ליאו בורנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ליאו בורנשטייןאנגלית: Leo Bornstein; ‏19211980) היה רופא, מומחה לכירורגיה פלסטית, ייסד וניהל את המחלקה הראשונה בישראל לכירורגיה פלסטית בבית החולים תל-השומר (1951–1978), מחלוצי הכירורגיה הפלסטית בישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורנשטיין נולד בפולין. משפחתו היגרה לארצות-הברית בהיותו בן שמונה והשתקעה בניו ג'רזי. בורנשטיין למד את לימודיו הקדם-רפואיים באוניברסיטת אלבמה, ובהמשך את לימודי הרפואה ב-1932 בקולג' המלכותי למנתחים באדינבורו שבסקוטלנד, שם סיים את לימודיו ב-1937. בשש השנים הבאות עבד כמתמחה וכמנתח בבית החולים ויקטוריה בברנלי, בבית החולים המלכותי בלנקסטר, ובבית החולים בארי ליד מנצ'סטר.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם השנייה גויס בורנשטיין לצבא האמריקאי ושירת כקצין רפואה בדרגת סרן בבית החולים 110 ובבית חולים שדה מס' 6. כמו כן שירת כרופא גדודי בגדוד נ"מ של המשמר הלאומי המורכב מבני ארקנסו. שליטתו ביידיש הייתה לו לעזר רב במהלך שירותו, שכן היה היחיד בגדוד שיכל לתקשר עם השבויים הגרמנים. במהלך שירותו בגדוד נתקל ליאו בגלויי אנטישמיות, כמו כן לקח חלק בשחרורו של מחנה הריכוז דכאו. השילוב של גלויי האנטישמיות בגדוד, המראות הקשים בדכאו עוררו אצל בורנשטיין את הרצון לעלות לארץ ישראל. לאחר המלחמה ושחרורו מהצבא האמריקאי שב לארצות הברית וחיפש דרך לעלות לארץ ישראל שהייתה עדיין תחת שלטון המנדט הבריטי.

העלייה לארץ-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורנשטיין רצה לעלות על אניית מעפילים, אך אנשי ההגנה הסבו את תשומת לבו לכך, שכאזרח אמריקאי ביכולתו להגיע לישראל באופן חוקי. בורנשטיין נאלץ לספק לבריטים סיבה להגעתו לישראל. גם לזאת מצאו אנשי ההגנה פתרון והסיבה הרשמית לעלייתו לישראל הייתה הצורך לתרגם ספרות רפואית מאנגלית לעברית באוניברסיטה העברית בירושלים (זאת למרות ידיעותיו המועטות בעברית). הבריטים אשרו לו את הכניסה ולאו בורנשטיין הגיע לארץ ישראל בדצמבר 1947.[1] עם הגיעו לישראל נפגש בורנשטיין עם ד"ר חיים שיבא.

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1948 גויס בורנשטיין לשירות הרפואי של ההגנה והוצב בבית החולים באיילת השחר, בסמוך למפקדת הגדוד ה-3 של הפלמ"ח, שהיה הכוח העיקרי של ההגנה באזור. בית החולים הצבאי היה קרוי "בית החולים מספר 2".[2]

לאור ניסיונו העשיר במלחמת העולם השנייה, הוחלט תוך פרק זמן קצר על ידי ד"ר שיבא למנותו להקמת וניהול בית חולים בכפר גלעדי. כפר גלעדי נתפס על ידי שיבא, כמקום האחרון שישרוד אם ייפול הגליל, בשל מיקומו הגאוגרפי הנוח להגנה. תוך שישה שבועות נרכש הציוד הדרוש ובית החולים הוקם במבנה עץ שתוכנן למטרה זו. בתחילה לא הייתה אפילו רצפה בחדר הניתוח, וכל בקשותיו למרצפות מהצבא נענו בשלילה. רצה הגורל וזמן מה לאחר מכן, המורה של קיבוצי האזור יצא לסיור עם ילדי בית הספר ועלה על מוקש. כאשר הובא המורה הפצוע בראשו לטיפול אצל בורנשטיין, טען האחרון כי אין הוא יכול לנתחו בחדר ניתוח לא סטרילי וללא רצפה, עוד באותו היום בנו חברי קיבוצי האזור רצפה לחדר הניתוח, והמורה נותח בהצלחה.

ב-17 באפריל 1948 כתב בורנשטין מכתב לד"ר שיבא, בו תיאר את המצב הקשה בבית החולים בכפר גלעדי אשר הוא היה אמון על הקמתו. "בבית החולים נמצאו 11 פצועים, מהם ארבעה במצב קשה. המטוס שמגיע אינו יכול לשאת אלונקה. אין מכשיר רנטגן, עובדה המקשה על טיפול בשברים. למעשה, אין כל התקדמות בבניית בית החולים. מבחינת הסגל הרפואי אין בעיות, אחיות חדר הניתוח עושות את עבודתן נאמנה, במגבלות התנאים הפיזיים. קיים מחסור חמור בתרופות, דם ותמיסת מי מלח".[3] מחסור זה הציק מאוד לבורנשטיין כי הוא שמע שעליו לצפות לכמות גדולה של פצועים בקרוב. יום לאחר כתיבת מכתב זה נכבשה טבריה וההתקפה הכושלת על נבי-יושע התרחשה שלושה ימים לאחר הכתיבה, כך שבפני בורנשטיין עמד האתגר לטפל בפצועים רבים ללא ציוד וכוח אדם מספיקים.

בהמשך שירת בורנשטיין כמנתח בבית החולים הצבאי מספר 10 בחיפה, וב-30 בנובמבר 1948 הוצב בבית-חולים מספר 5 תל השומר, כעוזר מנתח בנוירוכירורגיה. באותה התקופה גם עבד כעוזר לצדו של ג'ק פן, כירורג פלסטי מדרום אפריקה, שהגיע ארצה מספר פעמים במהלך מלחמת השחרור כמתנדב.[4]

פלסטיקאי בכיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת השחרור יצא בורנשטיין לארצות הברית על מנת להשלים התמחותו בכירורגיה פלסטית אצל ד"ר ג'ו תמרין בניו-יורק.

בשנת 1949 התחתן עם ויקי. לזוג נולדו 3 ילדים.

בתום התמחותו ב-1950, חזר בורנשטיין לישראל, אשתו ויקי עלתה לישראל לראשונה.

ב-1951 הקים בורנשטיין את המחלקה לכירורגיה פלסטית הראשונה בישראל, בבית חולים הצבאי בתל-השומר, וניהל את המחלקה עד 1978.[5]

בורנשטיין הוביל את הקמת האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית וכיהן כיו"ר הראשון של האיגוד.[6]

מתלמידיו: פרופ' ברנרד הירשוביץ, ד"ר שושנה שקופ-פרנקל, פרופ' חגי צור.

בשנות הששים של המאה העשרים כיהן בורנשטיין כמזכיר ארגון הפרטיזנים ולוחמי הגיטאות.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

(The Israel Society for Plastic Surgeons: A Brief Introduction, 2004) The Israel Society for Plastic Surgeons: A Brief Introduction

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]