ליאון קלנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאון קלנר
Leon Kellner
Leon Kellner.jpg
לידה 17 באפריל 1859
טרנוב, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בדצמבר 1928 (בגיל 69)
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה New Jewish Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Leo Rafaels עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 5 בדצמבר 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Anna Kellner עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים פאולה ארנולד, Dora Sophie Kellner, Viktor Kellner עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליאון קלנרגרמנית ובאנגלית: Leon Kellner; ‏17 באפריל 18595 בדצמבר 1928) היה מילונאי ומומחה לדקדוק בשפה האנגלית, חוקר יצירתו של ויליאם שייקספיר ומראשוני הציונות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלנר שנולד בטרנוב שבגליציה, למד עברית בגיל שלוש, ובגיל חמש החל ללמוד בחדר. בשנת 1876 החל את לימודיו בסמינר התאולוגי בברסלאו. בשנת 1880 החל את לימודיו באוניברסיטת וינה שם למד שפות גרמאניות בדגש על השפה האנגלית וספרות אנגלית. בשנת 1883 קיבל תואר דוקטור. בשנת 1887 עבר ללונדון ושם המשיך בפעילותו האקדמית. בשנת 1890 חזר לאוניברסיטת וינה ולימד בה ספרות אנגלית. בשנת 1904 החל ללמד באוניברסיטת צ'רנוביץ כפרופסור לאנגלית. בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט מצ'רנוביץ. אחרי המלחמה שימש כמתורגמן בלשכת נשיא אוסטריה, ולימד באוניברסיטה הטכנית של וינה.

בתו של קלנר, דורה, הייתה נשואה מספר שנים לפילוסוף ולטר בנימין. בת נוספת פאולה ארנולד הייתה עיתונאית וצפרית שאף חיברה מדריך לציפורי ישראל. בנו ויקטור (אביגדור) קלנר, יליד 1896, אגרונום, עלה לפלסטינה בשנת 1920 והיה ממייסדי המושבה בנימינה. קלנר נפטר בווינה ב-1928.

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1896 הפך קלנר לחברו ולעוזרו של חוזה המדינה, תאודור הרצל, וסייע לו בארגון הקונגרס הציוני העולמי הראשון[1]. אף נשמעה הטענה כי קלנר הוא שתרם להרצל את המוטו "אם תרצו - אין זו אגדה" לספרו "אלטנוילנד", שאותו גם סייע לו לתרגם לאנגלית[2].

קלנר הרבה לפרסם בעיתון הציוני Die Welt, אך כיוון שנשא במשרה ציבורית עשה זאת תחת שם העט Leo Rafaels. לאחר פטירתו של הרצל מונה קלנר על עזבונו הספרותי. בשנת 1908 פרסם שני כרכים של כתבי הרצל, בשנת 1920 פרסם חלק ראשון מתוך ביוגרפיה של הרצל. קלנר גם סייע להנס הרצל בתרגום יומניו של אביו לאנגלית[3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאון קלנר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס אילון, הרצל (הוצאת עם עובד, 1977), בעמ' 249
  2. ^ העברית לא חיכתה - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7
  3. ^ פרויקט העלאת עצמות ילדי הרצל, באתר www.pmo.gov.il