פיל קולינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיל קולינס
פיל קולינס
מידע כללי
שם לידה פיליפ דייויד צ'ארלס קולינס
תאריך לידה 30 בינואר 1951 (בן 64)
מקום לידה לונדון, אנגליה
שנות פעילות 1967 - 2011, 2014 - היום
סוגה רוק מתקדם, רוק, פופ, פופ רוק, רוק רך, פיוזן
עיסוק זמר, משורר, מוזיקאי, שחקן, מפיק מוזיקלי
כלי נגינה תופים, פסנתר, קלידים, גיטרה
חברת תקליטים Virgin, אטלנטיק רקורדס, וורנר מיוזיק גרופ
http://www.philcollins.co.uk

פיליפ "פיל" דייוויד צ'ארלס קולינסאנגלית: Philip David Charles Collins; נולד ב-30 בינואר 1951 בלונדון), הוא מוזיקאי ופזמונאי פופ/רוק בריטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס קיבל את מערכת התופים הראשונה שלו בחג המולד כשהיה בן 5. מאוחר יותר, דוד שלו הביא לו מערכת תופים חלופית, הוא התחיל לנגן באופן קבוע, וכישורי הנגינה שלו השתפרו. כשקולינס גדל הוריו קנו לו מערכות תופים נוספות. הוא התאמן לצד הטלוויזיה והרדיו, ומעולם לא למד לקרוא ולכתוב תווים, במקום זאת, הוא השתמש בשיטה שפיתח בעצמו.

קולינס חיפש כל הזדמנות להופיע. האימונים המקצועיים שלו החלו בגיל 14 כשנכנס ל"בית ספר לאומנויות הבמה על שם ברברה ספיק". הוא החל קריירה כשחקן ודוגמן, וזכה בתפקיד הראשי במחזמר "אוליבר!". הוא הופיע בסרטם של הביטלס, " A Hard Day's Night", כאחד ממאות בני נוער הצורחים בהופעה של הלהקה. למרות ששימש דמות משנית הוא קיבל תקריב. אמו, שהיא סוכנת שחקנים שכרה את הניצבים לקהל, ודאגה שבנה יקבל תקריב בסרט.

למרות תחילתה של קריירת המשחק, קולינס המשיך לפעול בתחום המוזיקה (למרות שהוריו דחפו אותו לתחום המשחק, קולינס תמיד העדיף את עולם המוזיקה). בזמן שלמד בבית הספר "Chiswick Community" הקים להקה שנקראה "The Real Thing" ולאחר מכן הצטרף ללהקת "The Freehold". עם להקה זו הוא כתב את השיר הראשון שלו, אשר נקרא "Lying Crying Dying".

עבודתו המקצועית הראשונה כמתופף הייתה בלהקת "Flaming Youth", אשר הוציא אלבום אחד ב-1969, שנקרא "Ark 2". לאחר שנה של סיבוב הופעות, נוצרה מתיחות בין חברי הלהקה וחוסר בהצלחה מסחרית, שהביאה להתפרקות הלהקה.

בשנת 1970 להקת יס כמעט איבדה את המתופף וחברה המייסד ביל ברופורד. קולינס פגש את ג'ון אנדרסון (סולן הלהקה) והוזמן לאודישן לתפקיד המתופף. בסופו של דבר קולינס החליט לא הגיע להבחן. קולינס העריץ את ברופורד, וייתכן שפחד להיכנס לנעליו. חמש שנים לאחר מכן, ברופורד היה מתופף בהופעות החיות של ג'נסיס וכך ברופורד נכנס לנעליו של קולינס.

לאחר זמן קצר, הוזמן קולינס לאודישן חשוב: אלבום הסולו הראשון של ג'ורג' האריסון, "All Things Must Pass". קולינס עבר את האודישן והוקלט מתופף על תופי קונגאס אך כאשר חזר הביתה, התאכזב כשרכש את האלבום וגילה שהוא איננו מוזכר בו כלל ברשימת הקרדיטים. שמו נכלל באלבום אך ורק בהוצאתו המחודשת בשנת 2000.

ג'נסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'נסיס (להקה)

ב-1970 ראה קולינס מודעה שהיה כתוב בה "דרוש מתופף רגיש למוזיקה אקוסטית, וגיטריסט אקוסטי". ג'נסיס כתבה מודעה זו לאחר שאיבדה שלושה מתופפים לאחר שני אלבומים שהוציאה. האודישנים התרחשו בחצר בית הוריו של פיטר גבריאל. המועמדים שבאו להבחן ניגנו שירים מתוך אלבומה השני של הלהקה, "Trespass‏" (1970). קולינס לא הכיר את שירי הלהקה לפני כן. הגיע מוקדם ופגש את בסיסט הלהקה מייק ראת'רפורד שהציע לו לשחות בברכת השחייה, בזמן ששהה בברכה, קולינס האזין לביצועיהם של מספר נבחנים ולאחר מספר ניגונים זכר את שירי הלהקה בעל פה.

קולינס עבר את האודישן, ושנה מאוחר יותר, יצא האלבום "Nursery Cryme‏" (1971). במשך ה-5 שנים הבאות, שימש כמתופף וזמר הרקע (לפעמים) בלהקה. בשירים "For Absent Friends" (מתוך "Nursery Cryme") ו-" More Fool Me" (מתוך האלבום "Selling England by the Pound"‏, 1973) משמש קולינס כסולן.

ב-1974, בזמן הקלטת האלבום "The Lamb Lies Down on Broadway", בריאן אינו היה צריך מתופף לאלבומו "Another Green World", וקולינס נשלח לנגן, וכך שילמה הלהקה לאינו על עבודתו עמם.

ב-1975, במהלך סיבוב ההופעות, עזב גבריאל את הלהקה כדי לפתח קריירת סולו. קולינס הפך לסולן לאחר חיפושים מתישים של תחליף לגבריאל (בהם שר קולות רקע עם מעל לארבע מאות זמרים שנכשלו באודישנים לתפקיד). בזמן קצר, הלהקה גייסה את מתופף יס וקינג קרימזון לשעבר, ביל ברופורד כדי לנגן בהופעותיהם אך לאחר זמן קצר הוחלף במתופף צ'סטר תומפסון שמנגן בהופעותיהם עד היום. בזמן קטעים אינסטרומנטליים קולינס נוהג לנגן בתופים.

פיל קולינס יחד עם חברי ההרכב הנוכחי של להקת ג'נסיס בתחילת שנות ה-90

באותה תקופה, ניגן קולינס גם עם להקת ג'אז בשם "ברנד אקס". הלהקה הקליטה את אלבומה הראשון, "Unorthodox Behaviour", עם קולינס כמתופף. מאז שנתן קולינס עדיפות ללהקת ג'נסיס, הלהקה הופיעה והקליטה מספר אלבומים בלעדיו.

במקביל לפעילותו בלהקה, בשנות השמונים קולינס פיתח קריירת סולו מצליחה, הוציא שורה של אלבומים שהפכו לרבי-מכר, ועזב את ג'נסיס בשנת 1996 כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו.

בשנת 2007 שב להופיע עם להקת ג'נסיס בהרכבה המצומצם כשלישייה, עם מייק רתרפורד וטוני באנקס בסיבוב ההופעות האחרון של להקת ג׳נסיס שנקרא על שם אחד מהסינגלים המוכרים של הלהקה, "turn it on again". מאחר שקולו של קולינס התעמק עם השנים, הלהקה שינתה מעט את קצב השירים בהופעות.

ב-2015 השתתפו חברי הרכבה הקלאסי של להקת ג'נסיס (פיל, טוני, מייק, פיטר וסטיב) בסרט דוקומנטרי ("genesis together and apart") על הלהקה מתחילת ימיה ועד לאיחוד הלהקה ב-2007 ,הסרט הופק על ידי הBBC. הסרט התמקד גם בקריירת הסולו של קולינס ועל יציאתו מן הלהקה.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 הוציא קולינס את אלבומו הראשון בקריירת הסולו שלו "Face Value" בתחילה שירי האלבום נועדו לשימוש פרטי בלבד והיו למסרים לגרושתו של קולינס אך כאשר חברי להקת ג'נסיס יצאו בקריירות סולו החליט קולינס להשתמש בשירים אלו ובסופו של דבר יצאו באלבומו הראשון.

ב-1982 יצא אלבומו השני של קולינס, "Hello, I Must Be Going !" ,האלבום כלל את הלהיט " I Don't Care Anymore" ואת הכיסוי לשיר "You Can't Hurry Love" של להקת הסופרימס, אשר הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים הבריטי.

בשנת 1984 שיחק קולינס בסדרה מיאמי וייס בתור "פיל הזייפן" (אישיות טלוויזיונית בריטית בעלת קשרים עם סוחר קוקאין גדול) ואף שר את שירו "in the air tonight" בסוף הפרק.

בנוסף לכך באותה השנה התבקש קולינס לכתוב שיר נושא לסרט דרמה, שמו של הסרט הוא "Against All Odds" ,קולינס נזכר בשיר לא גמור שכתב עבור אלבומו הראשון ("Face Value") אשר התאים מאוד לעלילת הסרט ושמו "How Can You Just Sit There ?" ,קולינס השלים את השיר (שמו שונה ל"Against All Odds" כשם הסרט). השיר הפך ללהיט ,היה מועמד לפרס האוסקר ,הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ונחשב לאחד השירים הכי מזוהים עם קולינס עד היום.

בשנת 1985 השתתף קולינס במופע "הלייב אייד" והיה המוזיקאי היחיד שהופיע בשני מקומות באותו היום, לאחר שהופיע בלונדון קולינס טס והופיע בפילדלפיה וניגן עם מוזיקאים רבים.

קולינס הוציא באותה השנה את אלבומו השלישי "No Jacket Requierd", האלבום הצליח במכירות וזכה בשלושה פרסי גרמי. בנוסף לכך הזמרים פיטר גבריאל וסטינג בצעו קולות רקע וליווי בשיר "Take Me Home", שיצא לבסוף גם כסינגל.

בשנת 1988 השתתף קולינס בתוכנית הטלויזה "אלו הם חייך", ובתוכנית זו סופר סיפור חייו של קולינס והוא אף הופגש עם האנשים מעברו, בסוף הפרק הוענק לו אלבום תמונות מיוחד.

פיל קולינס, 1996

בנוסף באותה השנה שיחק קולינס בקומדיה הרומנטית "באסטר" בתור באסטר אדוורדס, פושע קטן משנות השישים השואף להפוך לפושע גדול ומשפיע. הסרט קיבל ביקורות מעורבות אך שני שירים שכתב קולינס עבור הסרט הגיעו למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ("Two Hearts" , "A Groovy Kind of Love").

בשנת 1989 הוציא קולינס את הסינגל "Another day in paradise" שמדבר על אדם חסר בית שמבקש עזרה אך לא זוכה לקבל תשובה (שמו המקורי של הסינגל היה "Homeless" אך הוחלף לבסוף) הסינגל זכה להצלחה רבה, הגיע למקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקאי וזכה בפרס גרמי ("הלהיט של השנה").

בשנת 1990 השתתף קולינס בסרט הטלוויזיוני "Seriously...Phil collins" אשר נועד לקדם את אלבומו החדש "But Seriously..." במהלך הסרט פיל קולינס והרכבו מבצעים גרסאות אלטרנטיביות רבות לשיריו (in the air tonight ,Don't lose my number, Another day in paradise ועוד שירים רבים). האלבום עצמו הכיל סינגלים ולהיטים רבים כגון "Another day in paradise" ו"I Wish It Would Rain Down".

ב-1993 הוציא קולינס את האלבום "Both sides", על אלבום זה עבד לבד וניגן בכל הכלים לבדו וללא הרכבו. בין שירי האלבום נכלל הסינגל "Both Sides Of The Story" והסינגל "We Wait And We Wonder" אשר עוסק בטרור שתקף את בריטניה בשנות התשעים.

ב-1996 הוציא לאור את אלבומו השישי ,"Dance Into The Light", אלבום זה הוא אלבומו הראשון של קולינס שיצא לאחר שעזב את ג'נסיס, האלבום מכיל את הסינגל "Dance Into The Light" ובנוסף גם את הסינגל "Wear My Hat" שהיו לסינגלים המצליחים ביותר באלבום.

בשנת 1999 הוציא קולינס את אלבומו הראשון (והיחיד) של להקת ה"Big Band" שלו ושמו "A Hot Night in Paris", שירי האלבום הם קאברים של סינגלים שלו ושל ג'נסיס, בסגנון ג'אז. בנוסף לכך, באותה השנה זכה קולינס בכוכב הנושא את שמו בשדרת הכוכבים של הוליווד.

בשנת 2000 קולינס זכה בפעם הראשונה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על השיר הטוב ביותר לסרט האנימציה של דיסני טרזן (1999), "אתה תהיה בלבי", אותו כתב ושר.

בשנת 2005 הופיע קולינס בישראל כחלק מסיבוב ההופעות האחרון שלו בתור סולן (שמו של סיבוב הופעות זה הוא "Finally The First Farewell Tour"). קולינס יצא לסיבוב הופעות זה על מנת להיפרד מן הקהל וממעריציו. בנוסף באותה השנה דיבב את דמותו במשחק הווידאו "Vice City Stories" ושירים רבים שלו ושל ג'נסיס נכנסו למשחק.

ב-2002 הוציא קולינס את אלבומו השביעי "Testify" ,אלבום זה הוא האלבום האחרון של קולינס המכיל חומר מקורי, בין שירי האלבום נמצאים הסינגלים "Wake Up Call" ו"Can't Stop Loving You" שהיו השירים הבולטים באלבום.

קולינס מוכר בכך כי כל שיריו אשר התבצעו בהופעותיו ובאלבומיו הם פרי יוצרו, בפרט לכל שירי אלבומו האחרון ("Going back") אשר אהב בילדותו ובבגרותו והשיר "You Can't Hurry Love" שבוצע במקור על ידיי להקת הסופרימס וזכה להצלחה בשתי הגרסאות.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיל קולינס שיתף פעולה עם אמנים רבים ובהם דייוויד קרוסבי, פיליפ ביילי, פול מקרטני, אלטון ג'ון, ג'ורג' האריסון, אריק קלפטון וסטינג. בשנת 2008 התגרש מאשתו השלישית, ומתגורר כיום בשווייץ.

במהלך חיו התחתן פיל קולינס לשלוש נשים שונות אך בסופו של דבר התגרש מכל אחת מהן. הוא התחתן עם אנדריאה ברטורלי בשנת 1975. וממנה נולד להם בן, סיימון קולינס, שמאוחר יותר הפך גם הוא לזמר ומתופף.

קולינס פגש את אשתו השנייה, ג'יל טאוולמן, בשנת 1980. הם נישאו בשנת 1984 והתגרשו בשנת 1996. נולדה להם בת אחת, לילי קולינס, שנולדה בשנת 1989.

קולינס התחתן עם אשתו השלישית, אוראין קוואי, בשנת 1999. יש להם שני בנים, ניקולס ומת'יו, הם התגרשו ב -17 באוגוסט 2008.

בשנת 2010 לאחר שהתגרש מאשתו השלישית וחווה מחלה אשר מנעה ממנו להמשיך לתופף ולהופיע חשב קולינס על התאבדות, קולינס הודה בכך ואמר: "חשבתי על התאבדות אך לא יכולתי לעשות את זה לילדי".‏[1]

במרץ 2011 הודיע על עזיבתו את עולם המוזיקה.‏[2] אך בינואר 2014 אמר בראיון כי הוא כותב כיום שירים לזמרת האנגלייה אדל.

לקולינס היה עניין רב באלמו מאז ומתמיד. הוא אסף מאות חפצים, ספרים ורישומים הקשורים לקרב המפורסם אשר התרחש בסן אנטוניו שבטקסס בשנת 1836. התשוקה שלו לקרב של האלמו גם הובילה אותו לכתוב את הספר "אלמו ומעבר: מסע של אספן", שפורסם בשנת 2012. ב-26 ביוני 2014, במסיבת עיתונאים שנערכה באלמו, הכריז קולינס כי הוא תורם את כל האוסף שלו לאלמו בעזרת תמיכה ממדינת טקסס. ב -11 במרץ 2015, לכבוד תרומתו, קולינס זכה בשם כבוד טקסני על ידי בית המחוקקים של המדינה.

פיל קולינס הוא אחד מתוך שלושה אמנים שמכרו מעל למאה מיליון אלבומים בקריירת הסולו שלהם ובמסגרת להקה (150 מיליון אלבומים). שני האמנים האחרים הם פול מקרטני ומייקל ג'קסון.‏[3]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן
  • 1981 - Face Value
  • 1982 - Hello, I Must Be Going!
  • 1985 - No Jacket Required
  • 1989 - ...But Seriously
  • 1993 - Both Sides
  • 1996 - Dance into the Light
  • 2002 - Testify
  • 2010 - Going Back
הכוכב של פיל קולינס בשדרת הכוכבים של הוליווד
סינגלים שהגיעו למקום הראשון במצעדים בארצות הברית ובבריטניה
  • "You Can't Hurry Love"‏ (1982, בריטניה)
  • "Against All Odds"‏ (1984, ארצות הברית)
  • "Easy Lover" (דואט עם פיליפ ביילי, 1985, בריטניה)
  • "One More Night"‏ (1985, ארצות הברית)
  • "Sussudio"‏ (1985, ארצות הברית)
  • "Separate Lives" (דואט עם מרלין מרטין, 1985, ארצות הברית)
  • "A Groovy Kind of Love"‏ (1988, ארצות הברית ובריטניה)
  • "Two Hearts"‏ (1988, ארצות הברית)
  • "Another Day in Paradise"‏ (1989, ארצות הברית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]