מארי קלייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg מארי קלייר
Marie Claire
Marie Claire Magazine logo.svg
תדירות חודשי
סוגה אופנה
מו"ל Hearst Shkulev Media עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד Jean Prouvost, Marcelle Auclair עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים Jean Prouvost עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך ראשי ארנו דה קונטדס (צרפת)
אנדריאה ארבלאיז (ארגנטינה)
ניקי בריגר (אוסטרליה)
מארי או'ריורדן (בריטניה)
תאריכי הופעה 1937–הווה (כ־86 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה צרפתית, רומנית, יוונית, הולנדית, הונגרית, פולנית, רוסית, גרמנית, איטלקית, אנגלית, טורקית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
ISSN 0025-3049, 2725-8017
www.marieclaire.fr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי קלייר הוא כתב עת בינלאומי צרפתי-בריטי שפורסם לראשונה בצרפת בשנת 1937, ואחריו בבריטניה בשנת 1941. מאז מתפרסמות מהדורות שונות במדינות ובשפות רבות. המגזין מתמקד בנשים ברחבי העולם ובמספר נושאים גלובליים כמו בריאות, יופי ואופנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי קלייר נוסד על ידי ז'אן פרובוסט[1] ומרסל אוקלר.[2] הגיליון הראשון שלו יצא בשנת 1937,[3] והוא הופץ בכל יום רביעי עד שנת 1941, כשיצא לראשונה בלונדון.[4] בשנת 1976, פרובוסט פרש ובתו אוולין השתלטה על המגזין והוסיפה את קבוצת לוריאל לחברה.[5]

ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2022, מארי קלייר מפרסם מהדורות ביותר מ-35 מדינות בחמש יבשות.[6]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהדורה האמריקאית של המגזין הוקמה על ידי תאגיד הרסט בשנת 1994. להרסט סניפים בצרפת, איטליה ובמספר מיקומים בארצות הברית, כולל דטרויט, החוף המערבי, ניו אינגלנד, המערב התיכון, הדרום מערב והדרום מזרח. סדרת הריאליטי של רשת אסקוייר "Running In Heels", עוקבת אחר שלושה מתמחים העובדים במשרד של המגזין בניו יורק. העורכת הראשית משנת 2012 עד שנת 2020 הייתה אן פולנוידר. ב-9 בדצמבר 2019, הרסט הודיעו כי פולנוידרתעזוב את תפקידה בסוף השנה.[7] איה קנאי, אז מנהלת האופנה הראשית של הרסט, הוכתרה לעורכת החדשה של המגזין, והתחילה בינואר 2020. סאלי הולמס החליפה את איה קנאי, שהפתיעה את בכירי הרסט החברה כשהיא עברה לפינטרסט אחרי תשעה חודשים בלבד כעורכת ראשית.[8]

במהלך המגפה, הרסט הפחיתה את תדירות ההדפסה של המגזין מ-11 גיליונות ל-7 בלבד בשנת 2020, ובמקום זאת השיקה את הגיליון הדיגיטלי הראשון שלה עם פני השער של ג'נט מוק. זה גם הפך את Power Trip לווירטואלי. Power Trip הוא כנס הנטוורקינג השנתי של מארי קלייר בן 36 שעות, בהזמנה בלבד, בתשלום על כל ההוצאות לנשים מצליחות בכל הענפים שפולנוידר השיקה בשנת 2016 כדרך להבליט את המגזין בסצנת האירועים.[8][7] במאי 2021, תארגיד התקשורת Future US רכש את המהדורה האמריקאית של המגזין מהרסט ופרסם אותה מאז חודש יוני 2021. בספטמבר 2021, הוכרז שגיליון קיץ 2021 של מארי קלייר יהיה המהדורה המודפסת האחרונה שלו, והמנויים הנותרים יקבלו גיליונות של הרפרס בזאר.[9]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי קלייר השיקו מהדורה מודפסת בבריטניה בשנת 1988,[10] עם אתר שהושק בשנת 2006 ובו קטעים על חדשות יומיות, תצוגות מסלול, צילומים ודיווחים, אופנה ויופי, קניות, הורוסקופים יומיים ותחרויות.

בספטמבר 2019, הבעלים של המגזין דאז, TI Media, הודיע כי המהדורה המודפסת הסופית תפורסם בנובמבר והמותג יהפוך לדיגיטלי בלבד. לאתר הבריטי יש כיום 2 מיליון משתמשים חודשיים.[10]

נכון לשנת 2022, מארי קלייר בריטניה מתפרסם על ידי הוצאת פיוצ'ר, שרכשו את TI Media.

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזין מארי קלייר מנוהל על ידי המגזין והמוציא לאור הדיגיטלי אר מדיה, שרכש את פסיפיק מגזינס בשנת 2020.[11]

אתר המגזין הושק בשנת 2016 לאחר שהזכויות הדיגיטליות הוחזרו לפסיפיק מגזינס מ-Yahoo והוא מספק חדשות יומיות על אופנה, יופי וסגנון חיים.

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהדורה בשפה היפנית של מארי קלייר, שפורסמה לראשונה בשנת 1982,[12] הייתה המהדורה הבינלאומית הראשונה שפורסמה במדינה שאינה דוברת צרפתית, וכן המהדורה הראשונה שאינה אירופית, אם כי היא הפסיקה להתפרסם לאחר גיליון יולי 2009, בין היתר בשל המיתון הכלכלי.[13]

לאחר השקה מחודשת, מאז שנת 2012, מארי קלייר פורסם ביפן בשם "מארי קלייר סטייל". פורמט חדש זה מוצע כמוסף בחינם ביומיאורי שימבון ומופץ בפרברים עשירים יותר של יפן.[14]

שאר העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

למארי קלייר יש מהדורות בערבית שמתפרסמות בערב הסעודית, ירדן, כווית, לבנון, איחוד האמירויות, מצרים, מרוקו ואלג'יריה.[15] בשנת 2010 הושקה מהדורה אינדונזית. המגזין פורסם במקסיקו על ידי טלוויסה מאז 1990 אך הפסיק את פרסומו עקב מגפת המגפת הקורונה ביוני 2020 והופץ שוב על ידי פאשן גרופ ביוני 2021 והחל הפצה בארגנטינה במרץ 2019.[16][17][18]

מהדורות בינלאומיות של מארי קלייר הופסקו בקולומביה (1991–2019), אסטוניה (2007–2010), גרמניה (1990–2003),[19] הודו,[20][21] פיליפינים (2005–2009),[22] ופולין.[23]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארי קלייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Historical development of the media in France" (PDF). McGraw-Hill Education. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בפברואר 2015. נבדק ב-24 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Avec Jean Prouvost, Marcelle Auclair fonda « Marie-Claire » magazine féminin inspiré des magazines américains" (p. 319).
  3. ^ Alexandra Hughes; Keith A Reader (11 במרץ 2002). Encyclopaedia of Contemporary French Culture. Routledge. p. 357. ISBN 978-1-134-78866-8. נבדק ב-22 בנובמבר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ "Marie Claire France". Fashion Model Directory (FMD). נבדק ב-20 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "The Group History". Marie Claire Group. אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2013. נבדק ב-20 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Marie Claire Group around the world". Marie Claire Group. אורכב מ-המקור ב-26 במאי 2015. נבדק ב-23 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Marikar, Sheila (2019-12-09). "Marie Claire Editor Departing for Health Start-Up". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-12-09.
  8. ^ 1 2 Hopkins, Kathryn (2021-05-11). "Hearst Magazines Sells Marie Claire U.S. to Future". WWD (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-05.
  9. ^ "'Marie Claire' U.S., the Print Magazine, Is No More". Fashionista (באנגלית). נבדק ב-9 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Westbrook, Ian (10 בספטמבר 2019). "Marie Claire to stop producing UK print magazine after November". BBC. נבדק ב-10 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "About Us". Are Media. ארכיון מ-10 במרץ 2021. נבדק ב-28 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Mariko Morimoto; Susan Chang (2009). "Western and Asian Models in Japanese Fashion Magazine Ads: The Relationship With Brand Origins and International Versus Domestic Magazines". Journal of International Consumer Marketing. 21 (3): 173–187. doi:10.1080/08961530802202701.
  13. ^ "Japan's Marie Claire edition to end". The Japan Times. 1 ביולי 2009. נבדק ב-1 ביולי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Chronicle of Japanese Fashion Magazines by Yuri Yokoi 12/12: Marie Claire Style with New Concept". fashion headline.(הקישור אינו פעיל, July 2018)
  15. ^ "Women's Mags Skirt Culture Clash in Arab Market". Manila Bulletin. 17 באוגוסט 2009. אורכב מ-המקור ב-14 ביוני 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "From the hand of Editorial Perfil, Marie Claire magazine arrived in Argentina". www.perfil.com. במרץ 2019. נבדק ב-2019-08-23. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Televisa ajusta Editorial, solo mantendrá títulos más leídos".
  18. ^ "Confirma Editorial Televisa cierre de 5 publicaciones". 16 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "G+J stellt "Marie-Claire" ein". Netzeitung.de. 1 בספטמבר 2003. אורכב מהמקור ב-13 במאי 2010. נבדק ב-18 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  20. ^ "People, GEO, Marie Claire to cease publication". Best Media Info.
  21. ^ "Outlook Shuts Three Magazines". Medianama. 2013-07-29.
  22. ^ "Farewell T3, Marie Claire, and Seventeen: You will be missed". Abugged life. 17 במרץ 2009. נבדק ב-25 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Poland Marie Claire". Wirtualne Media.