פיל קולינס
.jpg) | |
| פיל קולינס ב-2007 | |
| לידה |
30 בינואר 1951 (בן 73) לונדון, אנגליה |
|---|---|
| שם לידה | פיליפ דייוויד צ'ארלס קולינס |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת  |
| תקופת הפעילות | 1967–2011, 2015–2022 |
| מקום לימודים |
Chiswick School, Barbara Speake Stage School |
| עיסוק | זמר, משורר, מוזיקאי, שחקן, מפיק מוזיקלי |
| סוגה | רוק מתקדם, רוק, פופ, פופ רוק, רוק רך, פיוזן, וייט סול |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית, ספרדית, צרפתית, גרמנית, איטלקית |
| כלי נגינה | תופים, פסנתר, קלידים, גיטרה |
| חברת תקליטים | וירג'ין רקורדס, אטלנטיק רקורדס, וורנר מיוזיק גרופ |
| בן או בת זוג |
Orianne Cevey (1999–2008) Andrea Bertorelli (1975–1980) |
| צאצאים |
Joely Collins, Matthew Collins, Simon Collins, לילי קולינס, Nicholas Collins |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.philcollins.co.uk | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
פיליפ "פיל" דייוויד צ'ארלס קולינס (באנגלית: Philip David Charles Collins; נולד ב-30 בינואר 1951 בלונדון) הוא מוזיקאי ופזמונאי פופ ורוק בריטי. ידוע בתור המתופף והסולן של להקת הרוק ג׳נסיס. הדיסקוגרפיה של קולינס כוללת שמונה אלבומי אולפן שמכרו 33.5 מיליון יחידות מוסמכות בארצות הברית וכ-150 מיליון ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאחד האמנים הנמכרים ביותר בעולם.
ביוגרפיה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולינס נולד בצ'יזוויק שבמערב לונדון. הוא קיבל את מערכת התופים הראשונה שלו בחג המולד כשהיה בן 5. מאוחר יותר, דוד שלו הביא לו מערכת תופים חלופית, הוא התחיל לנגן באופן קבוע, וכישורי הנגינה שלו השתפרו. כשקולינס גדל הוריו קנו לו מערכות תופים נוספות. הוא התאמן לצד הטלוויזיה והרדיו, ומעולם לא למד לקרוא ולכתוב תווים, במקום זאת, הוא השתמש בשיטה שפיתח בעצמו.
קולינס חיפש כל הזדמנות להופיע. האימונים המקצועיים שלו החלו בגיל 14 כשנכנס ל"בית ספר לאומנויות הבמה על שם ברברה ספיק". הוא החל קריירה כשחקן ודוגמן, וזכה בתפקיד הראשי במחזמר "אוליבר!". הוא הופיע בסרטם של הביטלס, "לילה של יום מפרך", כאחד ממאות בני נוער הצורחים בהופעה של הלהקה. למרות ששימש דמות משנית הוא קיבל תקריב. אמו, שהיא סוכנת שחקנים שכרה את הניצבים לקהל, ודאגה שבנה יקבל תקריב בסרט.
למרות תחילתה של קריירת המשחק, קולינס המשיך לפעול בתחום המוזיקה (קולינס העדיף את עולם המוזיקה אף על פי שהוריו דחפו אותו לתחום המשחק). בזמן שלמד בבית הספר "Chiswick Community" הקים להקה שנקראה "The Real Thing" ולאחר מכן הצטרף ללהקת "The Freehold". עם להקה זו הוא כתב את השיר הראשון שלו, אשר נקרא "Lying Crying Dying".
תחילת דרכו כמוזיקאי מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו המקצועית הראשונה כמתופף הייתה בלהקת "Flaming Youth", אשר הוציאה אלבום אחד ב-1969, שנקרא "Ark 2". לאחר שנה של סיבוב הופעות, נוצרה מתיחות בין חברי הלהקה וחוסר בהצלחה מסחרית, שהביאה להתפרקות הלהקה.
בשנת 1970 להקת יס כמעט איבדה את המתופף וחברה המייסד ביל ברופורד. קולינס פגש את ג'ון אנדרסון (סולן הלהקה) והוזמן לאודישן לתפקיד המתופף. בסופו של דבר קולינס החליט לא להגיע להבחן. קולינס העריץ את ברופורד, וייתכן שפחד להיכנס לנעליו. חמש שנים לאחר מכן, ברופורד תופף בהופעות החיות של ג'נסיס וכך לבסוף ברופורד נכנס לנעליו של קולינס.
לאחר זמן קצר, הוזמן קולינס לאודישן חשוב: אלבום הסולו הראשון של ג'ורג' האריסון, "All Things Must Pass". קולינס עבר את האודישן והוקלט מתופף על תופי קונגאס, אך כאשר רכש את האלבום התאכזב לגלות שהוא כלל אינו מוזכר ברשימת הקרדיטים. שמו נכלל באלבום אך ורק בהוצאתו המחודשת בשנת 2000.
ג'נסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ג'נסיס (להקה)
השנים הראשונות עם ג'נסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1970 ראה קולינס מודעה שהיה כתוב בה "דרוש מתופף רגיש למוזיקה אקוסטית, וגיטריסט אקוסטי". ג'נסיס כתבה מודעה זו לאחר שאיבדה שלושה מתופפים לאחר שני אלבומים שהוציאה. האודישנים התרחשו בחצר בית הוריו של פיטר גבריאל. המועמדים שבאו להבחן ניגנו שירים מתוך אלבומה השני של הלהקה, "Trespass" (1970). קולינס, שלא הכיר את שירי הלהקה לפני כן, הגיע מוקדם ופגש את בסיסט הלהקה מייק ראת'רפורד שהציע לו לשחות בברכת השחייה. בזמן ששהה בברכה, קולינס האזין לביצועיהם של מספר נבחנים ולאחר מספר ניגונים זכר את שירי הלהקה בעל פה.
קולינס עבר את האודישן, ושנה מאוחר יותר, יצא האלבום "Nursery Cryme" (1971). במשך חמש השנים הבאות, שימש כמתופף וזמר הרקע (לפעמים) בלהקה. בשירים "For Absent Friends" (מתוך "Nursery Cryme") ו-"More Fool Me" (מתוך האלבום "Selling England by the Pound", 1973) משמש קולינס כסולן.
ב-1974, בזמן הקלטת האלבום "The Lamb Lies Down on Broadway", בריאן אינו היה צריך מתופף לאלבומו "Another Green World", וקולינס נשלח לנגן, וכך שילמה הלהקה לאינו על עבודתו עמם.
ב-1975, מיד לאחר סיבוב הופעות, עזב גבריאל את הלהקה כדי לפתח קריירת סולו. קולינס הפך לסולן לאחר חיפושים מתישים של תחליף לגבריאל (בהם שר קולות רקע עם מעל לארבע מאות זמרים שנכשלו באודישנים לתפקיד). כדי לאפשר לקולינס לתפקד כסולן בהופעות חיות, הלהקה גייסה בהתראה קצרה את מתופף יס וקינג קרימזון לשעבר, ביל ברופורד כדי לנגן בהופעותיהם אך לאחר זמן קצר הוחלף במתופף צ'סטר תומפסון שמנגן בהופעותיהם עד היום. בזמן קטעים אינסטרומנטליים גם קולינס נוהג לנגן בתופים. לאחר שהפך קולינס לסולן הלהקה, השתנה בהדרגה סגנונה העיקרי מרוק מתקדם לפופ רוק, דבר שאכזב רבים ממעריציה אולם הקנה לה הצלחה מסחרית שלא זכתה לה לפני כן.
פרויקטים עם חברי ג'נסיס מחוץ ללהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1976, התארח קולינס באלבום "Voyage Of The Acolyte", אלבום הסולו הראשון של סטיב האקט גיטריסט להקת ג'נסיס, קולינס לקח את תפקיד השירה המובילה בשיר "Star Of Sirius".
בשנת 1977, קולינס השתתף ולקח חלק בהקלטת האלבום "The Geese and the Ghost", אלבומו הראשון של הגיטריסט המקורי של להקת ג'נסיס, אנת'וני פיליפס (קולינס הצטרף ללהקה מספר חודשים לאחר שפיליפס עזב את הלהקה עקב פחד במה). קולינס תפקד כסולן בשירים: "Which Way the Wind Blows" ו-"God If I Saw Her Now", בנוסף לכך, קולינס לקח את תפקיד השירה המובילה גם ברצועה "Silver Song" (שיר זה הוקדש למתופף השני של להקת ג'נסיס). הרצועה נוספה לאלבום רק בהוצאתו המחודשת בשנת 2008.
.jpg)
באותה תקופה, ניגן קולינס גם עם להקת ג'אז בשם "ברנד אקס". הלהקה הקליטה את אלבומה הראשון, "Unorthodox Behaviour", עם קולינס כמתופף. מאז שנתן קולינס עדיפות ללהקת ג'נסיס, הלהקה הופיעה והקליטה מספר אלבומים בלעדיו, אחרי מספר שנים, חזר קולינס להקליט עם הלהקה את האלבום "Product", השיר "...And So to F..." אשר קולינס כתב לאלבום זה, נכלל גם ברצועת הבונוסים של הגרסה המחודשת לאלבום הסולו הראשון שלו "Face Value".
בשנת 1980 השתתף קולינס בהקלטת אלבומו השלישי של פיטר גבריאל. בזמן העבודה על האלבום, הכיר קולינס את המפיק המוזיקלי יו פאדג'הם, אשר עתיד להפיק עמו את רוב אלבומיו. כמו כן, באלבום זה פיתח קולינס טכניקת הקלטה מיוחדת לתופים ("Gated reverb", הטכניקה נותנת צליל דומיננטי וחזק יותר לתופים.) אשר עתידה לאפיין סגנונו המוזיקלי כאשר יתחיל את קריירת הסולו שלו.
עזיבתו וחזרתו של קולינס ללהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לפעילותו בלהקת ג'נסיס, בשנות השמונים קולינס פיתח קריירת סולו מצליחה, הוציא שורה של אלבומים שהפכו לרבי-מכר, ועזב את ג'נסיס בשנת 1996 כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו. בשנת 1998 הצטרף לחברי הלהקה בהרכבה משנות השבעים לסט צילומים לרגל השקת המארז "Genesis Archive 1967–75" ("ארכיוני ג'נסיס 1967-75"). בשנת 1999 אף שב להקליט עם הלהקה בהרכב זה גרסה מחודשת לשירם "The Carpet Crawlers" (בגרסה זו חלקו קולינס וגבריאל את תפקיד השירה המובילה), אשר נכללה באלבום האוסף המקיף "Turn It On Again: The Hits".
בשנת 2007 שב להופיע עם להקת ג'נסיס בהרכבה המצומצם כשלישייה, עם מייק ראת'רפורד וטוני באנקס בסיבוב ההופעות האחרון של להקת ג׳נסיס שנקרא על שם אחד מהסינגלים המוכרים של הלהקה, "Turn It On Again". מאחר שקולו של קולינס התעמק עם השנים, הלהקה שינתה מעט את קצב השירים בהופעות.
.JPG)
בשנת 2014 השתתפו חברי הרכבה הקלאסי של להקת ג'נסיס (פיל, טוני, מייק, פיטר וסטיב) בסרט התיעודי "להקת ג'נסיס: יחד ולחוד", אשר הופק ושודר ברשת BBC הבריטית. הסרט עסק בסיפורה של הלהקה מתחילת ימיה ועד לאיחוד ב-2007. הסרט התמקד גם בקריירת הסולו של קולינס ועל יציאתו מן הלהקה.
בחודש מרץ 2020 פורסם כי ג'נסיס (בהרכב של קולינס, באנקס וראת'רפורד) תתאחד פעם נוספת ותצא לסיבוב הופעות ברחבי בריטניה[1] בחודשים נובמבר ודצמבר של אותה השנה, לאחר שנוספו גם הופעות ברחבי ארצות הברית, סיבוב ההופעות נדחה פעמיים בשל מגפת הקורונה ולבסוף החל בספטמבר, 2021 כאשר בנו של קולינס, ניקולס מצטרף להרכב כמתופף. הסיבוב הורחב גם לארצות הברית ומדינות נוספות באירופה בשנת 2022.
קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]
1981–1983, אלבומיו הראשונים של קולינס וראשית עבודתו כמפיק אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1981 יצא אלבום הסולו הראשון של קולינס, "Face Value". בתחילה שירי האלבום נועדו לשימוש פרטי בלבד, והיו למסרים לגרושתו הטרייה של קולינס. אך כאשר חברי להקת ג'נסיס יצאו בקריירות סולו, החליט קולינס להשתמש בשירים אלו ובסופו של דבר יצאו באלבומו הראשון. האלבום כלל את הסינגל "In the Air Tonight", אשר הצליח במצעדים, הושמע רבות ברדיו והפך לאחד מלהיטיו המוכרים ביותר. האלבום כולל גם קאבר לשיר "Behind The Lines" של ג'נסיס בסגנון ג'אז. האלבום הפך להצלחה מסחרית מיידית ודורג במקום הראשון במצעדים רבים ברחבי העולם.
.jpg)
ב-1982 יצא אלבומו השני של קולינס, "!Hello, I Must Be Going". האלבום כלל את הלהיט "I Don't Care Anymore" ואת גרסת הכיסוי לשיר "You Can't Hurry Love" של להקת הסופרימס, אשר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי. לאחר הוצאת האלבום, קולינס יצא לסיבוב ההופעות הראשון שלו. האלבום נתמך בסיבוב ההופעות העולמי הראשון של קולינס אשר כלל את צפון אמריקה ואירופה.
באותה השנה, הפיק קולינס לזמרת פרידה (אחת משתי הזמרות של הלהקה השוודית אבבא) את אלבום הסולו השלישי שלה: "Something's Going On". האלבום, שהתבסס על גירושיה של פרידה, הראה את המשותף בין שני הזמרים שעברו הליך גירושים.
בנוסף לכך ובמקביל לפרויקט זה, השתתף קולינס כמתופף ברוב רצועות האלבום "Pictures at Eleven", אלבום הסולו הראשון של סולן להקת לד זפלין לשעבר רוברט פלאנט. שנה לאחר מכן, חזר קולינס להקליט עם פלאנט את אלבומו השני "The Principle of Moments". קולינס גם הופיע עם פלאנט כמתופף בסיבוב ההופעות שקידם את אותם אלבומים.
1984–1985, פריצתו הגדולה של קולינס בעולם, "No Jacket Required" ופרויקטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 שיחק קולינס בסדרה "מיאמי וייס" בתור "פיל הזייפן" (אישיות טלוויזיונית בריטית בעלת קשרים עם סוחר קוקאין גדול). השירים In The Air Tonight ו-Long Long Way to Go הופיעו בפסקול הסדרה.
באותה השנה התבקש קולינס לכתוב שיר נושא לסרט הדרמה "כנגד כל הסיכויים". קולינס נזכר בשיר לא גמור שכתב עבור אלבומו הראשון ("Face Value") אשר התאים מאוד לעלילת הסרט ושמו "?How Can You Just Sit There". קולינס השלים את השיר שלבסוף נקרא "Against All Odds" כשם הסרט. השיר הפך ללהיט, היה מועמד לפרס האוסקר, הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ונחשב לאחד השירים הכי מזוהים עם קולינס עד היום.
להיט נוסף של קולינס באותה שנה היה השיר "Easy Lover", דואט עם הזמר פיליפ ביילי. השיר, אשר קולינס היה גם שותף בכתיבתו, נכלל באלבומו של ביילי "Chinese Wall", אותו קולינס גם הפיק. השיר שוחרר כסינגל בנובמבר 1984 בארצות הברית ובפברואר 1985 בבריטניה. בנוסף לשיר זה, קולינס השתתף גם כזמר ליווי ומתופף במספר רצועות באלבום, ביניהן השיר "Walking On The Chinese Wall".
בשנת 1985 השתתף קולינס במופע "הלייב אייד" והיה המוזיקאי היחיד שהופיע בשני מקומות באותו היום, לאחר שהופיע בלונדון קולינס טס והופיע בפילדלפיה וניגן עם מוזיקאים רבים. כמו כן, הוציא באותה שנה את השיר המצליח "Separate Lives", דואט עם הזמרת מרילין מרטין, כחלק מפסקול הסרט "לילות לבנים".
קולינס הוציא באותה השנה את אלבומו השלישי "No Jacket Required". האלבום כלל שיתופי פעולה עם הזמרים פיטר גבריאל (הסולן לשעבר של להקת ג'נסיס) וסטינג, אשר ביצעו קולות רקע וליווי בשיר "Take Me Home", שיצא לבסוף גם כסינגל. באלבום זה ניכרת דומיננטיות רבה של מכונת תופים. האלבום הפך למצליח ביותר מסחרית בקריירת הסולו של קולינס וזכה בשלושה פרסי גראמי, וכלל את הלהיטים "One More Night" ו-"Sussudio".
לאחר מספר חודשים, הוציא אריק קלפטון את אלבום הסולו התשיעי שלו, "Behind the Sun" אשר קולינס היה שותף בהפקתו. קולינס וקלפטון המשיכו לשתף פעולה פעמים רבות, קולינס השתתף במופעו של קלפטון "אריק קלפטון וחברים" והפיק עבורו אלבום נוסף, "August". נוסף על כך, קולינס תיפף וביצע שירה מלווה בשירו "Bad Love".
1986–1991, קריירה קולנועית והמשך ההצלחה כמוזיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1988 השתתף קולינס בתוכנית הטלויזה "אלו הם חייך", ובתוכנית זו סופר סיפור חייו של קולינס. במהלך התוכנית קולינס הופגש עם אנשים מעברו ובסוף הפרק הוענק לו אלבום תמונות מיוחד.
בנוסף באותה השנה שיחק קולינס בקומדיה הרומנטית "באסטר" בתור באסטר אדוארדס, פושע קטן משנות השישים השואף להפוך לפושע גדול ומשפיע. הסרט קיבל ביקורות מעורבות אך שני שירים שכתב קולינס עבור הסרט הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ("Two Hearts", "A Groovy Kind of Love").
בשנת 1989 יצא אלבום הסולו הרביעי והמצליח של קולינס, "But Seriously...". מתוך האלבום בלט הלהיט Another Day in Paradise, שמדבר על אישה חסרת בית שמבקשת עזרה אך לא זוכה לקבל תשובה מן העוברים ושבים (שמו המקורי של הסינגל היה "Homeless" אך הוחלף לבסוף). הסינגל זכה להצלחה רבה, הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי וזכה בפרס גראמי ("הלהיט של השנה"). האלבום הצליח מאוד ואף היה לאלבום הנמכר ביותר של שנת 1990 בבריטניה, והניב גם את הלהיט "I Wish It Would Rain Down".
בשנת 1990 השתתף קולינס בסרט הטלוויזיוני "Seriously...Phil collins" אשר נועד לקדם את אלבומו החדש "But Seriously...". במהלך הסרט פיל קולינס והרכבו מבצעים גרסאות אלטרנטיביות רבות לשיריו (In the Air Tonight, Don't Lose My Number, Another Day in Paradise ועוד שירים רבים).
בשנת 1991 לקח קולינס חלק בהקלטת אלבום ההוקרה "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin", אלבום הוקרה זה הוקדש לאלטון ג'ון וברני טופין וכלל 16 גרסאות כיסוי של שירים שהצמד כתב. קולינס שר ותיפף ברצועה "Burn Down The Mission". נוסף לקולינס, מוזיקאים ידועים רבים לקחו חלק בהקלטות האלבום וביניהם: ג'ורג' מייקל וקייט בוש.
1992–1997, דעיכת ההצלחה המסחרית ולהקת ביג בנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1993 הוציא קולינס את האלבום "Both sides", על אלבום זה עבד לבד וניגן בכל הכלים לבדו וללא הרכבו. בין שירי האלבום נכלל הסינגל "Both Sides Of The Story" והסינגל "We Wait And We Wonder" אשר עוסק בטרור שתקף את בריטניה בשנות התשעים. האלבום הגיע להצלחה מסחרית ונתמך בסיבוב הופעות עולמי גדול של מאה הופעות בעולם.
ב-1996 הוציא לאור את אלבומו השישי, "Dance Into The Light", אלבום זה הוא אלבומו הראשון של קולינס שיצא לאחר שעזב את ג'נסיס, האלבום מכיל את הסינגל "Dance Into The Light" ובנוסף גם את הסינגל "Wear My Hat" שהיו לסינגלים המצליחים ביותר באלבום. האלבום היה לאכזבה מסחרית והגיע רק למעמד זהב בארצות הברית ולמרות זאת האלבום נתמך בסיבוב הופעות עולמי גדול ומצליח.
באותה שנה הקים את להקת הביג בנד שלו, הנקראת בפשטות "להקת הביג בנד של פיל קולינס". בשנת 1999 יצא האלבום הראשון (והיחיד) של הלהקה, הנקרא "A Hot Night in Paris". שירי האלבום הם קאברים של סינגלים שלו ושל ג'נסיס בסגנון ג'אז. את האלבום ליוו מספר הופעות ובמקביל גם סרט דוקומנטרי. נוסף על כך, באותה השנה זכה קולינס בכוכב הנושא את שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד.
1998–2001, אלבום אוסף ופסקול הסרט טרזן[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1998 יצא אלבום האוסף של קולינס, "Hits...", אשר הכיל להיטים מאלבומיו הקודמים ואת גרסת הכיסוי לשיר "True Colors" של סינדי לאופר, האלבום שוחרר שנית בשנת 2008 ובשנת 2012 הגיע למקום השישי במצעד הבילבורד 200 האמריקאי.
באותה השנה, לקח קולינס חלק באלבום האוסף של מפיקם המוזיקלי של הביטלס ג'ורג' מרטין, "In My Life", כל רצועות אלבום זה היו למעשה גרסאות כיסוי לשירים של הביטלס יחד עם הופעות אורח של זמרים ואמנים רבים, קולינס שר ותופף ברצועת השירים: "Golden Slumbers"/"Carry That Weight"/"The End", (הוסף לו גם סולו תופים מורחב.) מקורם של שירים אלו הוא האלבום "Abby Road".
בשנת 2000 קולינס זכה בפעם הראשונה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר מתוך סרט, על השיר "You'll Be in My Heart", אותו כתב ושר עבור פסקול סרט האנימציה של דיסני "טרזן" (1999).
בשנת 2001 הקליטו מספר זמרי ראפ והיפ הופ אלבום הוקרה בשם "Urban Renewal", אותו אלבום אשר הוקדש לקולינס כלל גרסאות כיסוי לשיריו. למרות שהאלבום לא היה להצלחה כלל עולמית, הוא דורג במקום השלישי במצעד האלבומים של גרמניה וסינגלים רבים מן האלבום נמכרו בצורה טובה במספר שווקים.
2002–2010, Testify, Going Back וסיבוב ההופעות האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2002 הוציא קולינס את אלבומו השביעי "Testify". אלבום זה הוא האלבום האחרון של קולינס המכיל חומר מקורי, בין שירי האלבום נמצאים הסינגלים "Wake Up Call" ו-"Can't Stop Loving You" שהיו השירים הבולטים באלבום. האלבום נחשב לאכזבה מסחרית בבריטניה וצפון אמריקה אך הגיע להצלחה במדינות רבות באירופה, כמו כן מספר רצועות מהאלבום צורפו לרשימת השירים של סיבוב הופעותיו האחרון של קולינס.
ב-7 בנובמבר 2005 הופיע קולינס באצטדיון בלומפילד כחלק מסיבוב ההופעות האחרון שלו בתור סולן (שמו של סיבוב הופעות זה הוא "Finally The First Farewell Tour").[2] קולינס יצא לסיבוב הופעות זה על מנת להיפרד מן הקהל וממעריציו. בנוסף לכך באותה השנה דיבב את דמותו במשחק הווידאו "Grand Theft Auto: Vice City Stories" ושירים רבים שלו ושל ג'נסיס נכנסו למשחק.
בשנת 2010 יצא אלבומו השמיני, "Going Back". אלבום זה אינו מכיל חומר מקורי, אלא מורכב מגרסאות כיסוי לשירי מוטאון ומוזיקת נשמה משנות ה-60. על עטיפת האלבום מופיעה תמונה של קולינס מגיל 13 מנגן על תופים, אשר אותרה במקרה וקולינס אף נאלץ לשלם על זכויות השימוש בה. קולינס סיפר כי באלבום זה הצליח לנגן על תופים, על אף ניתוח שעבר בעמוד השדרה.[3] על מנת שיתאפשר לו לתופף באלבום, נאלץ קולינס להדביק את מקלות התיפוף לידיו בעזרת נייר דבק.
2011–הווה, עזיבתו וחזרתו לעולם המוזיקה והנפקות חדשות של אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2011, לאחר תקופה של רמיזות ושמועות, קולינס הצהיר על פרישה מעולם המוזיקה מסיבות בריאותיות.[4]
במהלך שנת 2014 פורסם כי קולינס משתף פעולה עם הזמרת הבריטית אדל עבור אלבומה השלישי, בכתיבת שירים. אולם בהמשך נודע כי שיתוף פעולה זה הגיע לסיומו ולבסוף קולינס לא היה מעורב באלבום.
בספטמבר 2015 הוכרז כי יצאו גרסאות מחודשות לכל אלבומיו של קולינס הכוללות תמונות חדשות לעטיפת התקליטים, הקלטות דמו של שירים וסינגלים ובנוסף לכך הקלטות שנלקחו מן הופעות חיות לאורך השנים. שמו של פרויקט זה הוא "...Take A Look At Me Now" הנקרא על שם השורה הידועה מתוך השיר "Against All Odds".
באוקטובר 2015 הכריז קולינס כי הוא חוזר מפרישתו מעולם המוזיקה וכי הוא מתכנן כתיבת אלבום חדש, ובנוסף אמרגנו טוני סמית' עובד על ארגון סיבוב הופעות נוסף שיתקיים בעתיד הקרוב. נוסף לכך הכריז קולינס כי הוא עובד כעת על ספר אוטוביוגרפיה, העוסק בחייו מזווית הראיה שלו. הספר אשר שמו הוא "Not Dead Yet" יצא לאור ב-25 באוקטובר 2016. כמו כן, אלבום אוסף שכולל בתוכו את כל הסינגלים של קולינס יצא ב-14 באוקטובר של אותה השנה.
בשנת 2016 יצא אלבום אוסף הסינגלים של קולינס.[5] ב-29 באוגוסט 2016 לקח חלק במופע הפתיחה של אליפות הטניס הפתוחה בארצות הברית (U.S. Open) שהתקיימה בקווינס שבניו יורק. קולינס ביצע במופע את השיר "In The Air Tonight" וכמו כן דואט לשיר "Easy Lover" עם הזמר והשחקן לזלי אודום הבן. בהרכבו של קולינס באותה הופעה נכללו: בראד קול (קלידן), דריל סטארמר (גיטריסט), ונתן איסט (באסיסט) אשר מלווים את קולינס שנים רבות בהופעות חיות. בין היתר בהרכב נכלל גם בנו של קולינס, ניקולס "ניק" קולינס שביצע את מלאכת התיפוף בהופעה.
ב-17 באוקטובר, חשף קולינס במסיבת עיתונאים כי יצא לסיבוב הופעות ראשון מזה עשר שנים. כל ההופעות יתרחשו בחודש יוני של שנת 2017. הוא מתמקד רק באירופה ויכלול מספר מצומצם של הופעות בבריטניה, צרפת וגרמניה. (בהמשך גם הופעה נוספת באירלנד). סיבוב ההופעות נקרא "Not Dead Yet Live". משחק מילים על בסיס שם האוטוביוגרפיה של קולינס שיצאה בסמוך למסיבת העיתונאים. סיבוב ההופעות החל ב-4 ביוני והיה צפוי להסתיים ב-30 ביוני בהופעה גדולה בהייד פארק שבלונדון בה אירח קולינס את בלונדי ואת להקת מייק והמכונאים (אותה מנהיג מייק ראת'רפורד, חברו להקת ג'נסיס). אך קולינס נחבל בראשו במהלך סיבוב ההופעות ונאלץ לדחות שתיים מהופעותיו שבלונדון לחודש נובמבר. בסופו של דבר, בעקבות הביקוש הרב, נוספו מופעי אצטדיונים נוספים לטור ברחבי בריטניה ובשלב מאוחר יותר גם בדרום וצפון אמריקה.
ב-2019 החליט קולינס להמשיך את סיבוב ההופעות לסבבים נוספים באוסטרליה ובארצות אירופה.[6]
במרץ 2022 בתום מסע ההופעות של להקת ג'נסיס "The Last Domino?" (אליו הצטרף עם בנו, ניק, שביצע את מלאכת התיפוף) הודיע על פרישה לאור מצבו הרפואי שהתדרדר.[7]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיל קולינס שיתף פעולה עם אמנים רבים ובהם דייוויד קרוסבי, פיליפ ביילי, פול מקרטני, אלטון ג'ון, ג'ורג' האריסון, אריק קלפטון וסטינג. בשנת 1999, עבר לגור בשווייץ, אך כיום מתגורר במיאמי.
במהלך חייו נשא פיל קולינס שלוש נשים, אך כל נישואיו הסתיימו בגירושין. הוא התחתן עם אנדריאה ברטורלי בשנת 1975. וממנה נולד לו בן, סיימון קולינס, שמאוחר יותר הפך גם הוא לזמר ומתופף.
קולינס פגש את אשתו השנייה, ג'יל טייוולמן, בשנת 1980. הם נישאו בשנת 1984, ובשנת 1989 נולדה בתם היחידה, השחקנית לילי קולינס. השניים והתגרשו בשנת 1996.
קולינס התחתן בשלישית בשנת 1999, עם אוריאן סוואי. יש להם שני בנים, ניקולס (שמתופף כיום בהופעותיו) ומת'יו.[8] בשנת 2000, עדיין כזוג נשוי, הקימו פיל ואוריאן את "קרן החלומות הקטנים" ("The Little Dreams Foundation"), ארגון ששם לו למטרה לעזור לילדים ונערים להגשים את חלומותיהם בתחומי האומנות והספורט. הם התגרשו ב-17 באוגוסט 2008,[9] חזרו לחיות יחד ונפרדו בשנת 2020.
בשנת 2010, בעקבות מחלה אשר מנעה ממנו להמשיך לתופף ולהופיע, מצא עצמו קולינס מכור לאלכוהול ואף חשב להתאבד. הוא התוודה על כוונת ההתאבדות שלו, באמרו: "חשבתי על התאבדות אך לא יכולתי לעשות זאת לילדי".[10] לבסוף הצליח קולינס להגמל ואף חזר לעסוק במוזיקה.
לקולינס היה מאז ומתמיד עניין רב בקרב אלמו. הוא אסף מאות חפצים, ספרים ורישומים הקשורים לקרב המפורסם אשר התרחש בסן אנטוניו שבטקסס בשנת 1836. התשוקה שלו לקרב של האלמו גם הובילה אותו לכתוב את הספר "אלמו ומעבר: מסע של אספן", שפורסם בשנת 2012. ב-26 ביוני 2014, במסיבת עיתונאים שנערכה באלמו, הכריז קולינס כי הוא תורם את כל האוסף שלו (אשר שוויו עמד על מאה מיליון דולר) למשרד הקרקע הכללי של מדינת טקסס. ב-11 במרץ 2015, לכבוד תרומתו, קולינס זכה באזרחות כבוד של טקסס על ידי בית המחוקקים של המדינה.
פיל קולינס הוא אחד מתוך שלושה אמנים שמכרו מעל למאה מיליון אלבומים בקריירת הסולו שלהם ובמסגרת להקה (150 מיליון אלבומי סולו ו-150 מיליון נוספים במסגרת ג'נסיס). שני האמנים האחרים הם פול מקרטני ומייקל ג'קסון.[11]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלבומי אולפן
- 1981 - Face Value
- 1982 - Hello, I Must Be Going!
- 1985 - No Jacket Required
- 1989 - ...But Seriously
- 1993 - Both Sides
- 1996 - Dance into the Light
- 2002 - Testify
- 2010 - Going Back
תאריכי הוצאת ההנפקות החדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-29 בינואר 2016 יצאו המהדורות המחודשות של האלבומים "Face Value" ו-"Both Sides".
- ב-26 בפברואר יצאו המהדורות החדשות של האלבומים "!Hello, I Must Be Going" ו-"Dance Into The Light".
- ב-15 באפריל יצאו המהדורות החדשות של האלבומים "No Jacket Required" ו-"Testify".
- ב-10 ביוני יצאו המהדורות המחודשות לאלבומים "But Seriously" ו-"Going Back".
- סינגלים שהגיעו למקום הראשון במצעדים בארצות הברית ובבריטניה
- "You Can't Hurry Love" (1982, בריטניה)
- "Against All Odds" (1984, ארצות הברית)
- "Easy Lover" (דואט עם פיליפ ביילי, 1985, בריטניה)
- "One More Night" (1985, ארצות הברית)
- "Sussudio" (1985, ארצות הברית)
- "Separate Lives" (דואט עם מרילין מרטין, 1985, ארצות הברית)
- "A Groovy Kind of Love" (1988, ארצות הברית ובריטניה)
- "Two Hearts" (1988, ארצות הברית)
- "Another Day in Paradise" (1989, ארצות הברית)
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964: "לילה של יום מפרך" (ניצב ללא קרדיט).
- 1965: "R3" (בפרק "Unwelcome Visitor").
- 1967: "קלמיטי הפרה" (תפקידו הראשי צומצם בסרט עקב סכסוך עם הבמאי).
- 1968: "צ'יטי צ'יטי באנג באנג".
- 1985: "מיאמי מחלק מוסר" (בפרק "פיל הזייפן").
- 1986: "The Two Ronnies" (הופיע בשני פרקים).
- 1988: "באסטר" (בתור באסטר אדוארדס).[12]
- 1988: "יום הולדת שישים למיקי" (בתפקיד עצמו, ספיישל טלוויזיוני).
- 1991: "הוק" (בתפקיד בלש חוקר).
- 1993: "Frauds" (בתפקיד רונלד קופינג).
- 1993: "והתזמורת ממשיכה לנגן" (בתפקיד אדי פפאסו, סרט טלוויזיוני).
- 1995: "באלטו" (קולם של מאק ולאק).
- 2003: "ספר הג'ונגל 2" (קולו של לאקי).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פיל קולינס
פיל קולינס, ברשת החברתית פייסבוק
פיל קולינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פיל קולינס, ברשת החברתית אינסטגרם
פיל קולינס, סרטונים בערוץ היוטיוב
פיל קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיל קולינס, באתר AllMovie (באנגלית)
פיל קולינס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- פיל קולינס, באתר Metacritic (באנגלית)
פיל קולינס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פיל קולינס, באתר אייטונס (באנגלית)
פיל קולינס, באתר ספוטיפיי
פיל קולינס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פיל קולינס, באתר Last.fm (באנגלית)
פיל קולינס, באתר AllMusic (באנגלית)
פיל קולינס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פיל קולינס, אמן באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
פיל קולינס, באתר דיזר
פיל קולינס, באתר Discogs (באנגלית)
פיל קולינס, באתר Songkick (באנגלית)- פיל קולינס, באתר Genius
- פיל קולינס, באתר SecondHandSongs
- פיל קולינס, באתר DNCI
פיל קולינס, באתר בילבורד (באנגלית)
פיל קולינס, באתר טיידל (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
איה חיות, להקת "ג'נסיס" תתאחד לסיבוב הופעות, עם פיל קולינס כסולן, באתר הארץ, 4 במרץ 2020
- ^ גואל פינטו, הכרטיסים למופע של פיל קולינס בבלומפילד יעלו 360–480 שקל, באתר הארץ, 25 ביולי 2005
- ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר, פיל קולינס כבר לא חש את האצבעות ומכריז: "אני פשוט אעשה משהו אחר", באתר הארץ, 27 בספטמבר 2010
- ^ ליה פן, פיל קולינס פורש מעסקי המוזיקה, באתר הארץ, 6 במרץ 2011
- ^ אבי פיטשון, אוסף הסינגלים של פיל קולינס מעורר שאלה עקרונית: למה הוא חזר לפעילות?, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2016
- ^ איתמר זהר, פיל קולינס, שק החבטות של עולם המוזיקה, זכה סוף סוף בקצת נחת, באתר הארץ, 21 בינואר 2019
- ^ פיל קולינס הופיע בפעם האחרונה: "אחרי הלילה נצטרך למצוא עבודה אמיתית", באתר מאקו, 18 באוקטובר 2020
- ^ פיל קולינס חובק בן רביעי, באתר וואלה!, 24 באפריל 2001
- ^ קולינס מתגרש, באתר גלובס, 16 במרץ 2006
- ^ איתמר זהר, פיל קולינס: אני שוקל התאבדות, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2010
- ^ Phil Collins leaves music industry to be full-time dad
- ^ ירון פריד, עכשיו אני מוכר פרחים, כותרת ראשית, 6 באוקטובר 1988
| פיל קולינס – פרסים | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| בקרת זהויות |
|
|---|
- לונדון: אישים
- דוגמנים בריטים
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: לוטננטים
- זוכי אוסקר: כותבי השיר המקורי הטוב
- זוכי פרס גלובוס הזהב – השיר המקורי הטוב
- זוכי פרס גראמי
- זוכי פרס המוזיקה האמריקאית
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- זוכי פרס המוזיקה של בילבורד
- מוזיקאים בריטים
- מתופפים בריטים
- בריטים חברי הבונים החופשיים
- חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
- אישים שהונצחו בשדרת הכוכבים של הוליווד: מוזיקה
- אגדות דיסני
- זמרים-יוצרים בריטים
- אמני וירג'ין רקורדס
- חברי להקת ג'נסיס
- אנגלים שנולדו ב-1951