לוסי מוד מונטגומרי
 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1874 ניו לונדון, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1942 (בגיל 67) טורונטו, קנדה |
| מדינה |
קנדה |
| מקצוע |
סופרת, מחברת רומנים, סופרת ילדים, משוררת, כותבת יומן, ביוגרפית, כותבת סיפורים קצרים |
| פרסים |
קצין במסדר האימפריה הבריטית |
|
www | |
  | |
לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית: Lucy Maud Montgomery) (30 בנובמבר 1874 - 24 באפריל 1942) הייתה סופרת קנדית.
נולדה באי הנסיך אדוארד, קנדה - אותו מקום בו מתרחשות עלילות ספריה. כסופרת היא נודעת גם בשם ל. מ. מונטגומרי. עיקר פרסומה בא לה מסדרת רומנים, שהראשון בהם הוא "האסופית".
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוסי מוד מונטגומרי נולדה בקליפטון, באי הנסיך אדוארד . בהיותה תינוקת התייתמה מאמה. בגיל צעיר מאוד מסר אותה אביה לסבה ולסבתה, שגידלו אותה בביתם. בגיל 9 כתבה את שירה הראשון, ומאז לא הפסיקה לכתוב. בשנים 1895–1896 למדה ספרות באוניברסיטת דאלהוזי בהליפאקס, נובה סקוטיה. בגיל שבע-עשרה התחילה לעבוד בעיתונים כרוניקל ואקו. היא חזרה לאי הנסיך אדוארד לאחר תקופה שבה חיה בפרינס אלברט, ססקצ'ואן עם אביה.
אחרי שעבדה כמורה בבתי ספר שונים באי, חזרה לקוונדיש לחיות שם עם סבתה. תקופה קצרה בשנים 1901 ו-1902 עבדה בהליפאקס, נובה סקוטיה בעיתונים כרוניקל ואקו. בשנת 1902 חזרה לחיות עם סבתה ולטפל בה. ההשראה לכתיבת ספריה הראשונים פקדה אותה באותה תקופה באי הנסיך אדוארד. בשנת 1911 נישאה לכומר יואן מקדונלד, כהן-דת פרסביטריאני, ועברה לגור בנפת אונטריו, שם כיהן ככומר בכנסיית סנט פול הפרסביטריאנית. לזוג נולדו שלושה בנים, שאחד מהם מת בלידה, בשנת 1913.
ספרה הראשון היה האסופית, והוא שהפך אותה בגיל 32 לסופרת מפורסמת בקנדה ובכל רחבי העולם. הצלחת הספר הביאה לכתיבה של ספרי המשך על חייה של אן שרלי.
את אחד-עשר ספריה הבאים כתבה בבית הכומר בליקסדייל, אונטריו. הקהילה מכרה את בית הכומר וכיום הוא משמש כמוזיאון לוסי-מוד מונטגומרי.
לוסי מוד מונטגומרי מתה בשנת 1942 בטורונטו, קנדה, ונקברה בקוונדיש.
עיקר כתביה שמורים בארכיב של אוניברסיטת Guelph ואילו מכון לוסי-מוד מונטגומרי באוניברסיטה של אי הנסיך אדוארד מתאם את רוב עבודת המחקר והכנסים הנוגעים ליצירתה. יומניה השלמים, בעריכת מרי רוביו ואליזבת ווטרסטון, ראו אור לא מזמן בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אן מגרין גייבל (1908. תר' ישראל פישמן בשם האסופית, 1951; טלי נתיב-עירוני, 1989) — אן שרלי, היתומה האדמונית, הכעורה והשוגה בדמיונות, מגיעה אל חווה, למרבה אכזבתו של הזוג הקשיש שביקש לאמץ ילד, ובהמשך מתוארות חמש שנותיה עם מאמציה.
- אן מאבונלי (1909. תר' ישראל פישמן, 1956; טלי דאי, 1989) — המורה הצעירה אן באה ללמד בעיירה המוקפת שדות ויערות.
- קילמני מן המטע (1910)
- נערת הסיפור (1911)
- רשומות מאבונלי (1912) — סיפורים קצרים.
- שביל הזהב (1913)
- אן מן האי (1915. תר' ישראל פישמן בשם אן שרלי, 1957, תרגום שני בשם אן שרלי: הנערה מן האי 2011) — אן נוסעת ללמוד במכללת-בנות ומתארסת עם בחיר-ליבה.
- השומר (1917)
- בית-החלומות של אן (1917. תר' אלאונורה לב, 1994)
- עמק הקשת-בענן (1919)
- עוד רשומות מאבונלי (1920)
- רילה בת אינגלסייד (1921)
- אמילי בת הירח החדש (1923)
- אמילי מטפסת (1925)
- הטירה הכחולה (1926)
- המסע של אמילי (1927)
- כישוף תמורת ציפורני-חתול (1929)
- קור סבוך (1931)
- פאט מסילבר-בוש (1933)
- נשים אמיצות (1934)
- גברת פאט (1935)
- אן מווינדי פופלרז (1936) (Anne of Windy poplars, תורגם לעברית בשנת 2015)
- ג'יין מגבעת הפנס (1937)
- אן מאינגלסייד (1939) (תר' אלאונורה לב בשם אן מהעמק הירוק, 1997)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהודה אטלס, "לוסי מוד מונטגומרי: מסתכלת על נוף ורואה שיר, מסתכלת על אדם ורואה נשמה", בספר ילדים גדולים (כרך 2, עמ' 78-65), הוצאת ידיעות אחרונות, 2003.
- עופרה עופר אורן, לוסי מוד מונטגומרי: איבדתי את שפיותי, שאלוהים יסלח לי, מצבי איום, באתר Xnet, 11 באפריל 2015
הרשימה מופיעה בשינויים קלים גם כאן: עופרה עופר אורן, מדוע לא השכיחה ההצלחה את עלבונה, בבלוג "סופרת ספרים", 29 במאי 2015 - יהודה אטלס, לוסי מוד מונטגומרי: ג'ינג'ית זה אופי, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2015
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שהכינה גוגל לציון יום הולדתה ה-141 של לוסי מוד מונטגומרי (באנגלית)
הרשימה מופיעה בשינויים קלים גם כאן: 
