ליזרדיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ליזרדיט
Mamrur z lizardytem.jpg
שיש דולומיטי ובו עורקים של ליזרדיט,
רדזיני (Rędziny) שלזיה, פולין
תכונות המינרל
הרכב כימי Mg3Si2O5(OH)4
מערך קריסטלוגרפי הקסגונלי או פסאודו אורתורומבי
צורת הגביש הגבישים נדירים וצורתם משושים זעירים עד 2 מ"מ המסתיימים במישורים המקבילים לבסיס, המינרל מופיע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או כקשקשי דגים (כמו נציץ)
צבע ירוק, ירוק-כחול, ירוק-אפרפר, צהוב, לבן
ברק עמום עד שמנוני או שוועתי
שקיפות שקוף למחצה עד כמעט אטום
פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001})
שבירה בלתי שווה
קשיות 2.5 בסולם מוס
משקל סגולי 2.6-2.55
שרטוט לבן
מינרלים נלווים אנלציט, מיקרוקלין, נתרוליט, פיריט, קלינוכלור, אגירין, כריזוטיל, מגנטיט

ליזרדיט הוא מינרל פילוסיליקטי - (סיליקט במבנה בצורת לוחיות) של מגנזיום והידרוקסיד, השייך לקבוצת הסרפנטין.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי האידיאלית של הליזרדיט היא Mg3Si2O5(OH)4. נוסחה זו זהה למרבית המינרלים של קבוצת הסרפנטין ומשום כך המינרלים כריזוטיל ואנטיגוריט הם פולימורפים של הליזרדיט וההבדל ביניהם הוא בסימטריה הגבישית וביחסים שבין כמויות הברזל והמגנזיום. הליזרדיט יוצר תמיסה מוצקה עם המינרל נפואיט (Ni,Mg)3Si2O5(OH)4)). לעיתים המינרל יכול להיות פסאודמורף של אנסטטיט, אוליבין או פירוקסן, צורה המכונה לעיתים בסטיט. לבסטיט יש ברק משיי.

תערובת של ליזרדיט וקלינוכלור שנתגלתה ברודזיה ב-1930 קיבלה את השם מאופיט (על שם מנהל השרות הגאולוגי של רודזיה), אבל ב-2006 החליטה האגודה הבינלאומית למינרלוגיה לפסול אותו כסוג של מינרל נפרד.

קריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליזרדיט מתגבש במערכת במערכת ההקסגונלית, חבורת סימטריות נקודתית "דיהקסגונלית פירמידלית" () וחבורת סימטריות מרחבית "P63cm". הפרמטרים של תא היחידה הם : Å‏‏a=5.318‏ ו- c=14.541Å. המבנה הפנימי של הליזרדיט הוא של לוחיות זעירים ברוחב של מספר אנגסטרם. כל לוחית בנוי משלוש שכבות. השכבה העליונה והתחתונה בנויות מטטרהדרונים של סיליקה (SiO4). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה). שכבת הביניים היא של Mg(OH)2 הקרויה "שכבת הברוסיט" משום ששכבות של Mg(OH)2 מצויות גם במינרל ברוסיט. השכבות לא נערמות בצורה מושלמת והתוצאה היא לוחיות מעוותות.

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל מופיע בדרך כלל כמסה חסרת צורה או בצורת קשקשי דגים (כמו נציץ). הגבישים זעירים. לליזרדיט יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}). הקשיות של המינרל נמוכה, 2.5 בסולם מוס, כשל ציפורן האדם. משקלו הסגולי הממוצע 2.57 גרם לסמ"ק. צבעו וצורתו דומים מאוד לאלו של מינרלים אחרים בקבוצת הסרפנטין (למעט כריזוטיל המופיע בתצורת סיבים ובגוון זהוב) ונדרשת בדיקה במעבדה בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן על מנת להבדיל ביניהם.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא דו-צירי שלילי. מקדמי השבירה של הליזרדיט הם: nα=1.541-1.5625‏, nβ=1.565‏ ו-nγ=1.553-1.568. השקיפות של גבישי הליזרדיט נעה משקיפות למחצה ועד אטומה, צבעם בדרך כלל הוא בגוונים של ירוק, ירוק-כחול, ירוק-אפרפר, צהוב ולבן. בשקף מנוסר הליזרדיט חסר צבע עד ירוק חיוור. הברק של הליזרדיט הוא עמום עד שמנוני או שוועתי, והנפיצה שלו חלשה.

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל נתגלה לראשונה ב-1956 במפרץ קנק (Kennack Cove) שבחצי האי ליזרד (אנ'), המכונה "הלטאה" (The Lizard – השם באנגלית הוא כנראה תעתיק מקורנית ואין לו קשר לזוחל) בקורנוול, שבאנגליה, שהוא גם הנקודה הדרומית ביותר באי הבריטי. מקור השם המינרל בחצי האי שבו נתגלה. המינרל מכונה גם "אורתואנטיגוריט".

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנים קורניים נוהגים לגלף חפצי אומנות מאבן זו על מנת למכור לתיירים המבקרים בחצי האי ליזרד.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליזרדיט נוצר בדרך כלל כתוצאה מהתמרה נסוגה (התמרה שבמהלכה הטמפרטורה והלחץ יורדים) של סלעי יסוד אולטרה-מאפיים (עשירים בברזל ובמגנזיום), כשהוא מחליף אנסטטיט, אוליבין, אורתופירוקסן ומינרלים אחרים.

הליזרדיט הוא כנראה מינרל הסרפנטין הנפוץ ביותר. מקומות בהם ניתן למצוא את המינרל כוללים את מפרץ קנק (Kennack Cove) שבחצי האי ליזרד (Lizard Peninsula) בקורנוול שבאנגליה (שם נמצא המינרל לראשונה); אונסט (Unst) באיי שטלנד שבסקוטלנד; עמק סיסונה (Valle Sissone), שבמחוז לומברדיה שבאיטליה; וודסריף (Woodsreef) שבניו סאות' ויילס שבאוסטרליה; אזבטוס (Asbestos) שבפרובינציה של קוויבק ומכרה קסיאר (Cassiar mine) שבפרובינציה קולומביה הבריטית שבקנדה; מתחם סטילווטר (Stillwater igneous complex) במונטנה שבארצות הברית; ואזור מאורו אודורי במחוז ימאגוצ'י ביפן.[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 3B: Layered Silicates Excluding Micas and Clay Mineral (Second Edition), Pages 160-179, 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.