סטיבן פינקר

סטיבן פינקר
Steven Pinker

סטיבן פינקר, 2011
לידה	18 בספטמבר 1954 (בן 71) מונטריאול, קנדה
מדינה	קנדה, ארצות הברית
מקום מגורים	בוסטון
ענף מדעי	פסיכולוגיה אבולוציונית, פסיכובלשנות
השכלה	אוניברסיטת הרווארד (1979) אוניברסיטת מקגיל (1976) קולג' דוסון (1973) Wagar High School
מנחה לדוקטורט	סטיבן קוסלין
תארים	דוקטורט
תלמידי דוקטורט	ג'ס הארי גרופן, מייקל תומאס אולמן, Ann Senghas, Jennifer B. Ganger, גארי מרקוס, מייקל ג'. טאר, Karin J. Stromswold, קייל קייב, Jaemin Rhee
השקפה דתית	אתאיזם
בנות זוג	Nancy Etcoff (1980–1992 (כ־12 שנים)) Ilavenil Subbiah (1995–2006 (כ־11 שנים)) רבקה גולדסטיין (מ-2007)
פרסים והוקרה	APA Distinguished Scientific Award for an Early Career Contribution to Psychology (1984) פרס המלך הוא עירום (2017) פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (2016) פרס קרל סייגן להבנה ציבורית של המדע (2018) עמית הוועדה למחקר סקפטי עמית אגודת המדעים הקוגניטיביים פרס קיסטלר פרס ריצ'רד דוקינס (2013) הפרס לספרות ע"ש וולטר פ. קיסטלר (2005) פרס בויד מק'קנדלס (1986) הומניסט השנה (2006) פרס מחקר טרולנד (1993) פרס המלך הוא עירום (2004)
stevenpinker.com
תרומות עיקריות
ספרים לקהל הרחב בנושאי שפה ופסיכולוגיה קוגניטיבית

סטיבן ארתור פינקר (באנגלית: Steven Arthur Pinker; נולד ב-18 בספטמבר 1954 במונטריאול, קנדה) הוא פסיכולוג ניסויי יהודי-קנדי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד, מומחה במדעי הקוגניציה, ומחבר ספרי מדע פופולרי. ידוע בתמיכתו בפסיכולוגיה האבולוציונית ובגישה חישובית ליכולות שכליות.

תחומי ההתמחות האקדמיים של פינקר הם קוגניציה חזותית והתפתחות השפה אצל ילדים. הוא ידוע כמפיץ הרעיון שהשפה היא "אינסטינקט", או תכונה ביולוגית שנוצרה על ידי ברירה טבעית. רעיון זה נובע מתורתו של הבלשן נועם חומסקי, אבל גישתו של פינקר שמה דגש רב יותר על השורשים האבולוציוניים של היכולת הלשונית. פינקר הוא כותב פורה של מדע פופולרי וספריו זכו בפרסים רבים והיו בין רבי-המכר של "הניו יורק טיימס".

קורות חייו

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. הסיבה היא הפרק מעודכן לשנת 2008.

ילדות וחינוך

פינקר הוא בן הקהילה היהודית במונטריאול, ושני הוריו בני מהגרים יהודים ממזרח-אירופה: הארי פינקר ששני הוריו מקראסיניסטאב בפולין, ורוזלין ויינפלד פינקר שהוריה מוורשה ומקישינב. הוא הקדיש להם את ספרו הראשון, אינסטינקט השפה, ובאחרית-הדבר ייחס חשיבות לכך ששניהם החליפו מקצוע באמצע חייהם: אביו מנדל"ן לעריכת דין ולבסוף לתיירות, ואמו מעקרת-בית לייעוץ חינוכי וניהול בבית-ספר תיכון. אחותו סוזן פינקר, היא פסיכולוגית חינוכית ומחברת הספר "הפרדוקס המיני". אחיו רוברט פינקר הוא כלכלן העובד בניתוח מדיניות בממשלת קנדה באוטבה.

שפת האם של פינקר היא אנגלית, ואת העניין שלו בבלשנות הוא אינו מייחס לחברה הקנדית הדו-לשונית: מערכת החינוך בשפה הצרפתית בקוויבק דאז הפרידה בין קתולים ללא-קתולים, ולפיכך מוריו לצרפתית בבית-הספר היו יהודים מהגרים ממרוקו ומאלג'יר. בנוסף נאלץ פינקר ללמוד לטינית אך בדומה לילדים רבים אחרים השתעמם מלימוד הדקדוק שלה, וזנח אותה מיד כשהתאפשרה לראשונה בחירה במערכת החינוך הקנדית. פינקר מבדיל באופן חד בין הדקדוק הפורמלי בבית-הספר לבין הדקדוק הגנרטיבי האוניברסלי, שלדעתו הוא שפת המוח האנושי, לא רק משום שהאחרון כללי ואלגנטי יותר, אלא גם משום שהוא "עוסק בנפשות חיות ולא בשפות מתות". לפינקר ידע גם בעברית ובספרדית, וכן ציטט בספרו יותר מפעם אחת את האימרה היידית: "אז די באבע וולט געהאט ביצים, וולט זי געווען מיין זיידע" ("אילו לסבתא שלי היו ביצים היא הייתה סבא שלי"), לאו-דווקא לעניין השפעת התורשה והסביבה, אלא להדגמת ריבוי המילים והביטויים בשפה זו, ובעיקר לנטייתה לעסוק במצבים היפותטיים. באחרית-הדבר לספרו הראשון "אינסטינקט השפה" הוא מצטט אמרה "עשרה יהודים, אחת-עשרה דעות" להדגמת את האווירה ה"ווכחנית" בקהילה היהודית במונטריאול, ובייחוד בעת "סערת הרוחות" של שנות ה-60, "כשנדמה היה שהכל פתוח". בספרו המלאכים הטובים של טבענו על תולדות האלימות האנושית התוודה כי כנער נכבש, בדומה לצעירים משכילים רבים בני-דורו, בקסמי האנרכיזם, אך התפכח בעת שהיה עד למהומות האלימות שהתעוררו בעקבות שביתת המשטרה בשנת 1969.

באווירה זו החל להתעניין בהשקפות על טבע האדם, וכיצד הן משפיעות על כל היבט אחר של החיים, מפוליטיקה ועד חינוך ואמנות. בעת לימודיו בתיכון ובקולג' "זיגזג בין המדעים המדויקים למדעי הרוח", ובחר לבסוף במקצוע עיקרי של פסיכולוגיה קוגניטיבית מתוך תקווה שתוכל להתמודד עם שאלות עמוקות על טבע האדם באמצעות מחקר ניסויי הניתן לבקרה.

קריירה אקדמית

פינקר סיים את לימודיו במכללת דוסון בשנת 1973. הוא קיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטת מקגיל בשנת 1976, ודוקטורט באותו תחום, באוניברסיטת הרווארד בשנת 1979. תזת הדוקטורט שלו הייתה בתחום של פסיכולוגיה חזותית, ונושאה היה הייצוג והסיבוב המנטלי של צורות תלת-ממדיות. בעת שעבד על הדוקטורט שלו בהרווארד למד גם קורסים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), ובעיקר קורס "פסיכולוגיה של הנפש" של נועם חומסקי וג'רי פודור, וקורס בלשנות וחישוביות בהוראת ג'ואן ברזנן. הוא עסק שם במשך שנה במחקר, בתחום של רכישת שפה בילדים, ופיתח תאוריה של רכישת שפה המבוססת על התאוריות של חומסקי וברזנן.

בשנות ה-80 היה פינקר לחבר סגל באוניברסיטת הרווארד ולאחר מכן באוניברסיטת סטנפורד. מ-1982 עד 2003, לימד במחלקה למוח ומדעים קוגניטיביים ב-MIT, למעט שנת שבתון אחת (1995-6) שעשה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. הוא היה לראש המרכז למדעי-העצב הקוגניטיביים. נכון לשנת 2008, הוא פרופסור לפסיכולוגיה בהרווארד, מחזיק הקתדרה על שם משפחת ג'וסטון.

פינקר היה אחד מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של המגזין "טיים" בשנת 2004, ואחד מ-100 האינטלקטואלים המובילים של המגזינים "פרוספקט" ו"מדיניות חוץ" בשנת 2005. הוא קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, מהאוניברסיטאות של ניוקאסל וסרי בבריטניה, מאוניברסיטת טרמוסו בנורווגיה, וכן מאוניברסיטת תל אביב. הוא היה פעמיים, בשנים 1998 ו-2003, בין המועמדים הסופיים לפרס פוליצר.

בחודש ינואר 2005, פינקר הגן על לורנס סאמרס, נשיא אוניברסיטת הרווארד, שהערותיו על הפער המגדרי במתמטיקה ומדעים הכעיסו רבים מחברי מהסגל בה.

ב-13 במאי 2006, קיבל פינקר את פרס הומניסט השנה של האגודה ההומניסטית האמריקאית על תרומתו להבנה הציבורית של האבולוציה האנושית.

חיים אישיים

פינקר נשוי בשלישית לרבקה גולדסטיין, סופרת ופרופסור לפילוסופיה. אין לו ילדים.

פינקר הוא אתאיסט ידוע. לדבריו, "מעולם לא הייתי דתי במובן התאולוגי... מעולם לא חזרתי בי מבחירתי באתאיזם בגיל 13, אבל בזמנים מסוימים הייתי יהודי במובן התרבותי".

הגותו המדעית

תאוריות של השפה והנפש

עבודותיו המפורסמות של פינקר עוסקות בשאלה איך ילדים רוכשים שפה. את העבודות האלה, ואת עבודתו של נועם חומסקי על מולדות השפה, פרסם לקהל הרחב בספרו משנת 1994 אינסטינקט השפה (The Language Instinct). פינקר הציע שקיים רכיב מנטלי שאחראי על השפה ושהתפתח באופן אבולוציוני, רעיון שנותר שנוי במחלוקת. ב"אינסטינקט השפה", טוען פינקר שבני האדם נולדים עם יכולת לשונית מולדת. בנוסף, הוא מציג בצורה חיובית את הטענה שבכל השפות האנושיות יש ראיות לדקדוק אוניברסלי. פינקר גם טוען שיכולות מנטליות רבות נוספות של בני אדם נוצרו בצורה אבולוציונית (ובכך הוא בן-בריתם של דניאל דנט וריצ'רד דוקינס בוויכוחים רבים על אבולוציה).

ספריו של פינקר "כיצד פועל המוח" (How the Mind Works,‏ 1997) ו"הלוח החלק" (The Blank Slate,‏ 2002) שייכים למסורת הפסיכולוגיה האבולוציונית, הרואה במוח "אולר שווייצרי" שמצויד במערך של כלים ייעודיים (או מודולים) להתמודדות עם הבעיות שאיתן התמודדו אימותינו ואבותינו בתקופת הפליסטוקן. פינקר ופסיכולוגים אבולוציוניים אחרים מאמינים שכלים אלה התפתחו באמצעות ברירה טבעית, כמו איברים אחרים. חלוצי התחום של פסיכולוגיה אבולוציונית היו אדוארד א' וילסון, לדה קוסמידס וג'ון טובי ; אחד המתנגדים הבולטים לגישה זו הוא הבלשן ג'פרי סמפסון , שכתב את הספר "לחנך את חוה: הוויכוח בדבר 'האינסטינקט הלשוני'". פינקר תוקף את הגישה הרואה בתרבות או בחינוך את חזות הכול, הוא סבור כי האדם מושפע משילוב של גורמי תורשה עם היבטים סביבתיים (תרבותיים, חינוכיים ואחרים).

תאוריית הדיבור העקיף

בשנת 2008 הציג פינקר, ביחד עם מרטין נובאק וג'יימס לי, במאמר בכתב-העת המדעי PNAS תאוריה של דיבור עקיף (indirect speech): תקשורת המבוססת על תערובת של קונפליקט ושיתוף פעולה להסברת רמזים עקיפים כגון הצעות שוחד ואיומים מוסווים, בקשות מנומסות או "התחלות" רומנטיות ומיניות.

דיבור עקיף כזה מאפשר למציע הכחשה סבירה, ולמקשיב אפשרות בחירה לשתף פעולה ולהענות להצעה, אך לעומת זאת אינו מאפשר לבחור ביריבות. רעיון זה נתמך במודל מתורת המשחקים, המנבא את היתרונות והמחיר של דיבור עקיף בהשוואה לדיבור הישיר. לשפה יש במקרה זה שתי פונקציות: להעביר מידע על ההצעה, אך גם לשאת ולתת על טיב היחסים שבין המציע והמקשיב, ובייחוד אם יחסים אלו הם יחסי שלטון, שיתוף או הדדיות. המחיר הרגשי של חשיפת היחס האמיתי עשוי להיות גבוה מדי בשביל שני הצדדים, ולפיכך מעניק יתרון לשמירת הערפול ויכולת ההכחשה. כתוצאה מכך, ידע כללי המבוסס על דיבור עקיף עלול להיות שונה מאוד מזה המבוסס על דיבור ישיר, אפילו אם שני הצדדים עדיין מסוגלים לפרש זה את כוונותיו של האחר באמינות גבוהה.

התאוריה מסבירה את הכשירות כוללת של דיבור עקיף באמצעות שלושה מנגנונים חלופיים, לצורך מצבים או "תסריטים" שונים של יחסים:

• כדאיות של שמירה על יכולת הכחשה סבירה. למשל, נהג שנתפס על-ידי שוטר תנועה כשהוא עובר באור אדום, "מגשש" לגבי אפשרות לשחד את השוטר שיתעלם מן האירוע. הנהג מנסה לנסח את פנייתו בלשון שתובן על-ידי השוטר, אך עדיין לא ישירה דיה לספק הוכחת ניסיון שוחד מעבר לספק סביר במקרה שהשוטר ישר-דרך. האסטרטגיה המיטבית לניסוח כזה ניתנת לחישוב לפי תורת המשחקים.
• בחירה בין תגמול שוויוני לשיתוף, לפי תאוריית דגמי היחסים של אלן פיסק. למשל, לקוח המבקש לסעוד במסעדת יוקרה אף שלא הזמין תור מראש, "מתעניין" אצל המלצר הראשי אם ישנו במקרה שולחן פנוי עקב ביטול הזמנה קודמת. בניגוד לתסריט הקודם, הלקוח אינו חושש ממצב שייתבע על ניסיון לשוחד, אלא הוא מבקש לנסח את הצעת השוחד כך שהמלצר הראשי יוכל לפרש אותה כתמימה אם הוא ישר-דרך ובמקרה אכן יש לו שולחן פנוי.
• תרומתו העיקרית של פינקר לסוגייה היא בסוג שלישי של דיבור עקיף, שבו כל "השחקנים הרציונליים" מבינים היטב את המצב לאמיתו, ולמרות זאת משתפים פעולה בניסוח עקיף, בכדי למזער את הסבל הרגשי שעלול להיגרם למי מהם.

נאורות, טבע האדם ועתיד האנושות

ספרו של פינקר "המלאכים הטובים של טבענו" (The Better Angels of Our Nature,‏ 2011; טרם תורגם לעברית) בא לתת אישוש ולבאר תאוריה בדבר דעיכה מתמשכת של שימוש באלימות פיזית לאורך ההיסטוריה. פינקר קיבץ מאות מחקרים בתחומי אלימות שונים, החל ממעשי רצח, דרך מלחמה וענישה פיזית, וכלה בהכאת ילדים, שכולם מראים מגמה בת אלפי שנים של התמתנות בשימוש באלימות, עם חריגות זמניות. פינקר מבאר זאת מתוך הבנתו למניעי האלימות ומרסני האלימות על פי הפסיכולוגיה האבולוציונית, וניתוח היסטורי שמצביע על מסגרת ה"לווייתן" ההובסיאני כגורם להעדפת המרסנים על פני הגורמים המעודדים אלימות. ספר זה מצוטט כל שנה במאות ספרים ופרסומים מדעיים לפי גוגל סקולר. עשור ומחצית העשור לאחר צאתו לאור, דעיכת האלימות בהיסטוריה כבר נחשבת לעובדה כה גלויה ואמינה, עד כי אתר האינטרנט Our World in Data] שהוקם בין השאר לצורך בדיקתה והמחשתה לציבור, כבר עבר להתמקד בהמחשת נושאים שאפתניים ומסובכים יותר לגבי עתיד האנושות.

בספרו "נאורות עכשיו" (Enlightenment Now,‏ 2018) טוען פינקר שמצבו של המין האנושי הולך ומשתפר. בשונה מספריו הקודמים, הוא מאמץ גישה אופטימית, ומדגים בעזרת גרפים וטבלאות את השיפור הדרמטי של החיים שבא לידי ביטוי למשל בהיעלמות מחלות, בירידה בהיקף הפשע, בעלייה ברמת ההשכלה ובצמצום אי שוויון בין נשים לגברים

ספריו בעברית

• כיצד פועל המוח: מבט חדש על נפלאות החשיבה האנושית, תרגום: עמוס כרמל, תל אביב: הוצאת מטר, 1999.
• הלוח החלק: על הכחשת טבעו המולד של האדם בימינו, תרגום: עמנואל לוטם, עריכה מדעית למהדורה העברית: חמוטל קריינר, תל אביב: הוצאת מטר, 2005.
• האינסטינקט הלשוני: כיצד המוח יוצר שפה, תרגום: מאירה טורצקי, ירושלים: הוצאת שלם, 2011.

ראו גם

• המלאכים הטובים של טבענו
• תודעה
• בעיית גוף-נפש
• טאבולה ראסה
• ג'רי פודור

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן פינקר

• סטיבן פינקר, ברשת החברתית פייסבוק
• סטיבן פינקר, ברשת החברתית X (טוויטר)
• סטיבן פינקר, ברשת החברתית Goodreads
• סטיבן פינקר, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• סטיבן פינקר, באתר ResearchGate
• סטיבן פינקר, באתר גוגל סקולר
• סטיבן פינקר, באתר Semantic Scholar
• נועה לימונה, החוקר העולמי חושב שהעולם שלנו הופך רגוע מרגע לרגע, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2011
• עינב שיף, האופטימיסט, באתר ידיעות אחרונות, 5 במרץ 2021
• דני בר-און, לפי האינטלקטואל הכוכב סטיבן פינקר, העולם נהיה טוב יותר. ממש כך, באתר הארץ, 23 במאי 2024
• סטיבן פינקר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סטיבן פינקר (1954-), דף שער בספרייה הלאומית