מוחמד בכרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד בכרי

מוחמד בכריערבית: محمد بكري; נולד ב-1953), שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון, ערבי ישראלי. בכרי מוכר מעבודותיו כאמן יוצר, וכן מהמעורבות הפוליטית שלו הקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובאה לידי ביטוי גם ביצירותיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד בכרי נולד בכפר בענה בגליל, למד בבית ספר יסודי בכפרו, ובבית ספר תיכון מקיף בעכו.

בשנים 1973 - 1976 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כשחקן בתיאטרון הבימה, בהצגה "חתונת הדמים". ב-1984 השתתף בסרטו של יהודה ג'אד נאמן "מגש הכסף". באותה שנה זינקה הקריירה הקולנועית שלו, עם צאתו לאקרנים של הסרט מאחורי הסורגים (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים, בכיכובם של בכרי, אסי דיין וארנון צדוק. שיתוף הפעולה הזה הצליח מאוד, והסרט זכה לשבחים רבים והיה מועמד לאוסקר. על משחקו זכה בכרי בפרס כינור דוד כשחקן הטוב ביותר. כעבור שמונה שנים השתתף בסרט ההמשך "מאחורי הסורגים 2" (1992) וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ולנסיה.

עבודתו של בכרי משתרעת על קשת רחבה של תפקידים בתיאטרון ובקולנוע. כשחקן תיאטרון שיחק בהבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון החאן, וכן בהצגות יחיד. בקולנוע השתתף כשחקן וכבמאי ומפיק של סרטים בישראל, בפריז, ובריסל.

בכרי נשוי ואב לשישה ומתגורר בבענה. בשנות ה-90 החל לעבוד בתיאטרון אל-קסבה ברמאללה והשתתף בהצגות שונות, ביניהן ההפקה "רומיאו ויוליה" בבימוי משותף של ערן בניאל מתיאטרון החאן ופואד עווד, שתי הלהקות שיחקו בעברית ובערבית. ההצגה זכתה להצלחה בפריז ב-1995. במקביל, הופיע בכרי בהצגתו "מונולוג בכרי" בהשתתפותו ובבימויו של אוריאל זוהר. הוא חילק את זמנו בין עבודתו בישראל וברשות הפלסטינית. ב-2005 נדון בנו השני של בכרי לשלוש וחצי שנות מאסר לאחר שהורשע בגרימת חבלה לצעיר אלים שחיזר אחרי אחותו, חדר לחדרה וצילם אותה ללא רשות. בנו הבכור, סאלח בכרי, הוא שחקן תיאטרון וקולנוע.

ב-31 במרץ 2010 אושפז בכרי בבית-החולים רמב"ם לאחר אירוע לב קשה[1].

באפריל 2012 התמנה למנהל תיאטרון א-סראיה, במסגרת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, אך התפטר לאחר זמן קצר בשל מיעוט התקציב. משנת 2013 החל ללמד משחק באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב. [2]

אמנות ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ניכר מיצירתו של בכרי נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיונות לעיתונות הסביר כי הוא מנסה לחיות חיים יצירתיים ולהפיץ את דעותיו התומכות בפיוס והשלמה הדדית בין הישראלים לפלסטינים. הדרך בה הוא חי ומנסה להגשים את דרכו מעוררת מחלוקת בציבור הישראלי. זאת על רקע נסיונו להעצים את הנרטיב הפלסטיני של הערבים בישראל – הן בעבודותיו האמנותיות, והן בהתבטאויותיו באמצעי התקשורת.[3]

בכרי עורר זעם בחוגים מסוימים בציבור היהודי בישראל בכמה אירועים. ב-2002 נעצרו שבעה מבני משפחתו המתגוררים בכפרו, בחשד כי סייעו למחבל שביצע פיגוע התאבדות בצומת הר מירון בו נהרגו 9 אנשים. שניים מבני המשפחה, הורשעו ברצח בהם אחיינו, ונדונו לשנים ארוכות בכלא[4]. אירוע זה בא על רקע התבטאויות שלו בתמיכה במאבק של ערביי ישראל בעת אירועי אוקטובר 2000, ובמאבק המזוין של הפלסטינים.

סרטו "ג'נין ג'נין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'נין ג'נין

ב-2003 הכין את סרטו השנוי במחלוקת ג'נין ג'נין. הסרט הוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", ובכרי הציג בו תעוד האירועים כפי שהם משתקפים מעיניהם של הפלסטינים תושבי המחנה. הסרט הופק סמוך להתרחשויות, בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם האינתיפאדה השנייה, ועורר גל של הפגנות ומחאות נגדו[5], בין השאר בגלל טענת החיילים שלחמו בג'נין שהסרט מכיל שקרים והאשמות שווא. הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, אך בעקבות עתירה לבג"ץ הותר להקרנה. למרות ההיתר לא הצליח בכרי להפיצו לציבור הרחב, והוא גרם לו הפסדים כספיים.

בכרי נתבע בתביעה אזרחית, בגין פרסום לשון הרע, על ידי חיילים שהשתתפו במבצע, אשר האשימו אותו בהוצאת דיבה, בפסק הדין קבעה השופטת שבסרט יש משום הוצאת לשון הרע כלפי חיילי צה"ל, אך דחתה את התביעה מאחר שאין לתובעים כפרטים זכות תביעה. התובעים החליטו לערער על ההחלטה וזכו לרוח גבית מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז שהחליט כי המדינה תצטרף לערעור כדי לייצג את האינטרס הציבורי‏[6]. ביולי 2011 דחה בית המשפט העליון את הערעור תוך ששלושת שופטי ההרכב (מרים נאור, יורם דנציגר ויצחק עמית) מביעים מורת-רוח רבה מן הסרט. הם קבעו שמדובר בסרט גדוש שקרים, ואף הוסיפו וקבעו, שאי האמת שבסרט אינה תוצאה של טעות או של רשלנות מצד בכרי, אלא כוונה מפורשת שלו לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל. נקבע, כי הסרט מציג את חיילי צה"ל כ"אחרון פושעי המלחמה וכאחרון הרוצחים". בפסק הדין אושרה אף קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה בכרי יצר את הסרט בחוסר תום-לב ומתוך מניע פסול. עם זאת, לאור הוראת ס' 4 לחוק איסור לשון הרע, הקובעת שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגין לשון הרע על "ציבור", ראו עצמם שופטי העליון מנועים מלקבל את הערעור. שלושת השופטים לא הסתירו את אי הנחת שלהם ממה שהם הגדירו כ"תוצאה הקשה" של הערעור (היינו, דחייתו). אות להסתייגותם הגדולה ממוחמד בכרי ומסרטו, ניתן למצוא גם בכך, שאף שהוא זכה בערעור, הם קבעו שאין לזכות אותו בשיפוי מן הלוחמים בגין הוצאותיו בערעור.

בכרי נוסע עם סרטו למקומות רבים בעולם, פסטיבלים בינלאומיים מזמינים אותו ואת סרטו זה. הסרט זוכה למספר פרסים יוקרתיים בעולם כולו. בשנת 2012 התבטאה שרת התרבות, לימור לבנת, כנגד העסקתו של בכרי כשחקן בתיאטרון צוותא, במסגרת האקדמיה לאמנויות המופע, ועוררה ביקורת ציבורית‏[7][8][9][10][11][12]. באותה שנה נשקלה האפשרות להעמידו לדין פלילי בגלל הסרט ואלה המאפשרים הקרנתו בעולם‫‏[13].

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחק בסרטים

ביים וכתב

  • "1948", תיעודי (1998) - עוסק באירועי מלחמת השחרור מנקודת מבט פלסטינית.
  • "ג'נין ג'נין" (2003).
  • "מאז שהלכת" (2005) - על רקע מאורעות אוקטובר 2000 מבקר בכרי את קברו של אמיל חביבי ומספר לו את קורותיו מאז נפטר.
  • "זהרה" (2009) - סרט תיעודי על דודתו ועל סיפור חייה כולל הגירוש ב-1948, החזרה לכפר, החיים בימי הממשל הצבאי ומאבק ההישרדות אחרי התאלמנותה בגיל צעיר.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות יחיד

בימוי

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחקן הטוב ביותר פסטיבל לוקרנו 2004 ("‮פנתר הארד"), על משחקו בסרט "פרייבט".
  • פרס פלסטין לקולנוע 1999.
  • פרס פסטיבל ולנסיה על "חיפה" 1997.[דרוש מקור]
  • השחקן הטוב ביותר פסטיבל ולנסיה על "מאחורי הסורגים 2" 1994.[דרוש מקור]
  • פרס כינור דוד על "מאחורי הסורגים" 1984.
  • שחקן השנה ישראל 1984.
  • פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר קרטאז תוניס 2002.
  • "תאנית" הזהב קרתאז תוניס על מפעל חיים בתיאטרון 2000.
  • פרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו, על משחקו בהצגה "עונת הנדידה אל הצפון" מאת א-טייב צאלח בבימוי אוריאל זוהר 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחמד בכרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'קי חורי, מוחמד בכרי אושפז בעקבות התקף לב, אתר עכבר העיר, 31 במרץ 2010
  2. ^ מרב יודילוביץ', מוחמד בכרי ינהל את תיאטרון א-סראיה ביפו, באתר ynet‏, 30 באפריל 2012
  3. ^ דברי בקרי ברדיו, בעניין הפרסום בידיעות אחרונות, ועצתו לטורקים להחרים את מדינת ישראל, בעקבות המשט הטורקי נגד ישראל.
  4. ^ איתי רפופורט, 9 מאסרי עולם מצטברים ועוד 30 שנה לבני משפחת בכרי, באתר ynet‏, 31 במרץ 2003
  5. ^ מוטי גל ועופר מאיר, ח"כ אלדד מחה, והקמפיין עם בכרי הושעה, באתר ynet‏, 26 באוגוסט 2004
  6. ^ תומר זרחין, היועץ המשפטי לממשלה יצטרף לערעור של הלוחמים, אך לא יפתח הליך פלילי נגד יוצר "ג'נין ג'נין", מוחמד בכרי, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2010
  7. ^ עידו בלאס, לבנת קוראת לבטל את השתתפותו של מוחמד בכרי בהצגה בצוותא, באתר הארץ, 30 בינואר 2012
  8. ^ עידו בלאס, בכרי נגד שרת התרבות: יש מקום גם לאנשי שמאל באולם ציבורי, באתר הארץ, 30 בינואר 2012
  9. ^ מתי גולן, ‏מה בין אילנה דיין למוחמד בכרי?, באתר גלובס, 30 בינואר 2012
  10. ^ מאמר המערכתהתערבות לא תרבותית, באתר הארץ, 31 בינואר 2012
  11. ^ יצחק לאורבין בכרי לטועמה, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012
  12. ^ מרב מיכאלי"מוחמד בכרי, אתה מתחרט על הסרט ג'נין ג'נין?" , באתר הארץ, 3 בפברואר 2012
  13. ^ תומר זרחין, היועמ"ש שוקל להעמיד לדין את בכרי ומקריני "ג'נין ג'נין", באתר הארץ, 9 במאי 2012‬