איילת השחר (קיבוץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איילת השחר
HPIM0230.JPG
מוזיאון לעתיקות חצור בכניסה לקיבוץ
מחוז הצפון
מועצה אזורית הגליל העליון
גובה ממוצע[1] ‎173 מטר
תאריך ייסוד 1915
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 1,134 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה -2.3% בשנה עד סוף 2018
אתר הקיבוץ
פסל איילת השחר בקיבוץ
שרידי מטוס סורי בקיבוץ

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא קיבוץ בעמק החולה ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון. לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמו של היישוב הוא מן הפסוק בתהילים פרק כ"ב פסוק א': "לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", כלומר קרני אור הבוקר הראשונות המפציעות כקרני האיילה, ומזכיר את השם הערבי של חלקת הקרקע, נַגְ'מַת אֶ-צֻבְּח (نَجْمَة الصُّبْح) כלומר כוכב הבוקר. בכור ילדי היישוב זכה לשם "כוכב" והוריו, רוחמה ואריה וישניבסקי, עברתו את שם משפחתם ל"שחר"[2].

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איילת השחר נוסדה בסיוע קפא"י בשנת 1915 על ידי קבוצה של חמישה גברים ואישה אחת מאנשי העלייה השנייה שהתגבשה לצורך התיישבות. בשנת 1918 קיבלו 20 המתיישבים חזקה על הקרקע, ובשנת 1922/23 החלו בבניית קבע של היישוב. בשנת 1920 שימשה איילת-השחר כמרכז לכוחות שנחלצו להגנת תל-חי וכן בסיס לחוזרים מהקרב. הקבוצה, בתמיכה של חיים מרגליות קלווריסקי, קיבלה בחכירה 700 דונם מאדמת נג'מת א-צובח שעד לאותו זמן הוחכרה לאיכרי ראש פינה שהחכירו בתורם את האדמה לערבים[3][4]. בהמשך קנתה הקבוצה אדמות נוספות, קיבלה בחכירה מהממשלה 800 דונם נוספים בשנת 1921 ובשנת 1924 קיבלה מיק"א אדמות שנקנו בשנת 1892. בשנת 1923 עברה מהגבעה הדרומית מזרחית לנקודה אחרת[5].

בניגוד ליישובים אחרים בגליל, לא הצטרפה איילת השחר לאחר מאורעות תל חי לגדוד העבודה, ולכן נשארה ללא תמיכה כלכלית מספקת מיק"א, פיק"א והמוסדות ההסתדרותיים. בהיעדר כספים מספיקים ומחסור בכח אדם הגיעה איילת השחר לידי משבר ופנתה בשנת 1925 לקיבוץ עין חרוד בבקשת הצטרפות שנענתה בחיוב[6]. באוקטובר 1925, הצטרף הקיבוץ לעין חרוד מאוחד, שפרש מגדוד העבודה ב-1923 והיה מעוניין בדריסת רגל בגליל העליון. ההצטרפות לארגון קיבוצי עין חרוד הביא לשיפור במצבה של איילת השחר אשר עלתה על דרך המלך[3][7].

במרץ 1926 בעקבות סכסוך מתמשך על מים עם ערביי הסביבה נדרשו כל הגברים באיילת השחר להגיע למשטרת צפת[8] ושמונה מהם נאסרו[9].

בשנת 1930 הוקם במקום בית ספר ובינואר 1936 הונחה אבן פינה למבנה קבע לבית הספר בקיבוץ. באותו זמן מנה הקיבוץ כ-250 נפש[5].

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במאי, לקראת פלישת צבאות ערב במלחמת העצמאות, הופסקו כל העבודות במשק וחברי הקיבוץ הפנו את כל מרצם לביצורים, כולל בשבת. למחרת הופסקו הלימודים והנוער העולה בקיבוץ גוייס לאימונים. ב-7 במאי 1948 נפצעו שניים מחברי הקיבוץ שנכנסו לשדה מוקשים[10].

מה-5 ביוני עד 14 ביוני, הקיבוץ סבל מהפגזות והפצצות אוויריות של הצבא הסורי. אנשי הקיבוץ מנו 170 פגזי תותחים ו-70 פצצות מהאוויר שנפלו על המשק[10]. ב-5 ביוני 1948 הופצץ הקיבוץ מהאוויר. שש פצצות נפלו בשטח הקיבוץ וחבר אחד נהרג[11][12]. ב-10 ביוני 1948 הופגז המשק מהאוויר במהלך שעות רבות. אחת העמדות נהרסה וחמישה מיושביה נהרגו[10][13]. בעקבות נפילת משמר הירדן בידי הסורים, פונו הילדים עד גיל 9 מהקיבוץ[10]. הילדים מעל גיל 9 גוייסו לעבודת החפירות[14].

בקרבות עשרת הימים, במבצע ברוש, הופצץ הקיבוץ רבות על ידי הסורים ונערכו לעברו התקפות שסוכלו[10]. ב-16 ביולי 1948 הצליחו מגיני הקיבוץ להפיל מטוס סורי[15] מסוג הרווארד. שרידיו מונחים עד היום ליד גן הילדים של הקיבוץ.

במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 הופק סרטו של ישי אורן חבר הקיבוץ - סרט שצולם במהלך 14 שנים ומתאר את התמורות שחלו בקיבוץ אילת השחר מבעד לעיני צעירי הקיבוץ. הסרט "חפָּשׂים" אמור היה להיות מוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב בשנת 2010, אך לאחר שהבמאי, שבינתיים חזר בתשובה, הוציא צו מניעה - הקרנתו בוטלה. מאוחר יותר, בפברואר 2011, הוקרן הסרט בערוץ יס-דוקו בערב נושא מיוחד שהוקדש לציון 100 שנה לתנועה הקיבוצית.

בשנת 2008 אישרה הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (הולנת"ע) את שינוי מעמדו של קיבוץ איילת השחר למושב.

כלכלת הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ הוא משק חקלאי בעיקרו ומבוסס על מטעים נשירים, וענפי בעלי חיים: רפת, לול, כוורות ומדגה.

ענפי התיירות הקיימים: מגרש פיינטבול, מטווח ספורטיבי וכן הפעלת טיולי ג'יפים.

עם תחילת העלייה הגדולה של יהודים מאתיופה בתחילת שנות ה-90 הוקם בקיבוץ מרכז קליטה גדול לעולים החדשים, שקם במקום בית ההארחה, שנסגר מעט לפני כן. באפריל 2018 נסגר מרכז הקליטה.[16]

בשנת 2019 החל הקיבוץ בשיפוץ מרכז הקליטה כדי להופכו שוב למלון.

עסקים: לפני כעשור הופרט הקיבוץ וחלק מענפי השרות הפכו לעסקים קטנים, ביניהם: נגריה, מוסך, חשמליה ועוד.

בקיבוץ פעלה בעשורים האחרונים גם סנדלריה, הממוקמת באחד ממבני הפרסה הראשונים אשר הוקמו בשנת 1924. בשנת 2010 החלה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל[17] בפרויקט שימור ושחזור של המבנה ותכולתו. בשנת 2012 הסתיימו עבודות השימור. כיום הסנדלריה שוב פועלת במתכונת מלאה ומשמשת גם כמרכז מבקרים וסדנאות.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איילת השחר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ שמחה סיאני, שי"ח אוהבים ממבט שני, הוצאת שי"ח ירושלים, 2015, עמוד 20 דברי יהודה זיו
  3. ^ 3.0 3.1 יעקב גולדשטיין, 'השומר' באצבע הגליל, מתוך אצבע הגליל, 1900 - 1967 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר בעריכת מרדכי נאור, ירושלים: יד בן צבי
  4. ^ מ. בן יצחק, משוט בגליל העליון, דבר, 21 בספטמבר 1949
  5. ^ 5.0 5.1 אבן פינה לבית הספר באילת השחר, דבר, 29 בינואר 1936
  6. ^ נ.ב., מועצת קיבוץ עין חרוד, דבר, 24 בנובמבר 1925
  7. ^ ז.י. לי, איילת השחר, דבר, 22 באוקטובר 1926
  8. ^ איילת השחר, דבר, 9 במרץ 1926
  9. ^ א.צ., עניין איילת השחר, דבר, 17 במרץ 1926
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 נחום זקימוביץ, משלט בלא מספר, על המשמר, 3 באוגוסט 1948; המשך
  11. ^ חזית עמק הירדן מתלקחת שוב, דבר, 7 ביוני 1948
  12. ^ קורות החיים של זאב (וילי) קניפל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  13. ^ קורות החיים של ראובן הירשברג, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
    קורות החיים של יעקב בוקשטלסקי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
    קורות החיים של אסתר (אסתר'קה) סנדישב, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
    קורות החיים של אילן (יוסף) קליפשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
    קורות החיים של מנחם (מוניה) קוטלצ'וק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  14. ^ קיבוצי עמק החולה בימי ההפוגה, דבר, 4 ביולי 1948
  15. ^ מטוס סורי הופל באיילת השחר ביריות רובה, מעריב, 18 ביולי 1948
  16. ^ יומן הקיבוץ 1802/10, 18 באפריל 2018
  17. ^ תיעוד הסנדלרייה ומבני הראשונים באיילת השחר, מתוך "אתרים - המגזין", גיליון מס' 2, ספטמבר 2012, אתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל