להקת האחים אולמן

**להקת האחים אולמן**
**The Allman Brothers Band**
	במהלך הופעה עם אריק קלפטון. ניו יורק, 2009.
מקום הקמה	ג'קסונוויל
מוקד פעילות	ג'קסונוויל, פלורידה, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1969-1976 ; 1978-1982 ; 1989 – 2014
סוגה	רוק דרומי; בלוז; בלוז רוק; קאנטרי רוק; ג'אם רוק
חברת תקליטים	Capricorn, PolyGram, Arista; Epic, Sanctuary
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (2012); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1995) ;
	AllmanBrothersBand.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	Butch Trucks; גרג אולמן; דיקי בטס; Jai Johanny Johanson
חברים לשעבר
	דוויין אולמן; Berry Oakley; Oteil Burbridge

להקת האחים אולמן (The Allman Brothers Band) הייתה להקה אמריקאית שנוסדה ב-1969 והייתה מאז פעילה בהרכבים שונים עד לפירוקה בשנת 2014. בתחילת דרכה, נחשבה הלהקה כחלוצה וחדשנית בסגנון הרוק הדרומי, וכן כאחת מלהקות הרוק המובילות בארצות הברית. בנוסף לרוק, משולבים במוזיקה של הלהקה הסוגות: בלוז, ג'אז וקאנטרי. כיום נחשבת הלהקה כמי שהשפיעה על מוזיקאים רבים בתחום הרוק, במיוחד בארצות הברית.

היסטורית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בג'קסונוויל, פלורידה ב-26 במרץ 1969,^[1] והורכבה מדווין אולמן (גיטרה מובילה), אחיו גרג אולמן (שירה, אורגן), דיקי בטס (גיטרה מובילה, שירה), ברי אוקלי (גיטרת בס), בוטש טראקס (תופים) וג'אי ג'והני ג'והנסון (תופים).^[2]

האחים אולמן עצמם, דווין וגרג שגדלו בדייטונה ביץ' (פלורידה), החלו בלהקת גאראז' ששמה היה תחילה "Escorts", לאחר מכן "The Allman Joys" ולבסוף עברו ללוס אנג'לס שם נקראה הלהקה "Hour Glass". לאחר שני אלבומים כושלים, התפרקה הלהקה ודווין החל לנגן עם דיקי בטס, בוטש טראקס וברי אוקלי בג'קסונוויל. דווין, שניגן באותה עת כנגן אולפן אצל אמנים ידועי שם, צירף גם את ג'והנסון, מתופף שניגן איתו בעבר וכך נוצר הגרעין של הלהקה. זמן מה לאחר מכן הצטרף גם גרג אולמן להרכב.

להקת האחים אולמן הופיעה מספר רב של פעמים בדרום ארצות הברית לפני שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, "The Allman Brothers Band". אלבום זה הוקלט באולפני FAME באלבמה, לאחר שהמפיק ריק הול זיהה את כישרונו של דווין אולמן שניגן כנגן אולפן בהקלטה של וילסון פיקט. האלבום, שאופיין בסגנון בלוז-רוק, זכה לביקורות חיוביות, אולם הצליח לעניין מספר מועט של מאזינים.^[2]

בשנת 1970 יצא לאור Idlewild South, אלבומה השני הלהקה, אשר הופק על ידי טום דאוד, וזכה להצלחה גדולה. השירים "Revival" ו-"Midnight Rider" הוכיחו שהלהקה מסוגלת ליצור גם שירים קצרים אשר יותר מתאימים לרדיו. לאחר יציאתו לאור של האלבום, השתתף דווין בהקלטות האלבום Layla and Other Assorted Love Songs עם להקתו של אריק קלפטון, דרק אנד דה דומינוס.

בשנת 1971 יצא לאור אלבום בהופעה חיה, At Fillmore East, אשר הוקלט ב-12 במרץ וב-13 במרץ של אותה שנה במועדון הרוק, הפילמור איסט בניו יורק. האלבום זכה להצלחה גדולה ונחשב עם השנים לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר בכל הזמנים. האלבום הציג את התערובת הייחודית של הלהקה, אשר שילבה בין ג'אז, הארד רוק ובלוז. בעיבודי השירים ניכרה נגינת הגיטרות התאומות של דווין אולמן ודיקי בטס, כמו גם קול הבלוז של גרג אולמן.

להקת האחים אולמן זכתה להיות לאמן האחרון שהופיע בפילמור איסט, לפני שהמועדון נסגר ביוני 1971. ההופעות זכורות בעיקר בשל הימשכותן עד אור הבוקר. לאחר עשור, יצאה לאור הקלטה של אחת מהופעות אלו בשם "S.U.N.Y. at Stonybrook: Stonybrook, NY 9/19/71".

אובדן וניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט אחרי שהאלבום At Fillmore East הגיע למעמד של תקליט זהב, נהרג דווין אולמן כשהאופנוע עליו רכב התנגש במשאית. התאונה אירעה במייקון, ג'ורג'יה, ב-29 באוקטובר 1971.^[3] האובדן השפיע קשות על הלהקה, אך זו החליטה להמשיך. במקביל, המשיך האלבום להיות מושמע ברדיו, והגדיל את חוג מעריצי הלהקה.

דיקי בטס מילא את מקומו של דווין באלבום האחרון שבו השתתף, Eat a Peach. האלבום היה לפרקים רך ("Blue Sky", "Little Martha") ומלנכולי יותר ("Melissa", "Ain't Wastin' Time No More").

הלהקה ניגנה במספר הופעות בהרכב של חמישה נגנים עד שהחליטה לצרף את הקלידן צ'אק ליוולץ, זאת על מנת להוסיף עוד כלי נגינה מוביל, ללא לקיחת מקומו של דווין באופן ישיר. מספר שבועות לאחר מכן, ב-11 בנובמבר 1972, נהרג ברי אוקלי בתאונת אופנוע שהתרחשה במרחק לא רב מהמקום בו התרחשה תאונתו של דווין אולמן.

אוקלי הוחלף על ידי לאמאר וויליאמס בסוף 1972, אשר השתתף באלבומם הבא, "Brothers and Sisters" (אחים ואחיות), שיצא לאור ב-1973.^[1] האלבום סימן שינוי בסגנון לכיוון מוזיקת קאנטרי, זאת גם בשל פרידה מהמפיק טום דאוד, וגם בשל השפעה ההולכת וגדלה של דיקי בטס שבמהרה הפך למנהיג הלהקה. האלבום כלל את הלהיטים, "Ramblin' Man", ו-"Jessica", קטע כלי בן שבע דקות. האלבום היה נגיש ורגוע בצליל שלו והעלה את מעמד הלהקה בקרב הקהל.

באותה עת, הופעותיה של הלהקה הפכו להיות מהבולטות בארצות הברית. ככל הנראה, ההופעה המפורסמת ביותר שלהם התקיימה ב-28 ביולי 1973 ב"ג'אם הקיץ בוואטקינס גלן". ההופעה נערכה ליד וואטקינס גלן, ניו-יורק, בשיתוף עם הלהקות "The Grateful Dead" ו-"The Band". כ-600 אלף צופים הגיעו למסלול המרוצים שבו נערכה ההופעה. בעקבות הצלחת הלהקה בתקופה זו, הרכבי רוק דרומי רבים אחרים התבלטו, בהם "להקת מרשל טאקר" ו"לנרד סקינרד".

שיא נוסף בהצלחת הלהקה התרחש בערב ראש השנה הלועזי, 1973, כאשר היחצ"ן, ביל גרהאם, ארגן שידור ארצי של הופעת הלהקה בסן פרנסיסקו, ב-"Cow Palace". ההופעה כללה עיבודים חדשים לשירים מוכרים כמו "You Don't Love Me" והשתתפו בו אורחים כמו ג'רי גרסיה מ-"The Grateful Dead".

מהומה ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הצלחת הלהקה, חילוקי דעות בין חברי הלהקה החלו לגרום לפירוקה. גרג אולמן ודיקי בטס החלו בקריירות סולו. באותה תקופה גרג נישא לזמרת שר וחזר ונפרד ממנה תוך חשיפה תקשורתית גדולה. בנוסף, צריכת סמים נתנה את אותותיה על הלהקה. מוזיקלית, בטס וליוול משכו לכיוונים מנוגדים בזמן שגרג אולמן ניסה לתווך באמצע. מתח זה גרם לחוסר אחידות האלבום הבא של הלהקה, "Win,Lose or Draw" ,שיצא לאור ב-1975, כשחלק מחברי ההרכב לא השתתפו בכל הקטעים או עשו זאת בהקלטה מרחוק. הקטעים הבולטים הבודדים היו: גרסת הכיסוי ל-"Can't Lose What You Never Had" של מאדי ווטרס, קטע אינסטרומנטלי של בטס בשם "High Falls", ושיר הנושא של אולמן, המושפע מג'קסון בראון. ההרכב הצליח להחזיק מעמד עד 1976, בה גרג אולמן נעצר על ידי השלטונות בעוון עבירות סמים. ליוול, ויליאמס וג'והנסון הקימו הרכב בשם "Sea Level" בזמן שבטס קידם את קריירת הסולו שלו.

במקביל, חברת התקליטים Capricorn הוציאה אלבום אוסף, "The Road Goes On Forever", ואלבום בהופעה חיה, "Wipe the Windows, Check the Oil, Dollar Gas". מכירות האלבומים היו דלות.

ההרכב התאחד ב-1978 והוציא ב-1979 את האלבום ב-"Enlightened Rogues". בהקלטת האלבום השתתפו חברי הרכב חדשים: דן טולר (גיטרה) ודייוויד גולדפלייס (בס), אשר החליפו את ויליאמס וליוול. האחרונים המשיכו להתרכז בהרכב "Sea Level". שירי האלבומים זכו להשמעות ברדיו, אך באופן כללי פופולריות הלהקה ירדה מאוד יחסית לעבר. בנוסף, הלהקה וחברת התקליטים שלה,Capricorn, נכנסו לקשיים כלכליים. הלהקה עברה לחברת התקליטים Arista. לאחר מכן הלהקה הוציאה שני אלבומים נוספים תוך פיטורים של ג'יימו מהלהקה והתפרקה פעם נוספת ב-1982.

גרג אולמן הקים במהרה את "להקת גרג אולמן" יחד עם האחים טולר והחל סיבוב הופעות במקומות קטנים. בטס, ליוול, טראקס וגולדפלייס הקימו להקה בשם BHLT (ראשי התיבות של שמותיהם). שנתיים מאוחר יותר התפרקה להקה זו.

להקת האחים אולמן התאחדה ב-1986 לשני מופעי צדקה למען היחצ"ן ביל גרהאם בניו-יורק ובמייקון. אולמן, בטס, טראקס, ג'יימו, ליוול ודן טולר הופיעו יחד, אך לא תוכננו הופעות איחוד נוספות. בשנה שלאחר מכן, להקת גרג אולמן ולהקת דיקי בטס יצאו לסיבוב הופעות יחד. אחרי שכל להקה הופיעה בנפרד, בטס, אולמן וטולר הופיעו בקטעים של להקת האחים אולמן.

ב-1987, חברת התקליטים Epic החתימה את אולמן ובטס על חוזי סולו נפרדים. אולמן ולהקתו הוציאו שני אלבומים בשנתיים הבאות. להקתו של דיקי בטס הוציאה אלבום אחד ב-1988. בתוך תקליטים אלו התקיימה סדרה של שיתופי פעולה בין חברי להקת האחים אולמן בעבר. דבר זה, כמו גם התעניינות מצד חברת תקליטים גדולה, הניחו את היסוד לתקופה הבאה של פעילותה והצלחתה של להקת האחים אולמן.

תחייה מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 התאחדה הלהקה וחזרה לתודעת הציבור האמריקאי, זאת בעקבות הצלחתו של אולמן כסולן, פרסום חומר ארכיוני של הלהקה והתחלה של הופעות קבועות. וורן היינס (גיטרה, שירה), ג'וני ניל (קלידים ומפוחית) ואלן וודי (בס) הצטרפו לחברים המקוריים אולמן, בטס, ג'יימו וטראקס.

אחרי סיבוב הופעות במלאת 20 שנה לקיום הלהקה, הלהקה הוחתמה בחברת Epic והוציאה ב-1990 את האלבום "Seven Turns", שזכה לביקורות חיוביות. בשנים שלאחר מכן ניל עזב את הלהקה וכמו כן יצאה סדרה של אלבומים שמכירותיהם היו בינוניות אף שזכו לביקורות טובות. אלבומים אלו היו "Shades Of Two Worlds" ו-"Where It All Begins", שניהם כוללים את נגן כלי ההקשה החדש, מארק קווינונס. ב-1995 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק נ' רול, וב-1996 זכתה בפרס גראמי על הביצוע הטוב ביותר של קטע רוק אינסטרומנטלי לקטע "Jessica". כאשר היינס ווודי החליטו ב-1997 להתרכז בהרכב שהם הקימו, היינס הוחלף על ידי הגיטריסט ג'ק פירסון, בעוד וודי הוחלף בבס על ידי אותייל בוברידג'. דרק טראקס, אחיינו של חבר הלהקה המקורי בוטש טראקס, החליף את פירסון ב-1999.

ב-2000, מנעה הלהקה מדיקי בטס להופיע איתם בסיבוב הופעות הקיץ שלה מסיבות אישיות ומקצועיות. בסיבוב זה, הוא הוחלף על ידי ג'ימי הרינג. בטס הגיש תביעה נגד שלושת חברי הלהקה המקוריים האחרים ופרידת הקיץ הפכה לקבועה. כמו כן, ב-2000 נמצא מת נגן הבס לשעבר אלן וודי. באותה שנה הלהקה גם הוציאה את האלבום בהופעה חיה "Peakin' At The Beacon" שתיעד את המסורת השנתית של סבב הופעות בחודש מרץ בתיאטרון ה-Beacon בעיר ניו יורק. הלהקה הופיעה במועדון זה, שנמצא בהאפר ווסט מנהטן כ-200 פעם מאז 1989. מסורת זאת מכונה בשם "Beacon Run" בקרב מעריצי הלהקה שבאים מכל קצות ארצות הברית, קנדה ומערב אירופה כדי לראות הופעות אלו.

וורן הינס החל להופיע שוב עם הלהקה ב-2000 והצטרף באופן קבוע ב-2001. האלבום בהפקתו, "Hittin' the Note", יצא ב-2003 וזכה לשבחים, כמו גם ה-די.וי.די Live At the Beacon Theatre שיצא לאור ב-2003. האלבום One Way Out שיצא ב-2004 תיעד אף הוא את ההופעות ב-Beacon.

ההרכב קיבל מועמדויות לפרס גראמי ב-2003 ו-2004 לקטע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר. ב-2003, כלל מגזין ה"רולינג סטון" את דווין אולמן, דיקי בטס, ורן היינס ודרק טראקס ברשימת מאה הגיטריסטים הטובים ביותר בכל הזמנים, כשאולמן דורג במקום השני וטראקס כגיטריסט הצעיר ביותר ברשימה.

להקת האחים אולמן בהרכבה הנוכחי ממשיכה את קשר עם הקהל הצעיר דרך הופעות משותפות עם להקות חדשות. בנוסף הם ממשיכים להופיע בפסטיבלים שונים, שביניהם פסטיבל בן יומיים משלהם.

שיריה של להקת האחים אולמן הופיעו במסעות פרסום שונים ובתוכניות טלוויזיה.

ב-2014, הודיעה הלהקה כי היא תתפרק במהלך השנה. ב-29 באוקטובר של אותה שנה, הופיעה הלהקה בפעם האחרונה בניו יורק.

ב-27 במאי 2017 נפטר גרג אולמן לאחר שסבל מבעיות בריאות שונות.

ב-18 באפריל 2024 נפטר גיטריסט הלהקה, דיקי בטס, בגיל 80, לאחר שהתמודד עם סרטן ועם מחלה כרונית בריאות.^[1]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	שם האלבום
1969	The Allman Brothers Band
1970	Idlewild South
1972	Eat a Peach
1973	Brothers and Sisters
1975	Win, Lose or Draw
1979	Enlightened Rogues
1980	Reach For the Sky
1981	Brothers of the Road
1990	Seven Turns
1991	Shades of Two Worlds
1994	Where It All Begins
2003	Hittin' the Note

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא להקת האחים אולמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של להקת האחים אולמן

להקת האחים אולמן, ברשת החברתית פייסבוק
להקת האחים אולמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
להקת האחים אולמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר אייטונס (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר ספוטיפיי
להקת האחים אולמן, באתר Last.fm (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר AllMusic (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר דיזר
להקת האחים אולמן, באתר Discogs (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר Songkick (באנגלית)
להקת האחים אולמן, באתר Genius
להקת האחים אולמן, באתר SecondHandSongs
להקת האחים אולמן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
The Allman Brothers Band, באתר הרולינג סטון
להקת האחים אולמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ גרדיאן (2024-04-18). "דיקי בטס, גיטריסט וממייסדי להקת "האחים אולמן", מת בגיל 80". הארץ. נבדק ב-2024-04-21.
^ ¹ ² דיקי בטס, גיטריסט ומייסד להקת האחים אולמן, הלך לעולמו בגיל 80, באתר ynet, ‏2024-04-18
^ בינרט, יוני (2021-10-29). "ההבטחה שנגדעה בתאונה טראגית: 50 שנה למותו של הגיטריסט דוויין אולמן". Ynet. נבדק ב-2024-04-21.

[:0-1] ¹ ² ³ גרדיאן (2024-04-18). "דיקי בטס, גיטריסט וממייסדי להקת "האחים אולמן", מת בגיל 80". הארץ. נבדק ב-2024-04-21.

[:1-2] ¹ ² דיקי בטס, גיטריסט ומייסד להקת האחים אולמן, הלך לעולמו בגיל 80, באתר ynet, ‏2024-04-18

[3] בינרט, יוני (2021-10-29). "ההבטחה שנגדעה בתאונה טראגית: 50 שנה למותו של הגיטריסט דוויין אולמן". Ynet. נבדק ב-2024-04-21.

[1]

[2]

[3]

שנה	שם האלבום
1973	Beginnings
1975	The Road Goes On Forever
1989	Dreams
1991	A Decade of Hits 1969-1979
1992	The Fillmore Concerts
1994	Hell And High Water: The Best Of The Arista Years
1995	Legendary Hits
1998	Mycology: An Anthology
2000	20th Century Masters - The Millennium Collection: The Best of the Allman Brothers Band
2003	Martin Scorsese Presents the Blues: The Allman Brothers
2004	Stand Back: The Anthology
2004	The Essential Allman Brothers Band: The Epic Years
2005	Gold

פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989	בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999	נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009	הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019	לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה	שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)