פאולו ורונזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאולו ורונזה
Paolo Veronese, avtoportret.jpg
לידה 1528
ורונה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 1588 (בגיל 60 בערך)
ונציה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צייר עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות מנייריזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות וילה ברבארו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאולו ורונזהאיטלקית: Paolo Veronese; ‏1528 – 19 באפריל 1588) היה צייר איטלקי בתקופת הרנסאנס בוונציה. מציוריו הבולטים - החתונה בקנה והסעודה בביתו של לוי. הוא אימץ את השם פאולו קאליירי, אך היה ידוע בשם ורונזה כיוון שהגיע מוורונה. ורונזה, טיציאן וטינטורטו שלטו בתחום הציור בתקופתם. ורונזה ידוע כאמן בצבע, ואף צייר ציורי קיר ובשמן. עבודותיו המפורסמות מפרטות עלילה תקופתית, ומובאות בסגנון המנייריזם, מלאות בארכיטקטורה מלאכותית ובמחזות זוהרים. ציוריו הגדולים של סעודות בתנ"ך צוירו עבור חדרי אוכל למנזרים בוונציה ובוורונה.

חייו ועבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור היחיד לתאריך לידתו של ורונזה הוא מפקד האוכלוסין של ורונה, ועל פיו ורונזה נולד בסביבות 1528 לסתת בשם גבריאל ולקטרינה. בגיל 14 היה ורונזה שוליה של אנתוניו באדיל, מאסטר מקומי, וייתכן גם שהיה שולייתו של ג'ובאני פרננסקו קארוטו. קישוט מזבח שצויר על ידי באדיל ב-1543 כלל חלקים שצייר ורונזה בן ה-15. בשנת 1544 כבר הציג ורונזה ציורים שלו וכבר לא היה שוליה. ורונזה התאמן בתרבות המנייריזם שהייתה פופולרית בפארמה, ואימץ את הסגנון הזה.

ונציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1548 עבר למנטובה (שם צייר פרסקו של כנסיית העיר, הדואומו) ומשם לוונציה. חמש שנים אחר כך קיבל את עבודתו הראשונה בוונציה, ציור הקיר של אולם מועצת העשרה (הגוף הממשלתי ברפובליקת ונציה בין השנים 1310 - 1797). לאחר מכן צייר את "ההיסטוריה של אסתר" לתקרת כנסיית סן סבסטיאנו. ציור זה הפך אותו למאסטר בוונציה, שם הושווה לאנטוניו דה קורג'ו ולמיכלאנג'לו.

החתונה בקנה והחתונה של ורונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1556 קיבל ורונזה הזמנה לצייר סצנת סעודה, הראשונה שלו, "הסעודה בביתו של שמעון", שאותה עתיד היה לסיים רק בשנת 1570. במקביל, בסוף שנות ה-50, עיצב ורונזה במאזר (Maser) את וילה ברבארו, שאותה בנה אנדראה פלדיו. ציורי הקיר איחדו בין התרבות האנושית לבין הרוח הנוצרית. ציורי הקיר כללו גם דיוקנאות של משפחת ברבארו ועל התקרה צייר ורונזה שמים כחולים ודמויות מיתולוגיות. עיצוביו של ורונזה בווילה הושפעו מטכנולוגיית טרומפ-לויל (Trompe-l'œil) והשילוב של ציוריו של ורונזה ובנייתו של פלדיו פרסם את שניהם באופן משמעותי.

"החתונה בקנה" צוירה בין השנים 1562 - 1563 עבור חדר אוכל במנזר סן ג'ורג'ו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה. כמו בציורי סעודה אחרים, הסצנה שיקפה את החגיגות והחיים בוונציה. הציור היה כביר: למעלה ממאה דמויות, כולל דיוקנאות בולטים של טיציאן, טינטורטו וורונזה עצמו. האנשים בחלקו הקדמי של הציור חגגו, האנשים היו בבגדי פאר וישבו בשתי קומות ומאחור שמים מבריקים.

בציורי חדר האוכל, כגון ב"משפחת דריוס לפני אלכסנדר" (צוירה בין השנים 1565 - 1570), סידר ורונזה שהאדריכלות תיבנה במקביל לתכנוני הציור, להדגיש את דמויות התהלוכה שביצירה. עיצוביו הגאוניים של ורונזה היו במטרה להפיג את השיעמום הקיים במקומות תפילה או במקומות אירוח, וליצור עניין בחדר הודות לציור .

בשנת 1565 נשא ורונזה לאישה את אלנה באדיל. אלנה, בתו של אנתוניו באדיל, ילדה לימים ארבעה בנים ובת.

ביתו של לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סעודה בביתו של לוי"

בשנת 1573 השלים ורונזה את הציור הידוע כיום בשם "הסעודה בביתו של לוי" על הקיר האחורי של חדר האוכל של כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו בוונציה. הציור היה אמור להיות תיאור של הסעודה האחרונה, שהיה מתוכנן להחליף ציור של טיציאן, שנשרף. הציור היה בגובה של למעלה מחמישה מטרים וברוחב של שנים-עשר מטרים, שמתאר עוד חגיגה ונציאנית והיה שיא בציורי הסעודות, אך הפעם כלל הציור לא רק את הסעודה האחרונה, אלא גם חיילים גרמנים, גמדים מצחיקים ומגוון בעלי חיים. ציור זה נשמר גם באינקוויזיציה.[1]

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לציורי התקרה ולציורי הקיר, ורונזה הציג גם קישוטי מזבח (כגון "הקידוש של סנט ניקולאס", שצויר בשנים 1561 - 1562 ונמצא בגלריה הלאומית בלונדון), ציורים מיתולוגיים ("ונוס ומארס", 1578, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק), ודיוקנאות ("דיוקן אישה", 1555, מוזיאון הלובר בפריז). ורונזה הכין גם סקיצות בעט, בקסת דיו, בציורים מכובסים ואף בגיר.

ורונזה ניהל בית מלאכה משפחתי, שהמשיך להתקיים אחרי מותו בשנת 1588. עבדו בו אחיו בנדטו קליירי, ובניו קארלו קליירי וגבריאלה קליירי. עם תלמידיו נמנו ג'ובאני בטיסטה זלוטי, ג'ובאני אנטוניו פאזולו ולואיג'י בנפטו.

אינדקס עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הציור שנים שבמהלכן צויר סוג גודל מקום הציור כיום
"הקדוש אנתוני מושפע מהשטן"[2] 1552-1553 שמן על קנבס 198X151 ס"מ המוזיאון לאמנויות, קאהן, צרפת
"זאוס מגרש את המושחתים" 1553 שמן על קנבס 650X330 ס"מ מוזיאון הלובר
"הקדוש מארק מכתיר את האדיבות"[3] 1554 שמן על קנבס 330X317 ס"מ מוזיאון הלובר
"הכתרת הבתולין" 1555 שמן על קנבס - כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"דיוקן של אישה" 1555-1560 שמן על קנבס 119X103 ס"מ מוזיאון הלובר
"הבשורה" 1555 שמן על קנבס 193X291 ס"מ גלריית אופיצי
"ישו בין רופאים במקדש" 1558 שמן על קנבס 236X430 ס"מ מוזיאון הפראדו
"תפיסת הבתולין" 1558 שמן על קנבס 340X455 ס"מ כנסיית סנטי ג'ובאני ופאולו, ונציה
"החתונה בקנה" 1560 שמן על קנבס 207X457 ס"מ גלריית גמאלדגלרי, דרזדן
"דיוקן של גבר" 1560 שמן על קנבס 102X102 ס"מ מוזיאון לאמנות, בודפשט
"בקכוס נותן יין לגבר"[4] 1560-1561 פרסקו - וילה ברבארו, מאזר, איטליה
ג'וסטיניאנה ג'וסטיניאני עם האחות שלה 1560-1561 פרסקו - וילה ברבארו, מאזר
"ונוס ואדוניס"[5] אחרי 1561 שמן על קנבס 123X174 ס"מ הגלריה הלאומית, אאוגסבורג
"בתולין בתהילה עם הקדוש" 1562 שמן על קנבס - כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"הקדוש יוחנן המטיף הבפטיסטי"[6] 1562 שמן על קנבס - גלריה בורגזה
"מדונה מומלכת עם קדושים"[7] 1562 שמן על קנבס 339X191 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"החתונה בקנה" 1564 שמן על קנבס 666X990 ס"מ מוזיאון הלובר
"משפחה קדושה וקדושים" 1564 שמן על קנבס 328X188 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"מארק ומרקלין הקדושים מובלים למות קדושים"[8] 1565 שמן על קנבס - סן סבסטיאנו, ונציה
"מות הקדושים של סבסטיאן הקדוש" ref> 1565 שמן על קנבס - כנסיית סן סבסטיאנו, ונציה
"משפחת דריווש לפני אלכסנדר"[9] 1570 - 1565 שמן על קנבס 236.2X475.9 ס"מ הגלריה הלאומית, לונדון
"דיוקן של דניאל ברבארו"[10] 1565-1567 שמן על קנבס 121X105.5 ס"מ רייקסמוזיאום
"משל האהבה: אי נאמנות" 1570 שמן על קנבס 191X191 ס"מ הגלריה הלאומית, לונדון
"תחיית המתים של הנצרות" 1570 שמן על קנבס 136X104 ס"מ גלריית גמאלדגלרי, ברלין
"מציאת משה" 1570-1575 שמן על קנבס - המוזיאון להיסטוריה אומנותית, וינה
"דיוקן של פיסול" 1570 - 1585 שמן על קנבס 110.5X89 ס"מ מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
"קרב לפנטו"[11] 1572 שמן על קנבס 169X137 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"סעודה בביתו של לוי" 1573 שמן על קנבס 555X1280 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"מות הקדושים של ג'אסטין הקדושה"[12] 1573 שמן על קנבס 103X113 ס"מ גלריית אופיצי
"קרס נותנת כבוד לוונציה"[13] 1575 שמן על קנבס 309X328 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"חתונתה המיסטית של הקדושה קטרין"[14] 1575 שמן על קנבס 337X241 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"משל האהבה: אי-נאמנות" 1575 שמן על קנבס 187X188 ס"מ הגלריה הלאומית, לונדון
"ונוס, מרס וקופידון על סוס" 1575 שמן על קנבס 47X47 ס"מ גלריה סאבודה, טורינו
"פייטה"[15] 1576-1582 שמן על קנבס 147X115 ס"מ הארמיטאז'
"ונוס ומרס מאוחדים על ידי אל האהבה" 1578 שמן על קנבס 205.7X161 ס"מ מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
"הרמס, הרסה ואגלאולוס"[16] 1576-1584 שמן על קנבס 232.4X173 ס"מ מוזיאון פיצוויליאן, קיימברידג'
"האונס של אירופה"[17] 1580 שמן על קנבס 240X303 ס"מ ארמון הדוג'ה, ונציה
"ישו והקנטוריון"[18] 1580 שמן על קנבס 99.2X130.8 ס"מ מוזיאון טולדו לאמנות, אוהיו
"לוקרטיה"[19] שנות ה-80 של המאה ה-15 שמן על קנבס 109X90.5 ס"מ המוזיאון להיסטוריה אמנותית, וינה
"ישו בגן נתמך על ידי מלאך" 1580 שמן על קנבס 80X108 ס"מ גלריית האמנות ברירה, מילאנו
"הקדוש אנתוני מטיף לדג" 1580 שמן על קנבס - גלריה בורגזה, רומא
"החיזיון של הלנה הקדושה"[20] 1580 שמן על קנבס 166X134 ס"מ מוזיאון הוותיקן
"משל החוכמה והכוח" 1580 שמן על קנבס 214.6X167 ס"מ מוזיאון הפריק קולקשן, מנהטן
"יהודית והולופרנס"[21] 1580 שמן על קנבס 195X176 ס"מ גלריית דלפאסו רוסו, ג'נובה
"אנשי מירה מקבלים את ניקולאס הקדוש"[22] 1582 שמן על קנבס קוטר: 198 ס"מ גלריית האקדמיה, ונציה
"האפותיאוזה של ונציה" 1585 שמן על קנבס 904X579 ס"מ ארמון הדוג'ה, ונציה
"המרת הדת של פאנתלון הקדוש"[23] 1587 - - כנסיית סן פאנתלון, ונציה
"דיוקן של אגוסטינו בארבאריגו[24] - שמן על קנבס 60X48 ס"מ מוזיאון לאמנות, בודפשט
"הטבלה ומשיחה לנצרות" - שמן על קנבס 245X450 ס"מ גלריית האמנות ברירה, מילאנו
"דיוקן של אישה ונציאנית" - שמן על קנבס 117.3X100.8 ס"מ פינקוטק הישן, מינכן
"סוזאנה באמבטיה"[25] - שמן על קנבס 198X198 ס"מ מוזיאון הלובר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל ליברנט, ליל הסדר שלא היה, באתר הארץ, 10 באפריל 2017
  2. ^ הקדוש אנתוני היה אבי הנצרות המנזרית
  3. ^ הקדוש מארק חיבר כנראה את הבשורה על-פי מרקוס
  4. ^ בקכוס הוא אל היין במיתולוגיה הרומאית
  5. ^ אדוניס הוא דמות מפורסמת במיתולוגיה היוונית
  6. ^ הקדוש יוחנן הוא יוחנן המטביל
  7. ^ מדונה היא מרים, אם ישו
  8. ^ מארק ומרקלין הם שני אחים תאומים, שהוצאו להורג כיוון שלא הסכימו להקריב קורבן לאלים הרומאים ומאוחר יותר הוכרזו כקדושים
  9. ^ דריווש השלישי נלחם מול אלכסנדר הגדול בקרב איסוס שלאחריו רוב משפחת דריווש נשלחה לכלא, דריווש השלישי עצמו נרצח במלחמה מול אלכסנדר
  10. ^ דניאל ברבארו היה עוזרו של ויטרוביוס וקרדינל
  11. ^ קרב לפנטו היה קרב ימי בין האימפריה העות'מאנית לבין איחוד של ונציה, ספרד ומדינת האפיפיור, ונקרא על שם המצר שבו נלחמו, מצר לפנטו
  12. ^ ג'אסטין נרצחה ברדיפות דיוקלטיאנוס בשנת 304 לספירה ככל הנראה
  13. ^ קרס היא אלת האדמה והתבואה במיתולוגיה הרומית, מקבילה לדמטר במיתולוגיה היוונית
  14. ^ הקדושה קטרין ביקרה את מקסנטיוס, שהכניס אותה לכלא ומאוחר יותר הוצאה להורג באמצעות גלגל שבירה
  15. ^ פייטה הוא תיאור מריה שמערסלת את ישו המת
  16. ^ הרמס הוא אל יווני, הרסה ואגלאולוס הן דמויות במיתולוגיה היוונית
  17. ^ אירופה היא דמות במיתולוגיה היוונית, על פי האגדה, זאוס התאהב במראה וחשב לאנוס אותה, אך בסופו של דבר פיתה אותה והביא אותה לכרתים, שם המליך אותה למלכה הראשונה של האי
  18. ^ קנטוריון הייתה דרגה בצבא הרומי
  19. ^ לוקרטיה הייתה רומאית שנאנסה על ידי בן המלך סופרבוס, בעקבות האונס, לוקיוס יוניוס ברוטוס, קרוב משפחה של לוקרטיה, הוביל מרד שהפיל את סופרבוס מהשלטון, ר' אונס לוקרציה
  20. ^ הלנה הקדושה הייתה אשת הקיסר כלורוס, במסגרת תפקידה עלתה לישראל לחפש את הצלב שעליו נצלב ישו, היא הביאה להטבלתו של יהודה והקימה כנסיות בארץ
  21. ^ הולופרנס היה שר הצבא האשורי, ובדרכו לירושלים צר על בית אל, יהודית, פיתתה אותו, וכשהשתכר ונרדם היא כרתה את ראשו, דבר שהוביל לנסיגת הצבא האשורי מיהודה
  22. ^ ניקולאס, שהיה הבישופ של מירה, התנגד לדעותיו של אריוס, הכומר של אלכסנדריה, ובפגישה איתו, סטר לו והפיל אותו על הרצפה, כתוצאה מכך נכלא והוצא להורג מאוחר יותר
  23. ^ על פי האגדה, פאנתלון שיחרר את עבדיו וחילק את רכושו, מספר קולגות שלו, שלא קיבלו ממנו דבר, הפיצו עליו שקרים במהלך רדיפת דיוקלטיאנוס והוא הוצא להורג בשריפה
  24. ^ אגוסטינו בארבאריגו היה האיש העשיר בוונציה מ-1486 ועד מותו, 1501
  25. ^ סוזאנה הקדושה הייתה בתו של גבינוס הקדוש, אשר הלך נגד הכנסייה וכתוצאה מכך גם היא הוצאה להורג