לוסי מוד מונטגומרי
לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית: Lucy Maud Montgomery) (30 בנובמבר 1874 - 24 באפריל 1942), סופרת קנדית.
נולדה באי הנסיך אדוארד, קנדה - אותו מקום בו מתרחשת עלילות ספריה. בהיותה תינוקת התיימה מאמה. בגיל צעיר מאוד מסר אותה אביה לסבה ולסבתה, שגידלו אותה בביתם. בגיל 9 כתבה את שירה הראשון, ומאז לא הפסיקה לכתוב.
כסופרת היא נודעת גם בשם ל. מ. מונטגומרי. עיקר פרסומה בא לה מסדרת רומנים, שהראשון בהם הוא האסופית.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוסי מוד מונטגומרי נולדה בקליפטון, באי הנסיך אדוארד. בשנים 1895 - 1896 למדה ספרות באוניברסיטת דאלהוזי בהליפאקס, נובה סקוטיה. בגיל שבע-עשרה התחילה לעבוד בעיתונים כרוניקל ואקו. היא חזרה לאי הנסיך אדוארד לאחר תקופה שבה חיה בפרינס אלברט, ססקצ'ואן עם אביה.
אחרי שעבדה כמורה בבתי ספר שונים באי, חזרה לקוונדיש לחיות שם עם סבתה. תקופה קצרה בשנים 1901 ו-1902 עבדה בהליפאקס, נובה סקוטיה בעיתונים כרוניקל ואקו. בשנת 1902 חזרה לחיות עם סבתה ולטפל בה. ההשראה לכתיבת ספריה הראשונים פקדה אותה באותה תקופה באי הנסיך אדוארד. בשנת 1911 נישאה לכומר יואן מקדונלד, כהן-דת פרסביטריאני, ועברה לגור בנפת אונטריו, שם כיהן ככומר בכנסיית סנט פול הפרסביטריאנית. לזוג נולדו שלושה בנים, שאחד מהם מת בלידה, בשנת 1913.
ספרה הראשון היה האסופית, והוא שהפך אותה בגיל 32 לסופרת מפורסמת בקנדה ובכל רחבי העולם. הצלחת הספר הביאה לכתיבה של ספרי המשך על חייה של אן שרלי.
את אחד-עשר ספריה הבאים כתבה בבית הכומר בליקסדייל, אונטריו. הקהילה מכרה את בית הכומר וכיום הוא משמש כמוזיאון לוסי-מוד מונטגומרי.
לוסי מוד מונטגומרי מתה בשנת 1942 בטורונטו, קנדה, ונקברה בקוונדיש.
עיקר כתביה שמורים בארכיב של אוניברסיטת Guelph ואילו מכון לוסי-מוד מונטגומרי באוניברסיטה של אי הנסיך אדוארד מתאם את רוב עבודת המחקר והכנסים הנוגעים ליצירתה. יומניה השלמים, בעריכת מרי רוביו ואליזבת ווטרסטון, ראו אור לא מזמן בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
לוסי מוד מונטגומרי נולדה, כפי שציין הסופר הבריטי טוני בארל, בדיוק באותו יום כמו סר וינסטון צ'רצ'יל, ראש הממשלה הבריטי המהולל בתקופת מלחמת העולם השנייה.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אן מגרין גייבל (1908. תר' ישראל פישמן בשם האסופית, 1951; טלי נתיב-עירוני, 1989) — אן שרלי, היתומה האדמונית, הכעורה והשוגה בדמיונות, מגיעה אל חווה, למרבה אכזבתו של הזוג הקשיש שביקש לאמץ ילד, ובהמשך מתוארות חמש שנותיה עם מאמציה.
- אן מאבונלי (1909. תר' ישראל פישמן, 1956; טלי דאי, 1989) — המורה הצעירה אן באה ללמד בעיירה המוקפת שדות ויערים.
- קילמני מן המטע (1910)
- נערת הסיפור (1911)
- רשומות מאבונלי (1912) — סיפורים קצרים.
- שביל הזהב (1913)
- אן מן האי (1915. תר' ישראל פישמן בשם אן שרלי, 1957) — אן נוסעת ללמוד במכללת-בנות ומתארסת עם בחיר-ליבה.
- השומר (1917)
- בית-החלומות של אן (1917. תר' אלאונורה לב, 1994)
- עמק הקשת-בענן (1919)
- עוד רשומות מאבונלי (1920. תר' אלאונורה לב בשם אן מהעמק הירוק, 1997)
- רילה בת אינגלסייד (1921)
- אמילי בת הירח החדש (1923)
- אמילי מטפסת (1925)
- הטירה הכחולה (1926)
- המסע של אמילי (1927)
- כישוף תמורת ציפורני-חתול (1929)
- קור סבוך (1931)
- פאט מסילבר-בוש (1933)
- נשים אמיצות (1934)
- גברת פאט (1935)
- אן מווינדי וילוס (1936)
- ג'יין מגבעת הפנס (1937)
- אן מאינגלסייד (1939)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אטלס, "לוסי מוד מונטגומרי: מסתכלת על נוף ורואה שיר, מסתכלת על אדם ורואה נשמה", בספר ילדים גדולים (כרך 2, עמ' 78-65), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
