מאיר מוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר מוהר

מאיר מוהר (1888, רוזבאדוב, גליציה30 באוקטובר 1967, תל אביב) היה סופר, מתרגם ומשורר עברי ישראלי. היה גם איש חינוך בגרמניה (בין תלמידיו אלברט איינשטיין).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוהר נולד בעיירה רוזבדוב שבגליציה המערבית (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה), דור רביעי למשפחת סופרי סת"ם. כדי להימלט משירות החובה בצבא האוסטרו-הונגרי, היגר מוהר לארצות הברית והתפרנס כחייט, אך בעיקר ישב בספרית העיר ניו יורק וקרא. עם חזרתו לאירופה פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא גויס נגד רצונו לצבא האימפריה. במהלך הקרבות נפצע, ועם החלמתו וסיום המלחמה עבר לברלין בירת גרמניה, שם שימש כמחנך וכמורה לעברית (בין תלמידיו היה גם אלברט איינשטיין).

נישא לחיה (חייצ'ה), ולזוג נולדו שלושה בנים: המשורר יחיאל מוהר, הצייר אברהם מוהר והמוזיקאי ישעיהו מוהר. יחיאל מוהר היה הראשון שעלה לארץ ישראל, ובעקבותיו עלה מאיר מוהר יחד עם אשתו בשנת 1939. בנו ישעיהו הצטרף אליו ב-1942. בנו אברהם נותר מאחור ועקבותיו אבדו ברוסיה במלחמת העולם השנייה בלוחמו בגרמניה הנאצית. . ב-3 במאי 1948 נפטר בנו ישעיהו, במהלך מלחמת השחרור.

בארץ ישראל התיישב מוהר בתחילה בירושלים ואחר כך בתל אביב, והתפרנס כמתרגם, משורר וסופר. ספריו "עין בעין" ו"בחרט אנוש" זכו להערכה רבה בישראל. על הראשון זכה בשנת 1951 בפרס רופין. מוהר פרסם את שיריו וסיפוריו בעיתוני הארץ גם על הווי העיירה הגליציאנית. לאחר שאבד בנו השני הסתגר והפסיק לכתוב לתקופה, אך זמן קצר לפני פטירתו חזר לכתוב.

ב-1964 נפטרה אשתו. מוהר נפטר בסוף שנת 1967, בגיל 79, נקבר בבית העלמין בחולון בסמוך לקבר אשתו. בנו המשורר יחיאל מוהר ואשתו עדינה וכן נכדו  עלי מוהר קבורים אף הם בבית הקברות בחולון

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "עין בעין שירים", הוצאת דביר, 1950
  • "בחרט אנוש", הוצאת דביר, אוקטובר 1959
  • "מלקוש: סיפורים", ספריית תרמיל, 1972

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו: