כריסטיאן וילהלם פון דוהם
.jpg) | |
| כריסטיאן קונרד וילהלם פון דוהם, ציור מאת קרל כריסטיאן קהרר, 1795 | |
| לידה |
11 בדצמבר 1751 למגו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
29 במאי 1820 (בגיל 68) Pustleben, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
Principality of Lippe |
| השכלה |
אוניברסיטת לייפציג |
| תפקיד |
גהימרט |
  | |
כריסטיאן וילהלם פון דוהם (בגרמנית: Christian Wilhelm von Dohm, 11 בדצמבר 1751–29 במאי 1820) היה עורך דין, דיפלומט, היסטוריון, סופר פוליטי ופקיד ממשלתי פרוסי. ידוע בשל חיבורו פורץ הדרך על תיקונם האזרחי של היהודים (Über die bürgerliche Verbesserung der Juden). הוא דגל באמנציפציה ליהודים ברוח הנאורות וקידם אותה ברחבי אירופה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר למגו ב-1751. אביו, וולרד לודוויג וילהלם, ששימש ככומר המקומי, מת כשכריסטיאן היה בגיל 7 והוא התחנך בעיקר על ידי אמו אן אליזבת. בין השנים 1768–1773 למד משפטים באוניברסיטת לייפציג ולאחר מכן, בין 1774 ל-1776 באוניברסיטת גטינגן. בספטמבר 1776 מונה לפרופסור לכלכלה ולסטטיסטיקה. בשנת 1779, מונה לעובד המדינה הפרוסית כארכיונאי ובשנת 1780 נישא לאנה הנרייטה אליזבת הלבינג. בשנת 1783 החל לעבוד במשרד החוץ הפרוסי, ובשנת 1786 קיבל תואר אצולה מפרידריך וילהלם השני, מלך פרוסיה. בין השנים 1808–1810 שימש כשגריר ממלכת וסטפאליה בדרזדן.[1]
עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוהם ידוע בעיקר בשל חיבורו פורץ הדרך על תיקונם האזרחי של היהודים (Über die bürgerliche Verbesserung der Juden) שפרסם ב-1781. בחיבור זה הגה לראשונה את האמנציפציה ליהודים שהתהוותה בשנים שלאחר מכן. כתיבת החיבור באה בעקבות בקשת סרף בר, יהודי מאלזס, ממשה מנדלסון לכתוב עדות על אפיים החיובי של היהודים, מנדלסון השיב כי מוטב יהיה כי הוגה לא-יהודי יכתוב על כך והפנה אותו לדוהם. בעקבות פניית סרף בר ומנדלסון, כתב דוהם את המאמר.
במאמר טען דוהם כי אין מניעה כללית שהיהודים יהיו אזרחים טובים במדינה, אלא רק בעיות מקומיות שנבעו בעיקר מהתקנות כנגדם. הוא הוסיף גם שרצוי להשאיר בידיהם את החופש לדון על פי דיניהם, לרבות את הזכות להחרים ולנדות את בני הקהילה לפי הצורך. עם זאת, הסכים עם דעתו של המלך פרידריך הגדול, שאין להרבות יותר מדי את מספרם באוכלוסייה, וקבע שיש צורך לתקן ליקויים רבים במנהגיהם ובתכונותיהם. משה מנדלסון שלא הסכים עם חלק מדבריו של דוהם, התייחס לכך בהקדמתו לספר "לתשועת ישראל" של מנשה בן ישראל שאותה כתב ב-1782.
דוהם ביקר את ראשוני היהדות הרפורמית על כך שזנחו את השפה העברית, וב-1812 פרסם חיבור בשם "דברים אחדים להגנת השפה העברית נגד הרחקתה מתפילת היהודים בפרוסיה". החיבור בא כתגובה לדבריו של דוד פרידלנדר שביקש בתזכיר שהגיש לממשלה "לסלק את העברית מבתי הכנסת".[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ד"ר קציעה אביאלי-טביביאן, דוהם, וילהלם (1751–1821), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- על תיקונם האזרחי של היהודים, באתר גוגל ספרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hessische Biografie : Erweiterte Suche : LAGIS Hessen, www.lagis-hessen.de
- ^ שלמה הרמתי, עברית בגויים: נוצרים יודעי עברית ומשבחיה במרוצת הדורות בהוצאת ירון גולן ישראל 2002 עמוד 203