מהפכת סדום ועמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "עמורה" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי בתום מלחמת סיני, ראו מבצע עמורה.
מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין

מהפכת סְדוֹם וַעֲמֹרָה הוא סיפור מקראי (בראשית פרקים י"ח-י"ט) ידוע על הריסתן של ארבע ערים בידי אלוהים.

תוכן הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המקרא היו חמישה יישובים: סדום, עמורה, אדמה, צבֹיים וצוער שחטאתם "כבדה מאוד" ועל כן החליט האל להשמיד את הערים על יושביהם. בספר בראשית נכתב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" לא נכתב פירוט על מעשיהם ועל חטאיהם אך מנגד זה בהמשך ספר בראשית ישנו פירוט מלא על עונשם של יושבי הערים, "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מן השמיים". הפרשנות הנוצרית מתארת את הפריצות המינית שבסדום כעיקר החטא שבה. הפרשנות היהודית לסיפור איננה שווה. נחלקו חכמים במשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י') האם האומר "שלי שלי ושלך שלך" זו מדת סדום. חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם למרות שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים. חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים[1]. הנביא יחזקאל תולה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה[2].

אלוהים גילה זאת לאברהם, אך הוא מיאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל משא ומתן ארוך עם אלוהים על מנת שזה יניח לערים ולא יחריבן. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). אברהם שאל אותו האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. לאחר שלא נמצאו בה 50 צדיקים הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה (בקפיצות של 10) עד אשר הגיע למספר עשר, ואז הפסיק בניסיונות השכנוע, כנראה מתוך הבנה שאם יש פחות מעשרה צדיקים זכותם לא תספיק בשביל להציל את הערים.

לאחר הדיון, הלכו המלאכים לסדום כדי להוציא משם את לוט בן-אחיו ובני-משפחתו של אברהם, שהתגוררו בסדום כדי שלא יפגעו בשל זעם השמיים. בבוא המלאכים לסדום, הפציר בהם לוט להתארח אצלו ואף כיבדם בסעודה נאה, אולם תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת שיוכלו לאונסם[3]. לוט מציע לתושבי סדום את שתי בנותיו במקום המלאכים אולם התושבים מסרבים וניגשים לשבור את הדלת. כדי לצאת, הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים") וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. כך עשה לוט, ובעוזבו את העיר החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה ואלה נחרבו כליל. אשת לוט שעל פי המדרש שמה "עירית", שנתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, הימרתה את פי אלוהים והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

משמעות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה אפשרויות להסביר את המטרה המחשבתית או המוסרית של הסיפור.

צדקת האל וחשיבות אמונת האדם בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוהים מורה על גזירה הנראית ל"אדם הפשוט" (אברהם) כנוראית, אברהם מתווכח איתו, אך לבסוף מסתבר שאלוהים צודק למרות שהגזירה קשה. כמו כן, מודגשת חשיבות אמונת האדם באלוהים לא רק במצוות הגדולות אלא גם בקטנות - הפיכת אשת לוט לנציב מלח על שהסתכלה לאחור.

האדם רשאי וצריך להתפלל לביטול גזירות אלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמדובר בסדום, עיר שחטאתה גדולה מאוד, אברהם שואל ומבקש מעם אלוהים ומשתמש בביטויים חריפים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". בכך שאלוהים מקבל את דרישתו ולא מגיב שעל אברהם להיכנע בפניו, נלמד שהאדם צריך להפעיל את מוסריותו גם כלפי מעשי האל, בתנאי שהוא מאמין בו ובצדקתו (שופט כל הארץ).

השוואה לסיפור המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להסתכל על סיפור מהפכת סדום ועמורה כעל תמונת מראה של סיפור המבול. צורת הסתכלות זו מובילה למספר מסקנות[4].

שלב מהפכת סדום ועמורה המבול
מצג "וחטאתם כי כבדה מאוד" (י"ח, כ') "ותמלא הארץ חמס" (ו', י"א)
יחסים אסורים בין בני אדם למלאכים "איה האנשים... הוציאם אלינו ונדעה אותם" (י"ט, ה') (זכרים -> זכרים) "ויראו בני האלוהים... ויקחו להם נשים" (ו', ב') (זכרים -> נקבות)
צדיק מקבל התראה מוקדמת לוט נח
צאצאי הצדיק נמלטים עמו בנות לוט (נקבות) בני נח (זכרים)
אסון אש: "ויהוה המטיר על סדום ועל-עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן-השמים" (י"ט, כ"ד) מים: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (ז', י"ב)
אחרי האסון: שכרות לוט: מושקה לשכרה על ידי בנותיו עד לאבדן הכרה נח: שותה לשכרה עד לאבדן הכרה
יחסים אסורים בין בני אדם לבני אדם לוט: נאנס על ידי בנותיו (נקבה -> זכר) נח: נאנס על ידי בנו חם[5] "וייקץ נח מיינו וידע את אשר-עשה לו בנו הקטן" (ט' כ"ד) (זכר -> זכר)
תוצאה: קללה צאצאי הבנות - בני עמון ומואב מקוללים לנצח (ספר דברים, כ"ג, ד'). צאצא הבן - כנען ובניו מקוללים לנצח.

מהשוואת שני הסיפורים ניתן לראות מספר לקחים משותפים:

  • התנערות מעמי האזור - כנען, עמון ומואב, תוך רמיזה למקור מנהגיהם הפסולים בעיקר בהקשר המיני.
  • הצדקת כיבוש כנען, עמון ומואב עקב הקללה שרובצת עליהם.
  • יחס שלילי לשתיית יין, הגוררת שכרות שיש עמה מעשים פסולים.

משמעויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לל"ו צדיקים, שכפי שאברהם מתווכח עם אלוהים על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים (ליתר דיוק 36 צדיקים) בשביל לקיים את העולם[דרוש מקור]. אמנם, אלוהים מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין. אברהם מבקש תחילה עשרה אנשים לכל עיר, ובסוף עשר לכולן.

בקרב אלה שאין רואים את הסיפור כהיסטורי, אין דעה אחידה לגבי השאלה האם הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן אירע. מבין האחרונים, יש המזהים את סדום ועמורה עם האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה, הסמוכים למאגרי גז וגופרית ולבקע הסורי-אפריקני, ומשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, סנהדרין ק"ט עמוד א'-עמוד ב'
  2. ^ ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים מ"ח-מ"ט
  3. ^ (בראשית, י"ט, ה': "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאֵם אלינו ונדעה אתם")
  4. ^ יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 123-128.
  5. ^ משתמע מהכתוב ומההקבלה, ואף נכתב בספרות חז"ל, למשל תלמוד בבלי סנהדרין ע ע"ע: "רב ושמואל חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו"
  6. ^ גרשון גליל, עולם התנ"ך בראשית עמ' 126