ליגה V

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ליגה V היה ארגון שהוקם ביישוב לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה ביישוב תחושת אכזבה חזקה מכך שברית המועצות, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לא הצטרפה למלחמה לצד בעלות הברית. האכזבה הייתה עמוקה ביותר בשמאל הציוני, במפלגת השומר הצעיר, בקיבוץ הארצי ובתנועת העבודה הכללית, שראשיה עמדו בהנהגת היישוב. ראשי התנועה, אנשי מפא"י ואחדות העבודה, היו בני העלייה השנייה והשלישית, חניכי רוסיה ושכנותיה, ובעלי זיקה חזקה לעם הרוסי ולתרבותו.

כל אותה העת פיעמה ביישוב התקווה כי במהלך המלחמה תצטרף ברית המועצות לצד בעלות הברית במלחמתן בהיטלר. פלישת הנאצים לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 גרמה להרגשת הקלה ביישוב. היטיב לבטא זאת העיתונאי דוד זכאי, במדורו "קצרות" אשר התפרסם בעיתון דבר:

"היו ש"ידעו" כי כך יהיה, כי כך מוכרח להיות, והיו שהתפללו וקיוו ולוואי וכך יהיה. אני - פוליטיקאי רע - לא האמנתי. כי אמרתי כלום אפשר? וחוזה, וחתימה, ו"אהובי וידידי", ותקיעת כף... הייתכן?! והנה --. ועם ההפתעה פרצה מן הלב קריאה של שמחה: הנה כאן תהייה קבורתו, הנה ראשית הסוף".

ולאחר זמן קצר כתב:

"הרוסים! הם נעשים שוב קרובים לנו. הטוב השמור בלבנו אליהם עולה ממעמקים".

רגשות אלה באו לידי ביטוי בהקמת ארגון לסיוע לברית המועצות ולתמיכה בה. הארגון, שיכונה לימים "ליגה V", הוקם באוקטובר 1941 כ"ועד ציבורי לעזרת ס.ס.ס.ר. (ברית המועצות) במלחמתה האנטי-פשיסטית". הוועד הורכב ברובו מאנשי השומר הצעיר והצטרפו אליו אנשי ציבור מחוגים אחרים. ב-2 באוקטובר 1941 הכריזה ההסתדרות על מגבית לעזרת ברית המועצות. ב-2 במאי 1942 התקיים בחיפה כנס ארצי של פעילים בוועד בראשותו של שלמה קפלנסקי (נשיא הטכניון) ובהשתתפות פרופ' מרטין בובר. לוועד הצטרפה ההסתדרות הכללית, והוועד הפך ל"ליגה למען רוסיה המועצתית" (הסובייטית), שכונתה "ליגה V".

במצע הליגה נאמר בין היתר: "בפעילותה תשאף הליגה לרכוש את תמיכתה של רוסיה המועצתית במפעל הציוני".

הליגה פתחה עשרות סניפים ברחבי הארץ בהם פעלו אלפי פעילים. המזכיר הכללי של הליגה היה לבש טרנופולר.

באוקטובר 1942 נערך כנס גדול של הליגה בירושלים בהשתתפות משלחת רשמית של ברית המועצות, שהורכבה מאנשי צירות ברית המועצות באנקרה בירת טורקיה.

בכספי התרומות שאספה הליגה נרכשו שלושה אמבולנסים על ציודם, וב-17 באפריל 1943 יצאו האמבולנסים לדרכם, נהוגים על ידי נהגים עבריים. את האמבולנסים ליוותה משלחת רשמית שבין חבריה נמנה אהרן כהן (לימים מפעילי מפ"ם, אשר הורשע בשנת 1961 במסירת מידע סודי לסוכנים סוביטיים) וכן נציג העיתונות גרשון אגרון, עורך העיתון פלסטיין פוסט (כיום הג'רוסלם פוסט), ומי שהיה לימים ראש עיריית ירושלים.

האמבולנסים נסעו בדרך היבשה מארץ ישראל לעבר הירדן ומשם לעיראק ולאיראן. ב-28 באפריל 1943 הם הגיעו לטהראן ונמסרו לידי אנשי השגרירות הרוסית, שהעבירו אותם לידי הצבא האדום בגבולה של ברית המועצות עם איראן. על דלתו של כל אחד מן האמבולנסים הוצמדה לוחית מתכת עליה נכתבה הקדשה בשלוש שפות: רוסית, עברית ויידיש. הכיתוב העברי היה:

מתנת היישוב העברי
לברית עמי ס.ס.ס.ר ולצבאה האדום
ליגה V בארץ ישראל

במרוצת הזמן הלכה פעילות הליגה ופחתה, בעיקר בעקבות המחלוקת שהתעוררה בין אנשי מפא"י ואנשי השומר הצעיר בשאלת "החזית השנייה". ראשי המפלגות הקומוניסטיות בעולם פעלו לפי הנחיות ממוסקבה במיקוד מאבקם בדרישה מבעלות הברית המערביות לפתוח "חזית שנייה" באירופה, ובגינוין על שאינן עושות זאת. השומר הצעיר הצטרף לדרישה, בעוד שמפא"י לא הזדהתה עם קו תעמולה זה. פעילות הליגה הלכה ודעכה לאחר מפלת הנאצים בקרב סטלינגרד ובקרב קורסק, כאשר הביטחון בחוסנה של ברית המועצות הלך וגבר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים לוי, לרוסיה באהבה: הסיוע הרפואי מארץ ישראל, הרפואה, כרך 146, חוב' י"ב (דצמבר 2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]