תומאס הובס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: טעויות עובדתיות. ניסוח תת-תקני.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תומאס הובס
Thomas Hobbes (portrait).jpg
תאריך לידה 5 באפריל 1588
תאריך פטירה 4 בדצמבר 1679
זרם ריאליזם
תחומי עניין מדע המדינה, תורת ההכרה, אתיקה, גאומטריה
הושפע מ אפלטון, אריסטו, תוקידידס, טקיטוס, גלילאו גלילי, ניקולו מקיאוולי, רנה דקארט, ג'ון סלדן
השפיע על דייוויד יום, ג'ון לוק, ברוך שפינוזה, ז'אן ז'אק רוסו, ג'ון סטיוארט מיל, ג'ון רולס, פרדיננד טניס

תומאס הובס (אנגלית: Thomas Hobbes)‏ (5 באפריל 1588 - 4 בדצמבר 1679) היה הוגה דעות ופילוסוף פוליטי אנגלי, אשר התפרסם בעיקר בזכות ספרו "לויתן" (Leviathan 1651), העוסק בשלטון ובסמכות.

הובס מציג את ההיסטוריה האנושית כהיסטוריה של מאבק סביב הישרדות וצבירת כוח. על-פי הובס, מצבו הטבעי של האדם הוא מלחמת כל-בכל, והוא מתאר את התפתחות החברה האנושית כהתאגדויות שונות של בני אדם לצורך הגנה הדדית.

הובס היה בנו של כומר רע מזג שפוטר לאחר מריבה עם כומר אחר. תומאס הובס נאלץ לעבור אל דודו. הוא למד לימודים קלאסים ובגיל 15 הלך ללמוד באוקספורד שם למד לוגיקה ואת אריסטו. הוא טען מאוחר יותר שלא למד דבר באוניברסיטה ובכתיבתו הוא מבקר את האוניברסיטאות. בשנת 1610 כשהיה בן 22 הוא התמנה למורהו של הלורד הרדוויק. באותה תקופה הוא התוודע לעבודותיהם של גלילאו וקפלר שהשפיעו עליו רבות. באמצעות לורד הדוויק הובס פגש את בן ג'ונסון ופרנסיס בייקון. לאחר מותו של הלורד, הובס עבר לפאריס וכשחזר הפך למורהו של בנו של הלורד. יחד הם נסעו לאיטליה ופגשו את גלילאו. בשנת 1637 הם שבו לאנגליה.

הובס סבר כי האדם תוקפני הן משום שהוא מעוניין בצבירת כוח ורכוש למען סיפוק יצריו, והן משום שהוא מגן על עצמו כנגד תוקפנותם האפשרית של בני אדם אחרים. על-פי הובס, אדם יהיה בטוח רק כאשר ישלוט באופן בלעדי על כל בני האדם האחרים, אך זהו מצב בלתי אפשרי למימוש. הסמכות והחוק, לפי הובס, נובעים משני גורמים: צורך בני האדם להתאגד כנגד הטבע וכנגד בני אדם אחרים, ויכולתם של בני אדם להפעיל כוח זה על זה, על מנת לשלוט לטווח ארוך.

על פי הובס, כל שלטון מבטא את צרכי השכבה השלטת בצבירת כוח על ידי שאיפה להעמיק את שליטתו בחברה. יתרה מזו, בתהליך ההיסטורי המודרני הולכות המדינות וצוברות כוח (ביחס לפרטים בהן), עד שהן הופכות למוקדי כוח בלתי מוגבלים. תופעה זו השווה הובס ללוויתן, כשם ספרו הדן בנושא.

הפילוסופיה המדינית: לויתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "לויתן", הובס מנסה לבחון מה מקור המדינה ומהי המדינה הטובה והעדיפה. לצורך כך שואל הובס מהו טבע האדם. תשובתו הנסמכת על תרגיל מחשבתי, המתאר את "המצב הטבעי", מצב תאורטי אשר קדם למדינה. במצב זה, סבר הובס, האדם היה בעל יצרים ובעל תבונה.

תבונתו של האדם מאופיינת בכך שהוא מסוגל לסווג ולמיין, ובנוסף, לבצע הסקה מן הפרט אל הכלל, ומן הכלל אל הפרט, של תהליכים.

את רגשות האדם מחלק הובס לשניים: תשוקות וסלידות. כאשר אדם אוהב ורוצה דבר מה, הוא חושק בו. כאשר הוא שונא או פוחד, הוא חש סלידה. רגשות אלו הם אינדיבידואליים והובס לא רואה מקום ל"צו מוסרי עליון" במצב הטבעי. נוסף על כך סובר הובס, בניגוד לטענה הפילוסופית הקלאסית, כי האדם עושה את מה שהוא באמת רוצה, והרצון הוא הפעולה האחרונה בתהליך הרהור על התשוקות. הובס מרחיק לכת עם טענה זו, ולדידו גם במקרה של איום על נפשו של האדם, האדם בוחר את מה שהוא באמת רוצה ופועל על פי תשוקותיו.

אדם המסוגל למלא את תשוקותיו לאורך זמן הוא אדם מאושר, ואדם המודע לאושרו הוא בעל עוצמה וגאווה. הבעיה שהובס מזהה אצל מרבית האנשים במצב הטבעי היא גאוות שווא, כלומר, אנשים נוטים להפריז בהערכת כמות העוצמה שיש ברשותם. גאוות השווא, היהירות, עלולה להוביל את האנשים למאבקים שאין הם מסוגלים לצפות את תוצאותיהם.

המצב הטבעי על פי הובס הוא מצב שבו אנשים מעוניינים לספק את תשוקותיהם לאורך זמן. נוסף על כך, רוב האנשים סובלים מגאוות שווא, ולכן יכנסו למלחמות אשר אינם יכולים לנצח בהם. הובס ממשיך וטוען כי האנשים לא רק מעוניינים לספק את תשוקותיהם לאורך זמן, אלא הם מודדים את עצמם ביחס לאחרים, ועל כן נלחמים גם על כבודם ולא רק על רכושם. במצב הטבעי, נמצא האדם במצב תמידי של פחד ולחימה, שכן מחד האדם פוחד להיות קורבן לאחרים, ומאידך הוא מעוניין לספק את תשוקותיו לאורך זמן ממושך משל אחרים.

האדם מונע על ידי יצרים, ולכן לדידו של הובס הפתרון של המצב הטבעי צריך לנבוע מאותם יצרים. הובס דוחה שלום על בסיס רציונלי בשל חוסר יציבותו, כי היצרים של האדם חזקים מן הצד התבוני שלו.

לטענת הובס, הדרך הטובה ביותר לאדם במצב הטבעי לצאת ממצב המלחמה, היא באמצעות אמנה חברתית. כל האנשים יפקידו את כל זכויותיהם, ללא יוצא מן הכלל, בידי אדם אחד או כנסת אנשים. האנשים אשר כרתו את הברית הופכים לעם והאדם שקיבל את זכויותיהם הופך לריבון. הריבון איננו חלק מההסכם הכלל, על כן אינו מחויב לעם. כמו כן, ההסכם נעשה בין בני האדם כיחידים ולא כקבוצה, שכן רק העובדה שיש להם ריבון אחד הופכת אותו לעם. בשל כך, אין העם רשאי למרוד או להפיל את הריבון.

נוסף על כך, כיוון שהעם הפקיד את כל זכויותיו בידי הריבון, הריבון רשאי לחוקק חוקים ולקבוע תקנות כאוות נפשו ללא התנגדות. הזכות היחידה שנשארת בידי העם היא הזכות לחיים, שכן לשם כך חתמו בני האדם על האמנה החברתית. על פי הזכות לחיים האדם רשאי לברוח או להילחם על חייו גם במידה והריבון עצמו הוציא צו מוות על ראשו. בנוסף הזכות לחיים נותנת לאדם לגיטימציה להתנגד לכליאה בידי השלטון, מכיוון שבמצב של כליאה האדם הופך לפגיע ומאבד את היכולת להגן על חייו.

ההסכם יוצר מצב שונה מהמצב הטבעי. במצב הטבעי אין משמעות אובייקטיבית למושגים של טוב ורע או חוק (אחד ההסברים לכך הוא שבחברה שבה לא מתקיים צדק לא יכול להתקיים אי-צדק). במדינה, לאחר האמנה החברתית, מושגים אלו מקבלים משמעות באמצעות חוקי השליט. הטוב והרע הם כאמור החוקים והתקנות שחוקק הריבון ועשיית הצדק הנה הפעולה על פי חוקים אלו.

לפי תאוריה זו לא חייב להיות אדם אחד בשלטון, ההסכם יכול לכלול קבוצה נבחרת, או שכל העם הוא הריבון. מה שחשוב הוא שתהיה סמכות ריבונית אחת שתקבל את ההחלטות. הובס עצמו חשב שמשטר מלוכני הוא המשטר המועדף, כיוון שעדיף אדם אחד בשלטון הרודף את יצריו, מאשר קבוצת אנשים העושה זאת.

הובס והדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו השני של הספר לויתן חוקר הובס את נושא הדת והפולחן. הוא לא שלל את הדת (בפתיחת לויתן, הובס מציין ש"הטבע - היא האמנות שעל פיה ברא האל את העולם ומושל בו"), אלא את מוסדות הדת. מסיבה זו יצא הובס כנגד מוסד הכנסייה, מה שהקנה לו בטעות מעמד של אתאיסט בעיני רבים. לטענתו, לכנסייה תפקיד לימודי בלבד ולא תפקיד פוליטי-שלטוני, כפי שמוסד זה ניסה לעשות לא פעם באנגליה של המאה ה-16 ובפועל לאורך כל הדורות מאז.

הבעיה האמיתית שמזהה הובס אצל הכנסייה היא הפחד מהגיהנום, שכן פחד זה בעבור הנוצרים הקתולים באותה תקופה גדול מהפחד ממוות. לכן קיימת סבירות שהנוצרים הקתולים לא יצייתו לחוקי הריבון, מה שיוביל לאנרכיה ועלול לשבור את האמנה החברתית. הובס פותר בעיה זו, באמצעות פירוש מילולי של הכתבים. לטענתו מגיעים לגן עדן על ידי אמונה בישו וציות לריבון. אם הריבון מטיף לדת אחרת יש לציית לריבון, שכן העונש של הגיהנום יפול עליו, ובסתר יש לשמור על חוקי הנצרות.

טענות אנטי נוצריות אלו, בנוסף לטענות כי סמכויותיו של המלך מגיעות מאמנה חברתית הנכרתת על ידי העם, הובילו להתנגדות רבה של תאוריה זו על ידי אנשי המלך. המלך האנגלי נחשב בתקופות אלו לשליח האל על פני האדמה וטענות שכוחו מגיע מהסכם בין בני האדם נחשבו למהפכניות וחתרניות באותה תקופה.

ספריו המתורגמים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה