הלל קוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלל קוק
Kook hillel.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 24 ביולי 1915
ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 2001 (בגיל 86)
כפר שמריהו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1925
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, רב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה תנועת החרות עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה תנועת החרות, סיעת יחיד
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-26 שבועות)
כנסות 1
תפקידים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הלל קוק (ידוע גם בשם פיטר ברגסון, 24 ביולי 1915 - 18 באוגוסט 2001) היה איש ציבור ישראלי וחבר הכנסת באספה המכוננת. קוק היה ראש "קבוצת ברגסון" שפעלה למען הצלת יהודי אירופה בארצות הברית בעת השואה, התנגד לפיזור האספה המכוננת בלי לחוקק חוקה לישראל, וטבע את המושג פוסט-ציונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקרוק שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא). קוק היה אחיינו של הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי בארץ ישראל, ומאבות הציונות הדתית. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל 10. למד בבית-ספר דתי בעפולה, בישיבת מרכז הרב בירושלים (שם התחבר עם דוד רזיאל)[1] ומדעי היהדות באוניברסיטה העברית (כתלמיד שלא מן המניין). אביו, הרב דב הכהן קוק (אחיו של הרב קוק) שהיה תלמיד חכם ואיש חסד, כיהן כרב בעפולה וניהל את מכון הארי פישל לדרישת התלמוד; הוא אף פרסם בירורי הלכה בעילום שם. אחיו של הלל קוק הם: רפאל הכהן קוק, סוניה מאירי, ד"ר נחום הכהן קוק, בתיה כלאב, נחמה ליפשיץ, ד"ר הרצל הכהן קוק וצילה הלוי.

בתחילה היה חבר ארגון "ההגנה", אך לאחר שנה, בשנת 1931, הצטרף לאצ"ל יחד עם פורשים נוספים. בשנת 1937 התקבל למפקדת הארגון. היה פעיל בארגונם של תאי האצ"ל בפולין אשר הכשירו צעירים לחינוך ציוני, עלייה לארץ ישראל ואימונים צבאיים. כמו כן היה מבין מארגניה של עליית אף על פי.

באוגוסט 1939 בימי הקונגרס הציוני בז'נבה הסתובב ברחובות והפיץ ציטוטים מדברי וילהלם טל על שחרור לאומי והופיע בפני התקשורת הבינלאומית להפיץ את רעיונותיו[2].

לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה נסע אל ארצות הברית בראש משלחת של האצ"ל, ובכדי למנוע תקלות שונות החליף את שמו ל"פיטר ברגסון". שם פעל במסגרת ועדים שונים, במה שכונה גם "קבוצת ברגסון" (עם ערי ז'בוטינסקי ואחרים) כדי לעורר דעת קהל למען הקמת צבא עברי ולמען הצלת יהדות אירופה לאחר השואה. בעקבות מסע הסברה גדול שכלל את המחזה "דגל נולד" (שנכתב על ידי בן הכט) שהוצג בארצות הברית בפני קהלים גדולים (העיקרי במדיסון סקוור גרדן, בפני כמאה אלף איש), עצומה עם כמיליון חתימות, תפילות ב-6,000 כנסיות למען גורל "אחינו" שבאירופה, ואף משלחת של 400 רבנים לבית הלבן במטרה לפגוש את רוזוולט, במה שנודע כ"מצעד הרבנים" (Rabbis' march) – החליט הקונגרס על שני בתיו ב-9 בנובמבר 1943 להגיש הצעת חוק להקים גוף ממשלתי שיעסוק בפליטים. בעקבות זאת החליט ממשל רוזוולט ב-22 בינואר 1944 להקים את הוועד לענייני פליטים (War Refugee Board) - מועצה לטיפול בפליטי המלחמה, גוף שהציל כ-200 אלף יהודים. בתחילת שנות ה-40 גייס את העיתונאי היהודי-אמריקאי בן הכט על מנת שיגייס כספים לארגון האצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. כספים שנאספו הודות להצלחת המחזה "דגל נולד" שכתב בן הכט שימשו למימון אוניית מעפילים שנקראה על שם המחזאי. הפעילות האקטיביסטית וה"רעשנית" הייתה לצנינים בעיני מנהיגות יהדות אמריקה, שחששה לעורר אנטישמיות, ובעיני הממסד הציוני, שביקש מהשלטונות האמריקניים לפעול כנגד הלל קוק ואנשיו. היה חבר המשלחת הציונית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות.

במהלך שנותיו בארצות הברית השתנו השקפותיו של קוק. בתחילה היה אמון על התפישה הפרימורדיאלית של הציונות, שנבעה מהתנאים של יהדות מזרח אירופה, וראה בכל יהודי תבל כבני לאום אחד בכח; אך הוא הבין במהרה שהיהודים המקומיים הם ברובם המכריע אמריקנים בתפישתם העצמית, שיהדותם היא דת או מורשת אתנית ותו לאו. הוא החל לראות את תפקיד הציונות לא כתנועה הפונה לכל יהודי תבל, אלא כמאפשרת בחירה לאלו שלא נקלטו בארצותיהם, בין אם להצטרף לאומה עברית חדשה או להישאר על מכונם. קוק שילב את תפישתו החדשה גם בחשש עמוק מהפיכתה של המדינה העתידה לתאוקרטיה, עקב התלות במבחנים דתיים כדי להגדיר מיהו יהודי, ומהאשמת האזרחים היהודים בנאמנות כפולה. הוא החל להפריד בין "עברים" (בני היישוב העברי בארץ ישראל והיהודים הנרדפים באירופה), להם נועדה התנועה הלאומית, ל"יהודים" סתם. ב-10 בדצמבר 47', כתב בניו יורק הראלד טריביון טור בו טבע את המונח "פוסט-ציונות": "אנו בתנועת השחרור העברית מתנגדים למושג של 'אומה יהודית עולמית' השואפת באמצעות הסוכנות היהודית להטביע את התווית 'מדינה יהודית' על חלקי פלשתינה שלא עברו לערבים... ליבת תוכניתנו היא הפרדה חדה בין היהודים כדת והעברים כעם... איננו אנטי-ציונים, אנו פוסט-ציונים." כעבור שבוע כתב בניו יורק פוסט: "תהא אשר תהא משמעותה של המילה "עם יהודי", אי-אפשר להגדירו כישות פוליטית שיש לה מדינה... אנו מציעים להקים לא 'מדינה יהודית', אלא רפובליקה עברית שבה לנוצרים, מוסלמים ויהודים יהיה שוויון מלא."[3]

קברו של הלל קוק בבית הקברות בכפר שמריהו

ב-22 ביוני 1948 עצרוהו השלטונות בישראל בעקבות פרשת "אלטלנה", בטענה שהיה אחד ממארגניה. בעקבות מעצרו, הגיש אחיו את העתירה הראשונה שבה דן בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.[4] יחיעם ויץ סבור שהבאת אוניית הנשק "אלטלנה" הייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של מנחם בגין, כשם שהייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של בן-גוריון. לטענתו, הלל קוק עמד בראש האופוזיציה הפנימית לבגין בתנועת החרות, בעיקר בשאלת היחס למוסדות היישוב העברי. בעוד קוק נקט בגישה השוללת שיתוף פעולה של התנועה עם מוסדות היישוב, בגין תמך בהשתלבות התנועה במוסדות המדינה שזה עתה קמה.[5]

היה חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות, אך פרש ממנה במעמד סיעת יחיד, עקב חילוקי דעות.

ב-1951 עבר לארצות הברית שם היה איש עסקים, ב-1957 הקים עם שמואל מרלין את המכון לחקר המזרח התיכון בניו יורק. שב לישראל בשנות ה-60.

הלל קוק התגורר בכפר שמריהו. נפטר ב-18 באוגוסט 2001, בן 86, ונקבר בבית הקברות בכפר שמריהו.

היה נשוי לבטי, ולאחר פטירתה נישא לפסלת נילי קוק. בתו היא ד"ר בקי קוק מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שהייתה נשואה לפרופסור גדעון דורון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, ירושלים: כרמל, 2008, עמ' 93–99

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה נאור, דוד רזיאל – המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל: חייו ותקופתו, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1990, בעמ' 45
  2. ^ לדמותה של קבוצת ברגסון, דבר, 26 בדצמבר 1946
  3. ^ להרחבה: Frank Jacob, Sebastian Kunze (עורכים),‏ Jewish Radicalisms: Historical Perspectives on a Phenomenon of Global Modernity. ולטר דה גרויטר, 2019. עמ' 23-61.
  4. ^ בג"ץ 1/48 (מחוזי תל אביב) ד"ר הרצל קוק נ' שר הבטחון של הממשלה הזמנית למדינת ישראל ואחרים
  5. ^ יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, בעמ' 96