מהפכת סדום ועמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "עמורה" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי בתום מלחמת סיני, ראו מבצע עמורה.
מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין

מהפכת סְדוֹם וַעֲמֹרָה היא סיפור מקראי על הריסתן של ארבע ערים, ובהן סדום ועמורה, בידי אלוהים. במקרא, הסיפור מתואר בספר בראשית פרקים י"ח-י"ט.

תוכן הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחינותיו של אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו של אברהם, הרבו תושבי חמש ערי כיכר הירדן (סדום, עמורה, אדמה, צבֹויים וצוער) לחטוא. כאשר ראה האל שחטאתם "כבדה מאוד", החליט להשמיד את הערים על יושביהן. האל גילה את כוונתו זאת לאברהם, אשר מאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל איתו משא ומתן ארוך על מנת שיסלח לערים ולא יחריבן, בטיעון שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים:

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע, חָלִלָה לָּךְ, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

אברהם שאל את האל האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. בתגובה הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה עד שהגיע למספר עשר, ואז עצר.[א]

ביקור המלאכים בסדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדיון באו שני מלאכים לסדום כדי להוציא משם את אחיינו של אברהם, לוט, ואת משפחתו שהתגוררה בעיר, כדי שלא יפגעו בשעת ההשמדה. בהגיע המלאכים לעיר ראה אותם לוט, שישב בשער העיר ולפי מדרש חז"ל שימש שם בתפקיד שופט.[1] לוט הפציר בהם להתארח בביתו, ואף כיבדם בסעודה.

תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת לאונסם.[2] לוט הציע לתושבים את שתי בנותיו הבתולות במקום המלאכים, אולם הם סירבו וניגשו לשבור את הדלת. אז הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים" בלשון המקרא) וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם.

בריחת לוט ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הלילה נאבק לוט לאסוף את כל בני משפחתו ולשכנע אותם כי רק כך יוכלו להציל את עצמם. לבסוף אחזו בו המלאכים והוציאו אותו מהעיר בכוח:

וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲו‍ֹן הָעִיר. וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.

לאחר צאתו מהעיר אמרו לו "הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־תַּעֲמֹ֖ד בְּכׇל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה" ,אבל לוט ביקש מהמלאכים שירחמו על העיר הסמוכה, צוער, כדי שיוכל לברוח אליה ולא יאלץ להימלט אל ההרים. בקשתו נענתה ודבר לא קרה עד שהגיע בבטחה לצוער. רק אז החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה, אדמה וצבויים, ואלה נחרבו כליל. אשת לוט נתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, אך היא המרתה את פי אלוהים, והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

פרשנות ומוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטאם של אנשי סדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מידת סדום, מיטת סדום

באשר לחטאם של אנשי סדום, נאמרו פירושים שונים. הנביא יחזקאל תלה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה.[3]

בפרשנות היהודית הרבנית לסיפור קיימות מספר דעות: חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם על אף שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים.[ב] חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים.[5]

בפרשנות הנוצרית, מתוארת הפריצות המינית שבסדום כעיקר החטא שבה.[6]

דרישת הצדיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לאמונה בדבר ל"ו צדיקים: כפי שאברהם מתווכח עם אלוהים על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים בשביל לקיים את העולם. במדרש מספרם הוא 30[7] ובתלמוד 45 המחולקים ל-30 בארץ ישראל ו-15 בחוץ לארץ.[8] אמנם, אלוהים מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין.[9]

הקבלה לסיפור המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להסתכל על סיפור מהפכת סדום ועמורה כעל תמונת מראה של סיפור המבול. צורת הסתכלות זו מובילה למספר מסקנות.[10]

שלב מהפכת סדום ועמורה המבול
מצג "וחטאתם כי כבדה מאוד" (בראשית, י"ח, כ') "ותמלא הארץ חמס" (בראשית, ו', י"א)
יחסים אסורים בין בני אדם למלאכים "איה האנשים... הוציאם אלינו ונדעה אותם" (י"ט, ה') (זכרים ← מלאכים) "ויראו בני האלוהים... ויקחו להם נשים" (ו', ב') (מלאכים ← נקבות)
צדיק מקבל התראה מוקדמת לוט נח
צאצאי הצדיק נמלטים עמו בנות לוט (נקבות) בני נח (זכרים)
מטר הרסני מן השמיים אש: "וה' המטיר על סדום ועל-עמרה גפרית ואש מאת ה' מן-השמים" (י"ט, כ"ד) מים: "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" (ז', י"ב)
אחרי האסון שכרות לוט: מושקה לשכרה על ידי בנותיו עד לאבדן הכרה שכרות נח: שותה לשכרה עד לאבדן הכרה
יחסים אסורים בין בני אדם לוט: נאנס על ידי בנותיו (נקבה ← זכר) נח: נאנס על ידי בנו חם[ג] "וייקץ נח מיינו וידע את אשר-עשה לו בנו הקטן" (ט', כ"ד) (זכר ← זכר)
גורלם של צאצאי החוטאים צאצאי הבנות – בני עמון ומואב – נדחים לנצח מקשר עתידי עם ישראל (דברים, כ"ג, ד'). צאצא הבן – כנען ובניו – מקוללים לנצח.

מהשוואת שני הסיפורים ניתן לראות מספר לקחים משותפים:

  • התנערות מעמי האזור – כנען, עמון ומואב, תוך רמיזה למקור מנהגיהם הפסולים בעיקר בהקשר המיני.
  • הצדקת כיבוש כנען, עמון ומואב עקב הקללה שרובצת עליהם.
  • יחס שלילי לשתיית יין, הגוררת שכרות שיש עמה מעשים פסולים.

בארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לפיצוץ אסטרואיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים ארכאולוגים וגאולוגים שנערכו מאז ראשית שנות האלפיים באזור תל אל-חמאם,[11] צפונית מזרחית לים המלח, מצביעים על האפשרות שהסיפור מהדהד כזיכרון קדום של התפוצצות אווירית של אסטרואיד באזור סדום לפני כ-3700 שנה, בסביבות שנת 1700 לפסה"נ. בתל ובסביבתו נמצאו ממצאים רבים, אשר מעידים על חשיפה לחום גבוה ולפיצוץ אווירי, בדומה לאירוע טונגוסקה ולפגיעת המטאור ברוסיה ב-2013.[12][13]

תיאוריות קודמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לפרסום הממצאים על פיצוץ האסטרואיד היו כאלו שהטילו ספק בכך שהסיפור אכן מבוסס על אירוע היסטורי, לא הייתה דעה אחידה לגבי השאלה האם הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן אירע. מבין האחרונים, היו שזיהו את סדום ועמורה עם האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה, הסמוכים למאגרי גז וגופרית ולבקע הסורי-אפריקני, ושיערו שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם ציינו שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.[14]

תיארוך מסורתי וארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית אברהם נולד בשנת 1813 לפנה"ס, והיה בן מאה בהולדת בנו יצחק:

וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.

לפי ספר בראשית מהפכת סדום ועמורה אירעה שנה לפני לידת יצחק, כלומר בשנת 1714 לפנה"ס. תאריך זה קרוב לתיארוך הארכאולוגי המשוער של פיצוץ האסטרואיד בתל אל-חמאם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מהפכת סדום ועמורה בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי כמה מפרשים, מתוך הבנה שאם יש פחות מעשרה צדיקים, זכותם לא תספיק בשביל להציל את הערים.
  2. ^ על פירוש זה מבוסס הביטוי מידת סדום. כך למשל, נחלקו חכמים במשנה[4] האם האומר "שלי שלי ושלך שלך" נגוע במידת סדום.
  3. ^ משתמע מהכתוב ומההקבלה, ואף נאמר בפירוש על ידי חז"ל, למשל תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע', עמוד א': "רב ושמואל חד אמר סרסו, וחד אמר רבעו"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]