מוחמד בכרי

מוחמד בכרי
محمد بكري

לידה	27 בנובמבר 1953 בענה, ישראל
פטירה	24 בדצמבר 2025 (בגיל 72) נהריה, ישראל
מקום קבורה	בענה, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב (1976)
תקופת פעילות	1973–2025 (כ־52 שנים)
מפלגה	החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
השקפה דתית	אסלאם
ילדים	אדם בכרי, בכרי זיאד, סאלח בכרי
מספר ילדים	6
פרסים והוקרה	Palestine Appreciation Award (2023)
פרופיל ב-IMDb

מוחמד בכרי (בערבית: محمد بكري; 27 בנובמבר 1953 – 24 בדצמבר 2025) היה שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון ערבי-ישראלי-פלסטיני.

לאורך קריירה שנפרשה על פני כחמישה עשורים הופיע בעשרות הצגות וסרטים בארץ ובעולם, זכה בפרסים חשובים והיה שותף ליצירות מפתח בקולנוע ובתיאטרון הישראלי והבין-לאומי. לצד פועלו האמנותי היה גם מעורב פוליטית בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מעורבות שבאה לידי ביטוי גם ביצירותיו, שעוררו דיון ציבורי ומשפטי רחב.

ביוגרפיה

מוחמד בכרי נולד בכפר בענה בגליל, במשפחה ערבית-מוסלמית. אביו, סאלח בכרי, היה ראש מועצת הכפר בענה מטעם "מפא"י". למד בבית ספר יסודי בכפרו ובבית ספר תיכון מקיף בעכו. בניגוד לרצון אביו שביקש שילמד רפואה, בחר ללמוד משחק.

בשנים 1973–1976 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון.

בכרי הופיע בקשת רחבה של תפקידים בתיאטרון ובקולנוע. כשחקן תיאטרון שיחק בהבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון החאן, וכן בהצגות יחיד. בקולנוע השתתף כשחקן וכבמאי ומפיק של סרטים בישראל, בפריז ובבריסל.

קריירה בתיאטרון

בכרי החל את קריירת המשחק שלו בתיאטרון חיפה, שם שיחק ב-1975 במחזה "אכזר מכול המלך" מאת נסים אלוני, בבימוי עודד קוטלר, ובמחזה "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר, בבימויה של נולה צ'ילטון ב-1977.

בשנת 1978 הצטרף לתיאטרון הבימה ושיחק בתפקיד הראשי במחזה "מוסה והפרעונית" מאת מתי רגב. בשנת 1979 שיחק בתפקיד מנשה במחזה "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי. באותה שנה גם שיחק במחזה טרוילוס וקרסידה מאת ויליאם שייקספיר. בשנת 1980 שיחק בתפקיד הראשי במחזה "חתונת הדמים" מאת פדריקו גרסיה לורקה, בבימוי ויקטור גרסיה.

בשנת 1982 שיחק במחזה "הם" במרכז התיאטרוני בנווה צדק, הצגה שנבנתה בעבודה קולקטיבית על פי שיטת התיאטרון הפתוח בהובלת הבמאי ג'וזף צ'ייקין.

בשנת 1988 שיחק במחזה "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט בבימוי גדליה בסר.

בשנות ה-90 החל לעבוד בתיאטרון אל-קסבה ברמאללה והשתתף בהצגות שונות, ביניהן ההפקה "רומיאו ויוליה" בבימוי משותף של ערן בניאל מתיאטרון החאן ופואד עווד, שתי הלהקות שיחקו בעברית ובערבית. ההצגה זכתה להצלחה בפריז ב-1995. במקביל, הופיע בכרי בהצגתו "מונולוג בכרי" בהשתתפותו ובבימויו של אוריאל זוהר. הוא חילק את זמנו בין עבודתו בישראל וברשות הפלסטינית.

באפריל 2012 התמנה למנהל תיאטרון א-סראיא, במסגרת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, אך התפטר לאחר זמן קצר בשל מיעוט התקציב. משנת 2013 החל ללמד משחק באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב.

בשנת 2017 גילם בכרי באוף ברודוויי את דמותו של יהודי לובי שנשלח עם משפחתו לברגן-בלזן, בהצגה "בנגאזי־ברגן בלזן" על-פי ספרו של יוסי סוכרי בנושא שואת יהודי לוב.

קריירה בקולנוע

בשנת 1983 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "חנה ק.", לצד ג'יל קלייבורג וגבריאל ביירן, קופרודוקציה צרפתית-אמריקאית שצולמה בישראל בבימויו של קוסטה גברס. באותה שנה גם שיחק בסרט הטלוויזיה "מי מרום", שהופק לכבוד ציון מאה שנים להקמת המושבה יסוד המעלה. בנוסף שיחק בסרטו של יהודה ג'אד נאמן "מגש הכסף".

בשנת 1984 שיחק בתפקיד הראשי בסרט ביום בהיר רואים את דמשק שביים ערן ריקליס. באותה שנה זינקה הקריירה הקולנועית שלו, עם צאתו לאקרנים של הסרט "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים נגד הנהלת הכלא. בסרט כיכב בכרי לצידם של אסי דיין וארנון צדוק. הסרט זכה לשבחים רבים והיה מועמד לאוסקר. על משחקו זכה בכרי בפרס כינור דוד כשחקן הטוב ביותר. כעבור שמונה שנים השתתף בסרט ההמשך "מאחורי הסורגים 2" (1992) וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ולנסיה.

בשנת 1986 שיחק את מרדכי היהודי בסרט "אסתר", סרט הבכורה של הבמאי של עמוס גיתאי.

בשנת 1987 הצטלם לסדרה "אשכרה", סדרת דרמה שנועדה לקרב בין יהודים לערבים, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית. עם פריצת האינתיפאדה הראשונה, הורה שר החינוך יצחק נבון לא לאשר את שידורה בטענה כי "הציבור אינו בשל והזמן אינו מתאים לסדרה מעין זו".

בשנת 1991 כיכב לצדו של משה איבגי בסרטו של ערן ריקליס "גמר גביע".

בשנת 1992 שיחק בסרטו של עמוס קולק "להב חצוי" לצד השחקנית פיי דאנאוויי.

בשנת 1994 השתתף בסרטו של חיים בוזגלו, "צלקת".

בשנת 2015 שיחק בסרט הדרמה הישראלי "אינרציה", של הבמאי עידן חגואל.

בשנת 2022 שיחק בסרטו של הבמאי המצרי-שוודי טאריק צאלח "הילד מגן עדן", מותחן פוליטי המגולל את סיפורו של צעיר עדין וצנוע, בן למשפחת דייגים קשת יום בכפר קטן במצרים שזוכה במלגה לאוניברסיטת אל-אזהר בקהיר, ועם הגעתו לאוניברסיטה הופך בעל כורחו לפיון במאבק כוחות בין האליטות הדתיות והפוליטיות של מצרים. המותחן המבוסס על הספר "שם הוורד" מאת אומברטו אקו, ואת המנזר בספר מחליפה המסגרת האקדמית ללימודי האסלאם באל-אזהר.

חיים אישיים

בכרי נישא לליילה, התגורר בבענה והיה אב לשישה. שלושה מבניו, סאלח, אדם וזיאד, הם שחקנים. ב-2005 נדון בן אחר שלו, חסן, לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל, לאחר שדקר ופצע קשה צעיר שחיזר אחרי אחותו.

ב-31 במרץ 2010 אושפז בכרי, מעשן כבד, בבית החולים רמב"ם לאחר אירוע לב קשה. הוא מת ב-24 בדצמבר 2025 לאחר מאבק ממושך במחלת לב. הוא נקבר בבית העלמין בבענה.

אמנות ופוליטיקה

חלק ניכר מיצירתו של בכרי נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיונות לעיתונות הסביר כי הוא מנסה לחיות חיים יצירתיים ולהפיץ את דעותיו התומכות בפיוס והשלמה הדדית בין הישראלים לפלסטינים. הדרך שבה הוא חי וניסה להגשים את דרכו עוררה מחלוקת בציבור הישראלי. זאת על רקע ניסיונו להעצים את הנרטיב הפלסטיני של הערבים בישראל – הן בעבודותיו האמנותיות, והן בהתבטאויותיו באמצעי התקשורת.

ב-2015 התמודד ללא הצלחה על מקום ברשימת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת העשרים.

בספטמבר 2017 ביקר בכרי בלבנון והשתתף באירוע הנקרא שבוע "הימים הפלסטיניים", שבו הוצגו חלק מיצירותיו הנוגעות לסוגיה הפלסטינית. בכרי צוטט בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר" כמי שאמר במהלך האירוע כי "נורמליזציה עם האויב הציוני היא בגידה והדיון סביבה הוא עניין מביש ולא מקובל". בתגובה פנתה שרת התרבות והספורט מירי רגב ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בדרישה לפתוח בחקירה נגד בכרי.

סרטו "ג'נין ג'נין"

ערך מורחב – ג'נין ג'נין

ב-2003 יצר את סרטו "ג'נין ג'נין", סרט שנוצר בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן". בסרט הציג בכרי את תיעוד האירועים כפי שהשתקפו מעיניהם של הפלסטינים תושבי המחנה. הסרט הופק סמוך להתרחשויות, בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם האינתיפאדה השנייה רוויית פיגועי ההתאבדות, ועורר הפגנות ומחאות נגדו, בין השאר משום שהחיילים שלחמו בקרב טענו שהסרט מכיל שקרים והאשמות שווא. הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, אך בעקבות עתירתו לבג"ץ הותר להקרנה. למרות ההיתר לא הצליח בכרי להפיצו לציבור הרחב, והוא גרם לו הפסדים כספיים.

בכרי נתבע בתביעה אזרחית, בגין פרסום לשון הרע, על ידי חיילים שהשתתפו במבצע, אשר האשימו אותו בהוצאת דיבה. התביעה נדחתה מאחר שאין לתובעים כפרטים זכות תביעה, אך בפסק הדין קבעה השופטת שבסרט יש משום הוצאת לשון הרע כלפי חיילי צה"ל. התובעים החליטו לערער על ההחלטה וזכו לרוח גבית מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, שהחליט כי המדינה תצטרף לערעור כדי לייצג את האינטרס הציבורי. ביולי 2011 דחה בית המשפט העליון את הערעור תוך ששלושת שופטי ההרכב (מרים נאור, יורם דנציגר ויצחק עמית) מביעים מורת-רוח רבה מן הסרט. הם קבעו שמדובר בסרט גדוש שקרים, ואף הוסיפו וקבעו, שאי האמת שבסרט אינה תוצאה של טעות או של רשלנות מצד בכרי, אלא כוונה מפורשת שלו לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל. עם זאת, לאור הוראת ס' 4 לחוק איסור לשון הרע, הקובעת שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגין לשון הרע על "ציבור", ראו עצמם שופטי העליון מנועים מלקבל את הערעור.

בדצמבר 2017 החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להצטרף לתביעת דיבה של קצין שלחם במבצע חומת מגן כנגד בכרי. בינואר 2021 אסר בית המשפט המחוזי להפיץ ולהקרין את הסרט ג'נין ג'נין, וכן הורה על החרמת עותקיו. בנוסף, נדרש בכרי לשלם פיצויים והוצאת משפט לסא"ל במיל' ניסים מגנאג'י. בנובמבר 2022 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש בכרי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

בכרי נסע עם הסרט לפסטיבלים בין-לאומיים רבים בעולם, והסרט זכה במספר פרסים יוקרתיים. בשנת 2012 התבטאה שרת התרבות, לימור לבנת, נגד העסקתו של בכרי כשחקן בתיאטרון צוותא, במסגרת האקדמיה לאמנויות המופע, ועוררה ביקורת ציבורית.

פילמוגרפיה

שיחק בסרטים "כל מה שנשאר ממך" (אנ') (2025) "הילד מגן עדן" (2022) "מתנקש אמריקאי" 2017 "אינרציה" (2015) "נוזהת אל פואד" ("שוטטות הלב") – יהודה ג'אד נאמן (2007). "סרט של משוטטים" – דוד דרזי מעין רוגל (2006). "חוות העפרונים" (La Masseria Delle Allodole) סרטם של האחים טביאני, איטליה (2007). "פרייבייט", איטליה (2004) "עונת מסיק הזיתים" (2003) "כיכר החלומות" (2001) "מתחת לרגלי הנשים" (1997) "חיפה" – רשיד משהראווי (1995) "שביל החלב" – עלי נסאר ישראל (1997) "אגדת שלשת היהלומים" מישל חליפי, בלגיה. "להב חצוי" (1992) "מאחורי הסורגים 2" (1992) "גמר גביע" (1991) "לילות זרים", קנדה, (1989) "רמי וגוליית", דנמרק (1988) Death Before Dishonor (1987) "אסתר" (1986) "מאחורי הסורגים" (1984) "מגש הכסף" (1984) "חנה ק." (1983) "טרנזיט" (1980)

ביים וכתב "1948", תיעודי (1998) – עוסק באירועי מלחמת השחרור מנקודת מבט פלסטינית. "ג'נין ג'נין" (2003). "מאז שהלכת" (2005) – על רקע מאורעות אוקטובר 2000 מבקר בכרי את קברו של אמיל חביבי ומספר לו את קורותיו מאז נפטר. "זהרה" (2009) – סרט תיעודי על דודתו ועל סיפור חייה כולל הגירוש ב-1948, החזרה לכפר, החיים בימי הממשל הצבאי ומאבק ההישרדות אחרי התאלמנותה בגיל צעיר.

שיחק בסדרות "ג'ארכ קריבכ" (1979) – סדרה ללימוד ערבית מדוברת בטלוויזיה הלימודית, בתפקיד עות'מאן. "כסף קטלני" (1997) – בתפקיד מואיז ששון. "הרודן" (2014-ספטמבר 2016) – סדרה על משפחה אמריקאית הנשאבת לתוך קרבי השלטון במדינה מזרח תיכונית סוערת. "ליל האירוע" (2016) – דרמת מתח של HBO, בתפקיד נהג המונית טאריק. "לשכת האגדות (2017) – סדרת ריגול צרפתית, בתפקיד אחמד שהאנא, סוחר אמנות סורי. "הומלנד" עונה 8 (2020) – דרמת מתח של שואוטיים, בתפקיד סגן נשיא אפגניסטן עבדול קאדר עולום.

תיאטרון

• תיאטרון הבימה – "חתונת הדמים" 1980, "שבוע" 2003.
• התיאטרון העירוני חיפה – "פרנסיס הפנטסטי" 1997, "הדה גאבלר" 1994, "סינדרום ירושלים" 1988.
• תיאטרון החאן הירושלמי, ו"תיאטרון אלקסבה" (בניהול ג'ורג' איברהים, רמאלה) - "רומיאו ויוליה" 1994-1996.
• תיאטרון אל-קאסבה – "הליצן" 1998, "הלילה וההר" 1995, "המהגר" 1999, "העלמה והמוות", 1997.
• תיאטרון אל-מידאן (נצרת וחיפה) – "בית ברנרדה אלבה" 2000, "זגרודת אלארד" (יללת האדמה) 2001.
• "תיאטרון האוניברסיטה" של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, "המשפחה" מאת לודוויג דה-בר, עיבוד ובימוי אוריאל זוהר 1976.
• האקדמיה לאמנויות המופע – "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גרסיה לורקה, בימוי מוניר בכרי, 2012

הצגות יחיד

• "האופסימיסט" 1986, עיבוד לבמה על פי ספרו אמיל חביבי יחד מאזן גטאס. את הגרסה העברית ביים גטאס במשותף עם אילן תורן בתיאטרון חיפה, על פי תרגומו של רמי ליבנה.
• "העוגן", עונת הנדידה אל הצפון 1993 – הצגות אלה שיחק עם פרופ' אוריאל זוהר בצרפתית, ובכרי בערבית ועברית, בכינוסים ופסטיבלים למען השלום, בפריז, בריסל, סרג'י פונטואז, ליל, בשנים 1995–1997.
• "אבו מרמר" 1998.

בימוי

• "יום בחיינו" – תיאטרון אלמידאן נצרת 2004.
• "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר 2002.
• "סמיר ויהונתן על כוכב מאדים" – בתיאטרונטו הבימה 1999.

פרסים והוקרה

• השחקן הטוב ביותר פסטיבל לוקרנו 2004 ("פנתר הארד"), על משחקו בסרט "פרייבט".
• פרס פלסטין לקולנוע 1999.
• פרס פסטיבל ולנסיה על "חיפה" 1997.^{[דרוש מקור]}
• השחקן הטוב ביותר פסטיבל ולנסיה על "מאחורי הסורגים 2" 1994.^{[דרוש מקור]}
• פרס כינור דוד על "מאחורי הסורגים" 1984.
• שחקן השנה ישראל 1984.
• פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר פסטיבל הסרטים קרתגו 2002.
• תנת הזהב בפסטיבל קרתגו על מפעל חיים בתיאטרון 2000^{[דרוש מקור]}.
• פרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו, על משחקו בהצגה "עונת הנדידה אל הצפון" מאת א-טייב סאלח בבימוי פרופ' אוריאל זוהר 1993.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוחמד בכרי בוויקישיתוף

• מוחמד בכרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מוחמד בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוחמד בכרי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מוחמד בכרי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• מוחמד בכרי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מוחמד בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מוחמד בכרי, באתר Discogs (באנגלית)
• מוחמד בכרי, בארכיון הבימה
• מוחמד בכרי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• ריאיון עם בכרי במגזין תל אביב
• איתמר ענברי, "הם לא יכולים לחסל אותי סופית", באתר nrg‏, 17 בספטמבר 2007
• על סרט של בכרי באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
• אביב לביא, למרות הבגידה, באתר הארץ, 25 במרץ 2003
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, לא תנצחו אותי, באתר הארץ, 29 ביולי 2008
• נטע אלכסנדר, עכבר העיר אונליין, ערב תרבות בבונקר, באתר הארץ, 28 ביולי 2008
• מוחמד בכרי: "להתכחש לשואה זה להתכחש לאנושות", באתר ynet, 22 באפריל 2009
• יואב איתיאל, הסרט שהוא חי בו, מגזין המושבות, 12 במרץ 2010
• אבנר שביט‏, "ישראל - המפונקת במדינות": ריאיון עם מוחמד בכרי, באתר וואלה, 23 במאי 2010
• מרב יודילוביץ', מזוז: לא אגיש כתב אישום נגד בכרי, באתר ynet, 5 בינואר 2010
• אייל מלובן, מוחמד בכרי: "אף אחד לא יכול לקחת ממני את האישיות שלי", באתר הארץ, 9 בפברואר 2012
• אלי אלון, מוחמד בכרי: התקשורת נמצאת בידיים של ביבי ולא מדווחת מספיק על הכיבוש, אתר מגפון, 4 ביוני 2012
• רותי קדוש, מוחמד בכרי: 'מרגיש נבגד מצד התרבות בישראל', באתר nrg‏, 19 בפברואר 2017
• נירית אנדרמן, מאז שביים את "ג'נין ג'נין" התהפכו חייו של מוחמד בכרי. זה לא אומר שהוא מתחרט, באתר הארץ, 16 באפריל 2020
• מוחמד בכרי מתארח בפודקאסט גל חד"ש, מטעם חד"ש, 17 באוגוסט 2020
• שמוליק דובדבני, מוחמד בכרי לא פחד לפגוע ברגשות הציבור, והפך את הקולנוע לזירה פוליטית גם במחיר של ביטול, באתר ynet, 24 בדצמבר 2025
• נירית אנדרמן, היו שני מוחמד בכרי. אחד עורר בישראלים תקווה, את השני הם לא יכלו להכיל, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2025