לוקינו ויסקונטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוקינו ויסקונטי
Luchino Visconti
Luchino Visconti 1972.jpg
לוקינו ויסקונטי בשנת 1972
תאריך לידה 2 בנובמבר 1906
מקום לידה מילאנו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 17 במרץ 1976 (בגיל 69)
מקום פטירה רומא עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי תיאטרון, במאי קולנוע, תסריטאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת נאו-ריאליזם איטלקי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס דוד דה דונטלו לבמאי הטוב ביותר
סרט הכסף לבמאי הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.luchinovisconti.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוקינו ויסקונטי, דוכס מודרונֶהאיטלקית: Luchino Visconti di Modrone;‏ 2 בנובמבר 1906 - 17 במרץ 1976) היה במאי תיאטרון, במאי קולנוע וסופר איטלקי, מאבות הנאו-ריאליזם האיטלקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויסקונטי נולד למשפחת אצולה עשירה (אחת מהעשירות בצפון איטליה) במילנו. בגיל 30 עבר לפריז והחל לעסוק בקולנוע כעוזר במאי שלישי בסרטו של ז'ן רנואר, "Une partie de campagne" ‏(1936), הודות להיכרות עם ידידה משותפת, קוקו שאנל. לאחר סיור קצר בארצות הברית, שם ביקר בהוליווד, הוא שב לאיטליה להיות עוזרו של רנואר שוב, הפעם בסרט "La Tosca" ‏(1939), הפקה שהופסקה באמצעה בשל מלחמת העולם השנייה, ואחר כך הושלמה על ידי הבמאי הגרמני קרל קוך.

ויסקונטי הצטרף, יחד עם רוברטו רוסליני ל-"salotto" של ויטוריו מוסוליני (בנו של בניטו מוסוליני, שהפך באותה תקופה לפטרון הקולנוע ואומנויות אחרות) ושם, ככל הנראה, פגש גם את פדריקו פליני. יחד עם ג'אני פוצ'יני, אנטוניו פייטרנג'לי וג'וזפה דה סנטיס כתב את התסריט לסרטו הראשון כבמאי: "אובססיה" (Ossessione)‏ (1943), סרט הנאו-ריאליזם האיטלקי הראשון, שהוא עיבוד לא רשמי ולא מאושר לספרו של ג'יימס מ. קיין "הדוור מצלצל פעמיים".

ויסקונטי היה גם במאי תיאטרון מהולל. בשנים 1960-1946 הוא ביים הופעות רבות של קבוצת התיאטרון רינה מורלי-פאולו סטופה, עם ויטוריו גסמן, כמו גם מספר אופרות ובהן ההעלאה מחדש של יצירתו של גאטנו דוניצטי "אנה בולנה" (על חייה של המלכה אן בולין) בלה סקאלה בשנת 1957 בכיכובה של מריה קאלאס.

הוא נפטר ברומא בגיל 69.

פילמוגרפיה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bacon, Henry, Visconti: Explorations of Beauty and Decay, Cambridge: Cambridge University Press, 1998.
  • Nowell-Smith, Geoffrey, Luchino Visconti, London: British Film Institute, 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוקינו ויסקונטי בוויקישיתוף