מאיר גרוסמן

מאיר גרוסמן
	מאיר גרוסמן עם בתו רינה, 1942
	מאיר גרוסמן עם בתו רינה, 1942
לידה	1888; טמריוק שברוסיה
פטירה	27 ביוני 1964 (בגיל 76 בערך); ט"ז בתמוז תשכ"ד
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
תאריך עלייה	1934
בת זוג	ברברה גרוסמן
מספר צאצאים	2

מאיר גרוסמן (בכתיב יידי: גראָסמאן; 1888 – 27 ביוני 1964, ט"ז בתמוז תשכ"ד^[1]) היה עיתונאי וממנהיגי הציונות הרוויזיוניסטית באירופה ובישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר גרוסמן נולד בטמריוק (Темрюк) בבחבל קרסנודר שברוסיה בשנת 1888, בנם של רחל לבית סלבוטסקי ואליהו. קיבל חינוך כללי בבתי ספר רוסיים ולמד באוניברסיטאות של פטרבורג וברלין. עוד כצעיר גילה הזדהות עם רעיונות הציונות והצטרף לתנועת פועלי ציון. במהלך מלחמת העולם הראשונה שהה בקופנהגן ועבד במשרד הציוני שם. גרוסמן היה בין הראשונים שתמכו בזאב ז'בוטינסקי ביוזמתו להקמת הגדודים העבריים ובהמשך סייע לו בכך. בשנת 1917 נבחר למוסדות ההסתדרות הציונית והמועצה היהודית באוקראינה. כמו כן היה ציר בפרלמנט האוקראיני. באותה עת היה עורך העיתון "אונזער טריבונע". וייסד עם יעקב לנדאו את סוכנות הידיעות "יט"א" (יידישע טלעגראף אגענטור). היה ממייסדי העיתונים "פלסטיין ביולטין" ו"פלסטיין פוסט".

גרוסמן היה ממייסדי מפלגת ברית הציונים הרוויזיוניסטים ונבחר בשנת הקמתה (1925) לסגן יו"ר התנועה.

בתחילת 1932 הציג גרוסמן את עמדתו כי אין עוד לסמוך על הבריטים שיעזרו להקים מדינה יהודית ויש לפתוח במרי אזרחי נגדם.^[2]

במשך שנת 1931 התנהלה מחלוקת ערה במפלגה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי הוביל דרישה כי על ההסתדרות הציונית להכריז בגלוי על מטרתה הסופית של הציונות (הקמת מדינה עברית). כאשר מהלכים שהציעה המפלגה לא התקבלו בקונגרסים הציוניים ה-16 וה-17 לחץ ז'בוטינסקי לפרישה מן ההסתדרות. גרוסמן ואישים נוספים כגון רוברט שטריקר וריכרד ליכטהיים התנגדו לפרישה זו. ז'בוטינסקי השתמש בסמכותו כראש המפלגה ופיזר את הנהלת המפלגה. לאחר שמשאל הכריע לטובת פרישה (שנת 1933) הקימו גרוסמן ומצדדי השקפתו את מפלגת המדינה העברית, שבראשה עמד, שפעלה כסיעה עצמאית בהסתדרות הציונית, בעוד הצה"ר פרשה ויצרה את ההסתדרות הציונית החדשה. הרוב הגדול של הרוויזיוניסטים השאירו את תמיכתם בידי הצה"ר.

בשנת 1934 עלה לארץ ישראל. בנובמבר 1937 הושעה גרוסמן מהוועד הפועל הציוני לאחר שהואשם בהדלפת מסמכים מדיניים רגישים של ההסתדרות הציונית.^[3]

העיתון "עיתון מיוחד" שהקים אלכסנדר זאובר היה מעין בטאון בלתי רשמי של "מפלגת המדינה העברית" בהנהגתו של מאיר גרוסמן. בשלב מסוים הפך לביטאונה הרשמי כשגרוסמן הפך לעורך בפועל של העיתון כשלצידו המשפטן, העיתונאי וחבר מרכז מפלגתו, משה מילר מולאור, משמש כמזכיר המערכת של העיתון.

בשנת 1946 הואשם על ידי ההסתדרות הציונית בשיתוף פעולה עם "קבוצת ברגסון" של הלל קוק, אותה ההסתדרות הציונית החרימה, אך הוא הכחיש כל קשר עם הקבוצה.^[4] למרות זאת, נדון גרוסמן לנזיפה חמורה.^[5]

בשנת 1946 חזרה ברית הצה"ר לשורות ההסתדרות הציונית ומפלגת המדינה התאחדה עמה. גרוסמן עמד בראשה של התנועה המאוחדת. בשנת 1956 הצטרף למפלגת הציונים הכלליים ונבחר כנציג המפלגה לסוכנות היהודית. בשנת 1963 תמך באיחוד המפלגה הליברלית עם תנועת החרות (אשר ב-1965 התאחדו לכדי גח"ל). כיהן במשך שנים כחבר מועצת אוצר התיישבות היהודים.

גרוסמן נפטר בשנת 1964 בתל אביב, בגיל 76. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.^[6] הותיר אישה, ברברה,^[6] בן ובת (העיתונאי-הסופרת רינה סמואל),^[7] ונכדים.^[1] על שמו קרואה סירה מדגם ליוויתנית בשבט צופי הים המקומי. כן קרויים רחובות על שמו בשכונת עיר גנים בירושלים, בתל אביב ובבאר שבע.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

'גרוסמן, מאיר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 143–144. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד תדהר (עורך), "מאיר גרוסמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1927
מ. גרוסמן בן שבעים, דבר, 3 ביוני 1958
מאיר גרוסמן, דבר, 28 ביוני 1964 (נקרולוג)
מאיר גרוסמן איננו, חרות, 28 ביוני 1964, המשך (נקרולוג, והספד מאת א. רמבה)
מאיר גרוסמן ז"ל יובא מחר למנוחות, מעריב, 28 ביוני 1964
מאיר גרוסמן – איננו: נדם קולו של לוחם ומנהיג ציוני, מעריב, 28 ביוני 1964
מאיר גרוסמן, מעריב, 28 ביוני 1964
מאיר גרוסמן ז"ל הובא למנוחות, מעריב, 30 ביוני 1964
יצחק איזנברג, מאיר גרוסמן - חולם ולוחם ציוני - במלאת שלושים לפטירתו, הַבֹּקֶר, 29 ביולי 1964
רשימת הפרסומים של מאיר גרוסמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
מאיר גרוסמן, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
מאיר גרוסמן (1888-1964), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² המשפחה, מאיר גרוסמן, דבר, מודעת אבל, 28 ביוני 1964.
^ ש. רימאלט, מועידת הרוויניוניסטים בפולין, דבר, 10 בינואר 1932.
^ הופסקו זכויותיו של מאיר גרוסמן, דבר, 24 בנובמבר 1937.
^ בית דין הקונגרס דן על שיתוף הפעולה, דבר, 22 בדצמבר 1946.
^ נזיפה לרביזיוניסטים, דבר, 24 בדצמבר 1946.
^ ¹ ² מאיר גרוסמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ מאיר גרוסמן ז"ל יובא מחר למנוחות, מעריב, 28 ביוני 1964.

[מודעת_אבל_משפחה-1] ¹ ² המשפחה, מאיר גרוסמן, דבר, מודעת אבל, 28 ביוני 1964.

[2] ש. רימאלט, מועידת הרוויניוניסטים בפולין, דבר, 10 בינואר 1932.

[3] הופסקו זכויותיו של מאיר גרוסמן, דבר, 24 בנובמבר 1937.

[4] בית דין הקונגרס דן על שיתוף הפעולה, דבר, 22 בדצמבר 1946.

[5] נזיפה לרביזיוניסטים, דבר, 24 בדצמבר 1946.

[קדישא-6] ¹ ² מאיר גרוסמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[7] מאיר גרוסמן ז"ל יובא מחר למנוחות, מעריב, 28 ביוני 1964.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]