לולה פולמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לולה פולמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

לולה פולמן פרלוביידיש: לאׇלא פאׇלמאן פערלאׇוו, בפולנית: Lola Folman,‏ 16 ביוני 1912[1] -1 באוקטובר 1979, ניו יורק) הייתה זמרת של מוזיקה עממית וקלה ומלחינה יהודיה פולניה בשפת היידיש, שהייתה פופולרית בשנות ה-30 של המאה ה-20 בפולין. אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לישראל בשנת 1949, וב-1961 התיישבה בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לולה פולמן נולדה בשנת 1912 כבתם של מנהל החשבונות שאול נח פולמן ושל מריה איטה לבית שז'נטוביץ'. היו לה ארבעה אחים - הינדה, שיפרה לאה, יוסף ואהרן.[2] לולה פולמן הייתה סולנית של מקהלת "הזמיר של" משה שנאור בוורשה. יותר מאוחר פעלה גם כמלחינה ושחקנית בתחום ה"קליינקונסט" (קברט וכו') ובתיאטרוני הרוויו, בין השאר, ב"ידיישה באנדע" של יצחק נוז'יק. בשנת 1938 שרה התיאטרון "נובושץ'" בוורשה ברוויו "טאטע, דוה לאכסט?" (אבא, אתה צוחק?).

פולמן הצטיינה כשחקנית וזמרת בלהקה היהודית הנודדת "מלוכישע יידישע מיניאטור-תיאטער" שנוסדה בביאליסטוק על ידי שמעון דז'יגאן וישראל שומאכר ונוהלה על ידי משה ברודרזן ועל ידי שאול ברזובסקי (מנהל מוזיקלי). עמיתיה ללהקה זו היו ולדיסלב גודיק (וילי גודניק), יולה ברעגמן, שמואל גולדשטיין, חילע שיפר, מינה ברן, יהודה ברג, חלה לוקסנברג, שימעון אוסוביצקי, מרק מורבסקי, מורדכי רודשיין, פליקס פיביך, בר שוורצשטיין ומשה נודלמן.

לולה פולמן התחתנה עם הפזמונאי יצחק פרלוב (1980-1911), שהיה חבר באותה להקה וחיבר את המלים לרבים מלהיטיה, לרבות "דאס בייטשל קרעלן". מספר שבועות לפני פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות יצאו שחקני התיאטרון המיניאטור מביאליסטוק לסיור הופעות בברית המועצות, בין היתר, לאודסה. משם פונו לחרקוב ומשם למרכז אסיה, ולאשגבאט, אז אשחאבאגד, בירת טורקמניסטן הסובייטית. הוריה נספו בשואה. פרלוב נמלט מזרחה אחרי הפלישת הנאצים.

אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת 1946 חזרה לפולין וחיה זמן קצר בלודז'. בשנת 1947 ניסתה יחד עם בעלה יצחק פרלוב לעלות לארץ ישראל על אוניית המעפילים "אקסודוס". בסופו של דבר הגיעה עם נוסעי האונייה בחזרה להמבורג, שם שהתה במחנה עקורים. בשנת 1948 היא שרה בפני פליטים יהודים אחרים במחנה העקורים ברגן-בלזן.[3]

ב-1949 עלו לישראל והתיישבו יחד עם ילדם, בן-עמי פרלוב, בג'בליה שביפו, לא רחוק מחוף הים. בישראל הופיעה פולמן בפני קהלים של עולים חדשים אך ההופעות נתקלו בקשיים מצד הרשויות והתקיימו לפעמים ללא רישיון, תוך הסתכנות בקנס.[4] באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 הזוג עבר לגור בצפון תל אביב והיה פעיל במסגרת ועד תל אביב של איגוד הסופרים בשפת היידיש. את רוב ספריו פרסם אז פרלוב בהוצאות לאור בארגנטינה.[5] בשנת 1961 היא היגרה לניו יורק. נפטרה בניו יורק בשנת 1979 והובאה לקבורה בבית העלמין היהודי ברובע קווינס.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המורה האמריקאית ליידיש פאולה טייטלבאום היא אחייניתה.

מבחר שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למילים שחיבר יצחק פרלוב:

  • 1933 - קובץ - לידער פון לאלא פאלמאנ׳ס רעפערטואר (שירים מן הרפרטואר של לולה פולמן) - פורסם בוורשה
  • די שדכנתע
  • לעאׇנאׇרע (לעאנארע, ווער קען נישט לעאנארע וער עס זייט איר)
  • דער קאשטנבוים (עץ הערמון) (דאׇס אפעלע פאלט נישט ווייט פון בוים)
  • דאס בייטשל קרענל (שרשרת החרוזים - האׇב זיך געקויפט א בייטשל קרעלן, אַז מײן געליבטען זאָל)
  • ציגיינער ליד
  • 1947 - דאס יידל פון עקזאׇדוס ("המנון האקסודוס")[6]
  • מאדערנע – מה-יפית
  • די מאניקורז'יטיקע

שירים אחרים ברפרטואר שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נעמט דער ייד א פידעלע
  • אלטע מויד (רווקה זקנה) (לחן: הרץ רובין, מילים: יצחק פרלוב)
  • א געבעט (מילים: שלמה פריזמנט)
  • פון יאריד
  • מחותענעסתע מיינע
  • גאלדענע פאווע (טווס הזהב - למילותיו של איציק מאנגר)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולין הקליטה לולה פולמן בחברת Syrena-Elektro

בישראל:
  • 1953 - די אלטע מויד - בחברת "הד ארצי"
  • 1956 - א געבעט; ציגיינער ליד (קול ישראל)
  • 1956 - נעמט דער ייד דאׇס פידעלע

לולה פולמן במדיה אמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הזמרת היא אחת הדמויות העיקריות בספר הזכרונות של בעלה, יצחק פרלוב - The Adventures of One Yitzchok - על שנות גלותם במרכז אסיה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]