לויתן (ספר)

לויתן
Leviathan

nasty, brutish, and short
מידע כללי
מאת	תומאס הובס
איורים	אברהם בוס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	פילוסופיה
הוצאה
תאריך הוצאה	1651
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת מאגנס, הוצאת שלם
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002687135, 001006899, 001741395, 001781553

"לויתן, או החומר, הצורה והכוח של קהילייה כנסייתית ואזרחית" (באנגלית: Leviathan, or The Matter, Forme and Power of a Common Wealth Ecclesiasticall and Civil), שיצא לאור בלונדון בשנת 1651, הוא חיבור פילוסופיה פוליטית מאת תומאס הובס. החיבור, הנקרא על שם דמותו המיתולוגית של הלווייתן המופיע בתנ"ך, נחשב לאחת מיצירות הפילוסופיה הפוליטית המשפיעות ביותר שנכתבו אי פעם.

הספר מחולק ל-4 חלקים - על האדם העוסק בטבע האדם ובהסבר טבעי שלו, ללא הזדקקות לכוח על טבעי; על ה-Commonwealth שעוסק בסוגי ממשל שונים; על Commonwealth נוצרי, וממלכת החושך (במובן של בערות).

הרקע לכתיבת הספר

הלויתן נכתב על ידי הובס בעקבות החשש מפני התמוטטות מערכות השלטון במהלך מלחמת האזרחים האנגלית ואי השקט האזרחי באנגליה למן התנתקות הכנסייה האנגליקנית מהכנסייה הקתולית על ידי הנרי השמיני ברפורמציה האנגלית ב-1534.

הספר נכתב על ידי הובס כנראה החל מ-1649, לאחר הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון. הובס שהה באותה עת בגלות בצרפת, אליה נמלט ב-1640 מחשש לרדיפות הפרלמנט הארוך בגלל תמיכתו באבסלוטיזם.

תוכני הספר

הספר עוסק במהותו של האדם, במבנה החברה והלגיטימיות של הממשל, ונחשב לאחת הדוגמאות המוקדמות והמשפיעות ביותר להסבר עלייתו של השלטון המרכזי, הסבר שבניגוד לעבר לא הסתמך על דת או פילוסופיה מופשטת, אלא על רציונליות.

בספר, שנכתב במהלך מלחמת האזרחים האנגלית, טוען הובס לצורך בקיומה של אמנה חברתית בין האזרחים לבין השליט כדי למנוע מצב של מלחמת הכול בכול. המדינה נועדה להגן על היחידים בתוכה מפני מצב הטבע. הובס טען ששליט אבסולוטי וחזק מסוגל להשליט סדר ולמנוע כאוס חברתי. טענה זו של הובס בנוגע לטבע האדם באה לידי ביטוי ביצירות מאוחרות יותר בנות זמננו כגון בספר תהליך התירבות מאת אליאס והמלאכים הטובים של טבענו מאת פינקר. כמו כן שימשה כבסיס פילוסופי - תוך הנגדתו לתפיסת ז'אן ז'אק רוסו, שבנושא טבע האדם הייתה הפוכה בתכלית מזו של הובס - למחקריו בנושא ההיסטוריה של המלחמות של ההיסטוריון פרופ' עזר גת.

גת הראה במחקריו, כי בחשבון היסטורי כולל, גישתו 'הפסימית' של הובס עולה בקנה אחד עם ההתפתחות ההיסטורית החיובית במרכזה ירידה בכמות ובעוצמת המלחמות, זאת בניגוד מוחלט לאינטואיציה ולחוכמה המקובלת בנושא. גת הראה, כי בניגוד גמור להשקפתו של רוסו אודות 'הפרא האציל', שלפני היות ציוויליזציה חי חיי נועם והרמוניה תחת גפנו ותחת תאנתו, האדם 'הקדמון' ניהל מלחמות שמד, שעדויות להן המשיכו לקבל תיעוד בחברות לקט ציד כמו זו שנשמרה על אדמת היבשת המוכרת היום בשם אוסטרליה. לעומת זאת, תפיסתו 'הפסימית' של הובס, לפיה החיים היו תמיד "אלימים, מגעילים וקשים", נהיו מעט פחות כאלו ככל שהייתה יותר ציוויליזציה, כלומר "לוויתן" חזק יותר, שעל ידי כך שהפיל מוראו על הציבור, הביא להפחתת האלימות.

חלק ראשון - על האדם

הובס פותח את החיבור שלו על פוליטיקה בתיאור של טבע האדם. הוא מציג דמות של האדם כחומר בתנועה, במטרה להראות באמצעות דוגמה כיצד ניתן להסביר כל היבט של האנושות באופן חומרני, כלומר ללא הסתמכות על נפש בלתי-גופנית וחסרת-חומר או על יכולת להבין רעיונות החיצוניים לתודעת האדם.

"החיים הם רק תנועת גפיים.... מהו הלב, אם לא קפיץ; ומהן העצבים, אם לא חוטים רבים; ומהן המפרקים, אם לא גלגלים רבים, המשמשים להנעת כל הגוף, כפי שהתכוון היצרן."

הובס ממשיך בהגדרת מושגים בצורה ברורה וללא סנטימנטים. טוב ורע אינם אלא מונחים המשמשים לציון התאוות והתשוקות של הפרט, והתאוות והתשוקות הללו אינן אלא הנטייה להתקדם אל עבר או להתרחק מאובייקט מסוים. תקווה היא לא יותר מתשוקה לדבר מסוים המשולבת בדעה שניתן להשיגו. הוא מציע שהתאולוגיה הפוליטית השלטת באותה תקופה, הסכולסטיקה, משגשגת בזכות הגדרות מבולבלות של מילים יומיומיות, כגון "תמצית בלתי-גופנית" (incorporeal substance) שלדעת הובס הן סתירה במושגים.

הובס מציין את האדם לטובה ביחס לבעלי החיים האחרים בכך שהוא יכול לבחון מה ההשפעות של רעיון מסוים וכן מעלה נוספת של צמצום ההשלכות לכלליים כלליים. אולם בני האדם שוגים גם ביצירת אבסורדים, ולפי הובס חשופים לכך במיוחד פילוסופים. שכן אלו לא מתחילים את טיעוניהם מהגדרות או פרושים ברורים כפי שנהוג בגאומטריה.

בפרק 12 של החלק הראשון של הספר, הובס עוסק במהותה של הדת וזורע את היסודות לביקורת הדת ולימודי הדת. הובס מבקר בעיקר את הדת של עובדי האלילים, ולא תוקף בצורה ישירה את הדת הנוצרית.

הובס מציין כי הדת נמצאת באדם בלבד ואין סימנים ל"דת" מחוץ לטבע האדם. טבעה מושרש בכושרו המיוחד של האדם לחקור ולהרהר שאין בקרב בעלי חיים אחרים. האדם נבדל מהחיה בכך שהוא סקרן - הוא מחפש סיבות לאירועים ובמיוחד שואל מה גורם לדברים טובים ורעים. מאפיין נוסף של האדם הוא הכרה בקשר בין סיבה לתוצאה - אם תופעה מסוימת התחילה בזמן מסוים האדם מניחה שיש לה סיבה קבועה שעוררה אותה דווקא בזמן זה. האדם גם זוכר קשר של קדם-תוצאה ומנסה להסיק ממנה את הגורמים, גם אם חלקם נסתרים. כאשר בני אדם אינם יודעים את הסיבות האמיתיות (כמו מדוע יש גורל טוב או רע) הם מניח סיבות בדויות שמציע הדמיון שלהם או סומכים על "מומחים" מבחוץ.

הובס מוסיף כי הוודאות שקיימים גורמים לכל אירוע, יחד עם הרצון להימנע מרע ולבטוח בטוב, יוצרת אצל האדם דאגה תמידית לגבי העתיד. מי שחושש יתר על המידה דומה לפרומתאוס הקשור לסלע, שאורב לו נחש של חרדה (מוות, עוני וכיוצא באלה), ורק השינה מביאה לו מרגוע קצר. חשש זה מוליד את הדת.

הובס טוען כי הדת מתאפיינת ב-4 היבטים יסודיים:

• אמונה ברוחות - נטייה לראות כוחות בלתי־נראים (כוח על טבעי - רוחות, שדים או “אלים”) כאחראים לתופעות שאין להן הסבר ברור.
• בורות ביחס לגורמים המשניים- חוסר היכולת לזהות את הסיבה המיידית שמביאה לתופעה, מה שמונע להבין את הקשר בין מה שקדם למה שבא בעקבותיו.
• דבקות במושאי הפחד האנושי - יצירה או שמירה על חפצים, טקסים או פולחנים כדי לנסות לרצות או להרגיע את הכוחות הבלתי־נראים שמפיצים פחד (מוות, אסונות וכו’).
• בלבול בין גורמים לתחזיות - הסקת מסקנות על העתיד (מזל טוב או רע) מתוך אירועים אקראיים או מקריים, ועל־פי אמונות על “מזמין” אחראי לצירוף המקרים.

ובארבעת הדברים האלה – אמונה ברוחות, בורות ביחס לגורמים המשניים, דבקות במה שאנשים פוחדים ממנו, ונטילת מקריות כתחזיות – טמון הזרע הטבעי של “דת”; אשר, בשל הדמיונות, השיפוטים והתשוקות השונות של בני אדם, התפתח לטקסים כה שונים, עד שאלו שמקובלים על אדם אחד הם ברוב המקרים מגוחכים בעיני אחר.

— לוויתן פרק 12, דת

הובס מתאר את הפסיכולוגיה האנושית ללא כל התייחסות ל־summum bonum , או "הטוב העליון", כפי שעשתה החשיבה לפניו. לפי הובס, לא רק שמושג ה־summum bonum מיותר, אלא שבשל השונות הרבה בתשוקות האנושיות אין למעשה אפשרות לקיומו. כתוצאה מכך, כל קהילה פוליטית השואפת לספק את "הטוב העליון" לחבריה תמצא עצמה נתונה במאבק בין תפיסות שונות לגבי מהו אותו טוב, ללא דרך להכריע ביניהן — והדבר יוביל למלחמת אזרחים. עם זאת, הובס קובע שישנו summum malum, או הרע העליון: הפחד ממוות אלים. קהילה פוליטית יכולה להתבסס ולהתאגד סביב הפחד הזה.

מאחר שאין summum bonum, הובס טוען כי המצב הטבעי של האדם אינו נמצא בקהילה פוליטית השואפת לטוב העליון. אך להיות מחוץ לקהילה פוליטית פירושו להימצא במצב אנרכי. בהתחשב בטבע האדם, בשונות התשוקות האנושיות ובצורך במשאבים מוגבלים כדי למלאן, מצב הטבע, כפי שהובס קורא לתנאי האנרכיה הזה, חייב להיות לדעתו מלחמה של כולם נגד כולם. גם כאשר שני אנשים אינם נלחמים זה בזה, אין ערובה שהאדם השני לא ינסה להרוג אותו על רכושו או פשוט מתוך תחושת כבוד פגועה, ולכן עליהם להיות במשמרת תמידית זה כנגד זה. ואף ראוי לתקוף באופן יזום את השכן.

"בזמן שבני אדם חיים בלי כוח כללי שישמרם כולם יראים הריהם באותו מצב הקרוי מלחמה. ומלחמה כזו היא של כל אדם נגד כל אדם. שכן “מלחמה” אינה מתמצתת בקרב בלבד או במעשה הלחימה, אלא בתקופה של זמן שבה הרצון להתעמת בקרב ברור דיו"

הובס טוען כי בהיעדר ביטחון, לא ניתן לקיים כל דבר טוב אחר:

"כל אשר נלווה לתקופת מלחמה, שבה כל אדם אויב לכל אדם, נלווה גם לזמן שבו בני אדם חיים ללא ביטחון אחר מאשר מה שעוצמתם שלהם ומה שהמצאתם תספק להם. במצב כזה אין מקום לעשייה, כי פירותיה אינם בטוחים, ולא נותר תרבות של הארץ; אין שיט ימי, ואין שימוש במשאבים הניתן לייבוא דרך הים; אין בנייה ראויה; אין מכשירים להזזה ולהעברה של דברים הדורשים כוח רב; אין היכרות עם פני הארץ; אין חשבון של זמן; אין אומנויות; אין מכתבים; אין חברה; ומה שגרוע מכל – פחד מתמיד וסכנת מוות אלים; וחייו של האדם – בודדים, עניים, מאוסים, אכזריים וקצרים."

— לוויתן, פרק 13, על המצב הטבעי של המין האנושי מבחינת אושרו וייסוריו.

לפי הובס, הרצון להימנע ממצב הטבע — המקום שבו summum malum, כלומר סבירות גבוהה למוות אלים — מהווה את "כוכב הצפון" של ההיגיון הפוליטי. זה מצביע על מספר “חוקי טבע”, אף שהובס מבהיר במהירות שאין לכנותם “חוקים” במובן ההולם, שכן אין מי שיכול לאכוף אותם. הדבר הראשון שהשכל מציע הוא לשאוף לשלום, אך כאשר אי אפשר להשיג שלום — להשתמש בכל יתרונות המלחמה. הובס מציין באופן מפורש שבמצב הטבע אין כל מושג של צדק או עוול, וכל אדם חייב להיחשב כבעל זכות על כל דבר. החוק השני של הטבע הוא שעל בני האדם להיות מוכנים לוותר על זכותם לכל הדברים כל עוד אחרים מוכנים לעשות כך, לצאת ממצב הטבע, ולהקים קהילייה (commonwealth) שתהיה לה הסמכות לצוות עליהם בכל דבר. הובס מסיים את החלק הראשון בציינו עוד שבעה־עשר “חוקי טבע” שמאפשרים קיום של שני החוקים הראשונים ובתיאור כיצד השליט מייצג את העם גם כאשר הם אינם מסכימים אתו.

איור הכריכה

את כריכת הספר אייר האמן הצרפתי אברהם בּוֹס , והאיור נעשה לפי בקשתו של הובס.

האיור ממחיש בצורה גרפית את הרעיונות המוצגים בספר. במרכז האיור ניצב הריבון כמי שמורכב מהמוני אנשים אשר גבם מופנה כלפי המתבונן. האנשים הם מי שהסכימו לכונן ביניהם ברית לכדי מדינה. הריבון אוחז בידיו הן את החרב (הכוח הצבאי) והן את השרביט (הכוח הכנסייתי) - משמע הוא שולט באופן מוחלט בכל מוסדות החיים. בחלק התחתון של התמונה מוצגים הכלים והאמצעים שבשליטת הריבון: כלי האלימות וההגנה (משמאל) וכלי השכנוע והחינוך הקשורים בכנסייה ובאוניברסיטאות (מימין).

מהדורות הספר

הספר יצא לאור לראשונה באנגלית ב-1651. מהדורה נוספת של הספר, בלטינית, ראתה אור באמסטרדם ב-1688, במהדורה שכללה את כל כתביו של הובס. המהדורה הלטינית אינה שווה באופן מלא למהדורה האנגלית.

הובס יצר גם מהדורה מיוחדת שנכתבה על קלף בכתב ידו, על מנת להגישה לצ'ארלס השני, שישב בפריז באותה עת. ההגשה למלך סוכלה עקב מעורבותו של אדוארד הייד, הרוזן השלישי מקלרנדון, שהתנגד לספר.

תרגומים לעברית

• לויתן: או החומר, הצורה והשלטון של קהיליה כנסייתית ואזרחית, ספרים א'-ב' (תרגם מאנגלית: יוסף אור), ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ב.
• לויתן, או, החומר, הצורה והכוח של מדינה כנסייתית ומדינתית ספרים א'-ד' (עורך: מנחם לורברבוים; תרגום: אהרן אמיר), ירושלים: שלם, תש"ע-2009.

קישורים חיצוניים

• לויתן בפרויקט גוטנברג
• לויתן באתר standardebooks
• יונתן תובל, לווייתן על חוף ירושלים, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2009