מארק ינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארק ינאי
מארק ינאי. צילום: חיים גולדברגר
מארק ינאי. צילום: חיים גולדברגר
מארק ינאי. צילום: חיים גולדברגר
לידה 1946 (בן 78 בערך)
גרמניה
תחום יצירה ציור
זרם באמנות ריאליזם
marekyanai.com

מָארֶק ינאי (נולד ב־1946) הוא צייר ישראלי המצייר בסגנון ריאליסטי ומרצה בכיר לציור באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. יוצר בצבע מים וצבע שמן. עבודתו כאמן וכמורה תרמה רבות להתפתחות ולהתבססות סגנון הציור הריאליסטי בישראל דרך אמנות, עיצוב ואנימציה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק ינאי נולד בגרמניה בשנת 1946. עלה מפולין ב-1957. הוא בוגר האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים בשנת 1970, שם היה תלמידו של יוסף הירש. בשנת 1969 הקים את תיאטרון הבובות "טדי". בין השנים 1973 ל-1974 הוא למד ציור בטכניקות של אולד מאסטרס בריאל, האקדמיה לאמנויות היפות, סן פרננדו במדריד וכן במוזיאון לתולדות האמנות בווינה. משנת 1996 ועד היום, משמש כמרצה בכיר באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חי ופועל בירושלים, אב לשני ילדים.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאי הוא מרצה בכיר וותיק באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. השפעתו רבה על יוצרים בתחומי האמנות, העיצוב והאנימציה. הוא מלמד גם בסטודיו הפרטי שלו וכן במפגשי חוץ בהם מציירים את נופי ירושלים. הוראתו של ינאי מתאפיינת בדגש על אימון, מיומנות ועל מלאכה כערך, דרכם ניתן להגיע לפרשנות אישית וביטוי עצמי ביצירה. הוא מלמד ציור מתוך התבוננות בקיים, רישום כיסוד לציור, קו וכתם, קומפוזיציה, ותורת הצבע. ינאי הוא בעל תפיסה אמנותית מסורתית, לפיה נאמנות לחוקים הלא כתובים שעברו ממאה למאה היא אבן היסוד של האמנות.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של ינאי היא ריאליסטית ומנסה להעניק פרשנות למציאות. נושאי היצירה שלו הם הנוף הירושלמי והסביבה האנושית בה הוא חי. לינאי סידרה ארוכה של ציורי דיוקנאות בצבע מים, המתארת סטודנטים, מרצים, ואנשים בחייו. סדרה זו ידועה בעבודת הכתם הייחודית לו, וביכולתו המיוחדת לביטוי אישיותם דרך כתמים וצבעוניות עזה[1]. גם סדרות ציורי הנוף העוסקות באלמנטים בנאליים ויומיומיים לכאורה, כגון דודי השמש על הגגות, בלוני הגז והכביסה התלויה, באות לשקף דרך נושאי החולין את נשמתה הסבוכה של העיר. ביצירתו מציע ינאי תמונה של רוח הזמן המקומי. ינאי ידוע בשימוש שלו באור כמחולל צורה וחיים, כפי שכתב עליו חוקר האמנות גדעון עפרת: " (בציוריו) אורות מטפוריים. כבישתם והצללתם בתפנים מסמלות פנימיות-נפש, בﬠוד ניצחון הלבן הבוהק והמדהה בנופי-החוץ מסמל יחסי אני-ﬠולם. תמצית הנפש היא החשכה, ואילו תמצית היציאה לָﬠולם היא הלבן הבולﬠ כל. משני הקטבים גם יחד אורב האובדן: מכאן, טביﬠה בחשכת האני, ומשם - הצמתת הגוף באור השורף בחוץ. מארק ינאי שורד בציוריו. הוא שב ויוצא אל הﬠולם כדי לבוראו מתוך האור"[2]

צבע מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינאי גוף עבודה ווירטואוזי בצבע מים (אקוורל)[3]. הוא מתאפיין בעבודה אינסטינקטיבית ויצרית של כתם רטוב המשאירה מקום לאקראיות של התפשטות המים. הנחת הכתמים מתהווה לכדי דימוי פיגורטיבי. האמן סשה אוקון: "הציור בצבע מים יוצר מספר אינסופי של הפתעות ומצבים בלתי צפויים. ינאי ניחן ביכולת יוצאת מן הכלל 'לשלוט במקריות' – יכולת הנחשבת לחשובה מכולן בעיני היפנים, האמנים הגדולים ביותר של הציור בצבעי מים[4]."

צבע שמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורי השמן של ינאי שונים מאוד בסגנון, בטמפרמנט ובטכניקה מעבודתו בצבע מים. הם ריאליסטים, נבנים לאורך זמן, ומושתתים על טכניקות של אמנות אירופאית מן המאות ה-17 וה-18. הנושאים בציוריו הם פתחי בתים ירושלמים, חללי פנים, דמויות ונופים בירושלים.

גלריית ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי אמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - "מארק ינאי", גלריה מעיינות.
  • 2016 - "מארק ינאי, צבע מים".
  • 2022 - "מארק ינאי, פתח הבית: ירושלים בצבעי שמן ובצבעי מים".

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1974 - גלריה ספקטרום, וינה, אוסטריה.
  • 1975 - גלריה הדסה ק., תל אביב.
  • 1977 - גלריה הדסה ק,. תל אביב.
  • 1979 - גלריה הדסה ק., תל אביב.
  • 1979 - בית האמנים, ירושלים.
  • 1981 - גלריה אנגל, ניו-יורק, ארצות הברית.
  • 1982 - גלריה VII ,בוקה רטון, פלורידה, ארצות הברית.
  • 1982 - גלריה אנגל, ניו-יורק, ארצות הברית.
  • 1983 - גלריה פרופייל, ניו-יורק, ארצות הברית.
  • 1984 - גלריה אלה, ירושלים.
  • 1987 - גלריה שדמה, תל אביב.
  • 1988 - גלריה מעיינות, ירושלים.
  • 1989 - גלריה קרול שוורץ, פילדלפיה, ארצות הברית.
  • 1990 - גלריה ס.ד. לודג', פולין.
  • 1991 - בית האמנים, ירושלים.
  • 1993 - גלריה מעיינות, ירושלים.
  • 1994 - גלריה קרול שוורץ, פילדלפיה, ארצות הברית.
  • 1997 - "ראשים במים", בית האמנים, ירושלים.
  • 2004 - "פורטרטים", בית האמנים, ירושלים.
  • 2004 - "עבודות אחרונות", גלריה מעיינות, ירושלים.
  • 2014 - "ירושלים מבט כפול", גלריה מצארט.
  • 2014 - "הקרנות וידאו של הדגמות פורטרטים בצבע מים", אקדמיה בצלאל.
  • 2015 - "מארק ינאי- תערוכת יחיד", הקוביה, ירושלים.
  • 2016 - "נוכח - דיוקנאות של אנשים ועצים", בית האמנים, ירושלים.
  • 2020 - גלריית המקרר, תל אביב.
  • 2022 - "פתח הבית: ירושלים בצבעי שמן ובצבעי מים", אוצר: עמיחי חסון, גלריית בית אבי חי, ירושלים.

איורים לספרים ומגזינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאי שיתף פעולה עם יוצרים רבים מתחומים שונים וכן תרם איורים לעיתונים חשובים ברחבי העולם. בין השאר יצר שער ואיורים לספר "מסע אחר עם עורב שחור ו- Saint Claire" עבור חוה פנחס-כהן, ציורים עבור הסרט "נוזהת אל פואד"- סרט באורך מלא (במאי: ג'אד נאמן, בתפקיד הצייר- השחקן מוחמד בכרי), שער לספרו של פרופ' זאב גריס: "The Book in the Jewish World, 1700-1900" וכן לספרו "הספר כסוכן תרבות". כמו כן הוא תרם מאמרים, הדגמות ואיורים לגליונות שונים של כתב העת "עיניים", שער לספרו של טוביה מנדלסון "גבר גרוש", שער ואיורים לגליונות שונים של "דבר השבוע", איורים לירחון "מוניטין", ושער למגזין האמריקאי "מומנט מגזין".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארק ינאי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד איבגי, מארק ינאי/ נוכח
  2. ^ גדעון עפרת, "שבחי האקדמיה", קטלוג מארק ינאי, גלריה מעינות, עמ' 96, 2004
  3. ^ גדעון עפרת, על עבודתו של מארק ינאי, ‏2004
  4. ^ סשה אוקון, "אחד מהם", קטלוג "צבע מים" למארק ינאי, עמ' 6, 2016