לעין השמש
 | |
| מבוסס על |
הכישרון של מר ריפלי  |
|---|---|
| בימוי |
רנה קלמאן |
| הופק בידי |
Robert and Raymond Hakim |
| תסריט |
רנה קלמאן, פול גגוף |
| עריכה |
Françoise Javet |
| שחקנים ראשיים |
אלן דלון Paul Müller רומי שניידר Viviane Chantel רנה קלמאן Nerio Bernardi Walter Grant אלווירה פופסקו Ave Ninchi מוריס רונה Billy Kearns מארי לאפורה פרנק לטימור Erno Crisa Nino Vingelli |
| מוזיקה |
Jean-François Dandrieu |
| צילום |
אנרי דקאי |
| מדינה |
צרפת, איטליה |
| חברה מפיצה |
Titanus, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
16 בספטמבר 1960 |
| משך הקרנה |
115 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית, אנגלית, איטלקית |
| סוגה |
סרט פשע, סרט דרמה, סרט מבוסס יצירה ספרותית |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לעין השמש (בצרפתית: Plein soleil; ידוע גם בתור שמש מלאה, שמש יוקדת, תאווה לרוע, צהריים סגולים ומר ריפלי המוכשר)[1] הוא סרט מתח פשע משנת 1960 בכיכובו של אלן דלון בסרטו הגדול הראשון, יחד עם מוריס רונה (בתפקיד פיליפ גרינליף) ומארי לאפורה (בתור מארג') בבימויו של רנה קלמאן.
עלילת הסרט סובבת סביב טום ריפלי, בגילומו של אלן דלון, שנשלח לאיטליה כדי לשכנע את חברו פיליפ גרינליף לחזור לארצות הברית. עם זאת, ככל שהסיפור מתפתח, ריפלי הופך לקנאי יותר ויותר באורח חייו האקסטרווגנטי של פיליפ, ותוכנית מרושעת מתחילה להתגבש בראשו.
הסרט בוחן נושאים של קנאה, אובססיה ועמימות מוסרית. הוא ידוע בזכות הצילום המסוגנן שלו, קו העלילה המותח וההופעות המלוטשות שבו, במיוחד של אלן דלון בתפקיד טום ריפלי.
הקופרודוקציה הבינלאומית הצרפתית / איטלקית מבוססת באופן רופף על הרומן "הכישרון של מר ריפלי" משנת 1955 מאת פטרישה הייסמית'. השפה המדוברת בסרט, היא צרפתית בעיקרה, אך הוא מכיל קטעים קצרים באיטלקית ובאנגלית. הוא נחשב לקלאסיקה של הקולנוע הצרפתי ולעיתים קרובות הוא מצוטט כאחד העיבודים הטובים ביותר ליצירתה של הייסמית'.
בילי קרנס[2] מגלם את חברו של גרינליף פרדי מיילס, ורומי שניידר מופיעה לזמן קצר בתפקיד לא מוכר כבת לווייתו של פרדי מיילס.
הרומן המקור של הייסמית' עובד שוב ב-1999 תחת הכותרת המקורית, הכישרון של מר ריפלי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמריקאי צעיר ונאה בשם טום ריפלי (אלן דלון) נשלח לאיטליה על ידי אביו של הפלייבוי העשיר פיליפ גרינליף (מוריס רונה) כדי לשכנע אותו לחזור לסן פרנסיסקו ולהשתלט על העסק המשפחתי. לפיליפ אין שום כוונה לעשות זאת, וטום העני נאלץ להשתתף בבריחות שלו.
טום מתקבע על פיליפ וארוסתו, מארג' (מארי לאפורה), וחומד את חיי היוקרה של פיליפ. בסופו של דבר פיליפ משתעמם מדברי החנופה של ריפלי והופך אכזרי ומתעלל כלפיו. הקש האחרון עבור טום מושג במהלך טיול ביאכטה כאשר פיליפ תוקע אותו בסירה ומשאיר אותו בטעות לשכב בשמש במשך שעות.
בחזרה על הסיפון, טום רוקם תוכנית להרוג את פיליפ ולגנוב את זהותו. ראשית, הוא משאיר עדויות על התעללותו של פיליפ במארג'. כשהוא מגלה שטום שדד את רישומי הבנק שלו, פיליפ מבקש למשוך אותו החוצה. לאחר שמארג' יורדת לחוף בעקבות עימות עם פיליפ, הוא מתעמת עם טום, שמודה בתוכניתו כלאחר יד. פיליפ המבוהל מציע לטום סכום נכבד כדי להשאיר אותו ואת מארג' לבד, אבל טום דוחה את הצעתו, ואומר שהוא מעוניין בהרבה יותר. הוא דוקר את פיליפ, קושר את גופו בעוגן, עוטף אותו בקנבס ומשליך אותו לים.
עם החזרה לחוף לבד, טום מודיע למארג' שפיליפ החליט להישאר מאחור. לאחר מכן הוא חוזר לרומא, מזייף את תמונתו על דרכונו של פיליפ, מזייף את חתימתו ויורש בהצלחה את עושרו, זהותו ואורח חייו. במקביל הוא מנהל התכתבות עם מארג' תחת זהותו של פיליפ על מנת להיכנס בנעליו כבן זוגה, בזהותו האמיתית.
כשחברו של פיליפ פרדי מיילס (בילי קרנס) מאתר את מקום המחבוא של "פיליפ" הוא נתקל רק בטום. הוא מתחיל לחשוד באמת וטום רוצח גם אותו. גופתו של פרדי נמצאה במהרה והמשטרה האיטלקית מעורבת. טום ממשיך בהתחזות, עובר כמו זיקית בין זהותו לזה של פיליפ, בהתאם למצב. לאחר מזימה לערב את פיליפ ברצח של פרדי, טום זייף מכתב התאבדות וצוואה, ומשאיר את הונו של פיליפ למארג'.
טום שורד שורה ארוכה של מפגשים צמודים עם המשטרה, מסיט את המשטרה האיטלקית מעקבותיו ולכאורה מערים על כולם. הוא ממשיך לפתות את מארג', מסתובב איתה בביתו של פיליפ באי. אביו של פיליפ מגיע כדי להסדיר את העברת האחוזה של פיליפ, אבל היא וטום שוחים בזמן זה בחוף. כאשר היאכטה של פיליפ נמשכת מהמים לבדיקה על ידי קונה, מארג' נקראת להשתתף. טום נשאר מאחור כדי לחגוג את הצלחת ההתחזות שלו, מזמין את המשקה הטוב ביותר בבית בבית קפה סמוך.
בחצר הסירות מארג' נחרדת לראות גופה עטופה בד נגררת לאורך הדרכים שמאחורי היאכטה, כשהקצה הרופף של הקשירה שלה נכרך סביב מדחף הסירת המפרש. בינתיים, בלש משטרה מרומא שעקב אחרי טום כל הזמן סגר עליו. טום עדיין לא מודע לגילוי המזעזע, הבלש משתמש בתחבולה של שיחת טלפון עבור טום כדי למשוך אותו ישירות לתוך ציפורניו.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלן דלון בתור טום ריפלי
- מוריס רונה בתור פיליפ גרינליף
- מארי לאפורה בתור מארג' דובאל
- ארנו קריסה בתפקיד המפקח ריקורדי
- בילי קרנס בתור פרדי מיילס
- פרנק לטימור בתור אובריאן
- אלווירה פופסקו בתור מאדאם פופובה
- ניקולס פטרוב בתור בוריס הרקדן
- Ave Ninchi בתור סיניורה ג'יאנה, בעלת הבית ברומא
- לילי רומנלי בתור עוזרת הבית של גרינליף במונגיבלו
- נירו ברנרדי כמנהל סוכנות הספינה
- Viviane Chantel בתור הגברת הבלגית
- פול מולר בתור האיש העיוור (ללא קרדיט)
- רנה קלמאן כמשרת (הופעת קמיע ללא קרדיט)
- רומי שניידר בתור בת לוויה של פרדי (הופעת קמיע לא מוכרת; שניידר הייתה חברתו של דלון באותה תקופה)
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלון לוהק לאחר שהבמאי ראה אותו בסרט "נשים חלשות" (1959).[3]
התסריטאי פול גגוף כתב וריאציה על אותו סיפור ב-1968 כשעבד על Les biches עבור קלוד שברול.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוג'ר איברט העניק ל"לעין השמש" שלושה כוכבים (בהשוואה לביקורת ארבעת הכוכבים שנתן לגרסת 1999, הכישרון של מר ריפלי[4] ), וכתב ש"הדבר הטוב ביותר בסרט הוא הדרך שבה העלילה מתכננת דרך ריפלי ליצור כיסוי מושלם", אך מתח ביקורת על "הסוף הפחות משביע רצון", בתחושה ש" לעין השמש" מסתייפ כמו שהוא רק בגלל שלקלמנט אין את עצב הברזל של הייסמית'".[5]
ג'יימס בררדינלי דירג את Purple Noon גבוה יותר מ-The Talented Mr. Ripley, והעניק לו ביקורת של ארבעה כוכבים (לעומת שניים וחצי כוכבים עבור The Talented Mr. Ripley).[6] בררדינלי שיבח את משחקו של דלון, ואמר כי "טום מרתק כי דלון עושה אותו כזה" וגם החמיא לסרט על "עבודת צילום מומחית ובימוי חד".[7] בררדינלי הציב את Purple Noon ברשימת 100 כל הזמנים שלו והשווה אותו לסרט מ-1999: "הרימייק חזר לחומר המקור, The Talented Mr. Ripley של פטרישה הייסמית'. התוצאה, על אף שהיא נכונה יותר לאירועי ספרו של הייסמית', נחותה בהרבה. להגיד שהוא סובל בהשוואה ל-Purple Noon זה אנדרסטייטמנט. כמעט כל היבט בסרט הקולנוע של רנה קלמנט מ-1960 עדיף על זה של הגרסה של אנתוני מינגלה מ-1999, מהצילום דרך המשחק ועד התסריט. מאט דיימון עשוי לעשות טום ריפלי אמין, אבל רק עבור אלה שמעולם לא חוו את הגילום של אלן דלון."[8] Nandini Ramnath כתבה עבור Scroll.in, "התיאור המובהק של יצירתה המתמשכת של סופרת הפשע פטרישיה הייסמית' הייתה כבר ב-1960. דיימון והופר מתקרבים להעביר את חוסר הרחמים והשאפתנות של טום ריפלי, אבל דלון לוכד ללא מאמץ את המיסטיקה שלו."[9]
דעתו של הייסמית' על הסרט הייתה מעורבת. היא הרגישה שאלן דלון "מעולה" בתפקיד טום ריפלי[10] ותיארה את הסרט בסך הכל כ"יפה מאוד לעין ומעניין לאינטלקט",[11] אך מתחה ביקורת על הסוף בו משתמע כי ריפלי אמור להיתפס על ידי המשטרה: "[זה] היה ויתור נורא למוסר הציבורי כביכול שהיה צריך לתפוס את הפושע".[11]
הקולנוען היפני אקירה קורוסאווה ציטט את הסרט הזה כאחד מ-100 הסרטים האהובים עליו.[12]
שחזורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012 מימן StudioCanal שחזור של הסרט על ידי ה-Immagine Ritrovata. הגרסה המשוחזרת הייתה אמורה להיות מוצגת בפסטיבל קאן 2013 כחלק מהומאז ' לקריירה של דלון, לפני היציאה מחדש בצרפת לפחות.[13][14]
ב-4 בדצמבר 2012, The Criterion Collection הוציא את השחזור הדיגיטלי בחדות גבוהה של Purple Noon ב-Blu-ray וב-DVD. מאפיינים מיוחדים כוללים ראיון עם המלומד והסופר רנה קלמנט דניצה בנצ'בה, ראיונות ארכיון עם אלן דלון ופטרישיה הייסמית', הטריילר המקורי של הסרט בשפה האנגלית, חוברת הכוללת מסה של מבקר הקולנוע ג'פרי אובריאן, וקטעים מראיון מ-1981. עם קלמנט.[15] הסרט יצא גם ב-Blu-ray בבריטניה ובגרמניה (Studiocanal, 2013), וביפן (Kinokuniya, 2011).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לעין השמש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לעין השמש", באתר נטפליקס
"לעין השמש", באתר AllMovie (באנגלית)
"לעין השמש", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לעין השמש", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Maurice Bessy (1992). Maurice Bessy; Raymond Chirat; André Bernard (eds.). Histoire du Cinéma Français 1956–1960. Pygmalion. ISBN 978-2857043799.
- ^ "Obituary: Bill Kearns, 69, Actor Seen in French Films", The New York Times, 4 December 1992
- ^ "New Dream for Alain Delon", |Thomas, Kevin. Los Angeles Times, 18 December 1965, p. a12.
- ^ "The Talented Mr. Ripley :: rogerebert.com :: Reviews". Chicago Sun-Times. Retrieved 2012-02-22.
- ^ "Purple Noon, rogerebert.com Reviews". Chicago Sun-Times. Retrieved 2012-02-22.
- ^ "The Talented Mr. Ripley – A Film Review by James Berardinelli"
- ^ "Purple Noon (Plein Soleil) – A Film Review by James Berardinelli".
- ^ "James Berardinelli Top 100: #86: Purple Noon". ReelViews.net. Retrieved 2012-02-22.
- ^ Nandini Ramnath (3 ביולי 2016). "Five-star cinema: René Clément's Plein Soleil". Scroll.in. נבדק ב-26 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Interview with Patricia Highsmith (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine) by Gerald Peary
- ^ 1 2
Andrew Wilson, Ripley's enduring allure, The Telegraph, 24 May 2003
- ^ Thomas-Mason, Lee (12 בינואר 2021). "From Stanley Kubrick to Martin Scorsese: Akira Kurosawa once named his top 100 favourite films of all time". Far Out Magazine. נבדק ב-23 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cannes va rendre hommage à Delon". Le Figaro (בצרפתית). 2013-05-07. נבדק ב-2013-05-07.
- ^ "Cannes Classics 2013 line-up unveiled". Screen Daily. נבדק ב-2013-04-30.
- ^ Purple Noon, The Criterion Collection
