ליובומיר פיפקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליובומיר פיפקוב
Любомир Пипков
250Px
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 6 בספטמבר 1904 (יוליאני)
לובץ', נסיכות בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במאי 1974 (בגיל 69)
סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בולגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל דה מוזיק בפריז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פסנתרן, chorus master עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת בולגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס דימיטרוב
  • People's artist
  • גיבור העמל הסוציאליסטי של בולגריה
  • מסדר הרפובליקה העממית של בולגריה
  • מסדר גאורגי דימיטרוב
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליובומיר פאנאיוטוב פיפקובבולגרית: Любомир Панайотов Пипков, ‏ 6 בספטמבר[1] 1904 לובץ' - 9 במאי 1974 סופיה) היה מלחין בולגרי, דמות חשובה בחיי התרבות של בולגריה בשנים ה-1930-שנות ה-70 של המאה ה-20 בארצו. כיהן כיושב ראש איגוד המלחינים וכמנהל של האופרה של סופיה. (1944-1948).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליובומיר פיפקוב נולד בשנת 1904 בלובץ' כבנו של המלחין פאנאיוט פיפקוב, ממנו קיבל גם את שיעורי המוזיקה הראשונים. את הניסיונות הראשונים בהלחנה עשה פיפקוב הצעיר בגיל 14. החל מגיל 15 למד במכללה למוזיקה בסופיה בכיתת הפסנתר של הפרופסורים הנריק ויזנר ואיוואן טורצ'אנוב. בשנת 1921 בגיל 16 הוא הלחין את ההמנון הראשון של מועדון הכדורגל לבסקי סופיה. הוא למד באקדמיה למוזיקה בסופיה ובשנים 1932-1926 למד אצל פול דיקא (הלחנה), איוון לפוור (פסנתר) ונדיה בולאנז'ה (היסטוריה של המוזיקה) באקול נורמל דה מוזיק (École Normale de Musique) בפריז. בשנת 1932 סיים את לימודיו בהצטיינות ועם פרסים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו למולדת, פעל החל משנת 1933 במסגרת האיגוד "מוזיקת בת זמננו" שהפך מאוחר יותר לאיגוד המלחנים הבולגרים ואחרי שנת 1941 היה למזכיר שלה. עבד כקורפטיטור ומנצח מקהלה באופרה של סופיה. בהמשך היה למנהל האופרה. ביצירתו מבחינים שלושה שלבים סגנוניים:[2]

משנות ה-1920 עד שנות ה-1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת הקריירה הלחין קטעי פסנתר בהשפעה בולטת של דביסי, ראוול, שופן ושומאן.[3]. הרביעייה הראשונה שלו (1928) שהייתה גם הרביעייה הראשונה בהיסטוריה של המוזיקה הבולגרית, ספגה נושאים והשפעות אחרות מן המוזיקה העממית של העם. בשנים 1937-1932 הלחין את האופרה "יאניניטה דבט בראטיה" ("תשעת האחים של יאנה") - דרמה מוזיקלית עממית, ראשונה בסוגה בבולגריה, המבוססת על בלדה מזמן השלטון העות'מאני בארצו. פיפקוב השתדל באופרה זאת להעביר לשפה מוזיקלית את המבנה קצבי והמטרי של הפרוזודיה האופיינית לדיבור הבולגרי ויצר סגנון רצ'יטטיבי בהתאם.[4].בשנת 1934 כתב פיפקוב את הפואמה הסימפונית-קולית "חתונה" (Сватба) על מילותיו של ניקולה פורנאג'ייב, שהקדיש אותה לגיבורי המרד הקומוניסטי מספטמבר 1923. ב-1940 פרסם את הסימפוניה הראשונה, אופוס 22, המוקדשת לגיבורי מלחמת האזרחים בספרד

משנות ה-1940 עד שנות ה-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בתקופה הזאת במוזיקה של פיפקוב, הלובשת הפעם "סגנון אפי, דרמטי"[5] באה לידי ביטוי אהדתו של פיפקוב לרעיונות השמאל אף בצורתו הקומוניסטית, ובהתאם לשינויים הפוליטיים בבולגריה שלאחר מלחמת העולם השנייה. למשל באופרה ההיסטורית שלו, "מומצ'יל", (Момчил) (1948) המבוססת על סיפור מן המאה ה-14 על גבור עממי שלחם גם בבויארים הנצלנים מבפנים וגם באויבים העות'מאנים הזרים. האופרה האפית הזאת, שהוצגה רק ב-1948, בימי השלטון הקומוניסטי, מתאפיינת גם היא ב"דיבור המלודי" המוזכר. בשנים אלה, אחרי המעבר לשלטון הקומוניסטי שהתחיל ב-9 בספטמבר 1944, כיהן פיפקוב כמנהל של האופרה הלאומית בסופיה (עד שנת 1948), כיושב ראש איגוד המלחינים (1954-1948) ובשנת 1948 התמנה לפרופסור להרכבים קוליים ולאופרה באקדמיה למוזיקה. בהמשך כתב המנונים פופולריים כמו Шумете дебри и балкани ואת ההמנון ל-9 בספטמבר, הפתיחה ההרואית, הקונצ'רטי לפסנתר ולכינור ולצ'לו, כמו כן את הסימפוניה השנייה, רביעית המיתרים השנייה, הווריאציות לתזמורת מיתרים "מסע לאלבניה".

אחרי שנות ה-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב השלישי ביצירתו, שבו באים לידי ביטוי הרהורים פילוסופיים על היצר הרע שבטבע האדם, לפעמים תוך כדי יסודות מוזיקליים גרוטסקים וסרקסטיים[6] התחיל עם האורטוריה "תקופתנו", ("אוראטוריה זה נאשטו ורמה") שהולחנה בשנת 1959 על המילים של "ששת המכתבים" מאת המשורר ולדימיר באשב. כתב אחר כך את האופרה "אנטיגונה 1943" המתייחסת מתוך ראייה פילוסופית אל המאבק האנטיפאשיסטי ומשתמשת בסגנון כמו- רצ'יטטיבי, עם מקהלה בתפקיד של פרשן[7].אלו השנים בהן יצר המלחין גם את הסימפוניה השלישית והרביעית, הקונצ'רטו לקלרינט, הרביעיות השנייה והשלישית, ועוד. אחרי ביקור בברית המועצות בשנת 1949 החליט לכתוב יצירה גדולה לצ'לו. התוצאה הייתה הסימפוניה הקונצ'רטית לצ'לו שהולמה בשנת 1959. ברגע האחרון, המלחין, עדיין לא שבע רצון מהיצירה, ביטל את קונצרט הבכורה במסגרת הפסטיבל בפלובדיב ושקד עליה שוב עד לבכורה במוסקבה בשנת 1963. היצירה, המוקדשת לצ'לן מסטיסלב רוסטרופוביץ' משלבת יסודות דרמטיים, גרוטסקיים וליריים תוך השפעות מהמוזיקה העממית הבולגרית.

ייסד את "המגזין הבולגרי למוזיקה".

נפטר ב-9 במאי 1974.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1950, 1951, 1952 - פרס דימיטרוב
  • 1950 - תואר "אמן מצטיין"
  • 1952 - תואר "אמן העם"
  • 1960 - עיטור הרפובליקה העממית הבולגרית, דרגה 1.
  • 1967 - תואר "גיבור העמל הסוציאליסטי" והעיטור "גאורגי דימיטרוב"
  • - חבר בהתכתבות של האקדמיה של מזרח גרמניה
  • 2001 - יקיר העיר לובץ' - אחרי המוות

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזמורתיות

מוזיקה קאמרית:

טריו עם פסנתר (1930)
3 רביעיות: מס. 1 (1928), מס. 2 (1948), רביעייה עם טימפני (1965)
סונאטה לכינור ופסנתר (1929)
סונאטה לשני כינורות (1969)
רביעייה עם פסנתר (1938)
ארבעה שירי עם לקול, חלילית, צ'לו ופסנתר (1928)
  • מוזיקה לפסנתר:
22 וריאציות לפסנתר (1923)
שלושה קטעים לילדים (1925)
סוויטה בולגרית (1928)
אלבום לילדים (1936)
22 פסטורלות (1944)
ריקוד עתיק (1946)
פרלוד (1948) למלאת מאה שנה למותו של שופן
אוסף לנוער (1956)
חלקים וקטעים מטרוריתמיים (1969)
קפריצ'י של אביב (1972-1971)
"מ-1 עד 15" (1973)
"שמחת הילדים" (1973)
  • מוזיקה קולית:
3 אופרות:
"תשעות האחים של יאנה" (1932-1927, לברית מאת וסלינוב ופיפקוב, בכורה בסופיה - באופרה הלאומית- ב-19 בספטמבר 1937);
"מומצ'יל" (1943-1939, לברית:ח ראדבסקי לפי ס. זגורצ'ינוב, בכורה בסופיה באופרה הלאומית - 24 באפריל 1048 ),
"אנטיגונה 1943" (1962, לברית מאת ו. באשב ופ. פאנצ'ב, לפי סופוקלס בכורה בעיר רוסה בביצוע האופרה הלאומית מסופיה, ב-23 בדצמבר 1963)
אורטוריה: האורטוריה של תקופתנו" (1959)
קנטטה: קנטטת "החתונה" (Сватба) (1935) על מילים מאת ניקולה פורנאג'ייב
קנטטות למקהלה ותזמורת (1958-1952)
חמשה שירים למילים של משוררים זרים - קנטטה קאמרית לסופרן, בס ולתזמורת קאמרית
  • לידר: Воденичар ("הטוחן"),Любовта на хамалина ("אהבת הסבל")
מוזיקה מקהלתית
הבלדה "הפרשים" (1929)
"בריזה של אביב" (1938-1936) וכו'
שירי כורל על מילים מסורתיות: "פרפר צהוב" וכו' (1946-1941)
קנטטות מקהלתיות על שירים מאת אסן רזצבטניקוב (1939-1938)
שירים למקהלה מעורבת: "נאני, נאני, דמיאנצ'ו" (שן,שן, במינאנצ'ו (שנות ה-1950 המוקדמות-1948), שבעה שירי עם למקהלה מעורבת בארבעה קולות (גם גרסה לשלשה קולות) (1950-1949), ארבעה מדריגלים למקהלה מעורבת (1969-1968), שירי עם בולגרים למקהלה מעורבת (1969-1968), "עץ השטן" (1971), שירים דוממים (פריגלושני פסני) - מעגל שירים על מילים מאת מרינה צבטאייבה (1972)
לסרטים "אזעקה" מאת זכרי ז'אנדוב (1950), "מחילת הצאר" מאת סטפאן סרצ'אג'ייב (1961), האגדה של פיאסי" מאת סטפאן סרצ'אג'ייב

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבולגרית:
  • קונסטנטין אילייב - ליובומיר פיפקוב - מונוגרפיה ,סופיה, 1958
  • לאה כהן "ליובומיר פיפקוב" ,סופיה, 1968
  • איוואן חלבארוב, מריה קוסטאקייבה וקיפריאנה דרומבה (בליבאנובה) - ליובומיר פיפקוב - סופיה, 1975
  • איוואן חלבארוב - ההתפתחות היצירתית של ליובמיר פיפקוב, כרך א, סופיה ,1996
  • איוואן חלבארוב - עולם היצירה של ליובומיר פיפקוב, כרך ב, ספר 1 (סופיה, 2000) וספר 2 (כולל רשימת הארכיון שלו וס"ך יצירותיו)_סופיה, 2001)
ברוסית:
  • איוואן חלבארוב, מריה קוסטאקייבה וקיפריאנה דרומבה (בליבאנובה) - ליובימיר פיפקוב, מוסקבה 1976

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי לוח השנה היוליאני, לפי הלוח הגרוגוריאני - ב 3 בדצמבר
  2. ^ Marta Simidtchieva עמוד 36
  3. ^ Marta Simidtchieva עמוד 36
  4. ^ Frank Fischer
  5. ^ Marta Simidtchieva עמוד 36
  6. ^ Marta Simidtchieva עמוד 36
  7. ^ Frank Fischer