חיים שיבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חיים שיבָּא (1908 - 10 ביוני 1971) היה רופא ישראלי. פרופסור לרפואה ומנהל בית חולים תל השומר, ראש שירותי הרפואה בארגון "ההגנה" ומייסד חיל הרפואה בצה"ל. חתן פרס ישראל לרפואה.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים שיבא
Dr Sheba 1948.jpg
חיים שיבא כקצין רפואה ראשי של צה"ל , 1948
נולד 1908
מקום לידה פראסין, בוקובינה
נפטר 10 ביוני 1971 (בגיל 63 בערך)
מקום פטירה בית החולים תל השומר
תואר פרופסור
הנצחה למרכז הרפואי תל השומר שאותו ניהל הוסף השם שיבא.

שיבא נולד בשם חיים שיבֶּר למשפחה חסידית, מצאצאי בית חסידות רוז'ין, בכפר פראסין שליד גורה הומורה שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום ברומניה). בילדותו למד לימודי קודש בלבד (ב"חדר"), והצטרף ישירות לכיתה השמינית (כיתה ח') בבית ספר חילוני, שאותו סיים בהצלחה. בצעירותו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". הוא החל את לימודי הרפואה בצ'רנוביץ, בהשפעת סבו, וסיים אותם בווינה ב-22 בדצמבר 1932. במקביל להכשרתו הרפואית הוא למד גם חקלאות.

יום לאחר שקיבל את תעודת ההסמכה לרפואה יצא לדרך לארץ ישראל.

חיים שיבא (מימין) מלווה את אלינור רוזוולט בעת ביקורה בבית החולים תל השומר

ב-1933 החל לעבוד בבית חולים העמק ולאחר מכן, עד 1936 שימש כרופא כפרי בעמק חפר, כאשר היה יוצא ממרפאתו בכפר ויתקין לביקורים ביישובי הסביבה. בעמק חפר הכיר את שרה, אשתו לעתיד.

בשנת 1935 הצטרף ל"הגנה". לאחר מכן עבד כרופא בבית החולים בילינסון. בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי ושימש כרופא צבאי.

בשנת 1946 נשלח לקפריסין כדי לארגן את הטיפול הרפואי במחנות המעצר בקפריסין שהקימו הבריטים שם. ב-1947 נקרא לשוב לארץ ישראל לצורך ארגון וניהול "השירות הרפואי" במסגרת ההגנה, שהפך עם הקמת צה"ל לחיל הרפואה. שיבא שימש כקצין הרפואה הראשי הראשון, בדרגת אלוף משנה.

ב- 8 בינואר 1948 רשם דוד בן-גוריון ביומנו תחת הכותרת " להקמת שירות רפואי " : "(דב"ג) מציע ששיבר (שיבא) יגייס רופאים ומוסדות קיימים לטיפול רפואי בחיילים, המוסדות צריכים להיות נתבעים ולא תובעים. בעיקר -קופ"ח, עליהם להקים בית חולים של שדה. שיבר מציע גיוס חובה של רופאים. עד עכשיו התנדבו - או מתוך חוסר פרנסה, או מתוך אידאליזם או עולים חדשים. הצבא צריך לבחור כל מה שנחוץ, דרושים 25 רופאים, אלה יספיקו עד הקמת המדינה. יש לנו מעט בחורים מאומנים - יש לשמור עליהם, הם זכאים לשירות הרפואי הטוב ביותר. יש לקופ"ח מחסן - תתן ציוד נגד שטרות . שיבר סבור שד"ר הרי הלר צריך לארגן שירות הרפואה".[1].

בשנת 1949 עזר לארגן את בית החולים רמב"ם ואף גייס לצורך כך את גייס את ד"ר רפאל גז'בין, שהיה סגן מנהל בית החולים "הדסה" בתל אביב.

משנת 1949 שימש כפרופסור לרפואה באוניברסיטה העברית. במאי 1950 יצא לארצות הברית עם אשתו ובנו, כדי לעסוק במחקר. לפני נסיעתו נתבקש על ידי שר החוץ משה שרת לעברת את שמו, כפי שנתבקשו כל שליחי מדינת ישראל בחו"ל. שיבר חיפש במילונים ולאחר התייעצות עם שרת בחר בשם שיבא – לא רק בגלל הדמיון לשמו הקודם, אלא משום ששיבא פירושו בארמית קיסם, שם מתאים לבן שושלת השיברים בעלי המנסרות.[2].

מ-1 בדצמבר 1950[3] עד דצמבר 1952[4] היה מנכ"ל משרד הבריאות. ב-1953, עם הפיכתו של בית החולים הצבאי מס' 5 לבית החולים תל שומר, מונה שיבא למנהלו הראשון. במקביל שימש כם כמנהל מחלקה פנימית (ביתן 38) בבית החולים.

שיבא היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1958, יחד עם פרופ' אריה שיינברג.

שיבא היה ממקימי בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שם גם שימש כסגן נשיא האוניברסיטה. כן סייע להקמת בתי הספר לרפואה בירושלים ובחיפה. על תרומתו הרבה זכה בפרס ישראל בשנת 1968. שיבא נפטר מהתקף לב בשנת 1971 במכון הלב בבית החולים שבניהולו. הוא נטמן בבית העלמין קריית שאול והותיר אחריו את רעייתו ובן משותף.

מיד לאחר מותו נקרא בית החולים תל השומר על שמו. כמו כן, נקראה דרך על שמו ברמת גן ורחוב בבאר שבע.

אלינור רוזוולט מלווה על ידי פרופ' חיים שיבא (במרכז) בביקורה בבית החולים "תל-השומר", 1952 (לע"ם)

אחיינו, גלעד שיבא ייסד את קשת אילון, ביחד עם יצחק רשקובסקי.

תחומי מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעניינותו המחקרית של פרופ' שיבא הייתה במחלות תורשתיות של העדות בישראל, כגון חוסר G6PD בעולי עיראק, תלסמיה ביהודי כורדיסטן, ותסמונת דובין ג'ונסון ביהודי פרס ומרוקו. חיים שיבא ייחס את תמותת התינוקות הגבוהה בקרב עולים מזרחים לתרבות אותה הביאו העולים מארצות מוצאם

הילדים נמצאים במשפחות שאין שום הבנה לטפול של ילד, ואין גם סיכויים להטבה ע"י הדרכה של האנשים הפשוטים האלה בזמן הקרוב

– דברי ד"ר שיבא בישיבת המועצה הציבורית לעניני העליה בירושלים 7.10.52

.

שיבא הואשם כמי שהוביל מדיניות של הקרנות בקרני רנטגן לטיפול בחולי גזזת בילדי העולים מארצות המזרח. מחקר[5] שנערך על ידי פרופ' שפרה שוורץ בישראל ובמספר ארצות אשר החל בשנת 2007 הראה כי הטיפול בקרינה למחלת הגזזת היה הטיפול הרפואי המקובל בכל מדינות העולם המערבי החל מראשית המאה ה-20, וכי לאחר מלחמת העולם השנייה הטיפול בקרינה למחלת הגזזת הומלץ ונתמך כספית על ידי ארגון יוניצף וארגון הבריאות העולמי, במסגרת תוכניתם המשותפת לביעור מחלות זיהומיות בקרב אמהות וילדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעל גבירץ, (כתיבה ועריכה), רוח שיבא : תולדות המרכז הרפואי ע"ש שיבא 2008-1948 , מוציא לאור : המרכז הרפואי ע"ש שיבא, רמת-גן, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]