לנרד סקינרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לנרד סקינרד
Lynyrd Skynyrd band (1973)
לנרד סקינרד בהרכב המקורי, 1973
מוקד פעילות ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
שנות הפעילות 1970–1977
1987–היום 
סוגה רוק דרומי
בלוז רוק
רוק כבד
חברת תקליטים MCA, Atlantic
Capricorn, SPV
CMC International, Sanctuary
Universal
lynyrdskynyrd.com
חברים

חברי הלהקה המייסדים:

לנרד סקינרד, עטיפת אלבום הבכורה
לנרד סקינרד, 1977. ההרכב שהיה פעיל עד התרסקות המטוס, עם סטיב גיינס וארטימוס פייל.
לנרד סקינרד בהופעה, 2008
הופעה של הלהקה בשנת 2008

לנרד סקינרדאנגלית: Lynyrd Skynyrd) היא להקת רוק אמריקאית אשר החלה לפעול באופן רשמי בתחילת שנות ה-70, וזכתה להצלחה רבה בתחילת דרכה. הלהקה ניגנה בסגנון הרוק הדרומי, שהוא שילוב בין סגנונות הבלוז רוק והקאנטרי, אותו מנגנות בעיקר להקות שמקורן בדרום ארצות הברית.

לנרד סקינרד דורגה במקום ה-95 בקטגוריית "האמנים הגדולים בכל הזמנים" במגזין הרולינג סטון[1].

בשנת 2006 הונצחה הלהקה בהיכל התהילה של הרוק אנד רול[2].

תולדות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה באמצע שנות ה-60 על ידי מספר חברי ילדות, אשר למדו יחד באותו בית ספר תיכון. שם הלהקה נגזר משמו של המורה לספורט השנוא עליהם, ליאונרד סקינר, שהיה רודה בתלמידים בנים בעלי שיער ארוך.

הלהקה שאבה השראה רבה מלהקת האחים אולמן, שהיו האבות המייסדים של סגנון הרוק הדרומי. לאחר שניגנו מספר שנים יחד, הוציאו לאור את אלבומם הראשון ב-1973 בשם Pronounced 'lĕh-'nérd 'skin-'nérd (בתרגום לעברית: "מבטאים את זה לֶ-נֶרד סְקִי-נֶרד"), אשר זכה להצלחה רבה במולדתם, והכיל מספר שירים שנחשבים עד היום לקלאסיקות של הרוק הדרומי - כגון Tuesday's Gone, Simple Man ו-Free Bird, אשר הפך לאחד מהמנוני הרוק הדרומי.

חברי הלהקה המייסדים היו:

  • רוני ואן זאנטסולן ומנהיג הלהקה, האיש שכתב את מרבית השירים, ואחד הסמלים המוכרים של הרוק הדרומי.
  • גארי רוסינגטון - גיטריסט
  • אלן קולינס - גיטריסט
  • אד קינג - גיטריסט (ניגן בס באלבום הראשון ועבר לנגן גיטרה לאחר חזרתו ללהקה של הבסיסט לאון ווילקינסון)
  • לאון ווילקינסון - בסיסט הלהקה, שהתאפיין בחבישת כובעים מוזרים במיוחד.
  • בוב בורנס - מתופף
  • בילי פאוול - קלידן

הלהקה זכתה לפרסום רב ולמעריצים רבים כבר בתחילת דרכה. בשנת 1974 יצא לאור אלבומה השני של לנרד סקינרד - Second Helping. האלבום זכה להצלחה דומה לזו של קודמו, בעיקר בזכות השיר הראשון באלבום - Sweet Home Alabama, שהפך גם הוא לאחד מהמנוני הרוק הדרומי. Sweet Home Alabama נכתב כתגובה לשירו של ניל יאנג, Southern Man, שבו הוא תוקף את אנשי הדרום בארצות הברית על יחסם הגזעני כלפי האפרו אמריקאים. חברי הלהקה היו מזוהים עם חלקה הדרומי של ארצות הברית, וסולן הלהקה, רוני ואן זאנט, נהג להתעטף בהופעות עם דגל קונפדרציית המדינות של אמריקה, מנהג אשר אימצו לאחר מכן גם מעריצי הלהקה. הגיטריסטים של הלהקה, התאפיינו בנגינת גיטרה טכנית במיוחד, הבולטת בשיר Free Bird. ואן זאנט הדביק להם את הכינוי "Three Guitar Army״ ולסגנון הנגינה התייחס כ ״Triple Guitar Attack".

במהלך סיבובי ההופעות פרש בוב בורנס שהתקשה לעמוד בעומס הנפשי הכרוך בסיבוב הופעות חובק עולם והלהקה גייסה את המתופף ארטימוס פייל שתפס את מקומו.

בשנת 1975 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן Nuthin’ Fancy. הלהקה המשיכה להופיע ולהצליח, תוך כדי שהיא מושכת אחריה עשרות אלפי מעריצים נלהבים להופעות.

הגיטריסט אד קינג שלא התחבר לסגנון החיים הפרוע של הלהקה עזב את הלהקה בעיצומו של סיבוב הופעות לאחר ליל פורענות שבמהלכו נעצרו ואן זאנט וטכנאי הגיטרות של קינג. השניים שוחררו מהמעצר זמן קצר לפני העלייה לבמה וכתוצאה מכך קינג נאלץ לנגן על גיטרה תקולה - מה שהעלה את חמתו וגרם לעזיבתו עוד באותו לילה.

הלהקה המשיכה להופיע וליצור עם שני גיטריסטים בלבד והוציאה את האלבום Gimme Back My Bullets.

במקביל הלהקה המשיכה לחפש גיטריסט נוסף שימלא את מקומו של אד קינג ולבסוף גייסה את הגיטריסט סטיב גיינס, אחיה הצעיר של זמרת הליווי קייסי גיינס. את אחת מהופעותיה הוציאה הלהקה על גבי תקליט כפול ב-1976, שנקרא One More From The Road.

תאונת המטוס והמשך דרכה של הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה, Street Survivor, אך שלושה ימים לאחר יציאת האלבום פקדה את הלהקה טרגדיה. מטוס הלהקה מדגם Convair CV-240 התרסק במדינת מיסיסיפי בארצות הברית. בהתרסקות נספו הסולן רוני ואן זאנט, הגיטריסט סטיב גיינס, זמרת הליווי קייסי גיינס, וכן עוזר אמרגן הלהקה דין קילפטריק. יתר חברי הלהקה נפצעו. בעקבות הטרגדיה, הופסקה פעילות הלהקה.

לאחר כעשור, התאחדה הלהקה, וצורפו ג'וני ואן זאנט, אחיו של מנהיג הלהקה המקורי, והגיטריסט אד קינג.
הלהקה בגרסתה המחודשת חזרה להופיע ולהוציא לאור אלבומים. הלהקה ספגה טרגדיות נוספות שנים מאוחר יותר: בשנת 1986 נפצע קשה גיטריסט הלהקה, אלן קולינס, בתאונת דרכים לאחר שנהג תחת השפעת אלכוהול. חברתו של קולינס נהרגה בתאונה, והוא הפך למשותק. קולינס המשיך פעילותו בלהקה כמפיק מוזיקלי אך בשנת 1990 נפטר מדלקת ריאות. בשנת 2001 נפטר בסיסט הלהקה לאון ווילקינסון בשנתו. ב-28 בינואר 2009, הלך לעולמו קלידן הלהקה, בילי פאוול, והוא בן 59[3]. ב-6 במאי 2009, נפטר בסיסט הלהקה איאן אבנס, בגיל 48, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בשנת 1996 פרש הגיטריסט אד קינג מהלהקה בשל סיבוך רפואי, לאחר החלמתו לא צורף חזרה ללהקה והלך לעולמו בשנת 2018. לאחר פרישתו של קינג, נשאר גארי רוסינגטון החבר המייסד היחידי בלהקה.

בשנת 2006 בטקס רב רושם הונצחה הלהקה בהיכל התהילה של הרוק אנד רול. את הטקס הנחה הזמר קיד רוק ובו הונצחו חברי הלהקה המשמעותיים. חברי הלהקה המונצחים שזכו להשתתף בטקס ההנצחה בעודם בחיים היו אד קינג, גארי רוסינגטון, בילי פאוול, בוב בורנס וארטימוס פייל. חברי הלהקה שהונצחו לאחר מותם היו רוני ואן זאנט, אלן קולינס וסטיב גיינס. גיטרת הפנדר סטראטוקסטר שאיתה הקליט אד קינג את השיר Sweet Home Alabama נתרמה להיכל התהילה עד למותו של קינג. הלהקה הופיעה בטקס ובו ביצעה את השירים Sweet Home Alabama ו Free Bird.

בשנת 2020 יצא לאקרנים סרט המתאר את ההתרחשויות על ציר הזמן של ההתרסקות, כפי שמתאר אותן המתופף ארטימוס פייל. הסרט נקרא ״ Street Survivors: The True Story of the Lynyrd Skynyrd Plane Crash״[4] וצולם למעשה בשנת 2017 אך יציאתו לאקרנים הושהתה בשל תביעה משפטית שהוגשה על ידי חברי הלהקה השורדים ומשפחותיהם[5].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה
שם האלבום
1973 (Pronounced 'Lĕh-'nérd 'Skin-'nérd)
1974 Second Helping
1975 Nuthin' Fancy
1976 Gimme Back My Bullets
1977 Street Survivors
1991 Lynyrd Skynyrd 1991
1993 The Last Rebel
1994 Endangered Species
1997 Twenty
1999 Edge Of Forever
2000 Christmas Time Again
2003 Vicious Cycle
2009 God & Guns

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לנרד סקינרד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]