אונס לוקרטיה
לוּקְרֶטְיָה (בלטינית: Lucretia; לעיתים מתועתק גם לוּקְרֶצְיָה) הייתה אישה רומאית אגדתית למחצה במאה הששית לפני הספירה, אשתו של אציל בשם לוקיוס טארקוויניוס קולאטינוס (Lucius Tarquinius Collatinus). לאחר שנאנסה על ידי סקסטוס, בנו של המלך הרומי האחרון, לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, התאבדה. נקמתם של אזרחי רומא במשפחת המלוכה הובילה למהפכה שלטונית שהפסיקה את המלוכה ברומא כליל והפכה אותה לרפובליקה. סיפורה של לוקרטיה מופיע במספר גרסאות, הנפוצה שבהן היא זו של טיטוס ליוויוס, גרסה מקובלת אחרת נמצאת בכתבי דיוניסיוס מהליקרנסוס. אונס לוקרטיה נתן השראה ליצירות אמנות רבות לאורך השנים.
נוסח ליוויוס של הסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי נוסח מקובל, היו בן המלך סקסטוס ולוקיוס טרקיניוס מפקדים על כוחות צבא רומא שצרו על העיר ארדאי (Ardea). במהלך שיחה ביניהם הילל לוקיוס טרקיניוס את סגולותיה של אשתו, לוקרטיה, ועם התלהטות השיחה הזמין את סקסטוס לסור אל ביתו ולראות את אשתו. סקסטוס הגיע לבית לוקיוס טרקיניוס ונפעם מיופייה של לוקרטיה. לאחר זמן מה חזרו השניים למחנה הצבא.
יצרו של סקסטוס לא נתן לו מנוח. כעבור מספר ימים שיגר את לוקיוס טרקיניוס לשלל תפקידים שהעסיקו אותו, וכך, בטוח מפני הופעתו הפתאומית של הבעל, הגיע אל ביתה של לוקרטיה ולאחר שהיא סירבה להיענות לו, אנס אותה.
כאשר הגיע בעלה אל הבית קיבלה אותו לוקרטיה כשהיא אוחזת בפגיון, השביעה את בעלה, אביה ורעהו לוקיוס יוניוס ברוטוס לנקום את כבודה והתאבדה.
נוסח דיוניסיוס של הסיפור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הנוסח השני ביקר סקסטוס בביתו של לוקיוס טרקיניוס כשליח של אביו המלך. הוא זכה בבית לוקיוס טרקיניוס לאירוח משובח, במסגרתו הכיר את לוקרטיה האצילה וכלילת-השלמות. בלילה, בעוד הוא אורח בביתו של לוקיוס טרקיניוס, התגנב לחדרה של לוקרטיה, אנס אותה ונמלט.
לוקרטיה יצאה לבית אביה ברומא לבושת שחורים, ושם השביעה אותו ואת לוקיוס יוניוס ברוטוס לנקום את כבודה והתאבדה.
ההשלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ייסוד הרפובליקה הרומית
ברוטוס וקרוביה של לוקרטיה נשאו את גופתה לפורום רומאנום, שם הצליח ברוטוס להמריד את העם הרומי נגד עריצות המלך, כשהוא מנצל את רגשי הזעם והתמרמרות ואת הפגיעה במסורת האבות של טארקוויניוס ובניו. הוא גייס צבא מקרב העם וצעד לעבר מחנה הצבא שצר על העיר ארדאי.
המלך טארקוויניוס סופרבוס, שהדיווחים על המרי בעיר הגיעו לאוזניו, החל לצעוד לעבר רומא בראש כוחותיו. כאשר הגיע לעיר מצא את שעריה סגורים לפניו. המלך ובניו נאלצו לגלות לקרה, רכושם הוחרם ואדמותיהם הולאמו. לוקיוס יוניוס ברוטוס חזר לרומא מאראדה והקים את שלטון הקונסולאט. הוא ולוקיוס טארקוויניוס קולאטינוס, אלמנהּ של לוקרטיה, נבחרו לקונסולים הראשונים של הרפובליקה החדשה. פעולתם הראשונה בשלטון הייתה להשביע בנדר את העם הרומי לעולם לא להסכים שימלוך עליו מלך.
באמנות ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור מוזכר (בשם ספר יוסיפון) בתוספות על מסכת עבודה זרה, דף י' עמוד ב'.
ג'פרי צ'וסר מספר את הסיפור כסיפור מוסר (בעקבות הופעתו של הסיפור ב"עיר האלוהים" של אוגוסטינוס) במסגרת "אגדת הנשים הטובות".
בקומדיה האלוהית מציב דנטה אליגיירי את לוקרטיה, יחד עם לוקיוס יוניוס ברוטוס במעגל הלימבו, המיועד לנשמות של פגאנים אשר לא חטאו, אך אינם יכולים לזכות במחילה כיוון שאינם נוצרים, בקנטו 4 של "התופת".
ויליאם שייקספיר כתב פואמה נרטיבית בשם "אונס לוקרטיה" (The Rape of Lucrece ;1594), המגולל את סיפור המעשה. גאורג פרידריך הנדל חיבר קנטטה לפי שיר זה. שייקספיר מזכיר את הסיפור במספר מחזות, פעמים רבות כאירוע מרמז, כמו ב"סימבלין", ב"טיטוס אנדרוניקוס" וב"אילוף הסוררת", כן הוא מוזכר במחזות "כטוב בעיניכם", "הלילה השנים עשר" ו"מקבת'".
המחזה "לה מנדראגולה" מאת ניקולו מקיאוולי שואב את השראתו מסיפור אונס לוקרטיה.
ב-1946 חיבר בנג'מין בריטן אופרה בשם "אונס לוקרטיה".
ציירים רבים ציירו את האונס ואת הסיפור הדרמטי בעקבותיו. בהם סנדרו בוטיצ'לי, טיציאן, רמברנדט, דירר, רפאל, ארטמיזיה ג'נטילסקי, פאולו ורונזה ואחרים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צחי זמיר וג'ניפר שקבטור, "סוג של ליווי: על האונס של לוקרציה וסחר בנשים", בתוך: ארנה בן-נפתלי וחנה נוה (עורכות), משפטים על אהבה, הוצאת הפקולטה למשפטים על שם בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2005.
- הסיפור בגרסת ליוויוס "ההיסטוריה של רומא", כרך ראשון קטעים 57–60. (באנגלית)
- הסיפור בגרסת דיוניסיוס, ספר IV קטעים 64–85 (באנגלית)
- אבי ולר, בונים אימפריה. פרק 6 - המלך האחרון של רומא, פודקאסט
- תיאור קצר של המקרה
- אונס לוקרטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
