתום שגב", באתר הארץ, 4 בספטמבר 2017
  27. ^ מבחר שידורים, דבר, 27 בינואר 1978
  28. ^ מבחר רדיו, חדשות, 21 בפברואר 1992